כבר שנים שתושבי עוטף עזה מתמודדים עם ירי פצמ"רים וקסאמים על ישוביהם ...ועל ביתם. ואנו במסגרת פעילות החברה החלטנו לעשות משהו, אפילו קטן ככל שיהיה עבור אותם תושבים, או לפחות האמנים שבהם. ואז קיבלנו את המכתב הכל כך מרגש הזה מאמא של ילדה המתגוררת באחד הישובים בעוטף עזה. תגידו לי אתם, הייתם מסוגלים לסרב לבקשה כזו? אורית ואלדד שלום, התלבטתי האם לשלוח לכם את הציור הזה לתערוכה. זהו ציור שציירה בתי שחר חיים בת ה-7 עולה לכיתה ב'. היא ציירה אותו בתחילת המלחמה, ובעצם בעיצומה של הלחימה ממש כאן מעל ראשינו. ישבנו בחדר (אין לנו ממ"ד) וכל אחד צייר משהו כשברקע הפצצות בלתי פוסקות שנשמעות משני הכיוונים (שלנו ושלהם, הרי אנו שומעים ורואים מכאן את רפיח). האווירה היתה מאוד מתוחה כשהיד עם המכחול "קופצת" כל חצי דקה בהשמע פיצוץ נוסף. מיותר לציין גם שבמהלך הציור היה "צבע אדום" מספר פעמים ,והציור הופר לכמה דקות בכל פעם, כשכולנו רצים לפינה ומשתטחים על גבי המזרונים ומגוננים זה על זה. זאת התוצאה שיצאה , זה הציור שצויר אז. החלטתי לשלוח לכם בכל זאת, לא על מנת למכור אלא על מנת להציג את המצב כמו שהוא. (כשהתותחים רועמים...המוזות...?...). אם הציור מעניין ורלוונטי לתערוכה נשמח להביא גם אותו. הגודל : 50 על 70 ללא שם אקריליק על בד קנווס, בברכה עינת חיים https://www.facebook.com/ZimelArtStore/photos/a.524264607592688.122510.327691073916710/840993692586443/?type=1&theater