כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    אין דפוס קבוע

    61 תגובות   יום שלישי, 26/8/14, 22:28

    ''

    אין דפוס קבוע

     

    אין כאן דפוס קבוע לרגש,

    או קצת הגיון בחשיבה,

    מי שמתכנן וחושב בדיוק וממש,

    צפוי להפתעות ואכזבה.

     

    כל מי שעל דרכנו נקרה,

    אמור שם להיות מההתחלה,

    ואם הלך ללא שוב ונעלם,

    סיים את תפקידו עמנו בעולם.

     

    וזה בלתי ניתן לתפיסה,

    איך היה עמנו והנה כלא היה,

    והלב מתייסר כואב בגעגוע,

    אך כוכבו נפל ומקומו אינו ידוע.

     

    עם אובדן אהובים ופרידה,

    קשה כל כך ההשלמה,

    הלב מתכווץ בכאב ומתחבא בין חומות,

    מעיז להציץ אולי אחרי שנים ארוכות.

     

    וכך אחרי שנים להם צצים

    מאי שם מחשבות נוגות, זיכרונות,

    מתינו אינם נימוסיים, לא מרפים,

    מגיעים במפתיע ללא הזמנות.

     

    ואנו הרי חשבנו שעברנו כל זאת,

    את שלבי הפרידה, הכאב, האבלות,

    אז חשבנו ותכננו תוכניות,

    ופוף..זה שלמעלה הוא שקובע את העובדות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (61)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/2/16 21:29:
      שיר יפה ומרגש
      שנה טובה
      ממש ריגש אותי :) שבת שלום :) השדכנית הראלה ישי.
        7/9/14 21:03:

      תודה מושיקו ודליה,
      ההתרגשות שלכם היא שלי, וזה שזה נגע בכם, נוגע בי.

       בוכה           נבוך

        7/9/14 07:39:
      מרגשמאוד
        5/9/14 20:11:
      נגעת לליבי והבאת אותי לדמעות.
        3/9/14 22:59:

      צטט: bonbonyetta 2014-09-02 19:46:48

      צטט: יסינראל 2014-08-30 23:46:25

      מפץ גדול, נכון, אבל יש כוכבים בשוליו. בציור אני רואה שהם לא רק נופלים, כמו שכתבת. התמודדות קשה בחיים וביצירה. תודה [שושן]

       

       

      תודה רבה חברות, התגובה שלכן פתחה לי קו מחשבה שונה ונוסף, כתבתי לכן מסרים אישיים ממתינה למענה.

      ''

       

       

      לקח קצת זמן, אבל עניתי. כמה צמיחה וחיוניות יש בבלוג המקסים שלך...

        2/9/14 19:46:

      צטט: יסינראל 2014-08-30 23:46:25

      מפץ גדול, נכון, אבל יש כוכבים בשוליו. בציור אני רואה שהם לא רק נופלים, כמו שכתבת. התמודדות קשה בחיים וביצירה. תודה [שושן]

       

       

      תודה רבה חברות, התגובה שלכן פתחה לי קו מחשבה שונה ונוסף, כתבתי לכן מסרים אישיים ממתינה למענה.

      ''

        2/9/14 19:45:

      צטט: קנולר 2014-08-30 17:53:06

      האדם מתכנן ואלוהים צוחק. באידיש זה נשמע יותר טוב

       

      הכל באידיש נשמע עסיסי יותר.''

        2/9/14 19:44:

      צטט: פיקסמן. 2014-08-30 15:50:56

      משתתף בצערך.

       

       

      תודה, אין מדובר כאן רק בצער אחד, אבל ופרידה יחידים....זה לגבי כמה דברים.''


        2/9/14 19:42:

      צטט: באבא יאגה 2014-08-30 01:49:14

      יפה כתבת, "פרידה היא דבר קשה, הוא חייל..." נתן זך

       

       

      תודה

      ''

        2/9/14 19:40:

      צטט: אמינות 2014-08-29 15:49:07

      ללא ספק כואב, ומי אנחנו גרגיר אבק שלא מצליח לראות את התמונה המלאה ממבט ציפור. תודה שרון

       

       

      גרגיר אבק שנישא ברוח.

      תודה שרון

      ''

        2/9/14 19:37:

      צטט: נרתיקנית דביקה 2014-08-29 12:21:55

      בונבון, נגעת בנקודה/ות הנוגעת לרגשות המציפים אותנו בעת ששוכלים

      אדם יקר כל שכן קרוב לנו. 

      כוונתי כמובן הייתה בכלל, לא רק לבני אדם, להרגשת האובדן.

      אכן, הם מגיעים לביקור ככה פתאום ללא הזמנה. אבל זה משנה לנו

      את כל היום, לרוב לטובה. מעין מסר שכזה, אמנם אנחנו כבר בעולם 

      הבא (אם קיים כזה), אך אנו מתגעגעים אליכם וקפצנו לבקר ולומר

      שלום ולהרגיע אתכם שהכול בסדר איתנו. 

      זה אכן לרוב כך כשחולמים, רואים זאת כמו ד"ש קטנה, אבל לא תמיד. בקטנה ביום יום כשנזכרים בכל מיני דברים קטנים שקרו, שנעשו, שנאמרו, זה כואב.

      כתבתי לא מזמן, האדס יכול לקחת נשמה של אדם הקרוב ויקר לנו 

      אבל אין הוא יכול לקחת לנו את הזכרונות מאותו אחד.

      וזה לא מעט. (נזכרתי פתאום, שבשנת האבל הראשונה על אבי ז"ל,

      נהגתי להקשיב בניגון חוזר לקולו שבקע מהמזכירה האלקטרונית..

      כן זה היה דיי מזמן...וכאילו רק אתמול). 

      נ.ד. 

      יאללה, חבל שאין לי דבר כזה, אני מקווה שלא מחקת את זה.

      איזה מתנה זו כשנשארת הקלטה או קול שלו.

      ''

        2/9/14 19:33:

      צטט: רחלסביליה 2014-08-29 07:25:52

      סליחה בונבוניטה, לא רק זה שלמעלה קובע, כי אלה שלמטה, בלמעלה, אולי הם הם אלה שקובעים במעשיהם את גורלנו. לכן, אולי כדאי להיות זהירים, כשאנחנו בוחרים בהם. ושוב סליחה שירדתי מפסגות הליריות אל היום יום.

      -

      חברה יקרה, אינך צריכה לבקש בכלל סליחה, גם אם את כותבת ודעתך שונה משלי, זה בסדר גמור.

      דרך אגב, אינני בטוחה אם ירדת לסוף דעתי לגבי "זה שלמעלה, או אלה שלמעלה" נראה לי שהתכוונו לדברים שונים.

      ''

        2/9/14 19:28:

      צטט: סגנון 2014-08-28 21:48:34

       אולי אין דפוס קבוע אבל ישנם איפיונים שמרכיבים אותנו.

      "הכל צפוי והרשות נתונה" היא תוכנית מתאר לחיים שלמים

      שבה עושה האדם החלטות של רצון חופשי על אף התוכנית.

      אין בזה חוקיות, וגם האיפיונים משתנים עם השנים. מה שחשבת והרגשת אז לא כך היום.

      כשהחיים בועטים בך ועולים על כל דימיון, נראה לפתע שאין

      כל היגיון. כשקשר משמעותי נפרם זה כואב..... מילים לא עוזרות

      או יכולות לפרש את מה שמרגישים, אבל איכשהו מבריאים,

      כי האפשרות השניה היא דכאון.... ממש לא משתלם.

      לא הייתי מגדירה זאת כך : לפעמים כל כך כואב שזה דוקר בלב בפנים שאי אפשר לנשום, במשך הזמן לא ששוכחים, אך הכאב עגול יותר ולא דוקר כל כך ואפשר לנשום בלי להרגיש את הדקירות.

      החיים מטלטלים ולאו דווקא בדרך שלילית או מפתיעה לטובה.

      בהחלט. לפעמים קורים דברים לא טובים וקשים ואח"כ מסתבר שהם היו לטובה, ובדיוק ההיפך, אי אפשר לדעת.

      ישנם גם עומק, רוגע, משמעות ובכלל תדרים שלא כל כך בשימוש.

      לא בטוחה למה אתה מתכוון כאן ב"תדרים שלא בשימוש", אני יודעת איך אני מפרשת זאת, אבל לא למה התכוונת. אשמח כמובן להרחבה כאן.

      לטעמי לכל דבר יש משמעות וחוקיות אך ההבנה שלהם היא לא

      תמיד נוחה וזה הקאץ' פה.

      כן, בהחלט, כאן מסכימה אתך לחתולין.

      חוץ מזה שדרך כאב עוברים מבלי להחסיר או לטייח ובאמת באמת,

      לא תמיד ישנה תשובה, אבל לחפש זה פרוייקט של חיים.

      אכן, ומחפשים בלי לדעת אם נמצא בכלל. ולפעמים לא מחפשים ומוצאים. ולפעמים מחפשים את המטבע שנפלה מתחת לעמוד אחר בכלל כי שם יש פנס ולא בגלל ששם נפל כל החיים ולא מבינים למה לא מוצאים.

      ''

        2/9/14 19:10:
      אי אפשר להתעלם מהקושי הרגשי של הפרידות (כל סוגיהן) ואף פעם לא מתרגלים. מרגש מה שכתבת ויפה, אהבתי :)
        1/9/14 23:42:
      לכל דבר יש סיבה תוצאה משמעות וחוקיות...
        1/9/14 19:16:

      צטט: רוניתטלאור 2014-08-28 15:12:56

      Take each day as it comes

       

       

      '' אוקיי

        1/9/14 19:15:

      צטט: נסים גבאי 2014-08-28 12:30:05

      לעזאזל... או במילים אחרות: חארא עולם. זה לא אומר שאני לא ממליץ בכל פה למצות את הטוב, הטבעי והבריא בכיף החיים...

      -

      איך אומרים במילים אחרות: החיים הם לא  - - - , הם כל הזמן קשים.

      אבל באמת, הרי אינני חושבת כך, זה תלוי הרי באיך אתה מביט על הדברים, הרי אתה הוא זה שעושה את החיים של עצמך.

      היה טוב לראות עקבות שלך ניסים גבאי.

      ''

        1/9/14 19:13:

      צטט: דוקטורלאה 2014-08-28 11:11:45

      לפני שאשכח : העברתי רשומה מעניינת (לדעתי) לאתר שלי. ממליצה לך לקרוא. צודקים, כמובן אלה שכותבים (לא בעברית) "אלה הם החיים"! אבל הרי כל אחד מאתנו יש לו רק מעגל חיים אחד, הוא כמובן לומד ממעגלות חיי האחרים, אבל חווה רק את חייו, ואפילו אם "זה העולם" כל אחד מאיתנו יש לו את השמחות שלו, שלעתים הם גם שמחות כלליות, ויש לו גם את פרקי האבל שלו, שרק לעתים נדירות הם אבל כללי. וכך עוברים חיינו, בין שמחה ואבל.

       

      "לפני שאשכח" מצחיקה דוקטורלאה, את מזכירה לי את הדוד שלי שכבר לא אתנו שזמנו היה מכין לעצמו פתקים "לפני שאלך לישון" ו "אחרי שאקום"....אהבנו אותו מאד

      כן, אכן כך עוברים חיינו בין שמחות לעצב בין אבל לחגיגה.

      הרבה בריאות

      ''

        1/9/14 19:10:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2014-08-28 09:28:35

      כמו שאמרת in so many words הכל זמני.

       

       

      צ'טערת שזה יצא "כל כך הרבה מילים", אבל כשיש לך כאב בפנים, והוא סוף סוף מתחיל לצאת החוצה, את לא סופרת.....שיצא....

      הטעם הוא לדעת מתי "לחסוך" ומתי לשחרר....

         ''''  ''

        1/9/14 15:19:
      שנה חדשה תקוות טובות
        1/9/14 12:12:
      תתעודדי חמודה. כל יום מביא בכנפו הפתעות.
        1/9/14 08:30:
      הפרידה היא אירוע הרבה יותר כואב מכאב. כאב היה ונעלם. יש לכאבים הגופניים כושר נהדר להגליד. אבל פרידה מאדם לא מסתיימת לעולם. הוא תמיד מופיע שוב באותב מערכת בלתי ניתנת לשליטה של הרגשות והעצבונות....
        31/8/14 22:24:

      צטט: נויאור 2014-08-28 07:52:41

      זיכרונות מהדהדים בכל עת.

       

      כל יום וכל שעה

      ''

        31/8/14 22:22:

      צטט: sbhsport 2014-08-28 07:41:35

      חזק ואמיתי, לטעמי כל אחד והתהליכים שלו, אבל באמת שאין סדר קבוע, בטח שלא הגיון.

       

      וכמה שנים צריכים להתבגר וללמוד שבין ההגיון והרגש ינצח תמיד האחרון?

      ''

        31/8/14 22:18:

      צטט: החתול במסיכה 2014-08-28 05:07:31

      עכשיו נשאר רק לברר מי זה למעלה?

       

      ''

        31/8/14 22:16:

      צטט: עמנב 2014-08-28 01:02:23

      הפרידה הסופית אכן קשה. היטבת לבטא את תחושותייך בנדון. כל טוב, עמוס.

       

      תודה, ישנם דברים שעד שהם יוצאים כל כך מכאיבים שם בפנים....

      ''

        30/8/14 23:46:
      מפץ גדול, נכון, אבל יש כוכבים בשוליו. בציור אני רואה שהם לא רק נופלים, כמו שכתבת. התמודדות קשה בחיים וביצירה. תודה [שושן]
        30/8/14 22:23:

      צטט: ronkraus 2014-08-27 21:40:56

      יפה ומרגש

       

       

      תודה

      ''

        30/8/14 22:22:

      צטט: אביבי32 2014-08-27 19:51:15

      רגש וחוקיות לא הולכים יחד.

      מי שמבין למה בצומת  דרכים  בחיינו,אנו  פתאום נזכרים ביקר לנו 

      ש"הלך לפני  שנים "-

      שיקום.

      --

       

      הם כמו השמש והירח, הרגש וההגיון-החוקית ודומיהם.

       

      ''

        30/8/14 22:19:

      צטט: * חיוש * 2014-08-27 14:45:29

      בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      המילים שלך מרגשות וצובטות בנשמה

      וקשה לא לחשוב על דניאל הקטן שנהרג בקיבוץ מפצמ"ר

      וכשכל תושבי עוטף עזה מלקקים את פצעיהם

      וכל החיילים שניקטפו בדמי ימיהם......

      ושלחלקם היו תוכניות לעתיד ורוד יותר....

      * חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך יקירתי

      -

      לכל אחד ואחד במדינה הזו הכאובה,

      השכול האישי שלי בנוסף לכללי של כולם,

      לכל אחד האהובים שאינם ,

      הפצע והשכול האישי, הפרידה גם.

       

      ''

       

        30/8/14 22:12:

      צטט: HagitFriedlander 2014-08-27 12:08:09

      לא אין לו חוקים...ולא דפוסים...כתבת יפה ♥

       

      תודה  ''

        30/8/14 17:53:
      האדם מתכנן ואלוהים צוחק. באידיש זה נשמע יותר טוב
        30/8/14 15:50:
      משתתף בצערך.
        30/8/14 01:49:
      יפה כתבת, "פרידה היא דבר קשה, הוא חייל..." נתן זך
        29/8/14 15:49:
      ללא ספק כואב, ומי אנחנו גרגיר אבק שלא מצליח לראות את התמונה המלאה ממבט ציפור. תודה שרון
        29/8/14 12:21:

      בונבון, נגעת בנקודה/ות הנוגעת לרגשות המציפים אותנו בעת ששוכלים

      אדם יקר כל שכן קרוב לנו. 

       

      אכן, הם מגיעים לביקור ככה פתאום ללא הזמנה. אבל זה משנה לנו

      את כל היום, לרוב לטובה. מעין מסר שכזה, אמנם אנחנו כבר בעולם 

      הבא (אם קיים כזה), אך אנו מתגעגעים אליכם וקפצנו לבקר ולומר

      שלום ולהרגיע אתכם שהכול בסדר איתנו. 

       

      כתבתי לא מזמן, האדס יכול לקחת נשמה של אדם הקרוב ויקר לנו 

      אבל אין הוא יכול לקחת לנו את הזכרונות מאותו אחד.

      וזה לא מעט. (נזכרתי פתאום, שבשנת האבל הראשונה על אבי ז"ל,

      נהגתי להקשיב בניגון חוזר לקולו שבקע מהמזכירה האלקטרונית..

      כן זה היה דיי מזמן...וכאילו רק אתמול). 

       

      נ.ד. 

        29/8/14 10:42:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד 2014-08-27 09:53:23

      .

      .

      הדתיים אומרים.

      ה' נתן, ה' לקח..

       

      אני לא דתיה, חילונית לחתולין, או אפשר לומר אולי "דתית מבחינת השקפת העולם שלי". קשה לי מאד להשלים עם משפט כזה, אולי צריך וכדאי להיות מסוגלים לעשות זאת.

      ''

        29/8/14 10:39:

      צטט: gadi252 2014-08-26 23:14:55

      כתיבה יפה , וכמו שאומרים האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק

       

      בדיוק.

      תודה

      ''

        29/8/14 07:25:
      סליחה בונבוניטה, לא רק זה שלמעלה קובע, כי אלה שלמטה, בלמעלה, אולי הם הם אלה שקובעים במעשיהם את גורלנו. לכן, אולי כדאי להיות זהירים, כשאנחנו בוחרים בהם. ושוב סליחה שירדתי מפסגות הליריות אל היום יום.
        28/8/14 21:48:

       אולי אין דפוס קבוע אבל ישנם איפיונים שמרכיבים אותנו.

      "הכל צפוי והרשות נתונה" היא תוכנית מתאר לחיים שלמים

      שבה עושה האדם החלטות של רצון חופשי על אף התוכנית.

       

        כשהחיים בועטים בך ועולים על כל דימיון, נראה לפתע שאין

      כל היגיון. כשקשר משמעותי נפרם זה כואב..... מילים לא עוזרות

      או יכולות לפרש את מה שמרגישים, אבל איכשהו מבריאים,

       כי האפשרות השניה היא דכאון.... ממש לא משתלם.

       

        החיים מטלטלים ולאו דווקא בדרך שלילית או מפתיעה לטובה.

      ישנם גם עומק, רוגע, משמעות ובכלל תדרים שלא כל כך בשימוש.

      לטעמי לכל דבר יש משמעות וחוקיות אך ההבנה שלהם היא לא

      תמיד נוחה וזה הקאץ' פה.

       

        חוץ מזה שדרך כאב עוברים מבלי להחסיר או לטייח ובאמת באמת,

      לא תמיד ישנה תשובה, אבל לחפש זה פרוייקט של חיים.

        28/8/14 15:12:
      Take each day as it comes
        28/8/14 12:30:
      לעזאזל... או במילים אחרות: חארא עולם. זה לא אומר שאני לא ממליץ בכל פה למצות את הטוב, הטבעי והבריא בכיף החיים...
        28/8/14 11:11:
      לפני שאשכח : העברתי רשומה מעניינת (לדעתי) לאתר שלי. ממליצה לך לקרוא. צודקים, כמובן אלה שכותבים (לא בעברית) "אלה הם החיים"! אבל הרי כל אחד מאתנו יש לו רק מעגל חיים אחד, הוא כמובן לומד ממעגלות חיי האחרים, אבל חווה רק את חייו, ואפילו אם "זה העולם" כל אחד מאיתנו יש לו את השמחות שלו, שלעתים הם גם שמחות כלליות, ויש לו גם את פרקי האבל שלו, שרק לעתים נדירות הם אבל כללי. וכך עוברים חיינו, בין שמחה ואבל.
        28/8/14 10:35:
      אמת...
      כמו שאמרת in so many words הכל זמני.
        28/8/14 07:52:
      זיכרונות מהדהדים בכל עת.
        28/8/14 07:41:
      חזק ואמיתי, לטעמי כל אחד והתהליכים שלו, אבל באמת שאין סדר קבוע, בטח שלא הגיון.
        28/8/14 05:07:
      עכשיו נשאר רק לברר מי זה למעלה?
        28/8/14 01:02:
      הפרידה הסופית אכן קשה. היטבת לבטא את תחושותייך בנדון. כל טוב, עמוס.
        28/8/14 00:28:
      מתינו אינם נימוסיים, לא מרפים, מגיעים במפתיע ללא הזמנות...... אכן כן..
        27/8/14 22:52:
      מ ד ו י ק !
        27/8/14 21:40:
      יפה ומרגש
        27/8/14 19:51:

      רגש וחוקיות לא הולכים יחד.

      מי שמבין למה בצומת  דרכים  בחיינו,אנו  פתאום נזכרים ביקר לנו 

      ש"הלך לפני  שנים "-

      שיקום.

        27/8/14 14:45:

      בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      המילים שלך מרגשות וצובטות בנשמה

      וקשה לא לחשוב על דניאל הקטן שנהרג בקיבוץ מפצמ"ר

      וכשכל תושבי עוטף עזה מלקקים את פצעיהם

      וכל החיילים שניקטפו בדמי ימיהם......

      ושלחלקם היו תוכניות לעתיד ורוד יותר....

      * חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך יקירתי


        27/8/14 12:08:
      לא אין לו חוקים...ולא דפוסים...כתבת יפה ♥

      .

      .

      הדתיים אומרים.

      ה' נתן, ה' לקח..

        26/8/14 23:14:
      כתיבה יפה , וכמו שאומרים האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק
        26/8/14 22:54:

      צטט: תודנה 2014-08-26 22:36:17

      se la vi

       

      je mon fou     לשון בחוץ

       

        26/8/14 22:36:
      se la vi

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין