חיבורים וחיבורים
חיבורים, חיבורים בין אנשים, בין נושאים, תחומים שונים.
מקום להעלות 'טכסטישי'- תכנים אישיים ותכנים בנושאי יהדות ודמוקרטיה, אקטואליה, רעיונות ויצירה וחדשנות, רוח וחומר.
© כל הזכויות על התכנים בבלוג 'חיבורים וחיבורים' שמורות לכותבת ויוצרת הבלוג בעלת שם המשתמש Yael KZ ואין להעתיק או להשתמש בהם או בחלקם, ללא רשותה.
yaelkatz111@gmail.com
לא מצ'וטטת.
פוסטים פופולאריים
-
"מה שלומך?"
3/6/16 | 1670 צפיות
-
נוח ובניו בעם- בכל העמים
21/1/15 | 2280 צפיות
-
מסודרת
17/12/13 | 1750 צפיות
-
הסתכלות על היעוד היחודי ועל פחד יחודי
3/9/15 | 1680 צפיות
-
הסתכלות על פרשת במדבר
10/5/13 | 890 צפיות
-
הכרה במדינת ישראל כיהודית? ושחרור אסירים ישראלים? –צריך סולם.
31/3/14 | 1690 צפיות
פוסטים אחרונים
- "מודעות, נוכחות, פשטות" - שיטת טיפול אלטרנטיבית 19/1/17
- "מה שלומך?" 3/6/16
- "וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם" 21/10/15
- הסתכלות על היעוד היחודי ועל פחד יחודי 3/9/15
- נוח ובניו בעם- בכל העמים 21/1/15
- המרכז הקיצוני 28/8/14
המרכז הקיצוני
היום הצומת בבחירה הפוליטית היא בין מרכז לקיצוניות. החלוקה הדיכוטומית לימין או שמאל איננה תואמת את האינטרסים הפוליטיים העכשוויים. האירועים במהלך ואחרי המבצע צוק איתן יצרו מצב לפיו הבחירה היום היא בין עמדות מרכז ובין העמדות בקצוות.
יש יותר קרבה ואינטרסים משותפים למי שקרוי שמאל מתון עם מי שקרוי ימין מתון - מאשר הקרבה והמשותף שיש לשמאל המתון עם השמאל הקיצוני או הקרבה שיש לימין המתון עם הימין הקיצוני. לנוכח ההקצנה, זו עת להתכוונות לקו האמצע.
זה זמן לחדד את המרכז הפוליטי, להעמיק את המשמעות שלו ולהתבדל מהקיצוניים בכל צד. זה זמן להגביר את הקול של מי שהוא במרכז המפה הפוליטית, בין הוא נוטה לששמאל או לימין. העמדות הפוליטיות שלי יחשבו בד"כ במיקום של שמאל-מרכז.
הצומת היא מתינות מול קיצוניות. למרכז בד"כ אין אפיל, אין תיוג. אין בו מיתוג של כוחניות. זהו מקום של העמקה ושל מורכבות. לא יכולה להתקיים תחרות על מתינות רבה יותר או עוצמתית יותר - אין המשגה כזו. בעמדות של המרכז אין תשובות ופתרונות פשוטים של זבנג וגמרנו. אין בהן גם תפיסה לא ראלית של אוטופיה ופיוס. במרכז, המרחב אמור לייצג תוכן וראליה. אם אתה שייך למרכז, בין שמאל מתון לימין מתון, אינך יכול יותר לשבת בצד. שכן, ישיבה בצד מחזקת את הקיצוניים.
יש להעמיק ולמפות את המרכז הזה. מרכז שמייצג אידאולוגיה של פרגמטיות ומתינות וערכים של שיח דמוקרטי לא אלים.אפשר להגדיר אותו בקווים כלליים: זהו מקום לכל ציוני, ששואף לקיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית, שבה יש מחוייבות לדמוקרטיה, ולמורשת והזהות היהודית. מקום שבו יש ראייה מפוכחת של הצדדים בסכסוך ושל הסביבה בה אנו נמצאים, בד בבד עם חתירה להסכם מדיני ונכונות לפשרה תוך התחשבות בצרכי הביטחון של ישראל. זהו מרכז ששואף למדינה שיש בה זיקה למסורת היהודית וגם שיוויון זכויות לכל התושבים מכל המגזרים וחופש ביטוי לכל מגוון הדעות, המתונות והקיצוניות, כל עוד אין בהן הסתה, אלימות וגזענות. אי אפשר יותר לשבת בצד. יש כאן צומת בחירה.
במובן מסוים, בעולם הערבי קיימת בחירה דומה לזו שתארתי כאן: בחירה של מתינות אל מול קיצוניות. בעולם הערבי ההקצנה היא בקנה מידה גדול אלפי מונים וחוצה כמעט כל גבול של קודים מוסריים אנושיים. מול תנועת האביב הערבי שהתעוררה לפני מספר שנים, אנו עדים היום לתנועה איסלאמית דתית רדיקלית המפגינה מימדים קיצוניים של אלימות ואכזריות, פראיות ואובדן צלם אנוש. כתגובה לכך החל גיבוש של שיתוף פעולה של המדינות המתונות במאבק לעצירת הקיצוניים נושאי רעיון המדינה האיסלאמית. המאבק הפנים ערבי הציב גם בפני העולם המערבי את הצורך בהכרעה והתגבשה ההכרה שצריך לחזק את המתונים ולהתייצב כנגד הקיצוניים.
|
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
התגובה שלך נוגעת בהרבה נושאים למחשבה ודיון.
הבעיות החברתיות כלכליות הן בוערות וחיוני לטפל בהם והנושא נזנח על ידי הימין וגם על ידי השמאל - לפחות על ידי שמאל מרכז. דוקא מרצ עסקו בזה יותר במהלך השנים.
מאז המחאה, הנושא חוזר ועולה בגלים בסדר היום הציבורי של כולם. עכשיו זה דרך העיסוק במחירי המזון והגירה לחו"ל. אני חושבת שהדיון והטיפול צריכים להתמקד במעמד הבייניים וגם במעמד הנמוך. זה גם משהו שקורה - מדברים יותר על העוני. השאלה כמובן היא לא רק הדיבור, אלא המעשה.
חשבתי על הצירוף של ימין מדיני ושמאל חברתי. אני לא חושבת שיש ממש חיבור כזה. אני יכולה לחשוב על ימיו של מנחם בגין שכן הציג מדיניות חברתית של עזרה השכבות החלשות יחד עם השקפה מדינית ימנית. הלכה למעשה - אני לא יודעת כמה המדיניות של ממשלתו סייעה לשכבות החלשות.
בעיני הטיפול בנושא המדיני חשוב היום כמו תמיד והוא נוגע גם לנושא החברתי.
"שלום ממילא לא יהיה פה בזמן הקרוב...."
יכול להיות שאין בשלות בישראל ובצד הפלשתינאי להגיע להסכם. יחד עם זה אני חושבת שאין מצב של ססטוס קוו. אנחנו רואים את זה בצד הפלשתינאי ובישראל בהקצנה בימין. הקיצוניים בשני הצדדים מזינים אלה את אלה. אין מצב של סטטוס קוו - זה אומר עוד צעדים של הפלשתינאים במרחב הבינלאומי ולחץ בינלאומי גובר על ישראל וגם שתתגבר מחאה לגיטימית מצד הפלשתינאים, וגם מחאה אלימה ונפיצה. מנגד יש בישראל מגמה של הרחבת התנחלויות בשטחים שלמעשה קובעת עובדות חדשות בשטח.
לכן זה חשוב לשמור על השיח הפרגמטי ולחזק את המתונים ולא להפקיר את סדר היום הציבורי רק לקיצוניים.
אחרת הם יתפסו יותר ויותר מקום בקונצנזוס של שני הצדדים, והמתינות תהיה פחות ופחות רלוונטית.
גם אם בשלב זה, זה רק לשמור על גחלת (רצוי גדולה) של מרכז מתון עד שתהיה יותר מוכנות להגעה להסדר.
אחרת - נתרחק מהמקום של הסדר מאוד - וכדי לחזור בחזרה האיזור יצטרך לעבור שיעורים קשים יותר.
"וגם סיסמאות קיצוניות כמו לשטח את עזה לא עומדות במבחן המציאות הריאלית ואף מנהיגים ימניים כמו ליברמן ובנט כאשר הם נמצאים במקום בו מקבלים החלטות לא תומכים בזה, אלה התבטאויות של ילדים או של מי שרוצה למשוך תשומת לב."
אי אפשר לפטור את האמירות הקיצוניות כסיסמאות ודיבור של ילדים - הסיסמאות האלו יוצרות השפעה על השיח הציבורי ועל התודעה הציבורית. הם מכשירות עמדות קיצוניות לתוך המיינסטרים. ראינו את זה בעבר. לגבי בנט לפחות, לדעתי גם מדובר בעמדות ימניות קיצוניות מובהקות. ההצהרות הם גם כלי לרווח פוליטי וגם משקפות את עמדתו. חשוב שמי שרואה את עצמו במרכז הפוליטי ישמיע את קולו בערוצים של דיונים ציבוריים.
לא לטעמי. דיברת ובצדק על הבעייתיות בסתימת פיות, והייתי רוצה לשאול אותך - מהי התווית הזו "קיצוניות" אם לא תעודת הכשר לסתימת פיות. אם לא מנגנון לשלילה אפריורי של דעה משום שהיא לא נכנסת לחיק החם של הקונצנזוס - או כלשונך כי היא קיצונית (השלב השני הוא להכריז על אדם כקיצוני או אז אין כלל צורך לשמוע את דבריו).
ובעצם מח קןבע האם דעה היא קיצונית או לא?
בשנות השישים מי שהעז להעלות על דל שפתיו את האפשרות של מגורים בארץ אחרת נחשב לבוגד.
בשנות השבעים רק קיצוני מאוס היה מעז להשמיע ביקורת כלשהי על צה"ל.
בשנות השמונים רק אולרטא קיצונים העזו לומר שהפלסטינים הם עם (ושרחמנא ליצלן צריך לאפשר להם להיות אזרחים של מדינה), ולחילופין קיצוניים אחרים התיישבו בשטחי יהודה ושומרון...
לכן לטעמי - לא צריך לאהוב כל דעה - אפשר להתנגד ואפילו להתנגד בתוקף לדעה כלשהי - אבל הרעיון לאטום את האזניים בכל מיני נימוקים (שקיצוניות היא אחד מהם) ועל ידי כך לבסס את עמדתך הצודקת, אולי על בסיס ההנחה שמי שלא שומע דעה אחרת אף פעם לא יכול לטעות...
נדמה לי שאנחנו יודעים יותר טוב.
ובאנגלית - מי שפיתח את התאוריה לפסיכולוגיה מעשית היה Rokeach.
הי מירב,
אני חושבת שמישהו שעמדותיו בטווח של שמאל מתון ועד ימין מתון יכול לקבל את התיאור שצטטת מתוך הפוסט.
אני חושבת שגם נתניהו - ועוד כמה מהימנים המתונים יחסית (המתמעטים) שיש בליכוד יכולים לקבל את התיאור הזה - לפחות על פי הנאומים של נתניהו שמדברים על קיום אפשרות של הסדר מדיני (נאום בר-אילן למשל).
מתוך הפוסט -
"להגביר את קול האמצע. את האנשים שבמרכז - את האנשים שבמרכז המפה הפוליטית – אולי קצת נוטים לשמאל אולי קצת לימין."
וכן, אני חושבת שימין קיצוני - היה רואה את הקטע שצטטת כתיאור של שמאל -
וכתבתי שבעיני הימין הקיצוני: -
"כל מי שלא אמר שצריך היה למוטט את החמאס, להשטיח את עזה - נחשב תבוסתן, פחדן, פוגע בישראל, והס מלהזכיר - שמאלני.
תבוסתן – כל מי שהוא בימין המתון והלאה לכיוון השמאל."
ועוד ציטוט:
"הצומת היא מתינות מול קיצוניות.
– צריך לבחור – מרכז – או קיצוני. ואם אתה מזדהה עם המרכז, אם תתעלם – תתכחש- תעלים עין – לקיצוניות, זה יעצים את המגמות הקיצוניות."
התגובה שלך והכתיבה אליך – עוזרים לי למקד את מה שרציתי לומר:
המצב הוא מצב של הקצנה - בשמאל קיצוני שממשיך להאחז בתפיסות לא ראליות ושהוא גם פחות בעייתי כיוון שאין הרבה אנשים שתומכים בשמאל הקיצוני והוא גם לא בשלטון, - ובימין שמציג תפיסות פשטניות לוחמניות עם סממנים לא דמוקרטיים - ושמקצין והולך ובעזרת פופוליזם ועוד סיבות משיג לעצמו עוד תמיכה .
במצב הזה, - כשיש מגמת הקצנה, הצומת במפה הפוליטית היא מתינות מול קיצוניות.
החלוקה לימין או שמאל לא מתארת נכון את המפה והאינטרסים הפוליטיים. זו הגדרה ישנה.
חשוב שהמרכז, מהטווח של ימין מתון ועד שמאל מתון - יעמדו מול המקצינים.
פירושו של דבר שיש יותר קרבה ויותר אינטרסים משותפים למי שקרוי שמאל מתון ומי שקרוי ימין מתון - מאשר הקרבה והמשותף של השמאל המתון עם השמאל הקיצוני או של הימין המתון עם הימין הקיצוני.
כאשר המתונים מתעלמים מההקצנה אשר בצד שהוא כביכול 'שלהם' , או ממעיטים מהמשמעות שלה - הם הלכה למעשה מצטרפים אליה ותומכים בה.
אם לא מתנערים בריש גלי, באופן חד משמעי מהקיצוניות זה כאילו מצטרפים אליה - זה מעצים את הקיצוניים.
ההקצנה הזו שמתגברת בכלל – וזה קורה גם כאמור בגלל ההתעלמות של המתונים - גורמת לפגיעה גם בנושאים שחשובים למתונים, ובמקרים מסוימים היא מובילה גם למעשים לא חוקיים, ולגילויים של פגיעה בדמוקרטיה.
לכן - היום זה חיוני שאדם יגדיר את העמדות שלו ויכריע בין מתינות לקיצוניות, לא בין ימין ושמאל.
ביטוי מובהק של זה – למשל -
אי אפשר להמעיט במשמעות פעולות תג מחיר וגילויי גזענות כלפי ערבים, ואי אפשר גם לבטל או להתעלם מהתפרעויות של צעירים ערבים או זריקת אבנים על מכוניות והטרדת של יהודים בצפון או אלימות של נהגים בני מיעוטים בדרום. אי אפשר גם לא לצאת נגד התבטאויות גזעניות של נבחרי ציבור.
וזה לא נוגע רק לפעולות לא חוקיות, זה נוגע בכלל לאג'נדה הפוליטית הדומיננטית של המדינה.
צריך לבחור עכשיו – ובקול רם - מרכז או קיצוני.
אם לא בוחרים בעמדת המתינות באופן עקבי וגלוי -
אז משאירים את הזירה לקיצוניים.
לדעתי, איש ימין שיקרא את זה,
במרכז הזה יש מקום למי שהוא ציוני, שואף למדינה יהודית ודמוקרטית, עם מחויבות לדמוקרטיה, למסורת, לביטחון. עם ראייה מפוכחת של הצדדים והסביבה כאן, עם הבנה מציאותית של מי שאנחנו איתם בסכסוך ועם שאיפה וחתירה להסכם מדיני. עם רצון במדינה יהודית שיש בה זיקה ברורה למסורת היהודית ויש בה זכויות לכל תושביה. עם נכונות לפשרה למען הגעה להסכם – ועם שמירה על כל המרכיבים הנדרשים לביטחון ישראל.
מדינה עם מתן זכויות ביטוי לכולם – ולכל מגוון הדעות - גם הקיצוניים – כל עוד אין בהם הסתה, אלימות וגזענות.
יאמר שאת שמאלנית