אני במתון הקיצוני. אני במרכז הקיצוני.
הצומת של היום היא בין המרכז לקיצוניות.
החלוקה הדיכוטומית המסורתית לימין או שמאל איננה מתארת נכון את המפה הפוליטית והאינטרסים הפוליטיים העכשוויים. זו הגדרה ישנה.
הבחירה היא בין עמדות מרכז ובין הקיצוניות.
פירושו של דבר שיש יותר קרבה ויותר אינטרסים משותפים למי שקרוי שמאל מתון עם מי שקרוי ימין מתון - מאשר הקרבה והמשותף שיש לשמאל המתון עם השמאל הקיצוני או הקרבה שיש לימין המתון עם הימין הקיצוני.
לנוכח ההקצנה - זו עת להתכוונות לקו האמצע.
זה זמן לחדד את המרכז הפוליטי - להעמיק את המשמעות שלו, להשמיע קול, לפעול, ולהתבדל מהקיצוניים בכל צד.
לאורך מבצע 'צוק איתן', וגם לפני כן, היתה מגמה מתמשכת של שיח קצוות במפה הפוליטית. הקולות שנשמעים בקול רם ובלטו במיוחד הם הקולות הקיצוניים במפה הפוליטית הישראלית, והמגמה הזו הלכה וגברה ככל שהתארך המבצע.
המסרים שנשמעו בימין הקיצוני ובשמאל הקיצוני:
בימין ההקולות הקיצוניים קראו לשטח את עזה, והם אינם רואים בצד הפלשתינאי שותף אפשרי לשיחות ולהגעה להסכם. בשמאל הקיצוני יש מסרים המתכחשים לאופי השלטון של החמאס ומתעלמים מההצהרות שלו כלפי ישראל.
התכנים האלו גם הובעו לעיתים קרובות בשיח אלים וחמום מוח שבלט מעל שאר הקולות. הצטרפו לכך גם סתימת פיות וביטויים גזעניים. בנוסף היו מעשי אלימות כלפי ערבים, כלפי מפגינים כנגד המבצע וגם ערבים שתקפו יהודים במרחב הישראלי.
הקולות של חוסר הסובלנות וסתימת פיות נשמעו גם משמאל וגם מימין. הם בלטו בצורה מובהקת הרבה יותר מצד הימין הקיצוני והופנו לכל מי שחושב אחרת מהם – ללא קשר למיקומו על המפה הפוליטית.
תגובות תוקפניות כוונו כלפי כל דעה שנחשבה לא מספיק לוחמנית. אפשר היה גם לראות באתרים השונים התבטאויות רוויות ניבולי הפה, זלזול והשתלחויות כלפי רה"מ נתניהו, חברי הקבינט והרמטכ"ל, וזאת על אף שרובם מזוהים עם הימין. כל מי שלא אמר שצריך למוטט את החמאס ולשטח את עזה, נחשב תבוסתן, פחדן, עוכר ישראל, בוגד, או שמאלני. הביקורת המתלהמת הופנתה לכל מי שהוא בימין המתון והלאה לכיוון השמאל.
כאשר הימין מרכז כמעט לא נשמע. כאשר השמאל מרכז כמעט לא נשמע.
כאשר קולותיהם של הקיצוניים משתלטים ובולטים מעל שאר הקולות, וסגנון הדיבור מקצין, זה הזמן להגביר את קולו של האמצע. זה זמן להגביר את קולם של האנשים שבמרכז המפה הפוליטית, בין אם הם נוטים לשמאל או לימין.
התיאור הפשוט של המפה הפוליטית בחלוקה הרגילה הוא כזה:
שמאל <----------------------מרכז-מתון-----------------------> ימין
השמאל סטטי כבר שנים רבות, לבד מזה שבמפלגת העבודה מדיחים באופן קבוע את יושב הראש שלה. גם הנוהג הזה שחוזר על עצמו מבטא סוג של סטטיות. בשמאל הקיצוני יש מספר תומכים די נמוך.
הדינמיקה בימין שונה מהדינמיקה בשמאל. יש כמה מפלגות המייצגות את הימין המובהק ויש תחרות על הבוחרים שלהם. הליכוד נמצא בשלטון שנים רבות. יש אצלחברי רשימת הליכוד תחרות על עמדות כוח שממנה נגזרת תחרות על תמיכת מתפקדי הליכוד והאוכלוסיה שהם מייצגים. מכיוון שרבים ממתפקדי הליכוד שייכים לימין הקיצוני, התחרות על תמיכתם יוצרת הקצנה לימין אצל המתמודדים. בתחרות הזו, כדי לבלוט מעל האחרים צריך להציג דעה יותר ימנית, לוחמנית, למשוך יותר ויותר לקצוות של הימין.
ומה לגבי המרכז? מהו המקום הזה של מתינות, בשמאל או בימין? קשה לבלוט בין שאר הקולות עם עמדות של מתינות. הרי אי אפשר להיות יותר מתון, להיות יותר מרכז. במרכז אין לאן למשוך. בעוד שבעמדה הקיצונית יש משמעות ליותר חזק, יותר מובהק ויותר בולט.
למרכז,אין אפיל, אין תיוג. אין שם מיתוג של כוחניות. המרכז המתון הוא מקום של העמקה ושל מורכבות. לא קיים מושג של תחרות על מתינות רבה יותר או עוצמתית יותר. בעמדות של המרכז אין תשובות ופתרונות פשוטים של זבנג וגמרנו. אין בהן גם תפיסה לא ראלית של אוטופיה ופיוס. במרכז יש מרחב של תוכן וראליה.
אם אתה שייך למרכז, אם אתה בין שמאל מתון לימין מתון, אינך יכול יותר לשבת בצד.
שכן, ישיבה בצד מחזקת את הקיצוניים.
זוהי הצומת שאנו ניצבים בפניה: מתינות מול קיצוניות.
מתינות ----------------------------------------------- קיצוניות
זהו הזמן לבסס הכרה בעמדה הזו של המרכז. זהו מרכז שהוא לא פלואודי ולא מתאים את עצמו לפופוליזם של רגע. יש למפות את המרכז הזה, להעמיק בו, לחקור אותו, לחדד אותו. זהו מרכז אידאולוגי, פרגמטי מובהק ומתון. זהו קו האמצע.
נקרא לו מרכז קיצוני: מרכז שדבק בהשקפה של קו אמצע ובשיח דמוקרטי לא אלים.
אפשר להגדיר אותו בקווים כלליים כך:
זהו מקום לכל ציוני, ששואף לקיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית, שבה יש מחוייבות לדמוקרטיה, ולמורשת והזהות היהודית. מקום שבו יש ראייה מפוכחת של הצדדים בסכסוך ושל הסביבה בה אנו נמצאים, בד בבד עם חתירה להסכם מדיני ונכונות לפשרה תוך התחשבות בצרכי הביטחון של ישראל. זהו מרכז ששואף למדינה שיש בה זיקה למסורת היהודית וגם שיוויון זכויות לכל התושבים מכל המגזרים וחופש ביטוי לכל מגוון הדעות, המתונות והקיצוניות, כל עוד אין בהן הסתה, אלימות וגזענות.
אי אפשר יותר לשבת בצד.
יש כאן צומת בחירה.
מי שמזהה את עצמו עם המרכז המתון לא יכול יותר להתעלם או להתכחש לביטויי העמדות הקיצוניות, מכיוון שהתעלמות או ההכחשה שלהם מעצימות ומחזקות את המגמות הקיצוניות.
מה שקורה לעיתים קרובות הוא, שבימין המתון יש התעלמות או המעטה במשמעות של קיצוניות בימין גם כשהיא מרחיקה לכת לגבולות החוק ומעבר לו, וזה בגלל שכביכול הם באותו ה'צד הפוליטי'. ברוב המקרים כשיש ביקורת על הקיצוניים היא נאמרת כ'מס שפתיים' או בקול רפה. דבר דומה קיים בשמאל. השמאל המתון ממעיט מהמשמעות של פעולות והתבטאויות מרחיקות לכת בשמאל הקיצוני. זוהי תוצאה של הגדרת הצדדים במפה הפוליטית, החלוקה הדיכוטומית של ימין מול שמאל.
ההכרה בכך שהמפה הפוליטית היא אחרת, שהעמדות הפוליטיות הם מרכז מתון מול קיצוניות, יוצרת אינטרסים והבנה שונה של המציאות. הבנה כזו מחייבת את מי שמזהה את עצמו בצד המתון לחדד את המיקום הזה של המרכז ולבדל אותו באופן חד משמעי מהקיצוניות, ללא קשר לאיפיון שלה.
משמח אותי לראות שבשיח ברשתות החברתיות ובאתרי האינטרנט ניתן למצוא יותר ויותר קולות ממתנים, שמשקפים תפיסה מורכבת. אנשים בוחרים להגיב ולהתנגד לקולות משתלחים וחמומי מוח.
במובן מסוים, בעולם הערבי קיימת בחירה דומה לזו שתארתי כאן: בחירה של מתינות אל מול קיצוניות. בעולם הערבי ההקצנה היא בקנה מידה גדול אלפי מונים וחוצה כמעט כל גבול של קודים מוסריים אנושיים. מול תנועת האביב הערבי שהתעוררה לפני מספר שנים, אנו עדים היום לתנועה איסלאמית דתית רדיקלית המפגינה מימדים קיצוניים של אלימות ואכזריות, פראיות ואובדן צלם אנוש.
כתגובה לכך אנחנו רואים גיבוש של שיתוף פעולה של המדינות המתונות במאבק לעצירת הקיצוניים נושאי רעיון המדינה האיסלאמית.
המאבק הפנים ערבי הציב גם בפני העולם המערבי את הצורך בהכרעה. גם במערב נוצרה ההכרה שצריך לחזק את המתונים ולהתייצב כנגד הקיצוניים.
נחזור לעימותים הקרובים כאן. יתכן שישראל תצטרך להגיע להכרעה כנגד תנועת החמאס אשר מייצגת את הקיצוניות בסביבה הקרובה. אלא שזה לא מתרחש בצעדים של זבנג וגמרנו. זהו מהלך שיש בו חשיבות להבשלה ותהליכים לאורך זמן. יתכן גם שההחלשה של החמאס תגיע דווקא מהצד הערבי שמוביל את המתינות.
מודעות והתייחסות למורכבות והבשלה של תהליכים הם מאפיינים מהותיים בתפיסה של המרכז, של קו האמצע.
בבקשה, מי שמגיב, נא להמנע מתגובות משתלחות ומתלהמות.
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
התגובה שלך נוגעת בהרבה נושאים למחשבה ודיון.
הבעיות החברתיות כלכליות הן בוערות וחיוני לטפל בהם והנושא נזנח על ידי הימין וגם על ידי השמאל - לפחות על ידי שמאל מרכז. דוקא מרצ עסקו בזה יותר במהלך השנים.
מאז המחאה, הנושא חוזר ועולה בגלים בסדר היום הציבורי של כולם. עכשיו זה דרך העיסוק במחירי המזון והגירה לחו"ל. אני חושבת שהדיון והטיפול צריכים להתמקד במעמד הבייניים וגם במעמד הנמוך. זה גם משהו שקורה - מדברים יותר על העוני. השאלה כמובן היא לא רק הדיבור, אלא המעשה.
חשבתי על הצירוף של ימין מדיני ושמאל חברתי. אני לא חושבת שיש ממש חיבור כזה. אני יכולה לחשוב על ימיו של מנחם בגין שכן הציג מדיניות חברתית של עזרה השכבות החלשות יחד עם השקפה מדינית ימנית. הלכה למעשה - אני לא יודעת כמה המדיניות של ממשלתו סייעה לשכבות החלשות.
בעיני הטיפול בנושא המדיני חשוב היום כמו תמיד והוא נוגע גם לנושא החברתי.
"שלום ממילא לא יהיה פה בזמן הקרוב...."
יכול להיות שאין בשלות בישראל ובצד הפלשתינאי להגיע להסכם. יחד עם זה אני חושבת שאין מצב של ססטוס קוו. אנחנו רואים את זה בצד הפלשתינאי ובישראל בהקצנה בימין. הקיצוניים בשני הצדדים מזינים אלה את אלה. אין מצב של סטטוס קוו - זה אומר עוד צעדים של הפלשתינאים במרחב הבינלאומי ולחץ בינלאומי גובר על ישראל וגם שתתגבר מחאה לגיטימית מצד הפלשתינאים, וגם מחאה אלימה ונפיצה. מנגד יש בישראל מגמה של הרחבת התנחלויות בשטחים שלמעשה קובעת עובדות חדשות בשטח.
לכן זה חשוב לשמור על השיח הפרגמטי ולחזק את המתונים ולא להפקיר את סדר היום הציבורי רק לקיצוניים.
אחרת הם יתפסו יותר ויותר מקום בקונצנזוס של שני הצדדים, והמתינות תהיה פחות ופחות רלוונטית.
גם אם בשלב זה, זה רק לשמור על גחלת (רצוי גדולה) של מרכז מתון עד שתהיה יותר מוכנות להגעה להסדר.
אחרת - נתרחק מהמקום של הסדר מאוד - וכדי לחזור בחזרה האיזור יצטרך לעבור שיעורים קשים יותר.
"וגם סיסמאות קיצוניות כמו לשטח את עזה לא עומדות במבחן המציאות הריאלית ואף מנהיגים ימניים כמו ליברמן ובנט כאשר הם נמצאים במקום בו מקבלים החלטות לא תומכים בזה, אלה התבטאויות של ילדים או של מי שרוצה למשוך תשומת לב."
אי אפשר לפטור את האמירות הקיצוניות כסיסמאות ודיבור של ילדים - הסיסמאות האלו יוצרות השפעה על השיח הציבורי ועל התודעה הציבורית. הם מכשירות עמדות קיצוניות לתוך המיינסטרים. ראינו את זה בעבר. לגבי בנט לפחות, לדעתי גם מדובר בעמדות ימניות קיצוניות מובהקות. ההצהרות הם גם כלי לרווח פוליטי וגם משקפות את עמדתו. חשוב שמי שרואה את עצמו במרכז הפוליטי ישמיע את קולו בערוצים של דיונים ציבוריים.
לא לטעמי. דיברת ובצדק על הבעייתיות בסתימת פיות, והייתי רוצה לשאול אותך - מהי התווית הזו "קיצוניות" אם לא תעודת הכשר לסתימת פיות. אם לא מנגנון לשלילה אפריורי של דעה משום שהיא לא נכנסת לחיק החם של הקונצנזוס - או כלשונך כי היא קיצונית (השלב השני הוא להכריז על אדם כקיצוני או אז אין כלל צורך לשמוע את דבריו).
ובעצם מח קןבע האם דעה היא קיצונית או לא?
בשנות השישים מי שהעז להעלות על דל שפתיו את האפשרות של מגורים בארץ אחרת נחשב לבוגד.
בשנות השבעים רק קיצוני מאוס היה מעז להשמיע ביקורת כלשהי על צה"ל.
בשנות השמונים רק אולרטא קיצונים העזו לומר שהפלסטינים הם עם (ושרחמנא ליצלן צריך לאפשר להם להיות אזרחים של מדינה), ולחילופין קיצוניים אחרים התיישבו בשטחי יהודה ושומרון...
לכן לטעמי - לא צריך לאהוב כל דעה - אפשר להתנגד ואפילו להתנגד בתוקף לדעה כלשהי - אבל הרעיון לאטום את האזניים בכל מיני נימוקים (שקיצוניות היא אחד מהם) ועל ידי כך לבסס את עמדתך הצודקת, אולי על בסיס ההנחה שמי שלא שומע דעה אחרת אף פעם לא יכול לטעות...
נדמה לי שאנחנו יודעים יותר טוב.
ובאנגלית - מי שפיתח את התאוריה לפסיכולוגיה מעשית היה Rokeach.
הי מירב,
אני חושבת שמישהו שעמדותיו בטווח של שמאל מתון ועד ימין מתון יכול לקבל את התיאור שצטטת מתוך הפוסט.
אני חושבת שגם נתניהו - ועוד כמה מהימנים המתונים יחסית (המתמעטים) שיש בליכוד יכולים לקבל את התיאור הזה - לפחות על פי הנאומים של נתניהו שמדברים על קיום אפשרות של הסדר מדיני (נאום בר-אילן למשל).
מתוך הפוסט -
"להגביר את קול האמצע. את האנשים שבמרכז - את האנשים שבמרכז המפה הפוליטית – אולי קצת נוטים לשמאל אולי קצת לימין."
וכן, אני חושבת שימין קיצוני - היה רואה את הקטע שצטטת כתיאור של שמאל -
וכתבתי שבעיני הימין הקיצוני: -
"כל מי שלא אמר שצריך היה למוטט את החמאס, להשטיח את עזה - נחשב תבוסתן, פחדן, פוגע בישראל, והס מלהזכיר - שמאלני.
תבוסתן – כל מי שהוא בימין המתון והלאה לכיוון השמאל."
ועוד ציטוט:
"הצומת היא מתינות מול קיצוניות.
– צריך לבחור – מרכז – או קיצוני. ואם אתה מזדהה עם המרכז, אם תתעלם – תתכחש- תעלים עין – לקיצוניות, זה יעצים את המגמות הקיצוניות."
התגובה שלך והכתיבה אליך – עוזרים לי למקד את מה שרציתי לומר:
המצב הוא מצב של הקצנה - בשמאל קיצוני שממשיך להאחז בתפיסות לא ראליות ושהוא גם פחות בעייתי כיוון שאין הרבה אנשים שתומכים בשמאל הקיצוני והוא גם לא בשלטון, - ובימין שמציג תפיסות פשטניות לוחמניות עם סממנים לא דמוקרטיים - ושמקצין והולך ובעזרת פופוליזם ועוד סיבות משיג לעצמו עוד תמיכה .
במצב הזה, - כשיש מגמת הקצנה, הצומת במפה הפוליטית היא מתינות מול קיצוניות.
החלוקה לימין או שמאל לא מתארת נכון את המפה והאינטרסים הפוליטיים. זו הגדרה ישנה.
חשוב שהמרכז, מהטווח של ימין מתון ועד שמאל מתון - יעמדו מול המקצינים.
פירושו של דבר שיש יותר קרבה ויותר אינטרסים משותפים למי שקרוי שמאל מתון ומי שקרוי ימין מתון - מאשר הקרבה והמשותף של השמאל המתון עם השמאל הקיצוני או של הימין המתון עם הימין הקיצוני.
כאשר המתונים מתעלמים מההקצנה אשר בצד שהוא כביכול 'שלהם' , או ממעיטים מהמשמעות שלה - הם הלכה למעשה מצטרפים אליה ותומכים בה.
אם לא מתנערים בריש גלי, באופן חד משמעי מהקיצוניות זה כאילו מצטרפים אליה - זה מעצים את הקיצוניים.
ההקצנה הזו שמתגברת בכלל – וזה קורה גם כאמור בגלל ההתעלמות של המתונים - גורמת לפגיעה גם בנושאים שחשובים למתונים, ובמקרים מסוימים היא מובילה גם למעשים לא חוקיים, ולגילויים של פגיעה בדמוקרטיה.
לכן - היום זה חיוני שאדם יגדיר את העמדות שלו ויכריע בין מתינות לקיצוניות, לא בין ימין ושמאל.
ביטוי מובהק של זה – למשל -
אי אפשר להמעיט במשמעות פעולות תג מחיר וגילויי גזענות כלפי ערבים, ואי אפשר גם לבטל או להתעלם מהתפרעויות של צעירים ערבים או זריקת אבנים על מכוניות והטרדת של יהודים בצפון או אלימות של נהגים בני מיעוטים בדרום. אי אפשר גם לא לצאת נגד התבטאויות גזעניות של נבחרי ציבור.
וזה לא נוגע רק לפעולות לא חוקיות, זה נוגע בכלל לאג'נדה הפוליטית הדומיננטית של המדינה.
צריך לבחור עכשיו – ובקול רם - מרכז או קיצוני.
אם לא בוחרים בעמדת המתינות באופן עקבי וגלוי -
אז משאירים את הזירה לקיצוניים.
לדעתי, איש ימין שיקרא את זה,
במרכז הזה יש מקום למי שהוא ציוני, שואף למדינה יהודית ודמוקרטית, עם מחויבות לדמוקרטיה, למסורת, לביטחון. עם ראייה מפוכחת של הצדדים והסביבה כאן, עם הבנה מציאותית של מי שאנחנו איתם בסכסוך ועם שאיפה וחתירה להסכם מדיני. עם רצון במדינה יהודית שיש בה זיקה ברורה למסורת היהודית ויש בה זכויות לכל תושביה. עם נכונות לפשרה למען הגעה להסכם – ועם שמירה על כל המרכיבים הנדרשים לביטחון ישראל.
מדינה עם מתן זכויות ביטוי לכולם – ולכל מגוון הדעות - גם הקיצוניים – כל עוד אין בהם הסתה, אלימות וגזענות.
יאמר שאת שמאלנית