אמש,

עדיף היה לעצור את המילים,

לפני שיתארכו

למיותרות וחסרות תחושה.

מאז ומתמיד

היו עטופות בעיני

סוג של קדושה,

כאלה

שלפני שמשתמשים בהן

צריך לטהר,

לעיתים לחכות,

כמו אז,

בשנים רחוקות ונופים עתיקים,

מתוקות כמו קני סוכר

לצד נהרות עמוקים.

הלילה אני רוצה אותך

עוטף,

מכשף,

לוחש בשפה עשויה מצבעים,

המינון הנכון,

משחק הגבהים,

הידיעה

שאנחנו כל יכולים,

אמש,

עדיף היה לעצור את המילים.

הצלילים שבחוץ

מנגנים בי,

עירומה כביום היוולדי,

מפקירה את גופי

לצינת הלילה הקר,

שיערי מתפזר

כמו אש על הכר.

זה הזמן

להשתיק את השיר הזה

שמרעיש בי,

המוכר.

צללים על קירות בגווני עננים,

ניחוח משכר שלך בין הסדינים,

כאילו אתה כאן.

טורנדו של מילים

מיותר ומסוכן

שנמשך חסר משמעות,

בלי לחשוב.

כל מה שאני רוצה

זה לחבק אותך קרוב.

לתת לך להרגיש

מה עובר לי בפנים.

לצייר לך מחדש

בנשיקות את הפנים.

אמש,

עדיף היה לעצור את המילים.

להתמקד במוזיקה טובה,

לבחור מה שנכון,

לשחרר לתמיד

חוסר ביטחון

וכל מכשול אחר,

לנשום אותך אלי.

בלי לדבר.