כותרות TheMarker >
    ';
    0

    יד חומלת ( שירה חברתית )

    11 תגובות   יום ראשון, 31/8/14, 11:09

    יד חומלת

    - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

     

     

     

    לא היתה טלית. לא היתה תכלת. גם לקטנים

      

    שבקטנים לא כדאי היה לחלום על יד חומלת.

      

    ילדה בפנים לבנות בפתח דלת.

      

    וכואב, כואב נורא בשיפולי בטן.

      

    אחות לא רחמנית. תלמידה לא קולנית. קיבלה כדור לא

      

    היתה בו תועלת. חיזרי לכיתה מפונקת, לעגה הלא

      

    מרחמת. היה זה בפנימייה לילדים מחוננים בירושליים

      

    רוח כמנגינה שורקת באוזניים, היתה הרגשה

      

    של שוויץ (בכל זאת מחוננים). תידבק לשוני לחיכי אם

      

    זה לא אמיתי, הכאב לא כוויץ, לא אשכח שכך

      

    התפתלתי בבית הספר. והיה שם אחד

      

    גון עורו כהה מן הממוצע היחסי, עברו עליו שנים

      

    חמש כפול חמש והתוצאה בחזקה לא ידועה

      

    בנוסחה שלא תמיד עובדת.

      

    והאחד הזה, מה שמו בישראל, שם מלא חן, מה

      

    היה גורלו אם לא שינה שם משפחתו הפך עורו

      

    היה חוזר למדבר כמו גמל נודד

      

    היה הופך לפועל זבל. פיסות נייר היה מוצא

      

    טיוטות שירה מתפוררות כמו מטלית יותר מידי

      

    משומשת. קורא שורה נשארה שלמה לא נקרעה

      

    בזווית עינו בדימעה אחת מרוכזת חבילת חובותיו עוד לא

      

    ניפרעה, בינו לבין עצמו משנן ולומד ומשנן:

      

    אין טלית. אין תכלת.

      

    גם לי לא כדאי לחלום על יד חומלת.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    עולם הפוך

    - - -  כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

     

     

     

    תיראו אותה, את המצחיקולה

     

    שולה מצחיקולה

      

    זאת שבורח לה כדור

      

    אם תשיר תעדיף לשיר הפוך עולם, עולם הפוך

      

    לא מבינה איך העסק עובד

      

    לא ברור לה

      

    לא ברור,

      

    ילדים בפנימייה למחוננים

      

    עושים על חשבונה בידור,

      

    לבן לה אדום לה העור בפנים,

      

    איך זה שילדים מחוננים

     

    עושים בידור על חשבוני

      

    עצוב עולם, עולם עצוב

      

    שרה שולה מצחיקולה

      

    ילדה תמימה לאלל'ה

      

    צורה לה.

     

     

     

     

      

      

      

      

      

      

      

      

      

    הפוך עולם, עולם הפוך

     

    בהשראת קלטת הילדים המפורסמת

     

    "דיג דיג  דוג"

     

    *

    את "יד חומלת" כתבתי בחודש מאי  2012 

     

    את "עולם הפוך" כתבתי ביולי 

     

    2013

      

      

      

    שירה חברתית שולה ניסים,שירה מזרחית, שירים מזרחיים, משוררת מזרחית, משוררים מזרחיים, משוררות מזרחיות,

    דרג את התוכן:

    תגובות (11)

    התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      3/9/14 16:28:

    צטט: צלילי הלב 2014-09-03 09:49:33

    מציון שולה, במיוחד הראשון שנוגע כל כך.

    פרסמתי את שניהם יחד, כי רציתי כבר "להתפטר "  מהם. תודה.

     

      3/9/14 16:25:

    צטט: esty.d 2014-09-02 23:10:22

    צטט: שולה ניסים 2014-09-02 17:55:48

    צטט: esty.d 2014-09-02 12:32:04

    נשארת עם השיר הראשון. עם ההזדמנות שניתנת במחיר כל כך כבד. 
    אז מה נשאר? לתת הזדמנות עם יד חומלת.
    זאת הלמידה שמוענקת לכולנו, דרך הכאב שצרב בנפשך ובנפשם של אחרים. 

      

    תודה אסתי על העידוד. אתמול בערב נינזפתי קשות על כתיבתי. שירה אינה ביוגרפיה. זו לא אמנות, זה יומן. כך נאמר לי. ואני גורסת כי שירה יכולה להופיע באופנים שונים.  גם כך. חשבתי עלייך במהלך ימי המלחמה.

     

    ננזפת...? מישהו ניסה להחזיר אותך לאותו בית ספר...? איני יודעת מהי ההגדרה המילונית לשירה. בשבילי היא כתיבה עם מבנה מסוים, שיש בו איזו עקביות ובעיקר כזה שבא לתאר את מה שהכותב מבקש לספר/ להעביר דרך מילים. אין לי ספק שבכל שירה שהיא - ישנם סממנים אוטוביוגרפיים, גלויים יותר או פחות. 
    ובכלל - הנוזף במומו נוזף. לא התיימרת, לדעתי, להתחייב לאיזו שהיא הגדרה.
    תודה על מחשבתך עלי בזמן המלחמה, שהסתיימה זמנית, ושוב תתחיל במוקדם או במאוחר... עד שמשהו חדש יקרה.  
    רק טוב לך ולכולנו. 

     

     

    תודה אסתי.

     

      3/9/14 09:49:
    מציון שולה, במיוחד הראשון שנוגע כל כך.
      2/9/14 23:10:

    צטט: שולה ניסים 2014-09-02 17:55:48

    צטט: esty.d 2014-09-02 12:32:04

    נשארת עם השיר הראשון. עם ההזדמנות שניתנת במחיר כל כך כבד. 
    אז מה נשאר? לתת הזדמנות עם יד חומלת.
    זאת הלמידה שמוענקת לכולנו, דרך הכאב שצרב בנפשך ובנפשם של אחרים. 

      

    תודה אסתי על העידוד. אתמול בערב נינזפתי קשות על כתיבתי. שירה אינה ביוגרפיה. זו לא אמנות, זה יומן. כך נאמר לי. ואני גורסת כי שירה יכולה להופיע באופנים שונים.  גם כך. חשבתי עלייך במהלך ימי המלחמה.

     

    ננזפת...? מישהו ניסה להחזיר אותך לאותו בית ספר...? איני יודעת מהי ההגדרה המילונית לשירה. בשבילי היא כתיבה עם מבנה מסוים, שיש בו איזו עקביות ובעיקר כזה שבא לתאר את מה שהכותב מבקש לספר/ להעביר דרך מילים. אין לי ספק שבכל שירה שהיא - ישנם סממנים אוטוביוגרפיים, גלויים יותר או פחות. 
    ובכלל - הנוזף במומו נוזף. לא התיימרת, לדעתי, להתחייב לאיזו שהיא הגדרה.
    תודה על מחשבתך עלי בזמן המלחמה, שהסתיימה זמנית, ושוב תתחיל במוקדם או במאוחר... עד שמשהו חדש יקרה.  
    רק טוב לך ולכולנו. 

      2/9/14 17:55:

    צטט: esty.d 2014-09-02 12:32:04

    נשארת עם השיר הראשון. עם ההזדמנות שניתנת במחיר כל כך כבד. 
    אז מה נשאר? לתת הזדמנות עם יד חומלת.
    זאת הלמידה שמוענקת לכולנו, דרך הכאב שצרב בנפשך ובנפשם של אחרים. 

     

    תודה אסתי על העידוד. אתמול בערב נינזפתי קשות על כתיבתי. שירה אינה ביוגרפיה. זו לא אמנות, זה יומן. כך נאמר לי. ואני גורסת כי שירה יכולה להופיע באופנים שונים.  גם כך. חשבתי עלייך במהלך ימי המלחמה.

     

      2/9/14 17:50:

    צטט: imsen 2014-08-31 21:32:43

    לדעתי, בצדק למדת בבי"ס למחוננים. הרגשות שנוצרו הן ענין אחר, לעצמו.

    חשבתי הגעתי לשם בטעות. כאב של שנים. תודה ישראל.

     

      2/9/14 17:49:

    צטט: תכשיט 2014-08-31 19:37:17

    אוהבת את כתיבתך... ולא תמיד יש לי מילים... :))

    תודה תכשיט.

     

      2/9/14 12:32:

    נשארת עם השיר הראשון. עם ההזדמנות שניתנת במחיר כל כך כבד. 
    אז מה נשאר? לתת הזדמנות עם יד חומלת.
    זאת הלמידה שמוענקת לכולנו, דרך הכאב שצרב בנפשך ובנפשם של אחרים. 

      31/8/14 21:32:
    לדעתי, בצדק למדת בבי"ס למחוננים. הרגשות שנוצרו הן ענין אחר, לעצמו.
      31/8/14 19:37:
    אוהבת את כתיבתך... ולא תמיד יש לי מילים... :))
      31/8/14 18:05:
    תודה לאלו שהעניקו כוכבים. כוכבים ללא תגובות - לא נורא. מבינה את זה שלא תמיד מוצאים מה להגיד.