אל תקרא לי בקול גדול וגם לא בשפתיים כבויות, אל תגיד דממה צורבת וגם לא מילים רכות. כשהרוח סובבת כסחרחרה על ראשי האילנות מוכי הסהר, ברעדת שפתיים אקרא אותך, בקצות אצבעותי אחוש את סנטרך נוקשה דוקר כקקטוס עובר אורח במדבר. בשדיי אחוש את לחץ גופך על גופי.
כי את עיני לא אפקח עד אדע בדומיית הליל את עורך, את סודות האהבה שיש בחיקך.
|