היא קיימת זה 120 שנים לערך ואין לה הכרעה. כי ברור, הגיוני ואנושי הוא הרצון לחיות בשלום ולא לבזבז את חייו הקצרים של אדם על שפיכות דמים מטומטמת. אבל גם ברור באופן חד משמעי ודי מייאש שלא רק האסלאם הקיצוני אלא גם הערבים המתונים העסוקים לרגע בבעיותיהם, לא מוכנים עקרונית לריבונות היהודית שקמה ב-1948 בפלסטין שבה הם רואים אדמה ערבית. כולנו, הישראלים היהודים, גם ציפי ובוגי יחדיו צריכים להבין, שמלחמת השחרור של 1948 לא הסתיימה ואיש לא יוכל לקבוע מתי היא תסתיים ואם תסתיים בהצלחה מבחינתנו. 

ועוד דבר חשוב חיוני שנבין: אנחנו חיים בישראל עם אירידנטה שמהווה 20% מאזרחי ישראל. לאירידנטה הזו שתי פנים: פן אחד אמתי: חנין זועבי. הפן השני מזויף: ד"ר אחמד טיבי שאוהב לבלבל אותנו עם העברית הצחה שבפיו. 

כתוצאה מהמציאות הזו אנחנו צריכים להשלים עם התשובה לשאלה ששאל משה דיין לפני הרבה שנים: "הלנצח נאכל חרב?!" כן, לנצח נאכל חרב אם נרצה ריבונות יהודית. אנחנו צריכים להאמין לערבים שאומרים באלף דרכים מתחכמות שעם הריבונות היהודית כאן הם לא ישלימו לעולם ואנחנו נצטרך להתרגל לחיות על חרבנו כמו שהיפנים והני-זילנדים התרגלו לחיות עם רעידות האדמה והשכילו לבנות בתים שמאפשרים להם קרבנות מועטים ביותר בזמן רעידות האדמה.  

ווידוי אישי קטן ולא חשוב: בבחירות האחרונות הצבעתי לציפי אבל כעת אני תומך בבוגי - בוויכוח הצעקני שלהם בממשלה. ותודה רבה לחמאס שלאחרונה פקח את עיני.