כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    unreliable memoirs

    הטיול לשוודיה

    4 תגובות   יום שישי , 5/9/14, 04:38

    שוודיה - דנים נהנים יותר. בסדרת הטלוויזיה הדנית, הממלכה, לארס פון טרייר כתב את אחת הדמויות החביבות עלי, סטיג. אותו רופא שוודי שעובד בבית חולים בקופנהגן ואין יותר ממורמר ממנו, באופן קבוע הוא בודק את האסלה אחרי שישב עליה, מנטר את בריאותו על פי צורת הגושים וכושר ציפתם במים העכורים. ככל אדם ממורמר הוא גם די חולני ומודאג ונמצא כל הזמן בסטרס נוראי שפוגם בבריאותו וגם מושפע מהפחדים שלו, ובעיקר הפחד האולטימטיבי - למות.

    מדי פעם, בסערת רגשות ופאניקה נוראית, הוא עולה לגג של בית החולים בקופנהגן, ושולף משקפת כיס קטנה ומשקיף מעבר למפרץ האוקיאני המפריד בין קופנהגן לשוודיה. הוא מצליח להבחין בשתי ארובות הענק של תחנת הכוח הגרעינית של מלמו, ובקו החוף החמקמק. גשר מחבר בין שתי המדינות בנקודה זו, והוא צופה בשוודיה האהובה ושונא את קופנהגן השנואה ואת בית החולים הנוראי הזה אליו הוא נקלע כרופא מומחה. הוא מתחיל למלמל שירי הלל לשוודיה ומונה את מעלותיה - ביורן בורג, הטניסאי הנודע, וולוו, אבבא, ואז בוקעת מפיו יבבה נוראית - דאנסק ייבלאר - טינופת דנית.

     

     

     

    אבל אנחנו נהננו יותר בקופנהגן. ביקרנו בצד השני, בן דודי גר בהלסינבורג, עיר נמל דרומית על חופי שוודיה. אפשר לראות את דנמרק, אבל אתה במדינה אחרת. למשקיף מהמזרח התיכון, שתי המדינות בדיוק אותו דבר - מדינות מערביות מתוקנות. הכל שם מתוקן. הכבישים, המערכת הפוליטית, הנימוס, הסוציאליזם, הסובלנות לאחר. ואם מישהו מהמזרח התיכון ממש מתעקש אז הוא יכול לזהות בשוודיה סימנים של השתלטות מוסלמית, בעיקר במלמו, אבל גם בדנמרק יש סכנה גדולה. הרי השוודים והדנים יפי נפש, מחלה אוימה שמאיימת על המשך קיומו של האדם הלבן בכלל והישות היהודית בפרט.

     

    אבל יש הבדל. השוודים מאוד גרמנים. מאוד בסדר, מאוד מסודרים, מאוד שמרנים. שוודיה גססה בשנות העשרים והשלושים עד שהתחילה ליצר נשק. עד היום הם יצרני נשק מדופלמים. בדנמרק הם ממש לא דופקים חשבון. קופנהגן מאוד הזכירה לי את אמסטרדם, רק קצת יותר בוגרת. כאילו אמסטרדם היא גרסאת הנעורים הקלילה והפלרטטנית וקופנהגן היא הרבה יותר עמוקה, מעניינת ומושכת. כמו לונדון, גם קופנהגן לא נכנעת לרוח הנעורים ואפשר למצוא שם גם פעילויות "משעממות" לכאורה. זאת אומרת, קהל מתוחכם שדורש אירוניה מתקיים שם, כמו גם בלונדון, אבל יש גם כבוד למסורות ישנות ולא הכל חייב להיות מגניב גזעי וצעיר. אני קורא לזה היפסטר עם תוכן, ולא רק צו האופנה.

     

    ''

     

    קיבלנו ב Air B&B דירה מאוד נחמדה, אני חייב להמליץ על האתר הזה. חדר זוגי בקופנהגן עולה הון תועפות במלון או אפילו באכסניית נוער מחורבנת. אבל דרך האתר הזה אפשר פשוט לקבל דירות של אנשים אמיתיים, חצי מחיר וקיבלנו אחלה דירת שני חדרים במרכז קופנהגן. מסתבר שיש זונות רחוב איפה שאנחנו גרים, סוג של פלורנטין. אבל במקביל, יש מלא פאבים ובארים מאוד נחמדים, מסעדות די יוקרתיות וכל ג'אז הזה, ובמקביל היה שם קפה בוהמייני שניהל ערב כותבי שירים.

     

    זהו סוג המבחר התרבותי שאני כל כך אוהב בלונדון, והנה הוא בקופנהגן והוא כל כך הרבה יותר טוב. בלונדון סוגרים באחת עשרה. מקסימום בשתים עשרה. פה הפאבים והבארים פתוחים עד שתיים ואז כולם זולגים לבארים המסריחים שפתוחים עד חמש בבוקר. לכל מי שעדיין לא נענש בילדים, זה דווקא די נחמד להגזים, מידי פעם.

     

    שוודיה היתה מאוד הגונה. נקייה. מסודרת והגיונית. איך שעלינו על הרכבת לדנמרק התחיל הבלאגן. אנשים שותים אלכוהול בקרונות, אפניים קשורות לאיזה מושב באופן פרוביזורי, מסיבת רווקות באחד הקרונות, מוזיקה רועשת, אלכוהול, בנות לבושות בתחרה לבנה. אתה קולט שפה השמרנות היא ערך נלוז. הפתיחות והסובלנות של הדנים נטועה עמוק בהוויה שלהם. הם הומאניים כל כך, סיפר לי סבא שברח מברלין לדנמרק, נתפס ונשלח לאושוויץ, שרד, עשה עליה, הקים קיבוץ בשנות הארבעים, עזב ב 67' וחזר לגור בדנמרק בגלל שהם...הם כל כך הומאניים.

    צודק מאה אחוז. מותר להגיד פאק ברדיו, אפשר להיות הומו וזה בסדר, מותר להיות יהודי, מוסלמי, אתאיסט. הדנים הם פשוט נזר הבריאה, העם הנבחר. לא פגשתי מעודי עם כל כך משובח, נטול תסבוכים, הגיוני, בעל אינטלגנציה רגשית ויפיפה. ויסלחו לי כל חברי היהודים. הדנים הם העם הנבחר. היהודים גם לא רעים, פרסי נובל וכו", אבל אם להיות הגון ואובייקטיבי - הדנים.

     

    ודווקא בשוודיה פגשתי באדם הכי נחמד בכל סקנדינביה. טום צרור, בן דוד שלי. יותר נכון, הבן של בן הדוד שלי. לא משנה, קרוב רחוק שנולד מרומן של חייל ישראלי בן שמונה עשרה שחזר לחופשה מטירונות צנחנים ופגש מתנדבת בקיבוץ, מישהי משוודיה. הם נהיים זוג והוא פעם בצבא, הימים ימי מלחמת לבנון, ופעם איתה למרגלות הברכה באותו קיבוץ גן-עדן. הוא נפצע, אש כוחותינו, סורוקה, אנחנו מבקרים אותו, מביאים ממתקים. הוא שוכב איתה. נולד ילד. טום.

     

    טום הוא ענק שוודי, דובר עברית שוטפת וכל רוחו ונשמתו ישראלים. הוא ישראלי בדם, חברמן, בדחן, מארח למופת, יגיע לצומת קסטינה בארבע בבוקר בשביל לעזור לחבר שנתקע עם הרכב. יותר ישראלי ממני. ועם זאת - שוודי מוחלט.

    לקח אותנו לביקור במקום מעניין -

     

    האמן ירד במורד ההר, סלעים רבים ועצים שמאיימים להתדרדר בצוק התלול, שעה ארוכה דרך האמן על מיני אבנים ושורשי גזעים ונסק מטה לשפת הים. ושם, איפה שהמים נשברים אל הסלעים, בין הסרטנים, משה האמן עצים מלבינים, מסוידים. שאריות פליטה, קורבנות רועדים מקור, רטובים. משה אותם ודפק בם מסמרים, דפוק פוק, הקים ארמונות ומחילות וארובות, הכל מענפים נפולים מהיער הסמוך ומוטות וסנדות שנשטפו אל החוף. שנים אסף פיסות עץ ובנה ארמונות בחול, מגדלים, מסמרים תשע אינץ', טרנט רזנור על אסיד. והשמועה עשתה כנפיים, האמן בנה ובנה והאנשים באו ובאו והתחילו נותנים סימנים בעצים - N - נימיס. כך הוא קרא ליצירה. נימיס. ועוקבים אחרי העצים, נוסקים מטה, הירידה כל כך תלולה שהאבנים כל הזמן נופלות, וגם האבק נופל, והאדם דוחף, בוחש ופוחס את שרירי העכוז (גלוטס) בכדי לא להתרסק מטה. ונימיס יפה. ומפוארת. עדות לטיולי בוקר יומיומיים של האמן. עדות לזכות נפשו, נפש של אמן.

     

    ''

     

    בתחילת שנות האלפיים צייר האמן את מוחמד הנביא על גוף של כלב. הראש מוחמד, הגוף כלב. זאת היתה סאטירה - למה המוסלמים כל כך שונאים כלבים. זאת היתה פרובוקציה - נסיון לבדוק את גבולות חופש הביטוי. הרי מונטי פייטון לעגו לכרייסט בבריטניה, למה שלא נלעג אנו למוחמד. הקריקטורה הצליחה מעל ומעבר למשוער. אחרי שני נסיונות רצח ממשיים ביותר זכה האמן לליווי קבוע של מאבטחים מטעם שירותי הביטחון השוודיים. הקריקטורה עצמה - ביצוע די ילדותי ומביך - נמכרה במעל מליון ליש"ט במכירה פומבית והביעה את שאת הנפש של הציבור השוודי מהמהגרים המוסלמים. שאט נפש שברוב הזמן מוחנקת בשמה של ההגינות והרצון לא להיות גזענים, צורת התנהגות שאני מוצא בא סממנים אציליים. לציבור הישראלי כמובן אותו רצון לא להיות גזעני הוא תכונה קטלנית של שמאלנים חולי נפש.

     

    ''

     

    הלכנו לפסטיבל במלמו, ראינו כמה מוסלמים אבל הכתבה של צבי יחזקאלי על השתלטות האיסלאם על אירופה לא ממש הוכיחה את עצמה. הכל שם היה מאוד שוודי ומאוד אירופאי. אולי אני שמאלני מדי בשביל להבחין בהשתלטות של מוסלמים, או שאולי צריך לחבוש כיפה, כמו יחזקאלי עצמו, ולהתחזק קצת בתוך הזהות היהודית בשביל לזהות אנטישמיות ודם טרי.

     

     

    בחזרה בלונדון, הלכנו להרצאה של פרופסור אלחנן יקירה. הרבה ישראלים שגרים בלונדון באו לשמוע את הפרופסור מדבר על - האם אנטי ישראליות היא אנטישמיות בהכרח? המסקנה שלי מההרצאה היא שהפרופסור טוען שאכן כן. מי שהוא נגד ישראל הוא אנטישמי. קשה להתכווח עם פרופסור, הוא באמת קרא, בעוד שאני רק מתיימר לדעת.

    אבל התרשמתי שהוא, כמו כל שאר הישראלים שאני מכיר, ממעיט מאוד בערכו של הכיבוש כגורם רציונלי לשנאת ישראל. היה נחמד להקשיב, להכיר עוד ישראלים פה בניכר, להמיס קצת את הכאב והדיכאון הנוראיים שמלחמות ישראל גורמות לנו פה. מצד אחד דואגים למשפחה ולחברים, ומצד שני צריכים כל הזמן להסביר לאנגלים שהטילים הישראלים שהורגים עשרות ילדים פלסטיניים לא באמת מתכוונים להרוג. ושאם ישראל באמת היתה רוצה אז היא היתה משמידה את כל אוכלוסיית עזה, ילדים בוגרים זקנים ונשים, כולל כלבים - בתוך בערך ארבע דקות.

     

     

    ולונדון אחרת, מועדון ג'אז, אני עם עוד זמר ובסיסט. מתחילים כמו חוליגאנים, צורחים למקרופון, בוטשים בפסנתר, מחרקשים איזה קשקוש. אבל לאט לאט, אנחנו מתחילים לנגן מוזיקה. השטן בעצמותינו. האנשים לא יכולים והם לוגמים את הקוקטיילים, נעים וזעים, כתפיים עולות ויורדות, כמו אניה שכל מלחיה נרדמו, הפורענות מכה בקהל, הם עומדים, רוקדים, נופלים, אני טס על הפסנתר מימין לשמאל, פעם למעלה פעם למטה. מתוך דוק של חלום אני מכריז על השיר הבא ואנחנו פוצחים בניגון. אנשים רוקדים, האחד עם השניה, זר עם זרה, אנחנו השושבינים. המוזיקה עכשיו זורמת ובלי להבחין בדקות שהופכות לשעה ועוד שעה, הופ וסיימנו. טוחבים את השטרות לכיס, מנגבים את הפה מוודקה, מתחבקים לשלום והופ - הרכבת האחרונה יוצאת.כבר אחרי חצות.

     

    ''

     

    פסטיבל ריקודי זוגות ברזילאיים - כל כך קיוויתי שהאיטלקיה, קיארה, תרצה אותי. דוקטורית לאיכות הסביבה, עברה מלונדון בחזרה לאיטליה, מולדתה, רוקדת כל כך יפה, אינטלגנטית, אלגנטית. לזכותה תיזקף העובדה שהיא, בדומה לשיטת בתי הספר האמריקאיים, קיימה תחרות הוגנת ממש עד לסוף.

    מחקר סוציולוגי בדק והשווה את מערכת החינוך הבריטית עם זו האמריקאית. מערכת החינוך הבריטית אליטיסטית - בתי הספר הפרטיים בוחרים את האליטה העתידית ומעניקים להם חינוך מעולה שמכין אותם לתפקידי האליטה. באמריקה כולם לומדים בתיכונים זהים והתחרות היא ממש עד לסוף, רק בסוף האדם לפי השגיו מגיע למעמד הנכסף. בבריטניה מחליטים מי יהיה האליטה כבר בכיתה ד'. באמריקה רק בסוף התיכון.

    וכך גם האיטלקיה, שמרה אותי במשך שלושה ימים. שמרה את ההוא וגם את ההוא. כך ממש עד לסוף הפסטיבל. רקדנו, ניגנו, ישנו באוהלים קפואים, שלושה ימים. ובסוף מסביב למדורה. בארבע בבוקר. חיבקה אותי לשלום, חיבוק יפה ומשמעותי. ואז חיבקה את תומאס, והחיבוק נמשך תשעים שניות. ואז הם אחזו ידיים ופסעו לעבר האהלים. אבדן הרלוונטיות שלי הכה אותי חזק. היא שכבה איתו כל הלילה באוהל הקפוא. אני נסעתי לחדר חמים ונעים שמצאתי ב Air B&B , מקום מאוד מומלץ למצוא בו חדרים, מיטות וכן הלאה. גם איטלקיות מאוד מומלצות. הכי אני רוצה כלה ישראלית אבל אם אי אפשר ולא יצא, אז אישה איטלקיה. 

     

     

    ואני חושב על ההיא, אולי הפעם יצא לי לפגוש אותה בביקור הבא ומתרחש. היום יום חמישי והנה סוף השבוע פג חלף לו ויום שני הגיע ואני נוחת בבן-גוריון. שש בערב, בטח אזכה לאותו משב קדים מרטיט אזניים. ריח התאנים מיד מכה בי. נחלי אכזב עם לענות מרות ועשבי מלוח. הרמת הגבה למראה השדות החומים והאופק הצהוב, כובע הנזיר והאפונה הריחנית, ההורים, האחים, המשפחה, המולדת. ערבים בתחנת הדלק, ריח של דלק. איזה כיף לי, חופשה בישראל.

    אני מקווה שלא יפלו טילים, כל אזעקה מבשרת על סכנה, הסכנה שבליפול לתוך דיון פוליטי עם בני משפחתי. בהיעדרי הם כולם הפכו לימין לאומי מתון, כולם חוץ מאבי שהוא בטחוניסט מאין כמותו אבל לפחות מתעב מתנחלים, עדות למידה מסויימת של ערכים הומאניים.

    ערכים הומאניים מיד מזכיר לי שוב את ההיא. היא מדהימה, המאסטר שלי בנושאי פואטיקה, הדמיון הפורה שלי, אדם אמיתי, השד יודע מה יקרה כשניפגש. בטח כלום. אבל עד אז יש לי צ'ק פתוח לדמיין, לרקום כנפיים, לפהק עם ידיים לצדדים, להתעורר, לעוף. יש לי רק תמונה בשחור לבן עם הרבה עשן. יש לי עולם מלא.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/9/14 11:14:
      אה, וגם הפערים החברתיים בדנמרק גדלים ואחוז מתחתלקו העוני גדל ללא הרף. והכי גרוע (מלבד העובדות שגם הרכבות מאחרות שם) זה שדנמרק היא מדינת משטרה. ולסכם במילותיו של הכתב: And if you think a move across the North Sea would help you escape the paedophiles, racists, crooks and tax-dodging corporations one reads about in the British media on a daily basis, I'm afraid I must disabuse you of that too. Got plenty of them. Plus side? No one talks about cricket.
        9/9/14 11:11:
      הנה הכתבה המדוברת: http://www.theguardian.com/world/2014/jan/27/scandinavian-miracle-brutal-truth-denmark-norway-sweden הכתב, בריטי שחי בקופנהגן עם אשתו הדנית מציין שאחוז גבוה מהדנים לוקח כדורים נגד דיכאון, יש להם את חובות משק הבית הגבוהים בעולם, והפוטפרינט האקולוגי שלהם (איך אומרים זאת בעברית?) הוא הרביעי בעולם. כלומר, הם בין המזהמים הגדולים ביותר של כדור הארץ. אפילו יותר מארה"ב. הטלוויזיה הדנית איומה וההיילייט שם זה שידורים חוזרים של מידסמר. המיסים שם הם הגבוהים בעולם ובאופן פיגורטיבי, הם עובדים עד יום חמישי בצהריים עבור המדינה ורק השאר זה הכנסה נטו שלהם. ובתי הספר שלהם אפילו גרועים משל בריטניה. ואפילו מערכת הבריאות הציבורית גרועה יותר. ויש שם את אחוזי התחלואה בסרטן הגבוהים בעולם.
        8/9/14 02:46:

      הפיקוח החברתי מאוד הדוק בשוודיה אבל דווקא בדנמרק לא התרשמתי מעודף שמרנות. יש הרבה נורמות וחוקים בשביל להיות היפי סקנדינבי, זה כן, אבל אני מחר מוכן לעבור ולגור בקופנהגן. הומאניות היא לא מילת גנאי במקום הזה, סובלנות היא המפתח והגזענות נכחדה שם, ככוח פוליטי, כבר לפני מאה שנה. סבא שלי חי בדנמרק רוב חייו ורק שבחים היו לו לספר על העם הזה.

      לגבי השחקן שטען שלא קל לו להיות יהודי, אני לא יודע מה בדיוק הוא הרגיש שם. אני יכול להבין שאם יש קבוצה שלא רוצה להתערבב בקשרי דם ונישואין עם המקומיים אז היא תחשב אולי מוזרה קצת, וכך אני מסביר 80% מהאנטישמיות בעולם, אבל אם המדובר באדם פתוח וליברלי שפשוט סבל מפאת מוצאו האתני, אז זה באמת חמור.

       

      ההולנדים מאוד חמודים בעיני אבל יש בהם גם משהו קצת ילדותי. מצאתי שהדנים לא פחות מדהימים מההולנדים אבל שיש להם איזה אדג' כזה שמזכיר קצת את האדג' הבריטי, משהו תרבותי כזה שמבטא חוסר מנוחה ויצירתיות.

        5/9/14 10:06:
      דווקא בגרדיאן הייתה לא מזמן כתבה של בריטי שגר בקופנהגן ומסביר למה דנמרק ושבדיה לא כאלה נפלאות אלא די בגדר מדינת משטרה. והשחקן הדני היהודי בסדרה הנפלאה הגשר (זה שמשחק את הבלש הדני) סיפר בכתבה אחרת שקשה להיות יהודי בדנמרק והוא חושב להגר לארה"ב. ואגב אמסטרדם, עיר שחייתי בה שנים, היא יקית וגרמנית עד מאוד. אבל תייר לרגע לא רואה כל פגע.

      ארכיון

      פרופיל

      יאיר שליידר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין