חברה בנויה מאנשים. חברה מורכבת מתצריף של כולנו.יחד עם זאת כל פרט הוא יחיד ומיוחד.

לפי התפיסה שלי עלינו ללמוד לאחד את כל החלקים של חיינו לשלמות אחת שיש קשר בין כל חלקיה.

 החכם הסיני לאו צה אמר: " אם אתה רוצה להיות שלם הרשה לעצמך להיות חלקי".

היצירה באומנות הפסיפס ממחישה היטב גישה זו לחיים.תמונה אחת מורכבת מעשרות ואפילו ממאות חלקים קטנים,חלקם אף שברים ורסיסים,שבדרך פלא מוצאים  את מקומם ומתאחדים לשלמות אחת.שיוצרת תמונה. לבד כל אבן חסרת משמעות מיוחדת ונראת כשבר וכרסיס.

רק המיזוג והאיחוד בין כל החלקים יוצר את השלמות את התמונה המלאה. שנראה כאילו כל אבן ידעה בדיוק מה יהייה מקומה ומה יהייה תפקידה ביצירה והשתלבה בדיוק שם.

המיזוג הזה יכול להביא לתובנה שכולנו בעצם אחד. כולנו באנו מאותו המקור.כולנו מחוברים אחד לשני . מכאן התובנה שכל פגיעה שלי בזולתי תגרום לי נזק ישיר וכל מעשה של חמלה יקרין אלי בחזרה את אותן הברכות.

נכון שהאנשים סביבי שונים ממני. חלקם שונים לגמרי אך עדיין כולנו מחוברים בדיוק כמו ביצירה של פסיפס. תהליך איחוד הרסיסים דורש את הזמן שלו. זמן ההבשלה והתכנון, זמן לחשיבה על שינוי זמן לביצוע שינוי ואז בא זמן הדבק הקבוע ביצירה ואי אפשר לקצר תהליכים.

דרך הפסיפס נותנת למשתתף לחוש בכך.

מקווה שתגלו עניין לשמוע איך באה לידי ביטוי המדיטציה בכל התהליך הזה.

המאחדת.