כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רגרסייה אהובתי

    נעה קדימה - לפעמים אחורה. המילים הן האמת היחידה שלי - עומדת מאחורי כל מילה ומילה.

    0

    תרצה (אתר) ואני

    1 תגובות   יום ראשון, 7/9/14, 22:47

    תרצה אתר כתבה ככה - (מתוך עיר הירח)

     

    *

    כועסת, מפחדת, עד שכבר אי אפשר.

    ניגשת לחלון. עומדת.

    למטה

    הרחוב הישר.

     

    אנשים רגילים מהלכים כה וכה

    ופניהם חלקות ורכות.

    אין להם צל של מושג אפילו,

    שמוכרחים לשבת ולבכות.

     

    זה הכל מפני שאומרים כל הזמן

    מעט מדי ולא את העיקר,

    עד שיבוא המלומד הזקן, לשפר

    את ימי המחר ...

     

    עד אז ... אומרים כל הזמן רק מעט, רק מעט,

    מדי פעם קמים פתע פתאום וכאיש מלוכד ואחד,

    אצבעות מתאספות בכל מאודן לאגרוף מקומץ וחד,

    רוצות להכות, להכות בחוזקה ... נפשקות. נרגעות. עוד

                                                                           יום אחד ..

     

     

    ועכשיו אני - מתכתבת איתה. ואיתה.

     

     

    והם, הם שמהלכים כה וכה, מבקשים ממני לא להגיד את מה שיש על הלב, לישר לישר להדק עוד קצת, שלא יראו, אז ההוא מלווה בשיער מימין לשמאל שלא ייראו שהוא בעצם קירח, והיא מושכת את השמלה למטה למטה שלא יראו שהיא שמנה והשמלה קטנה,  והיא מחייכת חיוך כזה עקום שלא ייראו שהיא לא מרוצה, ורק לא להגיד ותבליגי ותנשמי עמוק וחכי עם זה עוד רגע,  אח"כ תתחרטי, אז אולי תספרי עד עשר?  אומרים מעט מדי, ולא את העיקר, ואני לפעמים, מעמידה פנים שאני מלומדת העיר באתי לשנות לעקור מהיסוד, מטיחה בפנים את מה שלא רוצים לשמוע לא רוצים לראות ולא רוצים לגעת, הנה הג'יפה מונחת בין כפות ידיי והכאבים הכי גדולים מונחים בפתחי שאלוש אותם ואלעס אותם, הנה לא תוכלו לברוח, ואל תגידו לי לספור עד עשר ואל תגידו לי תעבירי הלאה ואל תגידו לי אין מה להיעלב, מנגנוני השליטה שלכם האלה, עד כאן אני איעלב ואני אגיד ואני לא אשתוק ואתם תצטרכו לשמוע כי אחרת זה סרטן בריאות בלבלב במוח שלכם, ואני לא רוצה בהם, בסרטנים האלה, מוכרחה לשבת ולבכות פעם פעמיים עשר פעמים, יש הרבה על מה לבכות, אתם אין לכם צל של מושג, ששש בוא נחריש את מה שמרגיש ששש בוא נתעלם מזה ומה ואח"כ הכל קורס ולא יודעים איפה ומתי החל הסדק, ואיך לא ראינו ואיך לא שמענו ואיך לא ידענו. אז  ידעתם ידעתם וראיתם ראיתם והעדפתם לשתוק. "אצבעותיי מתאספות בכל מאודן לאגרוף מאומץ וחד, רוצות להכות, להכות בחוזקה ..." הנה זה בא. 



    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/11/14 08:17:

      צריך לפרוק. צריך לפתוח. צריך לשתף.

      מה יגידו? מה יחשבו עלי? רק אני לא בסדר?

      הפחד המיידי דוחק את הקץ.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      דמעה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין