כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (5)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      16/8/15 07:29:

    צטט: .D.S 2014-09-29 16:45:55

    צטט: נונבכרך 2014-09-29 15:29:34

    "הרב שג"ר חדשני, עדכני, מאתגר, פורץ דרך ומעורר מחשבה. לא צריך להסכים אתו כדי לכבדו ולקרוא אותו בתשומת לב. חבל שמשנתו, תומכיה והחולקים עליה הם בחזקת נעלם למרבית הציבור. תודה שעשית להפצתה."


    נונבכרך, אני לא כל-כך אוהבת את המילה 'הפצה'
    זה נשמע כמו איזה תוכנית מכוונת לשטיפת מוח ציבורית
    בעוד שאני כותבת אך ורק על מה שמתחבר אלי אישית
    ומעניין אותי לשמוע דעות של אנשים נוספים על כך...

    הרב שג"ר ז"ל זכה בתלמידים נאמנים ומסורים
    הדואגים להוציא לאור את הגיגיו באמצעות עמותה
    ולפרסם ספר ועוד ספר
    חוברת וקונטרס העוסקים בהגותו
    אך, אני שמחה שיש אנשים
    שמכירים את השקפות עולמו
     דרך הבלוג שלי ומאמרים שכתבתי

    השלכות של שבירת הלוחות


      29/9/14 23:18:

    היי נון,

     

    מאד מעניין כיצד מבחר מצומצם של הרבנים

    שהמכנה המשותף בניהם שמתו בגיל צעיר

    זכו לאחר מותם לתלמידים מסורים המקדישים

    את חייהם להוצאה לאור של תורת רבם?

    כך קרה לאר"י,

    לרבי נחמן

    וכנראה גם לרב שג"ר.

     

    רק שהיום הרי מפעל זיכרון שכזה

    כרוך בהשקעה כספית עצומה

    כלומר צריך ממן נלהב ומסור

    שמזרים כספים לכך.

    אז מהם בעצם מניעיו של 'הזה' שעומד מאחור

    ומושך בחוטים הכלכליים?

     

    עוד נקודה שמסקרנת אותי

    היא מה מתוך שלל הדברים הכתובים

    בשמו של הרב הנערץ הזה או אחר

    הם תרומה של העורכים

    לגרעין הרעיוני של רבם

    ועד כמה הם בכלל מודעים

    לצורך בהפרדה...

      29/9/14 15:29:
    הרב שג"ר חדשני, עדכני, מאתגר, פורץ דרך ומעורר מחשבה. לא צריך להסכים אתו כדי לכבדו ולקרוא אותו בתשומת לב. חבל שמשנתו, תומכיה והחולקים עליה הם בחזקת נעלם למרבית הציבור. תודה שעשית להפצתה.
      28/9/14 10:20:

    צטט: למדנית 2014-09-22 07:33:21

    תודה על הפוסט המאלף והמעמיק. נהניתי עד מאוד והחכמתי.

     

    אני שמחה שפתחתי לך ולאחרים חלון לכיוון נוסף

     

    http://cafe.themarker.com/image/3136577/

     

         דרורית סן / חלון פתוח

      22/9/14 07:33:
    תודה על הפוסט המאלף והמעמיק. נהניתי עד מאוד והחכמתי.
    0

    דרורית סן עפה על השיח הציבורי

    6 תגובות   יום ראשון, 7/9/14, 23:56

    ''

     

      דרורית סן / עולם מלא שינויים

     

    תלמידי הרב שג"ר ז"ל מוציאים באופן סדיר ותדיר

    את הגותו המקורית ופורצת דרך בשיח הציבורי שלנו

    בספר האחרון על התשובה מוצגות תפיסות עולם

    שאולי סודקות את האתוס המודרני בכלל וזה

    הציוני בפרט.


    תפיסת העולם המודרנית ואחריה הציונות

    מאדירה וכמעט מקדשת את חירות האדם,

    מעודדת את נטילת מלוא אחריותו

    למהלכי חייו האישיים והלאומיים

    ואילו בתפיסה החדשה-ישנה האדם מתגמד מול

    כוחות איתנים המזעזעים ומטלטלים

    ללא הרף את ספינת חייו,

    דר' סמדר שרלו קשובה לקולות העולים ושומעת

    את רחש הניגון בו תפיסות הרפיסות וחוסר האונים

    משמיעות מחדש קולות שהיו מושתקים

    ונותנים מרחב מחייה לביטויים של תלות וחוסר אונים...

     

                       ''

     

               דרורית סן / אניית חיינו המטלטלת (פיוזינג זכוכית בולזיי)

     

     

    היהודי הציוני החדש היה אמור להיות חזק ואיתן

    אך עכשיו לפנינו תופעה של שיבת אלמנטים

    לכאורה גלותיים 
לשיח המתהווה

     

    מקום שארבע אמות הקיום היהודי קיימות ללא עוררין,

    שם לא קיימת פילוסופיה יהודית (פרנץ רוזנצוייג).

    כלומר פילוסופיה יהודית זה באופן מהותי בנוייה

    על סערות סיעור מוחות וחילוקי דעות!


    ארון הספרים היהודי נמצא בתהליך תמידי שבו הוא מתגוון ומשתנה

    תוך כדי הדיאלוג שבין תמורות תרבותיות והיסטוריות

    ובין טקסטים היהודים העתיקים והחדשים.

    סוגי רעיונות עולים ויורדים, מוכתרים בכתר או מונחים בקרן זווית.

    דר' סמדר שרלו מגדירה זאת כ'ניגון' העולה מן הספרים

    שבמציאות חיינו כרגע משתנה, מכיל צלילים מתחדשים,

    אחרים מושתקים או מתפרשים מחדש,

    משקלם היחסי משתנה, וגם אופני השילוב בין הצלילים מתחלפים.


    המדרש הציוני של הטקסט הבליט את מקומה של גאולה בדרך הטבע

    ו"קמעא קמעא" על פני גאולה ניסית (א' רביצקי בספרו "הקץ המגולה ומדינת היהודים").

    מלאכת הברירה והדרישה של המקורות הפיחה חיים באמרות

    שהצטרפו לשירת התחייה והותירה בצל אמרות

    שלא עלו עמה בקנה אחד,

    והתפרשו כפרייה המצער והבלתי ראוי של הגלות.


    דרישתם של המקורות מחדש לא נעצרה בשאלות על גלות וגאולה.

    היא המשיכה אל מכלול הרעיונות והאתוס היהודי ועיצבה מחדש

    את אופי החוויה הדתית וגם את שיח התשובה.

     

    ב"איגרת התשובה" הציע הרב קוק קווים

    לפרויקט העדכון של שיח התשובה היהודי.

    בשיח התשובה החדש הוא הדגיש יסודות של

    עוצמה, ביטחון חיים ושמחה

    על פני יסודות הכרוכים ברפיון ובעצבות.

    מדרש התשובה הציוני של הרב קוק קרא לחידוש "עוז החיים הטבעיים"

    ועלה בקנה אחד עם האתוס הציוני של "היהודי החדש"

    ועם שלילת הגלות. "כי כל זמן מאיר בתכונתו", כתב הרב קוק,

     

    האתוס של "היהודי החדש" נטל חלק בעיצוב של חוויה דתית משתנה

    והפיק צלילים חדשים בניגון הזהות היהודית

    במקביל, המדרש המודרני של הטקסט הביא להבלטתם של יסודות

    כמו אחריות, אקטיביות ויוזמה,

    לא פעם על חשבון יסודות שנתפסו כמנוגדים להם.

    דחיקת אידאלים כגון ענווה, צניעות, ביטול האני, או "ביטול היש"


    יסודות שבעבר נחשבו כ צלילים חורקים

    על רקע דמותו של "היהודי החדש"

    ההגות הדתית המודרנית והציונית

    התגייסה לפרש אותם מחדש

    כדי לצמצם את הפער:

    להחליף את משמעויות הצניעות והענווה

    כמאפשרות את התגברות החיים ולא את החלשתם.


    האם מותר להציע ויתור על ההשתנות

    ליהודי החדש והחזק ולהדיר תכונות

    שנדחקו לשוליים כמו ענווה צניעות ותלות?


    "שתלתם ניגונים בי אמי ואבי…

    עתה הם עולים וצומחים"


    ארבע אמות הקיום התרבותי אינן נחות במקומן

    והן שבו והתערערו:

    האתוס המודרני וגם האתוס הציוני נסדקו

    ופינו מקום לקולות וצלילים מושתקים.

    "ניגונים מזמורים שכוחים" שבים גם אל השיח הציוני־דתי.

    אידיאלים דתיים שדומה היה שנס לחם שבים ונושאים חן:

    הענווה וצמצום האגו; האמונה בנס; הביטחון בה';

    הדגשת התלות בריבונו של עולם;

    מקומה של תפילה – כל אלה נושאים שוב חן,

    נצבעים בצבעים חדשים,

    שבים אל השיח ונוטלים חלק בעיצוב החוויה הדתית.


    האתוס של אקטיביות, אחריות ויוזמה

    שעמד בלב השיח הציוני המודרני המערבי זז ממקומו,

    מוותר על ההגמוניה (התודעתית) שלו

    ומאפשר לתפיסות דתיות ישנות־חדשות לשוב ולהופיע.

    הדגשת העוצמה, החירות ויכולות של אחריות ליצור שינוי

    שאפיינה את השיח הדתי־ציוני מפנה מקום לענווה,

    תלות ואפשרות להיות גם במקום של חוסר אונים.

    ההשתדלות הנמרצת מפנה מקום גם לנס, לאמונה ולתפילה.


     

    תהליך התשובה מתחיל במצב תודעתי ונפשי הפוך

    מזה המקובל: בתודעת האוטונומיה, הבחירה

    והמוטיבציה למאמץ אקטיבי של שינוי עצמי

    מתחלפת בנכונות להניח את כלי הנשק של מאמץ ההשתנות,

    להכיר במצב האנושי וגם לקבל אותו.

    מהוויתור הזה מתחיל תהליך התשובה

    העשוי בסופו של דבר לשחרר גם אנרגיה של השתנות. 

    במקום תנועה של התנגדות פעילה מתחוללת התשובה

    דווקא ממקום של הרפיה וקבלה עצמית.



    ערעור האתוס המודרני וחיזוק האתוס הפוסטמודרני


    הרעיונות הללו עשויים לעורר תמיהה והתנגדות

    בסביבה רעיונית מערבית ומודרנית

    שהאדירה את האחריות האנושית.

    בהקשר הדתי האחריות נתפסה כייעוד של תיקון עולם

    ומימוש של "צלם א־לוהים" ושל רעיון הבחירה החופשית.

    הרעיונות של ר' נחמן, בעל מי השילוח ור' צדוק חותרים לכאורה תחת האתוס הזה.

    מדוע הייתה להם לפתע עדנה?

    מדוע בחר הרב שג"ר לעסוק בהם ובמתח ביניהם ובין גישות אחרת?

    מדוע הפכו הדרשות של ר' נחמן, האיז'יביצר ור' צדוק

    חביבות בכמה מבתי המדרש שלנו?


    שיבתם של הצלילים הללו אל השיח הדתי

    קשורה להתרופפות של האתוס המערבי־מודרני.

    הרב שג"ר ליווה את הסדק של האתוס הציוני והמודרני.

    בסדק שנוצר הוא הביא לידי ביטוי

    צלילים מושתקים של נס ופלא, חסד, ענווה וביטחון בה'.

    הוא מילא תפקיד חשוב בשינוי

    משקלו של האתוס הציוני־מודרני

    בשיח הדתי וצפה את החלפתו של החזון הישן, ה"גברי", בחזון "רך" ו"נשי".

    הוא תיאר תהליך וגם מילא תפקיד ביצירתו ובהכשרת הדרך לקראתו.

     

     

    ספקטרום משתנה

    עיניי אעצום והריני אתכם מעל לחשכת התהום


    שירה של פניה ברגשטיין "ניגונים"

    מביע את ההתרפקות על בית אבא לאחר שנחרב בשואה.

    אותו בית אבא ואותם ניגונים

    שנעזבו על ידי החלוצים לפעמים מתוך מרד,

    ועם חורבנם הנורא הם מעוררים כמיהה וגעגוע.

    גם הציונות הדתית, למרות הסינתזה בין קודש לחול,

    הפנתה עורף לכמה תווים בניגון הדתי יהודי או למצער הצניעה אותם.

    "עתה הם צומחים ועולים".

     

    http://cafe.themarker.com/image/3142402/

     

    מי שרגליו נטועות ומושרשות באתוס הציוני והמודרני

    יחוש אוטומטית הסתייגות מהקולות ה"גלותיים"

    מתוך הנחה שהם עומדים

    מנגד ללקיחת אחריות והשתדלות נמרצת לתיקון עולם.

    יהיה לו קשה לקלוט שהסיפור המודרני

    שסופר במשך שנות דור כבר לא רלוונטי,

    למי שמסוגל להכיל את תהליך השינוי

    נפתחת האפשרות לראות את האידיאלים השונים

    כגוונים בתוך ספקטרום עשיר ומשתנה של החוויה האנושית והסיטואציה הנתונה.

     

     

    פתיחות לאפיקים שונים שבהם תזרום החוויה הדתית המתחדשת.

    המפגש עם הניגון המתחדש הצומח ומסתעף

    מבשר על הברכה מרובה:

    הברכה שבהרחבה ובהעשרה של הספקטרום הרגשי והחוויתי;

    הברכה שבנתינת דרור למעיינות פנימיים שהודחקו

    ולרגשות דתיים שנחסמו;

    הברכה שבשיבתה של הדת בעלת הענווה

    והנכונות לצמצום האגו,

     

    בדומה להתרפקות המחודשת על בית ההורים של החלוצים לאחר השואה

    עכשיו הציונות הדתית והחברה הישראלית

    יכולות להרפות את שריר ההתנגדות

    שטופח במשך שנות דור

    ולהתרפק מחדש על ניגונים שכוחים שעולים וצומחים...

     

    http://cafe.themarker.com/image/3134678/
     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      .D.S
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין