כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    סוף סוף חותכת את השמיים

    52 תגובות   יום שלישי, 9/9/14, 14:21

    בראשיתי הייתי עפה

    ומהלכת בשדות חיטה ברגשות חרושים.

    עכשיו, במרחק שנים

    כשאני פוגשת את אלוהים

    ואנחנו אוכלים יחד תפוחים תחת התאנה,

    הוא שותק

    כשאני אומרת לו שאי אפשר להשתחרר מגלי הזיכרונות

    ושאולי טעה ששלח אותי לאדמה שכולה פצע.

    והוא מהלך בין מעלה למטה

    ואומר: אל תפחדי יקרה שלי,

    תראי, הרכבת באה לקראתך,

    ואני עולה לקרון אקראי

    ורואה שעל המושבים

    מפוזרות הנוצות שלי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (52)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/9/14 18:34:
      הרכבת באה לקראתך ,אהבתי.
        17/9/14 14:19:
      דליהו, אישה יקרה. והמבט שלך נהדר, כמו חצר מלכותית.
        17/9/14 14:18:
      עט סופר, לא יודעת. לפעמים אני מרגישה כמו קולומבוס שמצא אינדיאנים.
        17/9/14 13:26:
      אוהבת את המבט שלך והשיחה שלך והידיעה שאלה הנוצות שלך שמונחות שם בקרון האקראי ברכבת.
        17/9/14 13:20:
      העלייה שלך לקרון באקראי ..אינה מקרה.. אם הפרספקטיבה שלך... ללמעלה וללמטה... היא פרספקטיבה של בראשית ...של דע מאין.... ולאן ...:)
        15/9/14 21:00:
      אילן גד, איש יקר. אני לא יודעת עם איזה ציוד הנדסי הרמת את האבן שמתחת לה מצאת את התובנה הזו. שאפו.
        15/9/14 16:57:
      עמוק. העיקר להמשיך ללכת לעוף ולנסוע למרות הפצע הפחד הזיכרונות והרגשות. :-)
        15/9/14 14:38:

      צטט: גילהסטחי 2014-09-15 12:55:25

      צטט: רוח האדם 2014-09-15 12:46:27

      צטט: גילהסטחי 2014-09-15 12:28:00

      רוח האדם, אלוהים הזה רואה את העתיד ומפנה מקום לחלומות גדולים, המסרים שלו מועברים באופן לא מילולי. אם ניפול זה יהיה לידו, כמו כוכבים נופלים.
      *
      אלוהים הוא מה/מי שאנחנו בוחרים שיהיה - אישה איש - כבחירתו וכרצונו,
       ואם זהו האלוהים שלך - אשרייך

       

      אלוהימה היא האלוהים שלי. בעזרתה אני מצליחה לעוף מעבר לקשת.

      *

      אלוהימה זה הכי, אני לגמרי בעדה,

       ולו באמת היתה לנו בשמים (ולא רק בלבבות המאמינים בה כלומר) אלוהימה  -

         העולם הזה נראה היה הרבה יותר טוב, הרבה...

        15/9/14 14:24:
      face, יקרה. הגדרת באופן מזוקק את הלך רוחו של השיר. השירה היא אוסף של מילים , היא גורמת לקורא אותה להגיע לכזה גובה, שאם ינפנף בזרועותיו הוא יעוף.
        15/9/14 13:22:

      אלוהימים (או אלוהים-עם) באים והולכים. עם ובלי עלים של תפוחים. תאנים או שקדים מסוכרים. פחד זה רגש אנושי. רק טפשים לא מפחדים. נוצות יש לבעלי כנפיים. מעוף, זו מחשבה חופשית. חופש. חופש זו שאיפה. שאיפה זו נשימה. נשימה זה חיים. 

        15/9/14 12:55:

      צטט: רוח האדם 2014-09-15 12:46:27

      צטט: גילהסטחי 2014-09-15 12:28:00

      רוח האדם, אלוהים הזה רואה את העתיד ומפנה מקום לחלומות גדולים, המסרים שלו מועברים באופן לא מילולי. אם ניפול זה יהיה לידו, כמו כוכבים נופלים.
      *
      אלוהים הוא מה/מי שאנחנו בוחרים שיהיה - אישה איש - כבחירתו וכרצונו,
       ואם זהו האלוהים שלך - אשרייך

       

      אלוהימה היא האלוהים שלי. בעזרתה אני מצליחה לעוף מעבר לקשת.

        15/9/14 12:46:

      צטט: גילהסטחי 2014-09-15 12:28:00

      רוח האדם, אלוהים הזה רואה את העתיד ומפנה מקום לחלומות גדולים, המסרים שלו מועברים באופן לא מילולי. אם ניפול זה יהיה לידו, כמו כוכבים נופלים.
      *
      אלוהים הוא מה/מי שאנחנו בוחרים שיהיה - אישה איש - כבחירתו וכרצונו,
       ואם זהו האלוהים שלך - אשרייך
        15/9/14 12:30:
      חני.א, אוסיף על ברכתך: לשנה של חלומות מעולמות שונים,פיסות של אמונה ורסיסים של כוונות טובות.
        15/9/14 12:29:
      n1free, כשהגוף בבוץ והנשמה בשמיים, אלוהים מודד אותנו לא רק לפי מה שאנחנו עושים, אלא גם לפי איך שאנחנו עושים.
        15/9/14 12:28:
      רוח האדם, אלוהים הזה רואה את העתיד ומפנה מקום לחלומות גדולים, המסרים שלו מועברים באופן לא מילולי. אם ניפול זה יהיה לידו, כמו כוכבים נופלים.
        14/9/14 23:34:
      נוצות תפוחים וחברות עם אלוהים.......שנה נפלאה שתהיה
        14/9/14 21:44:

      אני ואלוהים מרחפים ברוח השדה. אנחנו אחד

      אני האלהים שמדבר אלי ושותק איתי, חי את זכרונותי ומתגבר איתי.

      בטחון האלהים בליבי, מעלה אותי שלמה לקרון ברכבת שדוהרת מולי.

      שלוות עולם ורכות נוצות.

      *

      גילה, תודה שהזמנת אותי.

      היום נפעמתי. קראתי שירה!

        14/9/14 19:17:

      את ואלוהים
      תפוח ותאנה
      ורכבת הדוהרת (הן תמיד דוהרות) לקראתך,

      עכשיו כל שנותר הוא - לברר מי/מה הוא האלוהים הזה

      ולמה זה מפזר הוא הבטחות ונוצות

        14/9/14 12:02:
      סוקראטס 1, וואוו, הלסת שלי נשמטה לשולחן מהניתוח המרהיב המעמיק והלא שגרתי שלך. על זה נאמר שכל אחד רואה בהתאם לרמת ההתפתחות הנפשית שלו.... אתה כאילו מדבר בשפה של הנפש ומאיר את תנועתה פנימה והחוצה בצעדים רכים. גיבשת את הטבע הפנימי והיומיומי לניגון בין השורות ובשתיקות לצלילים המותירים את טעם הפרי האסור על לשוני. תודה איש יקר
        14/9/14 05:56:

      מין הידועות הן תהליך החלפת הנוצות פעמיים בשנה אצל בעלי הכנף

      נוצות פזורות משמעותן כפי הנראה, היא כסות חדשה רעננה תבונית ומפוקחת  יותר

      בעלת רגישות מנטאלית עד כדי חישה  של האלוהות הנוגסת עימה תפוחים

      מתחת לתאנה

      כשמתורת הקבלה ידוע לנו העובדה הקבלית שאדם וחוה הסתתרו בין עלי התאנה לאחר

      שנגסו מפרי עץ הדעת

      יפה היא מרקחת כתיבתך המניע את הקורא בין עולמות של למעלה לאלו הנמצאות למטה

      לענ"ד במסעה של הרכבת הדוהרת הווה אומר מסעי חיינו, נוצות עוד יתפזרו ובעטיין תעלה כסות חדשה

      ולמעשה ככה זה בחיי בן האנוש

      פרקים נסגרים פרקים חדשים נפתחים והרכבת דוהרת כל הזמן

      סוקראטס

        13/9/14 14:16:
      רק "רגע", תודה יקירתי. מחמאה ממך- מלכת המילים והסיפורים זה כבוד גדול.
        13/9/14 09:14:
      כל כך יפה !
        12/9/14 12:34:
      sbhsport, איש יקר. בשמחה אזמין אותך, רק דע שלרב הוא ממלא פיו בתפוחים...
        12/9/14 12:32:
      טלוני, יקירתי. אני לא יכולה להגדיר כיצד המילים נכתבות לשורות, אבל חשה שהן מגשרות בין הראליסטי לסוראליסטי ויוצרות רצף. ואכן, הכל בראש של הקורא- יש מי שיראה בנוצות הפזורות אפשרות לחברן ולעוף איתן, ויש מי שיראה בהן נוצות שנמרטו ויקונן על חוסר היכולת לעוף, ואילו את רואה את המסילה ומצפה לצמיחה מחודשת של הנוצות. כיף לקרוא את חילוף החומרים הרגשי-רוחני למקרא שירה בקרב אנשים שונים. שמרי על עצמך בריאה ושלמה...
        11/9/14 00:17:
      מקסים. בבקשה תזמיני אותי בפעם הבאה שאת יושבת איתו לכמה תפוחים מתחת לעץ התאנה. יש לי כמה עניינים לדון איתו.
        10/9/14 22:22:

      גילה יקרה, כתיבתך מאוד מיוחדת.
      ככל שאת מתקדמת בכתיבה, אני מגלה שאת כותבת יותר סוראליסטי.
      אוהבת את הדימויים שלך שמעוררים אצל כל קורא תחושה שונה, נוגעים בו באופן שונה.
      והחיים הם באמת כמו רכבת, דוהרים קדימה. אך המסילה בנויה מזיכרונות העבר. ( כפי שכתבתי בשירי " רכבת הרגשות".
      והנוצות...הן נושרות והן נמרטות בכאב, אך מטבען הן צומחות מחדש.
      שמחתי לקרוא בתגובתך שאת כעת מאושרת.

        10/9/14 13:27:
      קנולר, תודה יקירה. שמחה שרסיסים נלכדו בנשמתך, ובציורים התלויים בלבך.
        10/9/14 13:25:
      פרקי-חייםשרותי כתיבה ועריכה, איש יקר שלי. אתה פלג מפכה של כוכבים מתוקים, אתה אור השמש שחודר דרך הדלתות שהצבתי בשדה שלי. הושטת היד האינסופית שלך גורמת לשלוליות האושר בלבי להתרחב, ולשמיים להיכנס פנימה. תודה על אמונתך בי ובשירה שפורמת את הקורים ופותחת דלת לגנים והופכת אותי לממשית, ועל שאתה עוטף אותי בעדינות באהבתך.. מחבקת אותך בלבי..
        10/9/14 12:49:
      מעצבן הגבתי ונמחק. אז בקיצור שיר שנוגע בנשמה.
      שיר נפלא - כמה שורות שמיימיות המתמצות באופן נפלא ובהיר את רגשותייך. בניגוד לד"ר לאה , אני חושב שאת מפוכחת מאד היודעת לשאת את זיכרונות/ צלקות העבר , לא למחוק אותם כי רגשותיו וזיכרונותיו של בן אנוש אינם תוכנת מחשב שאפשר לעשות עליהם delete,אך מצד שני ,בהרבה מאמץ נפשי ורגשי אפשר להתגבר על חלקי הכתמים השחורים והאפלים ולהביט לעבר אופק בהיר ומבטיח רק טוב ! כרגיל אני מתפעל מהיכולת הנדירה שלך לשרטט את עומק רגשותיך במכחול רגיש,בהיר עדין מאד מצד אחד אך חד ודוקר מצד שני. תמונה עמוקה ונוגעת המחייבת את הקורא לצלול לעומק נפשך,להבין,להזדהות,ולנסות להושיט לך יד וירטואלית להתרומם ולעוף למחוזות בהירים ולראות שחר של יום חדש ! אני יודע שאת עושה זאת בעצמך בדרך קשה ומאומצת אך אני בטוח שאת בכיוון הנכון ! מאחל לך שבקרוב תפרסמי בתדירות גבה ובתפוצה נרחבת יותר את שיריך-כי כל שיר כזה הוא חגיגה מרגשת אמיתית !
        10/9/14 12:19:
      דוקטורלאה, יקירתי. מילים מעוררות פרשנות אישית, מקורית ומקרית בלבו של כל קורא. את צודקת, בשירים שפרסמתי עד כה חשפתי פיסות מחיי, סיפורים שהעניקו תחושה שהשמיים נופלים עלי בחתיכות כואבות, ולצד זאת כפי שציינת עלו ניצוצות של עולמות חדשים. כיום, אני חובשת משקפיים בהירים, שרה את הטבע שלי ובין השורות מתקנת את השקיעות שידעתי. אגב, אני מאושרת וטוב לי.
        10/9/14 12:04:
      HagitFriedlander, תודה אישה יקרה. החיים מעניינים יותר כשעפים מעל שטחים בנויים ומבקרים בקומות העליונות של הלב.
        10/9/14 12:03:
      yael~ , יקרה. זהו אושר פנימי ועמוק של חדורי אמונה
        10/9/14 12:02:
      bonbonyetta יקרה שלי. המילים מרגישות את הלב, והשירים מתמגנטים לצלקות שידעו פעם כאב.
        10/9/14 12:00:
      ברוךהלוי-סגל, איש יקר, תודות על איחוליך. למרות שחציתי במעופי את השמיים , אני עדיין מתמרנת בין משאלות הלב, משתדלת לא ליפול ולא לעוף בזוויות חדות.
        10/9/14 11:58:
      יורם גרוסר, יקירי. ייתכן וזה המסע שתכליתו מציאת המשיח האישי שלי. תוך כדי גמיעת המרחקים השיבה זרקה בשערי, אך בסוף המסלול אני חשה מבורכת ופורחת. תודה על היותך. חיבוק
        10/9/14 11:56:
      א ח א ב, היקר. אכן, נותרו לי חלומות מקושטים בנוצות..
        10/9/14 11:55:
      rossini, איש יקר, תודה. החוזים בכוכבים אומרים שהמתנה ארוכה מביאה בסופה הפתעה..
        10/9/14 11:53:
      liat62, תודה. כל כך הרבה כנות במשפט אחד קטן.
        10/9/14 11:52:
      סטאר*, תודה יקירה, מילותייך הן ניגון לנשמה.
        10/9/14 10:40:
      מיום שהגעתי לבית הקפה, או נכון יותר מיום שהורשיתי לקרוא את דבריך, היתה בהם רוח של תקווה ושמחה לקראת העתיד, ואווירת נכאים בקשר לעבר. הקטע החדש הזה, מבכה את ההווה ועצב גם על העבר, ואין בו עתיד רויי תקווה. האם זה מרמז על בעייה בחייך?האם קיווית ליותר ונחלת אכזבה? אוכל לומר לך, כי כל עוד חיים, צפויים שינויים, והם בהחלט יכולים להיות חיוביים ורצויים. חזקי ואמצי.
        10/9/14 09:24:
      HagitFriedlander אתמול 22:17: את עפה גבוה...מדהימה בכתיבתך המרתקת המיוחדת תודה
        9/9/14 21:39:
      אניגמטי....ולכן מעורר חשיבה של מעבר
        9/9/14 21:30:

      *
      כמה שזה נשמע מוזר ולא הגיוני כאילו, אהבתי, ועבור הלב זה מובן וברור לגמרי.

      צוחק

        9/9/14 21:13:

       

       

      גילה היקרה,

      דימויים מעוררי השראה.
      רגשות חרושים של
      עלמה מרוטת נוצות.

        שנה טובה ומאושרת,

         איחוליי שתצמיחי

          נוצות ותפרשי כנפיים

           ותמריאי מעלה מעלה

            והחיים יחייכו אליך.

              מה עוד תבקשי

                מאיתנו חמודה

                 ואין ואין עדיין?

                    ב ר ו ך

        9/9/14 21:10:
      דרכים מוזרות לאלוהי כל העולמות ויש לו מנהג , לזרות בנו ניצני תקוות. ובכל יציאה למסע של חיפוש ותקווה, אנו משילים חלומות, ומצמיחים נוצות חדשות, כדי למצוא במקום אחר, תשובה, ......אהבה.
        9/9/14 20:22:
      יופי של נוצות וכתיבה :)
        9/9/14 16:49:

      WOW!!!

      השארת אותי פה פאור.

        9/9/14 16:04:
      כמה רגישות יש בך וביצירותיך...
        9/9/14 15:17:
      כתיבתך שמיימית, משקשקת
        9/9/14 14:56:
      אהובהקליין, תודה אשה יקרה. המילים שלך כמו קרן שמש, ורגישותך מעניקה לי עידוד.
        9/9/14 14:35:
      כתיבה מאד מעניינת ומרגשת. יישר כוחך!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין