כותרות TheMarker >
    ';

    קוטבוסר טור

    רישומים של ישראלינאי

    0

    נזקי ההשוואה בין יהדות לציונות על רגל אחת

    0 תגובות   יום שבת, 13/9/14, 14:24

    ושוב נדרשתי לתרגם מאמר שלי מבימת החובבים של הדר-פרייטג (המקבילה לזו שכאן). לא כל כך בשביל הטקסט עצמו כמו בשביל התגובות שגרר, שחלקן חושפות את פניו האנטישמיות של השמאל הגרמני אוהד-ישראל. באופן לא מפתיע למדי אם חושבים על זה עד הסוף, פניו האנטישמיות של המחנה שפשוט מטורף על יהודים - כל עוד הם עומדים בציפיותיו מהם, בדמיונו את היהודי, החדש כמובן. אבל על כל אלה בהמשך.

     

    הטקסט המקורי בגרמנית

     

    משהו לשמוע

    ''

     

    התעוררו! לא עוד ביקורת על ישראל!
    האנטישמיות העכשווית קשורה ברובה לחיבור השגוי בין יהדות וציונות. חיבור כזה בדיוק מייצרים אירועים כמו "התעוררו! לא עוד שנאת יהודים!" של המועצה המרכזית  של יהודי גרמניה ביום ראשון.

     

    ב-14 בספטמבר יתקיים האירוע בברנדנבורגר טור. במועצה המרכזית של יהודי גרמניה חושבים שיש יותר מדי גזענות כלפי יהודים ברחובות גרמניה ומקיימים אירוע נגד התופעה עם נאומים כמו של סוחרי הנשק הקאנצלרית אנגלה מרקל והנשיא יואכים גאוק. לפניכם שלושה מסרים בעייתיים, שהופכים את האירוע הזה לדבר הכי טוב שקרה לאנטישמים השנה:

     

    מסר שגוי ובעייתי #1 לא אכפת ליהודים מגזענות כלפי קבוצות מיעוט אחרות בגרמניה.

    חלק משמעותי מהביקורת של חנה ארנדט על משפט אייכמן בירושלים היא האמירה שפשעי הנאצים לא בוצעו כלפי היהודים, אלא כלפי האנושות כולה בגופם של היהודים. האבחנה הפילוסופית הראשונית הזו לא נשארת בתוך השיח האקדמי על זכויות אדם, אלא מוצאת פרקטיקות ופונקציות הנגזרות ממנה ביומיום של ההתנהלות מול סוג כזה של פשעים.
    במובן הפרקטי על נגזרותיו מציגה ארנדט את משפט אייכמן בירושלים כפרדוקסלי: מצד אחד, אם יש כאן פשע נגד האנושות כולה, מדוע ניצב אייכמן מול בית דין יהודי בלבד? מצד שני, נניח והיה זה פשע נגד היהודים, יש להאשים בנפרד בפשעים נגד להט"ב, פשעים נגד בני הסינטי והרומה, נגד הפולנים וכו', מה שכמובן לא נעשה. כלומר, משפט אייכמן מייצר בתקדימותו ייחודיות בעייתית. ביקורתה של ארנדט נפלה, כדרכן של ביקורות שהקדימו את זמנן או איחרו את המועד, על אוזניים ערלות ורוב רובו של העולם המערבי קיבל את לגיטימיותה של ישראל לשפוט את אייכמן - יש לומר, כמייצגת את יהודי העולם (גם כאן בעיה).

    סיפור אייכמן וארנדט רלוונטי לנו משום שאותו פרדוקס הפך מאז להיות הקו המרכזי בהתייחסות הציוניסטית כלפי הסבל מגזענות של עמים אחרים, כמו גם במקרה הזה.

    האירוע יכול היה להיקרא "התעוררו! לא עוד שנאת אדם!". היא יכלה לדבר על העובדה שמסגדים נשרפים כאן כמו בתי כנסת בשנות השלושים - לו היתה ההבנה הבסיסית שזו גם בעייתה של המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, מסגדים נשרפים. היא יכלה להתרכז בגירושיהם המתמשכים של בני הרומה מגרמניה על אף שבחזקתם אזרחויות אירופיות, מה שלא היה קורה לעולם לאזרח אירופי "לבן".הם יכלו להזכיר את רדיפתם הדוחה של הפליטים (שהם תוצאה של נשק גרמני ברובם), אבל כלום. הגזענות הממסדית כמו גזענות הרחוב של כל אלה לא מעניינת את באי ומארגני האירוע. הם דואגים לישבנם בלבד ונמנעים מההתעסקות בגזענות כתופעה אוניברסלית, ובקסנופוביה כבסיס לשותפות גורל עם קבוצות אחרות. אנחנו היהודים בשותפות גורל עם צוענים?! קום און.

    וזו כמובן גזענות בפני עצמה, האמירה המלוכלכת שצצה בין הסדקים היא שלא מעניין אותנו איזה מוסד דתי נשרף, כל עוד הוא לא בית כנסת.

     

    ''

    בצעירותה.

     

    מסר שגוי ובעייתי #2 יהודים וציונים הם היינו הך.

    האמירה הזו היא גזענית. כמו האמירה "כל הגרמנים נאצים". לא בגלל דימיון בין הציוניזם לנאציזם, אלא בגלל הרידוד של אפשרויות המחשבה הפוליטית של עם שלם לאחת בלבד. למעשה, יהיה זה כמו לומר "כל הגרמנים לאומיים", משום שהציוניזם הוא תנועת הלאומיות היהודית - והעובדה שהם מציגים את עצמם כקונצנזוס בעולם היהודי לא הופכת אותם לפחות לאומיים. כיצד קושר האירוע המדובר את היהדות עם הציונות ובכך מרדד את המחשבה היהודית לאחת? עם דגל ישראל בפוסטר ושורת מאמרים נלווים ב"יידישה אלגמיינה" המתארים התבטאויות ביקורתיות כלפי ישראל כהתבטאויות אנטישמיות. תזמון האירוע הוא לא בכדי.

    המועצה המרכזית של היהודים בגרמניה הוכיחה מספר פעמים שהיא מחזיקה בדעה, שביקורת על מדיניות ישראל הציונית היא אנטישמיות. כלומר שהתקפה על מדיניות ישראל היא התקפה כלפי היהודים כולם. ואם נחדד: מתוך מצב בו ישראל מתיימרת לייצג את כל היהודים בעולם, נגזר מצב בו יהודי העולם נדרשים לייצג את ישראל.

    וזוהי אולי הנקודה הקשה ביותר עבור יהודי העולם בזמן האחרון, משתי סיבות עיקריות: א. מדינת ישראל שונאת את יהודי העולם. מדובר ממש בשנאת יהודים, כששמו להם הציונים למטרה לבנות "יהודי חדש", שמו להם למטרה לחסל את "היהודי הישן", ובפרקסיס מדובר באנטישמיות עתיקה. הסתרת תרבותם ושפתם עד מחיקה כמעט כוללת, במיוחד של תרבויות ושפות יהודיות-ערביות שבכלל פגעו בדיכוטומיה המובנית הציונית, ועד הגדרתם ממש של יהודי הדיאספורה כ"חצי יהודים" או פחות-יהודים. ישראל, הפרוייקט הציוני, עשתה ברבות השנים הכל, על מנת להיות המקום היחיד הלגיטימי ליהודים עלי אדמות. גטו, אם תרצו. וזה אומר באופן די אנליטי, שמקומות אחרים בעולם אינם ליהודים.
    כלומר, כשמשווה אתה את ישראל עם היהודים, אומר אתה בעצם - "גרמניה אינה מקום ליהודים. תראו, הם אומרים זאת בעצמם." לא, הציונים אומרים זאת. לא אנחנו. ב. לקיחת האחריות על מעשיה של ישראל. 500 ילדים מתים הם לא הגנה עצמית, לא משנה איך הופכים את זה. חשבו על הפליטים מעזה שגרים כאן באירופה, כאן בברלין. לעיתים קרובות כל כך יש להם קרובי משפחה וחברים שם, ולמעלה מאלפיים גופות מסבות להם כאב שוודאי לא יתואר.
    אני לא חושב, בלשון המעטה, שזה עובד לטובתנו כאן להיות מושווים לאותה ישות מדינית שאחראית לאותן גופות.

    אני לא חושב, שנקמתם בצורת הפגנות או אפילו בצורת תקיפת בתי כנסת - היא אנטישמיות, על אף שאני מתנגד לזו האחרונה נחרצות (הצורך בהוספתו של המשפט הזה מגוחך).

    איפה אם כך, מתחבאת אותה אנטישמיות?

     

    ''

    הפגנת הבונד, 1917. מחשבה פוליטית יהודית, אנטי-ציונית. לפני הרידוד הגדול של הציונות ושותפיה.

     

    מסר שגוי ובעייתי #3 אירוע פרו ישראלי הוא קרקע פוריה לדיון על שנאת יהודים.

    יש אנטישמיות בעולם. אירועים מהסוג של זה המדובר, החוזרים על המילה אנטישמיות על עך הרבה פעמים בקונטקסט לא נכון, מזנים את הביטוי, וכשתגיע האנטישמיות האמיתית, כבר לא נוכל לזהותה מרוב זאבי סרק. הם משנים את עולם הטרמינולוגיה וכתוצאה מכך גם את עולם הלוגיקה של המונח, וכך חושבים שלהעברות נשק בין גרמניה וישראל יש משהו עם מאבק באנטישמיות, כשקול ההיגיון קורא את ההיפך הגמור: כשמרקל וגאוק שולחים נשק לישראל, הם משקיעים בקונפליקט המשאיר את ישראל בנחשלותה. ישראל היא כאן האשראי של גרמניה להמשיך ולפעול בגזענות כלפי קבוצות אחרות: אה, אנחנו סופר גזענים כלפי בני הרומה? נו, אבל אנחנו תומכים בישראל!

     

    המסרים של האירוע הזה אם כך, היהודים הם הציונות. כלומר, הם לא מסוגלים לחשוב יותר מחשיבה פוליטית אחת בלבד. גזענות כלפי יהודים חמורה יותר מגזענות כלפי אחרים ועל גן יש לצעוק עליה בנפרד, להפריד את היהודים משאר הקבוצות - שבעולם אחר נדרשה מהם הסולידריות איתם. ובסופו של דבר, אנטישמיות היא ביקורת על מדינה שמבצעת מיום היווסדה פשעי מלחמה באופן תדיר וקבוע. האנטישמיות האמיתית, זו של הימין הקיצוני הגרמני, זו הבלתי-אמצעית (וזו אולי מילת המפתח כאן בהבדלה בין האנטישמיות האמיתית לאחרת שהיא ולו קווי המיתאר של הראשונה) נותרת כאן חבויה בצילה של האחרת.

     

    את הטקסט סיימתי בקריאה למי שהמאבק באנטישמיות האמיתית בראש מעייניו להצטרף אלינו כבלוק לאירוע מחר.

     

    ''

    אנטישמים אמיתיים יוצאים מחוריהם לאחר שיתוף האירוע בעמוד של מפלגת השמאל. כמו שצפיתי רגע לפני שהושתקתי על ידי מארגני האירוע.

     

    בתגובות לטקסט, שרובן היו חיוביות אני חייב לציין, בלטו דווקא אלה של אוהדי ישראל שנשברה להם הסכמה מול הפרצוף:

    אני יהודי, אבל אני שוב בא לומר לגרמנים, הצורה שבה אתם בוחרים לכפר על מעשי העבר היא הדרך הקלה ואינה מובילה לשום מקום במקרה הטוב. להרבה אנשים שמצאו דרך להתמודד על אוטומט עם העבר - תמיכה בישראל, הביקורת הזו לא קלה לעיכול.

    כוניתי יהודי שונא-עצמו. ביטוי ששווה להתעכב עליו. "גרמני שונא עצמו" הוא המקור לו, והוא שומש כדי לתאר את אותם הגרמנים השמאלנים שתמכו בזכויות שוות ליהודים. הוא אומץ על ידי יהודים כדי לתאר את שמאלניהם, ובעצם מהווה דוגמה נהדרת לאנטישמיות קלאסית שקטה: הרי הביטוי "גרמני שונא עצמו" או "צרפתי שונא עצמו" לא קיים יותר, על אף שבגרמניה וצרפת מחנות שמאל אוניברסליסטים מפותחים יחסית. רק יהודים סופגים את הגינוי הזה. כלומר, ייחודיות ועל כן גזענות. בנוסף, הוא מצטרף לעולם מושגים שבין אקטיבי ופאסיבי. מחשבות פוליטיות כמו פאשיזם, אנטישמיות, מיזוגניה (זו גם מחשבה פוליטית כמובן) או הומופוביה למשל, מתנהלות במגרש של האקטיבי והפאסיבי, החזק והחלש. הקדמה לזה בפוסט איטליה הקודם שהופיע כאן.

    ההומופוב הישראלי הממוצע לא ידע לספר בדרך כלל מה מבחינה תרבותית ורציונלית מדוע הוא שונא הומואים, אבל הוא כן יוכל לספר איפה ההומו "מקבל". מקבל, פאסיבי. המיזוגן המעביר אל שפת היומיום את האקטיב והפאסיב שיש אצלו גם במיטה, והאנטישמי - שדמותו הפאסיבית של היהודי המצטייר בדימיונו דוחה אותו, יימצא לעיתים במחנה שפשוט שונא יהודים, ולעיתים במחנה שלמד לאהוב אותם מאז שהוא גילה את הציונות ואיתה את היהודי האקטיבי. שלא הולך כצאן לטבח, שמזיין לאויביו את הצורה. או, אלה יהודים שהוא אוהב. רק תאמר לו שעל אף מה שאולי הוא חושב על תפיסותיו הפוליטיות, בסוף של יום הוא אנטישמי, וראה את האנטישמי שבו יוצא החוצה למולך.

     

    ''

    בתמונה: לא קריקטורה אנטישמית.

     

    העולם מלא מורכבויות. לכל טקסט יש סאבטקסט. אני לא נוטה להאמין לאנשים דיכוטומיסטים, בין אם הם מתיימרים להיות "בצד שלי", מה שזה לא אומר, ובין אם הם בצד השונא באופן מוצהר, אבל לפחות את האחרונים יותר קל לזהות.

     

    *המועצה המרכזית של יהודי גרמניה חסמה אותי מעמודם בעקבות הטקסט, מה שמעיד בקטנה על השילוב המופלא יהדות ודמוקרטיה.

     

    תומר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      tomerdot
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין