כותרות TheMarker >
    ';

    אוטו-ביו-גרפיה: הזמן עוצר מלכת. (פוסט מספר 57)

    0 תגובות   יום שבת, 13/9/14, 20:05

    יום חמישי.

     

    "אני לא יודע, אחי, אני כל הזמן שוכח את יום ההולדת שלה. אני שונא לריב איתה!" אומר לי אלי, "טוב, שנינו יודעים כמה יום הולדת זה אירוע חושב בשביל הודיה, במיוחד כשמדובר ביום ההולדת שלה." אני אומר לו, "טוב, אני אתן לה להתבשל במיץ של עצמה... אגב, איפה ניצן?" הוא שואל, "מדברת עם אימא שלה." אני עונה לו ונועה באה מאחוריי ומחבקת אותי, "מה נשמע, אלי?" היא שואלת אותו, "רבתי עם הודיה." הוא אומר בבאסה, "מה קרה?" היא שואלת, "הוא שכח את יום ההולדת שלה, ועכשיו היא לא רוצה לדבר איתו." אני אומר לה, "וואו, יש מדינות שהורגים על דבר כזה... לשכוח את יום ההולדת של החברה שלך." היא אומרת, "את לא עוזרת לי, נועה." הוא אומר לה בכעס, "אתה צודק, סליחה. תן לה זמן להירגע ואתה תראה שזה יסתדר." היא אומרת בניחום.

    ערב יורד על העיר, אבא של ניצן הזמין את שלושתינו והילה לארוחת ערב חגיגית, "תגידו, יפריע לכם אם אני אגנוב לכם אותה בסוף השבוע?" אבא של ניצן שואל אותנו, "בשביל מה?" ניצן שואלת, "אני רוצה לפצות אתכן, במיוחד אותך, ניצן, אני יודע שעשיתי הרבה טעויות איתך וטעויות צריך לתקן." הוא אומר, "דיברתי עם אימא." היא אומרת לו, "היא... אמרה שהיא מצטערת על הכל והיא מבינה שהיא טעתה ושהיא מבינה שאין סיכוי שניצור איתה יותר קשר." היא מוסיפה, הוא מהנהן, "נו, אז מה אתם אומרים?" הוא שואל אותנו, "לי אין בעיה, כל עוד לניצן אין בעיה." אני אומר, "לי אין בעיה..." היא אומרת, "יופי!" הוא אומר בהתלהבות, "אגב, גם לכם מגיע לחגוג." אבא של ניצן אומר לנו, אני ונועה מסתכלים עליו בחוסר הבנה, "הסוויטה במלון שלי עומדת לרשותכם סוף השבוע הזה, מגיע לכם להינות, גם ביקשתי שינקו אותה ושהיא תהיה מסודרת ואם אתם רוצים משהו מה'רום סרוויס' תרגישו חופשי להזמין מה שבא לכם... עליי." הוא אומר.

     

    אני ונועה עולים לסוויטה ומרגישים מדהים, חדר ענק, מרווח עם ג'קוזי בחדר ובעצם... מה לא? בסלון מחכים לנו שוקולדים, סלסלת תותים ושמפניה וגם פתק שכתוב עליו "תודה על הכל." והוא חתום ע"י אבא של ניצן, אבל עם כל הרצון הטוב לטרוף את החדר אנחנו כ"כ עייפים שאנחנו נופלים למיטה, "מאמי, חשבתי על משהו." נועה אומרת לי, "מה, יפה שלי?" אני אומר לה, "אנחנו חייבים לעזור לאלי והודיה להשלים." היא אומרת, "או.קיי, על מה חשבת?" אני שואל אותה, "אתה יודע מה? פשוט סמוך עליי, טוב?" היא שואלת, "אין בעיה, מאמי, אני תמיד אסמוך עלייך." אני אומר לה ואנחנו נרדמים.

     

    בבוקר אנחנו קמים מוקדם, אוכלים ארוחת בוקר בחדר אוכל ונועה לוקחת אותי לקניון,

    "זאת חולצה ממש יפה, אני בטוחה שהיא תאהב אותה." היא אומרת וקונה אותה, אחר כך אנחנו נכנסים לחנות בשמים, "אני מתלבטת, מאמי, איזה בושם לקנות?" היא שואלת, "אני חושב שאת זה." ומצביע על אחד הבשמים, "הצורה שלו ממש יפה." אני מוסיף, עיניה בורקות מאושר, "צודק! ניקח את זה!" היא אומרת למוכרת ומנשקת אותי, "בוא, עכשיו לדובדבן שבקצפת." היא אומרת ולוקחת אותי לחנות תכשיטים, "היי, אני מחפשת שרשרת." היא אומרת למוכר, והוא מוציא לה שרשרת דקה בצבע כסף לבן ותליון מבריק וחמוד בצורת פרפר, "ללא ספק אני אקח את השרשרת, אבל יש לך תליון בצורת לב?" היא אומרת לו והוא מוציא תליון בצורת לב והיא מהנהנת ומשלמת לו.

    אנחנו מגיעים חזרה לחדר במלון, נועה מכניסה את כל המתנות לתוך סלסלה עם מלא שוקולדים ואורזת בצורה הכי יפה שראיתי מימיי, היא מסתכלת עליי בחיוך ואני מלטף את הלחי שלה.

    אנחנו הולכים להודיה, מקישים בדלת, היא פותחת, "אה, אלה אתם..." היא אומרת, "כנסו." היא מוסיפה בעצב, אנחנו נכנסים לחדר שלה שמלא בבלונים, "מה קורה, הודיה? למה את בוכה?" נועה שואלת, "כי יש לי חבר אידיוט ששכח את יום ההולדת שלי! כרגיל..." הודיה אומרת בכעס, "הודיה..." נועה מחבקת אותה בניחומים, "מה לעשות? זיכרון זה לא הצד החזק של הגברים, במיוחד כשמדובר בתאריכים... אני מבינה את הכעס שלך, אבל אלי קנה לך משהו." היא מוסיפה ואני מוציא את האריזה שאני ונועה הכנו, "למה הוא לא בא לתת לי בעצמו?" היא שואלת, "כי אמרת לו שאת לא רוצה לדבר איתו, אז הוא רצה לתת לך זמן להירגע." נועה עונה, הודיה פותחת את האריזה, "וואו, זה כ"כ מדהים!" היא אומרת, היא פותחת את הקופסה על השרשרת והתליון, "אלוהים... זה הדבר הכי יפה בעולם..." היא אומרת בפליאה ועיניה מתמלאות בדמעות שוב, "אני חייבת לדבר איתו!" הודיה מוסיפה, "טוב, אנחנו נזוז וניתן לך ולאלי להיות ביחד." אני אומר.

     

    אני ונועה חוזרים למלון, מחליפים לבגד ים ויורדים לבריכה,

    היא כורכת את רגליה סביב האגן שלי ואני מחזיק אותה, "אני שמחה שהשלמנו ביניהם." גם אני, "עצום עיניים ופתח את הפה." היא מצווה עליי ואני עושה כדבריה והיא נושפת אל הפה שלי אוויר חם ומנשקת אותי, "אני כ"כ אוהב שאת עושה את זה!" אני אומר לה, "אני יודעת." היא אומרת בחיוך ופתאום מבט רציני נופל על פניה, "מאמי, מה קרה?" אני שואל אותה, "סתם... כלום." היא אומרת בחיוך, "נועה, את לא יכולה לעבוד עליי, מה קרה?" אני מפציר בה, "אני רוצה לבקש ממך משהו." היא לוחשת, "דברי, מה את רוצה?" אני שואל אותה, "מיכאל, אני רוצה שנצא לחופשה." היא אומרת, "זהו? זה הכל? בשביל זה כל הדרמה?" אני שואל, "מאמי, די, אני לא יודעת אם בכלל תוכל לקחת חופשה ו..." היא אומרת ואני משתיק אותה, "נועה, אם את רוצה שנצא לחופשה וזה כ"כ חשוב לך אני אעשה את זה בשמחה. אני אוהב אותך ואם את מרגישה שאת צריכה את זה אז בוודאי." אני עונה, "תודה, מאמי." היא אומרת ושוב נושפת אוויר חם אל תוך הפה שלי לפני שהיא מנשקת אותי ואני מרגיש באותו הרגע כאילו הזמן עוצר, אין לי דאגות, אני מאושר ואני לא רוצה שזה ייגמר, אני מתנשק עם נועה זמן כ"כ ארוך, אבל מרב שטוב לי אני אפילו לא שם לב שהערב מתחיל לרדת עם שהמציל שורק במשרוקית, "הזוג שם שמתנשק, הבריכה נסגרת נא לצאת מהמים!" הוא אומר ואנחנו עולים בחזרה לחדר, מתקלחים ויורדים לארוחת הערב.


    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      En La Burbuja
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין