רבים מאלה ה"מקטרים" על היחסים הבין-זוגיים שלהם, מתרפקים על עבר מיתולוגי שבו הכל היה ורוד – אותו דור של ההורים והסבים.  "בעבר, הנישואים היו מוסד יותר טוב", הם משננים לעצמם ולאחרים. אלא שהתמונה הזו ממש לא נכונה. זאת, מאחר שהדיווח על גירושין והרישום היו הרבה פחות מסודרים ולא נרשמו סטטיסטיקות ובנוסף, תפוצת המידע ונגישותו לא היתה ברמה הקיימת כיום. במילים אחרות, יתכן ואנו פשוט לא יודעים בצורה מדוייקת כמו היום, את אחוז הגירושים בעבר. זאת ועוד, בחברות השמרניות של פעם, נישואים אומללים רבים לא התפרקו מסיבות חברתיות וכלכליות ולאו דווקא בגלל שהיו אלה מערכות יחסים טובות.

עם זאת, דבר אחד נכון בהקשר זה, ריבוי מקרי הגירושין בעולם המודרני הוא גבוה יותר וזאת בהסתמך על כך שגירושים, כמו כל תופעה חברתית, הם בעלי אפקט "ויראלי", כלומר עם פוטנציאל הדבקה חזק. ברור, אפוא, שכאשר חיים בחברה מערבית, שבה אחוז הגירושין גבוה (שאף חוצה את רף 50 האחוזים), פוטנציאל ההדבקה הוא גבוה למדי. מקורות ההדבקה ברורים אף הם: גירושים של הורים מעלים את הסיכוי שגם ילדיהם יעברו גירושין, אחים גרושים "ידביקו" את אחיהם האחרים באחוז גבוה למדי וכך גם לגבי גירושים של חברים ואפילו בסביבת העבודה.

באופן כללי ביותר, ניתן לומר, הלחצים על הקשר הזוגי בחברה המודרנית הם כל כך חזקים, עד כדי כך שרבים, רבים מדי למרבה הצער, מתפתים לפתרון ששמו גירושין, בעוד שבמקרים רבים מדובר במיקסם-שווא ופירוק הנישואין יוצר בעיות מורכבות מאד לאחר הגירושין.

 אחת המכות הקשות בהקשר זה היא הפגיעה הכלכלית, שחווים גם הגברים וגם הנשים. אם ישנם ילדים במערכת, יצטרך הגבר לפרנס אותם גם הלאה, מאותו מקור כספי שהיה לו עד אז – כלומר הכנסותיו יצטרכו לתמוך מעתה גם בגרושתו וילדיו וגם בכלכלת עצמו – וקשה יותר, אם התחתן שוב והקים משפחה נוספת.

גם האשה נפגעת כלכלית, גם במקרה שהיא עבדה, מאחר שרק חלק  מהכנסתו של הגבר נשארת בתא המשפחתי שלה. במקרה והיא יוצאת אחרי הגירושין לעבודה, יתברר לה עד מהרה, כי חלק מההכנסה שלה תצטרך למממן עזרה בבית, שמרטף ועוד.  

אך לא רק המצב הכלכלי עובר טלטלה. מחקרים לא מעטים מעלים, כי דווקא הגברים חווים פגיעה נפשית קשה בעקבות הגירושין לעומת הנשים, שמתברר כי הן הרבה יותר חזקות ושיחרור מכבלי נישואין מעיקים דווקא עושה להן טוב.

אולם, האם יש ממש בנימוקים שגברים ונשים משתמשים בהם כדי להצדיק לעצמם ולאחרים את הגירושין? לא ממש. הבה נבחן שתי "אמיתות" שכאלה:

1. "פשוט לא התאמנו אחד לשניה. בפעם הבאה יהיה יותר טוב". יכול להיות, אבל לא כדאי לתלות בכך את כל התקוות. ממחקרים רבים שנעשו, שמשך תקופת הנישואין ב"פרק ב'" קצר יותר מאשר הראשונים ואחוז הגירושין בנישואים שניים גבוה מאשר בנישואים הראשונים. משום כך, כדאי לפני כניסה לקשר זוגי חדש, לעשות בדק-בית רציני ולהבין מה גרם לכישלון הקשר.  

1. "בפעם הבאה אגור איתה לפני שאחליט על חתונה". אולי כדאי לגור ביחד מטעמי חיסכון, אבל לא בטוח לגמרי שמגורים משותפים לפני הנישואין ימנעו קריסה בעתיד. המגורים המשותפים, קודם הנישואים, שומרים אולי את בני הזוג ברמה של דריכות וקשב הדדי – אבל זו לא הדמיה מוחלטת של המצב שייווצר לאחר הנישואין. אחרי הנישואין, עם הזמן, ה"מסיכות" נופלות לחלוטין ומתגלים היבטים שונים של התנהגות, או חשיבה, שיוצרים איום על הנישואים. זאת ועוד, במקרה של אנשים צעירים, או כאלה השואפים להגדיל את התא המשפחתי, ה"אלמנט" של ילדים יוצר סיטואציה חדשה לחלוטין, המחייבת היערכות שונה של המאזן הזוגי.  

לסיכום, החלטה על גירושין היא החלטה הרת-גורל, שקוטעת מערכת-יחסים (חולה, במידה זו או אחרת), אבל היא אינה פתרון קסם. בלי התמודדות אמיתית ובחינה עמוקה של הגורמים להתפרקות הקשר, בין אם מדובר בגורמים כלכליים, רגשיים, פסיכולוגיים ובוודאי גם על רקע מחלוקות בנושאים שונים, המתגרשים ימשיכו לשאת איתם את זרעי הפורענות גם לקשרים העתידיים שלהם – ובתנאים הרבה פחות טובים.