כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    הבדידות דומה לציפורים קטנות שעפות בשמיים

    73 תגובות   יום רביעי, 17/9/14, 15:16

     

     

    ואז באה הבדידות וסטרה על פניי, ומסטירה לסטירה חלף הכאב.

    הייתי מתה  מצער כפי שרק את מבעירה את נפשי, והעיניים רואות את האפר בכיסי מכנסיי ושותקות. אני פורמת את הימים, ומאחורי החלון יש שמש, איך זה שהיא לא רואה את הסערה בלבי?

    וכל הזמן הזה נערמים כל מיני דברים,  אולי צער האהבה שזרקתי לאוויר, מילים שהעפתי לאינסוף כדי לכבס את החיים. היה בקר שתליתי את החיים בשמש, והבדידות כסתה את האור, רציתי לקלף אותה, והיא באה כמו נמרה וסגרה את האור מפנים. מאז החלו הציפורים לעוף ברעידות שבריריות. הן משליכות עלי נוצות מהאוויר כדי שאדביק אותן לכנפיים. אני פותחת כף ידי אל השמיים, חושבת שהמסע הוא רק מסע, וכשאיש אינו רואה אני משלחת בתנועת נפנוף אגרת קטנה לציפורים, וממתינה לרגע בו יתמזגו מחשבותינו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (73)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/11/14 03:31:

      אם  צריכים        הדגמה

      הנה התמונה המתאימה

       

      שמעון

       

       

      ''

        20/11/14 03:27:

      צטט: גילהסטחי 2014-09-20 18:38:48

      לואיס קרול. שמעון היקר. כתבת על הבדידות כמעניקה זמן למחשבה, על חיפוש המהות שנעשה לבד ועל הזרימה בלהקה. לפתע הבזיק בזיכרוני דמותה של סינדרלה שהיה לה החופש להפליג בדמיונה למקומות רחוקים בזמן שקרצפה סירים ומחבתות. היא הגשימה חלומה וחייה זכו לתפנית הן בזכות נס והן בזכות הכוח שהוענק לה מבדידותה. מן הראוי לציין שאיני לוקה בסינדרום סינדרלה וממתינה פסיבית למהפך בחיי שיישא אותי למחוזות אחרים, אך יחד עם זאת מותירה מעט מקום לדמיון..

       

       

      רק  עכשיו ראיתי  שענית לי

      בעיקר  בגלל שלא  היה שום  חלק  בתשובה  עם "שאריות" ממה  שכתבתי,

      שעוזר  בדרך כלל  לזהות

       


      ובכן כפי שתראי..לסינדרלה  תמיד היו  חברים לצידה

      כל      הזמן,                  ואפילו     בזמן       העבודה

      וכשהיגיעה הפיה  היפה  לשידרוג לקראת המסיבה

      היא   נעזרה   בהם   לכל  הנחוץ    מסביב למרכבה

      שמעון


       

       

      ''

        20/10/14 23:14:
      בדידות בשניים עדיפה עליי.
        11/10/14 21:08:

      יפהפה... תדביקי :)
      מועדים לשמחה ושבוע מבורך לטוב!

        9/10/14 12:54:
      לאט לאט, את מבקיעה ופורשת כנף. הבדידות הופכת לשקופה יותר, פחות מסתירה את האור. לחיי הציפורים והחופש!
        9/10/14 08:40:

      ואז...התחלה שכזו תמיד נותנת לי תחושה שהסיפור הזה התחיל מהאמצע....
      ואכן כך גם כאן, בחלוף הימים והכאבים, הכל כבר נראה אחרת
      מאחורי החלון יש שמש והציפורים עפות
      ימים פורמים עצמם לדעת

        1/10/14 15:00:
      קטע יפה גילה. שנה טובה, ומועדים לשמחה
        28/9/14 11:56:
      sari10,תודה יקרה. בין הפסיק לנקודה מסתתרים רסיסי נחמה.
        27/9/14 22:31:

      כתבת מאוד מיוחד ונוגע.
      אני מאחלת לך לשנה החדשה,
      שלא תהיה בדידות,
      ואם תהיה? אז שתהיה מבחירה ונעימה ♥

        27/9/14 14:42:
      שוש חזן גרינברג, תודה על שובל הניחוח המתוק שהשארת עם בואך.
      - כוכב - ושנה מתוקה!
        27/9/14 11:19:
      שטוטית, תודה יקירה. צעדייך הרכים הותירו עקבות בחול..
        27/9/14 10:35:
      *
        27/9/14 08:31:
      *גיל-עד, תודה. מאחלת לך שמנגנוני הפלא של הבריאה ימלאו אותך בשמש.
        27/9/14 02:47:

      .

      שנה טובה ומבורכת.

      .

      ''

        25/9/14 14:26:
      סוקראטס 1, איש יקר. הניתוח שלך מנסה לדמיין מה חשבתי כשכתבתי ולהסביר אותה מהחיבור שלך לתכן. אני כותבת מה שנראה לי שצריך, לא יותר ולא פחות. כך שהפרשנות אינה מוכתבת. כל קורא יכול לקחת את הספרות לנקודת מבטו ולהעניק לה משמעות מזווית אישית עם פרשנות שאינה מובנת מאליה. המילים הכי מושלמות לא יגשרו על הסימבוליים האישיים ועל הרגשות שעולים, כי לא צריך להיאחז במילים אלא לזרום בין השורות. קו החשיבה שלך מעמיק ושמחה שאתה מנסה לפצח את המעברים.
        25/9/14 14:19:
      דן סטארס, היקר. הנך עץ גבוה, שמניב מילים ופריחתו מרהיבה. לכן, לקבל מחמאה ממך זו זכות. תודה
        25/9/14 08:20:

      להתרשמותי הכתיבה שלך הפעם היא מאד אמוציונאלית ומתפרצת

      קראתי וחזרתי וקראתי ובעיקר ניסיתי למצוא את ההקשרים מעבר לעובדה שהחוט המקשר היחידי שאני מצאתי לענ"ד הינה ביטוי לבדידות.

      ומדוע חיפשתי את ההקשרים?

      ובכן ברוב המקרים הם מעניקים לנו כוון והבנה בסיסית  כלשהיא על המתחולל בנפשו של האדם,  כאן  יש המון סימנים סימבוליים המעידים על מצבי דכדוך שונים, שהסיבות להן בדרך כלל הן שונות האחת מהשנייה, וכאן הם באים לידי ביטוי בערבוביה מוחלטת, המעידה לדעתי על זעם עמוק

      שלא בהכרח מעידה על מהי הסיבה לבדידות, האם היא בתחושה הנפשית, האם היא בדידות חברתית, האם זו בדידות מקצועית ( יש דבר כזה) האם זה סתם משהוא זמני ומתחלף, ועוד כהנה וכהנה.

      כך או כך

      שתהיה לך שנה טובה פורייה ומוצלחת. ועם דברי הבל כתבתי כתגובה את בהחלט יכולה להעיף אותה לפח האשפה

      סוקראטס

        24/9/14 18:44:
      נוגע ומרגש...*
        23/9/14 14:44:
      באבא יאגה, יקררה. אמסור להן לתלות מגדלור מעל הים שיאיר את המסע ואת הלב..
        22/9/14 23:47:
      מסרי להן גם מלה ממני, לצפרים. יפה כתבת, גילה ומרגש
        22/9/14 12:18:
      דליהו יקרה. הרגליים רוקעות צעדים והידיים מוחאות סימנים, כמו לנשום אחרי שנים של נדודים.
        21/9/14 23:14:
      חזק והשורה האחרונה מצמיחה ידיים ורגליים. כותבת ניפלא. שנה טובה ומבורכת גילה:)
        21/9/14 13:52:
      גילהסטחי היום 13:43: השוטה על הגבעה. אין הלימה בין הניק ניים שבחרת לבין החכמה והתובנות שלך. מסכימה אתך, הבדידות היא תחושה סובייקטיבית שעשויה לנבוע מהמבנה האישיותי. אני למשל יכולה להיות מוקפת באנשים ולחוש לבד. הפער בין יחד חיצוני ללבד פנימי מאד דוקר. למדתי שקומץ של חברים קרובים מקל עלי את תחושת הזרות.
        21/9/14 12:06:

      בדרך כלל הבדידות היא הרגשה סובייקטיבית.
      למעשה אנו רוצים להרגיש בדידות בצר לנו
      למרות שסביבנו יש ים של "חברים".

      הסנני

        20/9/14 18:38:
      לואיס קרול. שמעון היקר. כתבת על הבדידות כמעניקה זמן למחשבה, על חיפוש המהות שנעשה לבד ועל הזרימה בלהקה. לפתע הבזיק בזיכרוני דמותה של סינדרלה שהיה לה החופש להפליג בדמיונה למקומות רחוקים בזמן שקרצפה סירים ומחבתות. היא הגשימה חלומה וחייה זכו לתפנית הן בזכות נס והן בזכות הכוח שהוענק לה מבדידותה. מן הראוי לציין שאיני לוקה בסינדרום סינדרלה וממתינה פסיבית למהפך בחיי שיישא אותי למחוזות אחרים, אך יחד עם זאת מותירה מעט מקום לדמיון..
        20/9/14 13:03:

      הבדידות היא זמן המחשבה

      נחמדה וחשובה

      את החיפוש בחיים עושים לבד

      וכאן מירב החופש...בדיעבד

      את כל שאר החיים עושים בקבוצות

      ואכן כך עושות גם הציפורים הנודדות

      שמעון

       

      http://cafe.themarker.com/image/2316116/

        20/9/14 12:36:
      צ'ילי מתוק, העצמה שאת חשה מהשיר עשויה לנבוע לדעתי מהעובדה שברגעים המשמעותיים של חיינו אנחנו לבד. כשאנחנו לומדים שהבדידות אינה היעדר חברה אלא הזמן בו אנחנו בחברת עצמנו, ושהאהבה משלימה את הבדידות, אנחנו זוכים בשלווה ובשלמות.
        20/9/14 11:16:
      טקסט חזק!
        20/9/14 11:06:
      n a n a יקירה. חווית הקריאה והכתיבה קושרת קצוות פרומים וסוגרת מעגל במפגש עם הזיכרון. המילים גורמות לקורא לגעת במהות שמתחת לקליפה. ואת רקדנית של מילים שתנועתה בקצב השורות מבטאת את מעטפת הלב.
        20/9/14 11:03:
      צוריאל צור, איש יקר. קיום עצמי ואהבה כרוכים זה בזה. לאהוב את עצמי ללא מסיכות פירושו להיות מי שאני. בכתיבתי אני מסירה את וילונות העולם השחור שידעתי ומשתדלת להניח מעט עדינות. זה מסע הריפוי שלי.
        20/9/14 11:00:
      האילן גד, אכן, להתחכך בבדידות זה שונה מללכת לאיבוד בתוכה. לשמחתי שבתי מזרועותיה של הבדידות ומצאתי את המקום שלי, ואני מתרגלת לנשום אוויר אחר. אני חושבת שכל אחד עשוי להרגיש כמו אי באמצע ים החיים...
        20/9/14 10:57:
      יורם גרוסר, איש יקר. אתה מתנה נפלאה (לא רק בחגים), כמו ממתק ללב ולנשמה. מחמיא לי שאני מעוררת את הציפור ירוקת הנוצות במחשבותיך, ושאתה שב לקרוא את השורות והשירים. היכולת שלך לעוף עם הציפור שלך ולשאת אותי על מוטת כנפיך שמורה למי שסימני האור והברכה חתומים במצחו ובנפשו. מחבקת אותך באהבה גדולה
        20/9/14 07:40:

      זה מה שכתבתי פעם על הבדידות ...

       

      כשהבדידות הופכת להרגל

      היא אינה מלווה עוד בכאב,

      לפעמים מחבקת, שומרת, מגנה

      היא הקשבה עמוקה לפעימות הלב.

       

      שנה טובה ומבורכת יקירה ♥

        19/9/14 22:30:

      יש לך עיניים שמתבוננות על מסע החיים ברגישות רבה אשר מעצימה את החוויות לטוב ולרע.
      שבת שלום ושנה טובה ומתוקה שתהיה :)

        19/9/14 18:10:
      אמר איש חכם:הבדידות היא מקום נעים לבקר בו,אך מקום נורא לגור בו. :-) שבת טובה ומאושרת
        19/9/14 17:22:
      היי ידידה. אני מבחין בכתיבה שלך עושר ריגשי מלא, מפואר, ומאוד מכיל. כך שמידי קוראי את המסות שלך מידי פעם, הן מעבירות בי תחושות ומחשבות מאוד מרעננות. ובכל פעם מתחדש בי רגש או תובנה שנשכחה ונעורה...שבת שלום.
        19/9/14 12:52:
      Benj, מה מרגישה נוצה שנושרת? הנוצות לא מתות הן ממתינות לתנועת מחזוריות החיים.
        19/9/14 12:49:
      חני.א, תודה יקרה בטעם שקדים וצימוקים. לפעמים זה כואב להשיל את הנשל
        19/9/14 12:48:
      גלית עינב, הרווח שבין המחשבות יוצר מציאות..
        18/9/14 22:16:
      שלכת של נוצות
        18/9/14 15:15:
      דרור המחשבות וכיבוס מילים...שמש ציפורים ואגרות על כנפי דמיון.....מקסים והשראתי .שנה נפלאה של מילים
        18/9/14 14:51:
      האיגרת הקטנה, מרגש.
        18/9/14 14:16:
      עט סופר, אני לא צריכה להדביק את הנוצות לכנפיים, כי הכנפיים כבר בוקעות מבין השכמות..
        18/9/14 14:14:

      noami4u, הי. מעריכה את האיפוק ואת הענייניות. אני לא מוטרדת. כי בפנימיותי אני חופשיה, אוהבת את האנשים שנקרים על דרכי, נהנית מכל דקה בחיי. שמחה ומאושרת גם כשאני עובדת. חיה מרגע לרגע ללא הרגלים פנימיים שכובלים את הנפש. 

        18/9/14 14:08:
      נעם דימנט, יש חופש חיצוני המתבטא בעשיית מה שרוצים, בשעות פנאי מרובות וזהו חופש מדומה. יש חופש פנימי שבעזרתו חווים את המציאות כפי שהיא ללא דפוסי התנהגות כובלים או הרגלים. חופש פנימי מתבטא באהבה עצמית, מימוש אישי והגשמה עצמית. מגיעים לשם באמצעות עבודה באופן מודע.
        18/9/14 13:40:
      "הן משליכות עלי נוצות מהאוויר כדי שאדביק אותן לכנפיים"...אז למה לא להדביק ? :)
        18/9/14 13:10:
      בליל המילים הזה אסור לו שיבוא במקום עשיית מעשה. תהיי תכליתית, אולי הגיע הזמן להחליף מילייה של מכרים, או שדות התרועעות חדשים
        18/9/14 13:10:
      חופש הוא מצב נפשי, לא?
        18/9/14 13:03:
      מכבית- coach לכתיבה, "הבדידות היא גורל אנושי והאהבה היא גורל אלוהי. שתיהן מתקיימות זו לצד זו ללא עימותים בקרב מי שמבין את נס החיים" פאולו קואלו אני לא חוששת מהבדידות, מי שלא נמצא לבדו, אינו מכיר את עצמו..
        18/9/14 13:00:
      דוקטורלאה, יקרה. מצבו הטבעי של האדם הוא חופש. אני בחרתי את גורלי שעיצב את אופיי ואת המציאות בה אני חיה. בכוחי לשנות אותה רק אם ארצה, לשם כך עלי להחליט ואז ייפתחו בפני אופקים חדשים והזדמנויות לשינוי.
        18/9/14 12:57:
      בת יוסף, המילים נותנות כוח, כוונה ופירוש לאירועים ולתופעות.
        18/9/14 12:54:
      HagitFriedlander, תודה יקירה. הברכה שלך מושלמת לשנה החדשה. הדרך שלך להעניק משמעות למילים מעידה על היותך בעלת תעצומות נפש, ושאת יודעת לקבל את הטוב.
        18/9/14 12:52:
      שלויימה, המילים הן חומר הסיכה שמאפשר לכאב להיפלט החוצה. אגב, כמה אתה אוהב?
        18/9/14 12:50:
      יורם גרוסר, תודה איש יקר. תודה על האמונה, החמלה, האהבה והאנרגיות שאתה טומן בין המילים שלך. אתה יודע, החיים שלי מצוינים גם בלי להקה, כשיגיע הזמן הם יהיו מצוינים פלוס להקה, והמהות הפנימית שלי מחוברת לכח הבריאה.
        18/9/14 12:47:
      kimchid, הבדידות, אני אומרת לעצמי, שייכת לעצמה ולא לי, ואני מחזירה אותה לשולח
        18/9/14 12:46:
      ת ה י ל ה, היחד הוא יד המקרה, אך לשמור על הדבק של היחד זו אמנות.
        18/9/14 12:45:
      debie30, תודה אשה יקרה. פסיפס המילים מורכב מזיכרונות תמונות וחוויות. צבעים מילים טעמים וריחות. לפעמים אני מבקרת בפינה נידחת של האני שלי והביטוי המילולי הוא הדרך להתקרב לעצמי.
        18/9/14 12:36:
      yael~ , לא טוב היות האדם לבדו.. אבל הוא לבדו בין כה וכה.. תחושת הערך העצמי שלי אינה תלויה באישור הסביבה, ואני לא מגדירה עצמי לפי הערכת אחרים.
        18/9/14 12:32:
      rossini, אם תביט בשמיים תראה את הלהקה עפה במבנה מאורגן, ואם תסיט את המבט לעץ תראה על הענף את הציפור שמסתכלת בלהקה המתעופפת ומתרחקת כמו גוש שחור.
        18/9/14 12:30:
      א ח א ב, הבעש"ט אמר שאנחנו נמצאים במקום בו נמצאות מחשבותינו, ולכן עלינו לדאוג שמחשבותינו יהיו במקום בו אנו רוצים להיות.

      יפה. אם כי בעיני הבדידות מכסה כשק שחור ומחניק. אפשר גם להיות לבד אבל לא בודדה, (דורש עבודה).

        18/9/14 11:22:
      תחושת הבדידות היא הרגשה. יש או אין לה כיסוי במציאות. אנשים יחושו בדידות גם כשהם בקרב חברים. משום כך דורשת הרגשה זו מאבק אישי, נסיונות להתגבר עליה. תארת את ההרגשה באופן נפלא, עתה העת להמשיך הלאה.
        18/9/14 08:54:
      איזה דימויים מרהיבים שמעבירים את התחושה.
        18/9/14 07:36:
      את מטלטלת וחודרת מתחת לעור גילה יקרה...מביעה בכל העוצמה...זן נדיר...והשמש תזרח בליבך ותשלח בקרניה את אגרתך ליקום ולכל ציפורי המשאלה...חיבוק גדול!
        18/9/14 06:23:
      אפילו את הכאב את מצליחה לשורר כמו פיוט אני אוהב אותך .
        18/9/14 03:34:
      ציפור בודדה ...תמות מצער. ציפורים בלהקה, אם בודדות, כי לא הבינו שהן כבר לא. המסע והמשא, אחד הוא לברואי היקום. והבחירה לניברא, לראות את השמש או את הענן, ולתת לעונות את ברכת הדרך ולחלוף עימן, בין שיני הזמן. כי תשאר מיוחד לבורא בין בלהקה ובין אם אתה לבד.
        17/9/14 21:50:
      ... תליתי את החיים בשמש, והבדידות כיסתה את האור.....
        17/9/14 19:01:
      "אל תבואי עכשיו, התוגה שעזבת כה גדולה פה ממך"
        17/9/14 17:15:
      גילה, מאוד אוהבת את התיאורים והדימויים שבכתיבתך. המלים שלך נוגעות וחודרות ללב
        17/9/14 16:40:
      ציפורים נדירות....לא טוב היות האדם לבדו
        17/9/14 16:20:

      מדוע חשבתי שציפורים עפות בלהקות ?!מופתע

        17/9/14 15:39:
      הרגע בו יתמזגו מחשבותינו.....!!!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין