מזה מספר שבועות אני הולכת לנועה. תזונאית ומספרת סיפורים. לא זה אינו תיאור מדויק אך בעיני היא האישה שמשתלבת כרגע בהחלטתי לשנות את אורח החיים שלי ונועה אמונה על תחום הרגלי תזונה נכונים . נועה אברהם ,מסבירה לי למה לא טוב למערכת העיכול שלי שאקרא ואוכל ביחד. הטחול ,כך היא אומרת, מסייע לעיכול מזון וגם לעיכול מידע. כיוון שהוא אינו כמו רב הנשים - מולטיטסקינג- אין זה מומלץ להעמיס עליו יותר מדי משימות בעת ובעונה אחת. אבל אני הבנתי מזמן, משתכנעת בעיקר מהמקום הרציונלי של הדברים וכמו שהילדים שלי צוחקים עלי תמיד - פונה לגוגל "האלוהים של אמא". מאמרים רבים שאפילו קטונתי מלהבין את כולם מסבירים את תפקידי הטחול: סילוק כדוריות דם אדומות פגומות ,וייצור נוגדנים ,ועוד הסבר מורכב על נוזל הלימפה שנמצא גם במערכת העיכול ומועבר עם או אחר כך אל הכדוריות האדומות. מכיוון שלא למדתי רפואה קשה לי להבין הכל אבל אפשר לראות את הקשר. הוא אמיתי מדעי ולא רק "בסיפורי נועה." מובן שברפואה הסינית הקשר אף ברור יותר " הטחול שולט בטרנספורמציה וטרנספורטציה. מקבל את המזון מהקיבה לאחר עיבוד ראשוני ומזכך את התרכובות הטהורות" ." הטחול מתאים לאדמה במהותו כקולט ומעבד מזון ונוזלים, תפיסות ורעיונות." לאחר כשעה של נבירה ברחבי הרשת אני משוכנעת יותר מתמיד: נכון יותר עבורי לאכול ולקרוא בנפרד. אבל מה עם ההרגל? קשה אבל עובדים על זה. קצב הקריאה מעט ירד אבל גם כמויות האוכל וכשעולים על המשקל זה משתלם. בכלל לקחתי את זה אפילו יותר רחוק. זה התאים לי עם תאורית "מה אכפת לי? " תאוריה שאותה אני מאמצת בתקופה האחרונה. התיאורה גורסת שתמיד יהיה אכפת לנו מדברים שקשורים לנו באופן ישיר , שיכולים לפגוע או לשמח את יקירנו וכמובן אותנו. אבל כל השאר " מה אכפת לי ? " אכפת לי שלבני בתאילנד יש יבלות בגלל הנעל החדשה אבל לא כי זה מפריע לו אלא כי זה מפריע לי. הוא מתבכיין, מבקש עזרה מה לקנות, מגביר את הדאגה שלי אליו, אז ברור שאני חייבת להתערב ולערוך איתו סיור מודרך בסופרפאם תאילנדי באמצעות שיחת וידאו כדי למצוא לו את מה שהוא צריך. אחרת הוא ימשיך לבזבז לי זמן ואנרגיה רגשית. זה אולי נשמע שאני לא האמא הכי טובה בעולם אבל זאת האמת. אף אחד לא מת מיבלת אבל הרבה פעמים אנחנו מוציאים דברים מפרופורציה והופכים נמלה לפיל לא? אז זהו שלא יותר. לומר "מה אכפת לי" הופך אותי גם לאם שמעבירה לילדיה ולבעלה יותר אחריות וסמכות וזה תמיד הכי טוב לא? למה אני צריכה לבזבז אנרגיה על דברים שלא נוגעים בי באופן ישיר ? למה לנסות לשכנע אנשים שלא רוצים בכך להשתנות? להתפתח? מה אכפת לי אושרם האמיתי או המזויף של אחרים? לא ממש אכפת לי מה אומרים אחרים או מה הם חושבים עליי אלא אם כן הם משקרים. אכפת לי מהבעת תודה והערכה, אכפת לי להיות נאמנה לעקרונותיי ולדרך שבה אני רוצה לעבוד ולחיות. אכפת לי קודם כל מעצמי ! אני לא רוצה לעשות הרבה דברים בבת אחת ולקבל מדליות מזויפות מהחברה, אני רוצה לבחון לאט ולעומק כל דבר עומד בדרכי ולהחליט האם באמת זה מה שמתאים לי עכשיו. ככל שאני אהיה יותר נאמנה לעצמי ואוהב את ההחלטות/בחירות שלי אהיה גם יותר טובה לבעלי משפחתי וחבריי. כמו הטחול להתמודד עם כל דבר בנפרד.לאגור בלב כל רגע משמח ולעבור הלאה להרפתקה הבאה. הודו here we come !!!! בעצם לפני זה הפסקה משפחתית בקוס !! |