יכול להיות שמשבר אמצע החיים של הגבר הישראלי הוא חמור מאשר אצל גברים בני אומות אחרות. הסיבות לכך הן שטח בור להנחות (שמא לאנחות וספקולציות . . . ) והשערות החל במצב המדיני - ביטחוני העלוב של ישראל וכלה בחמסינים שנוגסים בגבר הישראלי שמונה חודשים בשנה. אם תשאלו את גדעון לוי למשל, הוא וודאי יגיד שהסיבה היא הכיבוש. כך או אחרת התקשורת הישראלית מפרסמת כמעט מדי יום על תגלית של מניאק צמרת חדש; שוטרים, עובדי מדינה, מנהלים זעירים, גרג'ניקים, חנוונים, פקידים ממשלתיים, עורכי דין, רופאים ולאחרונה, אללי, גם שופטים ולא סתם אלא שופטים בכירים כמו האחרון שהתגלה, מועמד לכהן בבית המשפט העליון, שלא לדבר על אבות לבנות קטנות הטובלים עד צוואר בזוועות המדמנה של גילוי אריות. כל גבר ישראלי כמעט שואף, מיד אחרי הרצון להתעשר, לתפוס איזה זיון מחוץ לבית, לתפוס איזו נקבה צעירה שתביא לו סטוץ, שתאפשר לו אביונה מחוץ למסגרת הבית שכבר הפכה לשגרתית מדי. לתפוס איזה ריגוש מיני מן ההפקר. כן, בעיקר מן ההפקר.

אני הקטן חושב שהגבר הישראלי היה תמיד כזה, מסיבות לא ברורות דיין, אבל התופעה החלה לרתק את תשומת ליבה של התקשורת רק כאשר חוקק החוק נגד הטרדות מיניות. החוק הזה יצר אצל הגברים הישראלים רצון לרוץ ולתפוס זיון מחוץ לבית כל עוד אפשר וכתוצאה הנלווית אל החוק - הרומנטיקה הנפלאה נהרסה סופית.

ובקשר לכל הנושא של הטרדות מיניות כדאי להיזכר באמרה העתיקה שאצל הגבר היהודי המתבסס כלכלית - ביתו נהייה צר ואשתו הופכת פתאום בעיניו מכוערת.