היום הגיע אלי מייל בנוסח הבא:

שלום,

הולכת ומתגבשת ההבנה שיש להיאבק למען שינוי סדר העדיפויות לקראת אירועי חגיגות ה-60 לייסוד המדינה. המטרה: לעצור את בזבוז מיליוני השקלים המיועדים לחגיגות ולתבוע כי הכסף יופנה למטרות חשובות, צודקות וערכיות יותר בתחומי הרווחה, הבריאות, החינוך והתרבות, המשוועים מזה שנים לתקציבים ראויים.

לפי ההערכות, חגיגות ה- 60 למדינה עתידות לעלות למשלמי המסים כמאה מיליון שקלים. במדינה שכמעט רבע מאזרחיה עניים, ומוסדות הרווחה, החינוך והתרבות שלה עומדים לפני קריסה - מה הטעם להשקיע סכומים עצומים בטקסים ממלכתיים חד-פעמיים?

אם בכלל יש טעם בחגיגות, האין זה נכון יותר להמתין עימן עד למועד סמלי יותר, למשל שנת המאה, ולהעניק כעת לכולנו מתנה ראויה יותר מאשר אירועי ראווה ריקים מתוכן, ועוד בתקופה בה אין שום סיבה ציבורית לחגוג?

יש לקרוא לאחראים על ארגון האירועים להסתפק בטקס חגיגי צנוע במשכן הכנסת ובבית הנשיא ולפזר את התקציבים שיועדו לחגיגות בין פרויקטים בעלי תוכן של ממש, אשר ייבחרו על-ידי ועדה ציבורית מיוחדת, שתורכב מאנשי רוח, תרבות, חינוך ורווחה.

לא נעים להודות, אבל בשנים האחרונות חווינו על בשרנו כישלונות צורבים במאבקים חברתיים ופוליטיים רבים שבהם נטלנו חלק. בואו ננסה לשנות את התמונה העגומה הזאת: המאבק הקטן אך העקרוני הזה יכול להיות נקודת התחלה.

ההתארגנות הולכת וקורמת עור וגידים בימים אלה. נשמח אם בינתיים תרימו את  הכפפה ותעניינו את הסובבים אתכם בסוגיה העקרונית הזו, שחייבת לעלות בדחיפות על סדר היום הציבורי.

לאחר קריאת הדואר, נפל לי אסימון.

באמת מה זה בכלל חגיגות 60, זה לא יובל, לא רבע יובל ולא כלום. סתם מספר כמו כל המספרים, למה דווקא 60, אולי 62, ואולי 69?

איזה סיבה מיוחדת יש לנו לחגוג באופן שונה את שנת ה- 60 לעומת שנת 59?

משהו השתנה כאן?

האמת כן, משהו השתנה!

הפערים החברתיים גדלו, בשדרות לא יכולים לחיות יום אחד בשקט, המדינה לאט לאט מסירה אחריות ומעבירה אותה לאזרח.

אז אולי באמת ייקחו את כל התקציב המטורף הזה וישקיעו אותו במשהו חיובי, משהו שיועיל למישהו לקצת יותר מכמה שעות של מסיבה,

אולי - מיגון נוסף לתושבי שדרות?

אולי תמיכה בכל החלשים אשר אינם מסוגלים לתמוך בעצמם?

מה דעתכם ?

לחתימה על העצומה יש ללחוץ כאן