"השינוי מתחיל בי"- כמה פשוט, ככה נכון.

אם נלמד לסלוח לעצמנו אזי הסליחה לאחרים ולסביבה תגיע כבר באופן טבעי.

על מה נסלח? על הכל, ובגדול - על היותנו אנושיים.

" אדם לא נמדד על פי מספר הצלחותיו, אלא על פי מספר הפעמים בהם הוא נכון להתחיל מחדש". (רבי נחמן מברסלב)

אם נתחיל לראות את עצמנו באופן אנושי, הרי שנביט גם באחרים בעיניים אנושיות. נשפוט פחות, נבקר פחות. יש פה קושי, זה כמו להתאמן וללמוד שפה חדשה, שלבסוף פותחת בפנינו ערוץ תקשורת חדש, מעניין ומאתגר, המאפשר לנו להתבונן על עצמנו ועל אחרים ממקום לא שיפוטי, אולי כמו שאנחנו מתבוננים באהבה בילד קטן שמתנסה בעולם ולפעמים טועה.

לכל אחד מאיתנו מסלול חיים מסויים ושונה מלאחר, מהי התמונה הכוללת, הגדולה? ההיא שההוא מלמעלה, היקום, הטבע, הגורל, התווה לנו? אין אנו יודעים. כשנדע את התשובה נהיה כבר כנראה במקום אחר לגמרי…

ובינתיים, כל עוד הראש בחיפוש ושתי רגלינו על האדמה, מדוע שנשפוט את עצמנו לחומרה?

אולי מזו הטעות, מזו המעידה, תבוא תובנה חדשה.

לכן, ראשית כל נבקש מעצמנו – סליחה.

עניין מאוד ונדיר, מיכל בצורת כוס / רימון, מהקבר של תות אנך אמון, שמונה עשרה שנהב צבוע בחום ובז', לא רק את קברו של תות אנך אמון אוצרותיו הכלולות כמה חפצים פשוטים.

הרימון נלקח למצרים, בין מינים אחרים, מאסיה בעקבות הקמפיינים של תחותמס השלישי, לשושלת שמונה עשרה.

תחותמס השלישי - בנו של תחותמס השני, מלך כחמישים שנה.

בזכות סגולה זו נסחר הרימון באופן נרחב כבר מהעת העתיקה, בשיירות במדבר ובמסחר ימי. פפירוס מימי רעמסס השלישי מעיד על יבוא רימונים למצרים מארץ ישראל במאה ה-12 לפנה"ס.

שנה טובה ומתוקה כרימון.