כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אסופת דברים ככתבם

    ירח (חלק ב)

    0 תגובות   יום שלישי, 23/9/14, 13:48

    הנה יום, אחר יומיים, שלושה וארבעה; ובדיוק כשהפסיקו לספור נפל דבר. בשלישו האמצעי של אחד הלילות, זמן בו גם שומר הלילה מרגיש קצת מנומנם, החליט הלה לספור את הכוכבים בשמיים. לא ייפלא כי את ספירתו החל בצבעי אדום-כתום אל ריקוד כחול-לבן; אך כשהגיע לשלוש והתחיל במסע בין אינסוף נקודות אור קטנות, איבד את ספירתו והתרכז רק במה שאיננו ונעלם – אפס שחור ועצום המשתרע ביניהן. בין שומר הלילה הבודד ובין השאלה, שאיננה בוערת לאף אחד אלא לעצמה, מפרידים עתה רק שני כוכבים חזקים וכלום שחור ענק. ברור היה לה כי אל דעתו תוכל להגיע דרך חצי עיגול ירח השולט בשמיים. כך, בלי משים נדדה מחשבתו מהמספרים והכוכבים אל הירח המוחלט שלא ניתן להכחיש את קיומו. בשבריר רגע זיהתה השאלה את ההזדמנות והתגנבה לראשו; לפתע מצא עצמו השומר כלי שרת, הוא עדיין לא יודע למה ומדוע הגה את השאלה: "למה ומדוע חצי עיגול ירח תלוי דומם בשמיים?"

    ואולם, מה לה שאלה ברשותו של אדם אחד. לילות ארוכים המתינה זאת לזו הדעת, תצטרך לחכות עוד ימים רבים עד אשר זה ימצא לו קהל. יש ותוכל זאת לזרז עצמה ולפרוץ מוקדם מהבלתי צפוי, אך לשם כך תידרש היא למקרה ולטעות, וכפי שלכל ידוע - לא ניתן לתכנן או להאיץ טעות, לא כל שכן לסמוך על מקרה. הוא לא יודע, ובהיותה שאלה גם היא איננה יודעת, כי כבר בליל המחרת תזדמן לה טעות ובאמתחתה מקרה.   

    רגע לפני שליל היום נהיה ליל אמש, כאשר השומר התורן יצא את ביתו לכיוון החומה, כבר מצאה לה ההזדמנות את השאלה והשתיים ליוו אותו בדרכו. כשהגיע אל הספסל בו ישב ליל אמש הופתע למצוא את חברו השומר כבר ממלא את תפקידו. הביטו השניים זה ובזה ותמיהה אחזה בשניהם. "מה פה קורה?" שאל אחד, "כלום נפלה טעות?" ענה שני בשאלה. השניים, אנשי לילה, אינם מצטיינים במילים. אפשר והסיבה לכך היא העובדה שרוב זמנם, או לפחות הזמן בו הם ערים, הם נמצאים לבד. ואולם, עם מילים משובחות או בלעדיהן, ברור כשמש ביום בהיר מה התרחש בזה הערב - הוא לא זכר כי אין זה תורו לשמור הלילה. השאלה מטרידה את דעתו למן הרגע שעלתה, אינה נותנת מנוח. לא רק זאת אף זאת – הוא לא שם לב כי הדבר היחיד שברצונו לעשות הוא לחזור לספסל, להביט לירח ולחשוב מניין ומדוע... ובעודו לוט בערפל מחשבותיו חמקה ממנו הידיעה כי זה אינו תורו לשמור הלילה. בין אם טעות ובין אם צידוק, למוטב נפל דבר, הגיעה שעת ברצון בה תצא השאלה לאוויר העולם. לאורו של ירח, תחת ריקוד כחול לבן וצבעי אדום-כתום עזים, עומדים השניים והם מוכים שאלה. לזה האחד לא תהיה הזדמנות לחשוב על הדברים לבדו, ולאחר כבר לא יהיה ליל דממה.

    "ובכן," פתח השומר התורן, "מה בפיך ידידי?" שאל כי צריך לשאול כדי לדעת.

    "טעות היא," ענה טרוד הדעת, "אך סיבה טובה לה." המשיך מיד.

    השומר התורן, אשר שאר הזמן עסוק מן הסתם במחשבות משל עצמו, ניצל את הפרצה ובלי דעת הרחיק את השיחה מהנתיב שמתחילה רצה. "כיצד תיתכן טעות בעלת סיבה?" שאלה השומר את חברו הטועה, וכשראה שהלה מתקשה למצוא תשובה המשיך: "אם טעות היא, הלא קרתה אחר מקרה; אם סיבה לה יש לשאול מי לה מכוון?"

    למרות כל כללי השיח והנימוס הוא לא התאפק ונכנס בקביעה: "אין מכוון! אנו מנווטים את חיינו. אני הסיבה לטעות שלי, כפי שכל הסיבות טמונות בי. אם תשאלני מה בראשי או מניין בא אליי, לא בטוח שאמצא לך תשובה, סיבה או תכלית; אולם דווקא בגלל שאינן אצלי, יודע אני שהן אינן בשום מקום אחר."

    תשובתו המפורטת של הטועה הדהימה את השומר התורן. הוא לא ציפה לפתרון כה פשוט, קושיותיו המורכבות היו חסרות תועלת. משהבין שאין טעם לרדוף אחר כיוון שווא, חזר לשיחה המקורית. הוא הרגיש למן הרגע הראשון כי משהו גדול אוחז בחברו, הוא סקרן לדעת מה הוא.

    "אחת לי תשובה ואחת לי שאלה." המשיך זה לחקור. "לא שאלתי מה בראשך, אלא מה בפיך. עתה, אם אינני יכול לשאול לדעתך, אנסח זאת כך – מה השתלט על כולך? מדוע כה חסר מנוחה ונוח לטעות?"

    הוא שתק, את תשובתו (או יותר נכון – שאלתו) הסגירו עיניו אשר נישאו לירח.

    חברו חיכה, וכשהבחין שקו התקשורת ניתק, חיפש מחוות אחרות. ראשית התקרב עד אשר נוצר מגע ביניהם, אחר הגניב מבט חטוף אל פניו הנוגות ועקב לאט ובדיוק אחרי מבטו. כשנפלו עיניו על הירח נלכדה דעתו, הפליאה הסוחפת נדבקה גם בו. הוא הבין, ידע שאינו יודע; ידע שחברו אינו יודע ושאין איש אשר יכול לענות ולספר כיצד נוצרה פלא תמונת שמיים, מניין ומדוע חצי עיגול ירח תלוי דומם.

    בדממה חזרו השניים אל הספסל ומבטם נעול על הירח. רגע עבר ואחריו שניים ושלושה, תמונת השמיים לא משתנה והירח לא נע לשום כיוון. אך ככל שעוברים הרגעים גואה השאלה בשניהם עד אשר לא ניתן היה להימנע מלהביא אותה לעולם.

    "אי לך השערה?" שאל אחד.

    "מניין הגיע ירח, או מדוע הוא שם?" שאל שני.

    ולו רק לאחת מהן." השיב ראשון.

    "לא." ענה טועה.

    "ראה כי פלא – תמונת שמיים. ראה כיצד רוקד כוכב בין כחול ולבן; ראה אור כתום-אדום לוהט בשמיים; ראה אינסוף נקודות לבנות מלוות את שניהם." השומר התורן ניסה להתפייט בגבולות יכולותיו הלשוניות.

    "אך ראה ירח!" ענה חברו, "כה בוהק ולבן, כה גדול ומושלם, חצי עיגול תלוי כך סתם?"

    "אמת, פלא תמונת שמיים ופלא חצי ירח. אך כדאי להפריד שניים שהם אחד. צריך לבחור בין שאלה ללא תשובה ובין פליאה מעוררת הערכה. אפשר להתפעם מתמונת שמי לילה וירח השולט בה, ואפשר לנו לתעות אחר תשובות לשאלה שאין לה פתרון."

    הוא צודק כמובן, אף אחד לא הזהיר אותם מפני עיסוק בבלתי ידוע, לא כל שכן מפני מרדף אחר שאלה נטולת תשובה. אך בין היכולת להצהיר הסבר ומובן ובין הכוח לאמץ אותם פעורה תהום. השומר הטועה נותר בשאלותיו והמשיך בשלו: "ואיך תשיב תועה? כיצד תניא אדם משאלותיו?"

    "עבורך אין לי פתרון, אפשר והכוח הוא רק שלך. הלא אתה שאמרת "הסיבות (והתשובות) בי הן או שאינן בכלל"; דע כי אחריות בידינו, תמונת שמי לילה היא תגלית של השומרים, תפקידנו לדאוג שישמר השקט גם כאשר נחלוק אותה עם כולם."

    "רוצה לומר?"

    "רוצה לומר - במקום להעביר לכולם את השאלה, נעניק להם את התחושה. חלף יוטרדו מתשובות שאינן, תגאה בהם התרגשות למראית תמונת שמים נפלאה."

    "כיצד נעשה זאת? במליאת שבט?"

    "לא," ענה בעל תשובה, "מפה לאוזן תעבור בשורה; כל שעלינו לדאוג שזאת תהיה פשוטה. מחר נפיץ את הקריאה: שאו עיניים לשמי לילה, גלו תמונה מרהיבה!"

    פליאה אחזה בשומר התועה, יותר מכל קסמה לו הפשטות שבדברים. אולם אפשר ועבור כולם זה הוא פתרון נפלא, אך לגבי דידו – בין אם יודע זאת או לא – תירוץ זה אינו מתקבל. לעולם יתייסר הוא עם השאלה.

    יום המחרת, שעה השמש במרכז השמיים, התעוררו השניים מוקדם מהרגיל ויצאו להפיץ בשורה. אף כי אינם מורגלים בהמולתה של שגרת יום עבודה, זאת איננה זרה להם. הם יודעים אילו מקומות לפקוד, היכן קבוצות מרוכזות; כך בחלקת השדה הנקצרת, כך ברחובות העיר ובבאר, כך בשוק הומה עמוס סחורה לעייפה. עוד ירח נסתר, חיוור לאור שמש, הכוכבים לא רוקדים בלא אורות; לו רק ידעה תמונת שמיים כי זה הלילה מישהו מבשר את בואה... שומרי הלילה הולכים בחצות היום ועל כל אוזן קרויה לוחשים הם בשורה: "שאו עיניים השמימה, גלו תמונה מרהיבה." וכאילו כדי לא לפספס הזדמנות ובמה, עלו השניים (כל אחד מהם על במה נפרדת), וצעו קריאה על תמונת שמי לילה נפלאה. הם לא הזכירו, ואיש גם לא חשב, כי קיימת פליאת שאלה לצד תגלית כה מרהיבה. כך עברו ימים ושמועת שמי לילה תפסה תאוצה, ורק השאלה השתרכה מאחור – מסתפקת בדעתו של שומר לילה מוכה פליאה. עם כל יום שעובר, וכל לילה שעומד, מצטרף צופה נוסף המתמכר למראה התפאורה. עם צבעי אדום-כתום וריקוד כחול-לבן מרצדות בפליאה עיניי אדם המרותקות לתמונה.

     

    לחלק שלישי ואחרון - http://cafe.themarker.com/post/3208390

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      רשימה

      • The history of Isaac's story is much like the science approach to Trauma - a history of Isolating and Forgetting. If "we are all Abraham" (like Jacques Derrida said), then let us have the courage and decency to take a step forward and admit that we are Oppressors! From the day of the Akedah to our present, Isaac is in a perpetual state of trauma.
      • איך קורה שהמספר הכל-יודע פשוט לא יודע?!
      • That we cannot see how it could be done, does not necessarily mean that we are prevented of trying to do it anyhow. Let us invent the new and unknown way.
      • יומרנות, יהירות ולהט הם כוחות המניעים חוקר צעיר, להאשימו בחוסר צניעות זה כמו לקצץ כנפיו של גוזל המתיימר להצליח בתעופתו.
      • Oh death, sweet and dreadful death, you've been on my desk from the first word, staring at me with your white holes, as eyes piercing through one's soul. Oh death, my dear old friend, always Reminding me that we are to meet and I too shall be dead. You are witnessing my moments of joy and bearing silently my sorrow (but mostly my ashes). I know we share a final destiny, but until then let me live my glorious life.
      • While all in all 'to Be' is not but to stray, 'Not Being' might be not so far away.

      פרופיל

      Maor Shir
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין