היום כשיצאתי מהעבודה, השומרת שרה עם הרדיו "משיח לא בא.. משיח גם לא מטלפן.. כן, כן". השתעלתי, כדי שהיא תשים לב אליי ותפתח לי את השער, "קראתי היום חצי ספר", אמרה, "לפחות אני אמות חכמה", "יאללה ביי, יפה שלי".
ביום שישי בפאב, אח שלי הסביר כל מיני דברים שקשורים במתמטיקה וראיתי, מה שכבר ראיתי הרבה פעמים, איך בהתחלה שואלים משהו מתוך עניין וסקרנות ובנקודה מסויימת עוברים להקשבה מנומסת עד שבשלב מסויים כבר נמצאים במקום אחר, אבל הוא יכול להמשיך להסביר בהתלהבות. אותי זה מרתק רק להסתכל איך הוא מסביר, בכלל לא אכפת לי מה.
מישהו אמר לי שלפעמים אני מקשיבה ממש וברגע שאני מאבדת עניין, אני מקשיבה רק עם אונה אחת בעוד שבאונה השנייה אני כבר במקום אחר. |
דנה.גל
בתגובה על אישה עם חולצת פסים
noontet
בתגובה על אישה מוכה
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה כי אתה יודע להקשיב.
אמסור.
את התבונה מצאתי בתגובות, את הרגישות מזהה מסתתרת בצילו של החיוך הממזרי...
ד"ש לאחיך.
להקשבה פנים רבות.
רק ב3 האנקדוטות שלך הבאת 3 פנים לה
1 בראשונה-הקשבה כתשומת לב
2בשניה -הקשבה כאהבה
3 בשלישית -הקשבה כהתעניינות
ולכן יש גם התייחסויות אחרות כלפיה .והכי קשה היא ההקשבה כהתעניינות עי אם זה לא מעניין ולא אוהבים ולא שמים לב אז אי אפשר להקשיב.
מישהו אמר לי שלפעמים אני מקשיבה ממש וברגע שאני מאבדת עניין, אני מקשיבה רק עם אונה אחת בעוד שבאונה השנייה אני כבר במקום אחר.
קוראים לזה מולטיטסקינג.
מה רע?
אהבתי.
אני בעד דיוק
האוזן יכולה לקלוט אפילו יותר, אבל המוח לא יהיה מסוגל לעבד את זה מספיק מהר.
במקום שמיעה סלקטיבית, היא עושה לעצמה נדידה סלקטיבית...
אז קודם היו האנקדוטות, מלא מלא אנקדוטות, אחר-כך היה אחר-כך ואני עוד מחכה.
התבונה והרגישות, אין לי מושג מאיפה באו, אבל הם באו, זהו
הכותרת זה : 3 אנקדוטות על תבונה ורגישות .
מה קרה אחר - כך
?
מישהו אמר לי שלפעמים אני מקשיבה ממש וברגע שאני מאבדת עניין, אני מקשיבה רק עם אונה אחת בעוד שבאונה השנייה אני כבר במקום אחר.
גם לך?
ערב נפלא
תמי.
ומצאת?
מצטער
איבדתי את הריכוז...
יופי, תודה.
.
*נ.ב...והחיבוק, מיד אתן לה...היא בדיוק כאן איתי ~ באה לבקר היום
את יכולה להגיד לה שהיא לא הפסידה כלום. אני משערת שבזמן שהיא איבדה את הריכוז בדברי המורה, היא חשבה על דברים חשובים אחרים.
היום אולי היו נותנים לה ריטלין ואז היא הייתה מפסידה את כל המחשבות "הנודדות".
הכי חשוב שהיא חברה טובה, אז תביאי לה חיבוק גדול.
בטח שקראתי הכל עד הסוף
חנה בבלי היתה לוקחת אותך, כדגם מייצג לחיוך טוב.
..ואני, למשל...[ יש לי חברה אחת... (מכירה את זה ענת ?) ] ש...
כילדה ב"עממי" מאוד, אבל מאוד רצתה לחזור הביתה מבי'הס
ולזכור מה לימדו.
יום אחד החליטה, זהו! היוםהיא תזכור ~ כדי לספר לאמא שלה
...אבל כמו תמיד, היא היתה מתאמצת ממש, בהתחלה עוד היתה
שומעת את המורה,אך לאטלאט היתה רואה את השפתיים של המורה
זזות ולא שמעה שום~כלום
מה זה אומר ענת?. . כדי שאוכל להסביר לה, אפילו שבכזה איחור,
(אנחנו עד היום חברות)
.
♥ וחיבוק
מכיון שלא רצו לעזור לי, נאלצתי לשנס מותניים ומצאתי "מעבר לקול ניתן לאפיין דיבור על ידי קצב מילים אשר יכול להגיע למעל 400 מילים לדקה, במיוחד בראפ ויש טוענים ל-600 מילים בדקה." - אבל בקשר לקליטת האוזן טרם מצאתי.
אני גם אומרת "לבריאות" למי שעושה אפצ'י ו"תודה", "בבקשה" ו"סליחה" כשצריך. אני אפילו אוכלת עם סכין ומזלג, לפעמים.
חינוך טוב
לא.
ממש לא,
למרות שאת נראת לי בן אדם מקסים
סיפרתי על חברות שלי...כמובן בנושא הבלוג שלך.
but that is it
ראשית זו לא בושה לקבל מחמאה על מידה טובה, ולא צריך להתנצל על כך.
ואם את אומרת שזו תופעה בלתי נשלטת, אני טוען שהיא הנותנת, מידת הנימוס טבועה עמוק עמוק בך.
נראה לי שזה גם תלוי בנושא, במצב צבירה, בשעה ביום וגורמים נוספים.
לא נראה לי שאני אנסה לספור
מה את משווה את עצמך לחברות שלי?
שיחה בין חברות - לפוסט שאני קוראת.במקרה. זה שני דברים שונים מבחינתי.
זו תופעה בלתי נשלטת. אני לרוב לא שמה לב מתי אני עוברת מהקשבה מלאה לחצי הקשבה.
היי יעלי, אני שמחה לשמוע שכשאת מקשיבה, את מקשיבה 100%.
אבל איזה קטע, כשאת קוראת פוסטים, את חושבת "איפה אני בסיפור הזה" ועוברת לדבר על עצמך.
זה בסדר, פה מותר לחלוק, להשמיע, לשתף ולא חייבים להתעניין ולהקשיב.
מוזמנת תמיד
אצלי זה ממש לא ככה, שאני מקשיבה אני מקשיבה 100%.
גם לי את החברות האלה שלא מסוגלות להקשיב יותר מ2 דקות...
אם אני אספר למשל: קניתי תמונה חדשה.
החברות: גם אני קניתי....................ותתחיל לספר על עצמה.
כתוצרה מכך יצא שאני מכירה את החברות שלי מהסוג הזה. הרבה יותר טוב משהם מכירות אותי.
כי כאשר הם מדברות אני מקשיבה להם ומכירה אותם.
ושאני מדברת הן חושבות איפה הן בסיפור וחושבות על דברים אחרים....
משעמום, מחוסר התענינות, ובעיקר מרצון להשמיע רצון לחלוק ופחות להקשיב.
מישהו אמר לי שלפעמים אני מקשיבה ממש וברגע שאני מאבדת עניין, אני מקשיבה רק עם אונה אחת בעוד שבאונה השנייה אני כבר במקום אחר.
אני ממש מתפעל מההנהגה הנימוסית והנפלאה שלך, למרות שהמדבר אינו מעניין, את ממשיכה ב"כאילו" לכבדו.
אפשר לקבל את המקור למחקר זה.
זה לא כזה יוצא דופן, שאת נודדת עם המחשבות שלך.
האוזן שלנו נועדה לקלוט 500 מילים בדקה, כשבפועל, אדם ממוצע שמדבר מולנו, מסוגל לדבר 150-200 מילים בדקה - (שזה דיבור מהיר מאוד), כך שמתבקש, שתצאי ל"נדידה"..
קאפיש?