משל האחים שהציבו ביניהם נחל 

זהו סיפור על שני אחים שחיו יחדיו במשך הרבה שנים בחוות שכנות עד שיום אחד הסתכסכו בשל ויכוח טיפשי. זאת הייתה הבעיה הרצינית היחידה ביניהם במשך 40 שנה. כל החיים הם עבדו יחד את השדות, התחלקו בידע ובתוצרת החקלאית וידעו לעזור אחד לשני בעת הצורך.

הכל התחיל עם אי הבנה קטנה שהתגלגלה למצב לבלתי נסבל, חילופי מילים פוגעות ואחר כך - שבועות של שקט.

יום אחד נשמעה דפיקה על דלת ביתו של האח הבכור. בפתח עמד נגר מבוגר עם ארגז כלים. "אני זקוק לעבודה לכמה ימים" אמר הזר. "האם אדוני זקוק לכמה תיקונים בחווה?"

"כן" אמר בעל החווה "יש לי עבודה עבורך. ראה את החווה מעבר לנחל שם גר השכן שלי, האמת שהוא אחי הצעיר. עד לא מזמן היה בינינו שטח ירוק מדהים אבל אז הוא הטה את אפיק הנחל על מנת שיחצה בינינו כגבול. הוא בטח עשה זאת כדי להרגיז אותי, אבל אני עוד אראה לו…" סיפר האח הבכור. "אתה רואה את העצים שעל יד האסם? אני רוצה שתבנה מהם גדר בגובה שלושה מטרים. אני לא רוצה לראות אותו יותר אף פעם."

הנגר שתק, ורק פלט: "אני מבין."

החוואי עזר לנגר לסחוב את העצים ואת הכלים, ונסע העירה לסידורים.

עד הערב, כשהחוואי חזר, הנגר כבר סיים את עבודתו.

כשהחוואי הגיע לנחל, הוא נותר המום לגמרי. עיניו כאילו יצאו מארובות העיניים, והוא לא הצליח להוציא מילה מפיו. 

במקום לא הייתה גדר, במקומה היה גשר. גשר מקסים ומיוחד, ממש יצירת אומנות, עם מעקה מעוצב ופיתוחי עץ.

האח הצעיר לפתע הגיע גם הוא לערוץ הנחל. הוא חיבק בהתרגשות את אחיו המבוגר ואמר: "אתה באמת מיוחד" אמר "לבנות גשר, אחרי כל מה שאמרתי ועשיתי!"

בזמן ששני האחים התחבקו זה עם זה, הנגר אסף את כליו והתכוון ללכת.

האחים פנו אליו ואמרו "אנא ממך, הישאר עוד כמה ימים - יש לנו עוד כמה דברים לתקן בחווה."

"הייתי מאד רוצה להישאר, אדונים נכבדים" ענה הנגר "אבל יש לי עוד הרבה גשרים לבנות..."

פעמים רבות אנחנו נותנים לכעס להרחיק אותנו מהאנשים שאנו אוהבים, ולגאווה לבוא לפני האהבה. 

אל תתנו לזה לקרות, דעו לסלוח ולהעריך מה שיש לכם. 

זכרו תמיד:

העבר לא משנה אבל העתיד כן, שום "ברוגז" לא יקלקל קשר מיוחד, נסו לבנות את הגשרים שלכם כשצריך, ותמיד לעבור אותם בחיוך.

גמר חתימה טובה!