המנדלות של אנטון מתפקדות כמעברים. מעברים בין עבר להווה, מעברים בין חיים למוות, מעברי התכתבות בין ההיסטוריה של האמנות למשמעותה האחרת בהווה. המנדלות של אנטון הן כמעברי הזמן המשתנים.
קריאתן נחווית דרך דימויי נשים שהוא בחר לשכן בתוכן, לטפל בהן בדרך דיגיטלית מורכבת של חילוץ ודחיסה, של קרעי חלקים, קרעי זיכרונות. נשים מצוירות שצוירו במאות הקודמות על ידי טובי הציירים של אותה עת, עוברות שינוי במסע הזמן של אנטון,
חלק מהנשים מצוירות בידיו שלו, במנדלות אחרות פרי מכחולו. אבל לכולן מאפיין אחד: בין אם הן תוצר מתיחה של המחשב ובין אם הן עשויות באמצעות המכחול, הן מתפקדות כסמני תאוצת הזמנים בתוך מעברי המנדלות ונראות לעין הצופה כ"דימויים נמתחים". דימויי נשים "נמתחות" "מסתחררות" במסדרונות מעגלי הזמן הספירליים.
נשים נמתחות בתצורה מתעוותת. דימויים וזמן נמתחים ומואצים קדימה ולאחור במנדלות (תלויות נקודת מבט אישיות, תלוי בזווית ההתבוננות לתוכן, בידע מוקדם, בהלך הרוח ומהות המידע כשמתבוננים בהן. הן מתפקדות כדימויי איקונות, הן מושכות אל תוך המנדלות, מתוך תנועת המנדלות כתנועת הספיראלות של מאיץ חלקיקים.
 |