צטט: shai.h 2014-09-30 14:53:10
השלכות הוואטס אפ בקרב הצעירים, 2014 השינויים בתנאים החומריים והטכנולוגיים וההתפתחות המטאורית והבלתי נפסקת של אמצעי התקשורת ההמונים: מסכי טלוויזיה, מחשבים, מכשירים ניידים והממשקים ביניהם הם סימן ההיכר הטכנולוגי של המאה ה-21. שינויים אלו, כמו שינויים קודמים באמצעי התקשורת, יצרו תמורות במהות תפישתם של בני האדם את עצמם, בהתנהגותם ובפעילות התקשורתית היומיומית שלהם. באחת מעבודות הוידיאו המוכרות של העשור הראשון של המאה ה-21, מראה האמן האמריקאי ביל ויולה קבוצה של נערים המחזיקים טלפון סלולארי בטכנית מחשב המשלבת טכנולוגיה דיגיטלית רב-מסכית המדמה את הטלפון הסלולארי כהמשך אורגני של היד שלהם. כשצופים בעבודה של ויולה לא ניתן שלא להדהד את משפט המפתח של אמנית המיצג ג'ני הולצר שתבעה את המשפט "הגנו עלי ממי שאני" והניחה אותו כטקסט חדשותי/פרסומי בטיים סקוור. הולצר התייחסה בעקיפין ל"אח הגדול" של אורוול ול"עולם חדש של האקסלי (שיוזכרו מאוחר יותר) ועל כך שהכפייה והפאניקה הפכן לעונג מרצון. צחוק הגורל הוא שהטקסט הפך לשיר של כריסטינה אגילרה שזוכה לעשרות מיליוני צפיות בyou-tube . הטכנולוגיה מרחיבה ומשנה את דפוסי התקשורת והתרועעות האנושית, המחשב, הטלפון הסולרי וג'אדג'טים חדשניים שינו את תרבות המרחב לתרבות של זמן. בדרכים טכנולוגית עתירות ידע שפותחו בעיקר בשני העשורים האחרונים של מאה השתלטו דפוסים תקשורתיים כמו הודעות אלקטרוניות, רשתות חברתיות, מיסרונים ושיחות בטלפון הסלולרי על מקבילותיהם הישנות: דואר, קבוצות חברתיות כחלק מן המרחב הציבורי, מזכירות אלקטרוניות וטלפונים נייחים. הקבוצה או שניזונה יותר מאחרות על ההמצאות הטכנולוגיות החדשות הן ילדים, בני הנוער וצעירים בשנות ה-20 לחייהם. הקמפיינים באמצעי התקשורת מופנים לקבוצות גילאים אלו. טכנולוגיה, מספרים, נגישות
אפליקציית ה-whatsApp פותחה בסוף 2010 בארה"ב כאפליקציה חוצת פלטפורמות טכנולוגיות להעברת הודעות באמצעות מכשיר סלולארי חכם, דרך דוא"ל ללא עלות שימוש בנייד. צעירים רבים משתמשים בה רבות כאמצעי לתקשורת קבוצתית מיידית בין עשרות משתמשים ואף יותר. נכון להיום משתמשים בה בעולם כלו כחצי מיליארד אנשים. מספר הודעות השיא הגיע ל-29 מיליארד ביום. ה-whats-App נחשבת כיום לרשת חברתית מובילה והיא נפוצה במיוחד בקרב צעירים ובני נוער. עבורם, אפליקציית ה- whats-Appהיא לא רק תופעה טכנולוגית אלא משחק שחורג מפעולה פיזית המאופיין בהנאה, סיפוק, תועלת ובילוי (במובן של leisure). בספרו 'האדם המשחק', ראה ההיסטוריון יוהאן הויזינחה במשחק תופעת תרבות רחבת היקף שחורגת מתופעה פיזית או מתגובה רגשית אודותיה. (הויזינחה 1966; 2012) הוא טען כי עצם המשחק מקנה או מאציל משמעות לחיים שהיא בבחינת צד לא גשמי והיא חורגת מן העשייה והפעולה של המשחק. החשיבות העיקרית במשחק הוא המשמעות והתפקיד החברתי וההתנהגותי שהוא טומן בחובו. הויזינחה מתייחס במשנתו לילד שחוקר את המשחק ואת צדדיו: כללים, סדר, ציפייה, תנועה, חגיגיות והתלהבות. שורשו של המשחק הוא רציונאלי אך תפקידו של המשחק הוא עמוק יותר: חיברות של אדם אל תוך קבוצה השייכים. מעבר לכך, למשחק יש בו מרכיבים אימננטיים בפרט עבור הילד והנער ויש לו השלכות פיזיות רגשיות ורוחניות מרחיקות לכת על עולמם. חשיבתו הפונקציונאלית של הויזינחה שונה משל הטכנולוגיסט ניל פוסטמן. בספרו "בידור עד מוות" (פוסטמן 2000) הוא מתעסק בדחף האינסופי של האדם מרצונו לתענוגות פשוטים, בדיור זול והסחות דעת קלילות. פוסטמן גורס כי הפחד האורווליאני שהאדם יישלט על ידי ה'אח הגדול'- דהיינו השלטון, אשר ירדה בנו דרך מערכות מידע וידע עלינו הכל, אינו הסכנה האמיתית. להיפך, עידן המידע מאופיין דווקא בתאווה הבלתי פוסקת שלנו עצמנו למידע ופעילות תקשורתית אינסופית עד כדי אובססיה מחד ופסיביות מאידך. דימוי האח הגדול של אורוול הפך תוך זמן קצר ל"אח הגדול" של הראליטי שגורם לנו עונג והתמכרות.
פוסטמן חושב כי רק מודעות עמוקה ומתמדת *ובכללה דה-מיסטיפיקציה של אמצעי התקשורת תצלח. הוא מאמין ביצירת תכנים "נכונים" שתדגים טלוויזיה ראויה מהי וכיצד יש לצפות בה, או, להסתמך על בתי הספר ומוסדות החינוך כאמצעי החברות המרכזי. פוסטמן בעצמו מסייג את דבריו באומרו שדעות אלו מבוססת על אמונה נאיבית ומיסטית בכוחו של החינוך. העובדה כיום היא, שאפליקציית ה- what'sApp נתקבלה כמו כל המצאה טכנולוגית על ידי מערכת החינוך. השאלה המרכזית שמעוררת טכנולוגיה זו היא ההגבלה בשימוש בה בשעות הלימודים ונושא של סמכות המורים וההורים בקביעת גבולות- האם להיות שותף לקבוצה? עד כמה מתי ואיך להפעיל סמכות ומגבלות על הנוער. קפיטליזם בעידן התקשורת הדיגיטלית חוקר התרבות גאנץ כותב על התמורות המתחוללות בתרבות האמריקאית של שנות ה-80 (Ganz 1999). גאנץ מבחין בשלושה תהליכים מרכזיים שעוברת התרבות בעקבות השינויים הטכנולוגים : התמסחרות מואצת של התרבות הפופולרית, מרכוז של תרבות מיינסטרימית ועממית שחוצה מעמדות ומיסודן של תרבויות נגד שנשלטות על ידי אוכלוסיית הצעירים, בעיקר בני נוער, סטודנטים וצעירים שהן מבחינה כמותית והן איכותית קובעים את הטון הטכנולוגי-התרבותי השליט. הצעירים כיום, בניגוד לעבר, מנוידים מבחינה מעמדית, חברתית וכלכלית. הניידות הזו מאפשרת לצעירים לגוון ולשנות את הסל התרבותי שלהם ולהתוות אותו ע"פ מעמדם החדש. גאנץ מוצא כי צעירים נוטים תוך מוביליות חברתית למרוד בדפוסי התרבות של הוריהם. דפוסי הצריכה שלהם מקדשים את תרבות הצריכה העממית והממוסחרת מועדפת על ידם, מטשטשים את ההבדלים בין תרבות גבוהה לפופולארית ואוניברסאלית ודוחקת לשוליים את התרבות הגבוהה. אפליקציית ה- whatsApp היא בדיוק דוגמא להמצאה חינמית, עממית ומאד סוגסטיבית שנתפשה מתחילתה כטכנולוגיה מרדנית שתואמת את דפוסי החיים המהירים והפשוטים של נערים, וזאת מול סוכני החברות ה"ישנים" שלהם, אליבא ד'פוסטמן- ההורים והמורים. מבקר התרבות פרדריק ג'יימסון טוען במאמרו "תרבות והון פיננסי" כי אנו חיים בתרבות חדשה שניזונה מדימויים מתחלפים שאין להם זיקה לתוכן שממנו הגיעו. דימויים אלו נעים במרחב קיברנטי של תקשורת שעוברת נרטיביזציה מחדש ואינה שייכת יותר לעולם הטבעי או הממשי (1997; 2009).יתר על כן, העולם כולו עובר תהליך של קולוניזציה תרבותית. אנחנו כצרכני אמצעי התקשורת החדשים, דוגמת האינטרנט ,למדנו לספוג תוכן ולהטמיעו במעין רפלקס מיידי. ג'יימסון מדגיש בכתביו כי המפנה התרבותי הזה הוא תוצאה של הקפיטליזם הצרכני הרב-לאומי המאוחר, בו הרווח הכספי הוא הסיבה והמסובב של כל פנומנה תרבותית. בסםרו "קפיטליזם בעידן התקשורת הדיגיטלית" (פישר 2011) טוען הכותב כי הרישות הטכנולוגי נושא רק לכאורה בשורה של רב תרבותיות ובחירה חופשית. לטענת פישר, האינטרנט, הרשתות החברתיות והבלוגים הלא מצונזרים הם רק הסוואה לרוח החופש השוויונית של הבלוגו-ספרה. דה פקטו, טוען פישר, האתיקה הדיגיטלית הרשתית היא של הקפיטליזם המאוחר חסר המעצורים. הנשגב הדיגיטלי שהפך למולך בפני כל הוא אוטופיה סייבר-מרקסיסטית כוזבת בזמן שאנו גולשים, מסמסים וכותבים ב-what'sApp אנחנו משרתים את הנוחות שלנו, אך בה בעת נלכדים בסבך הקורים של תאגידי ענק צרכניים,אשר שולטים בנו דרך פרסום ושיווק אגרסיבי כמו קוקה קולה ומקדונלד'ס. ספרה של חוקרת התרבות העכשווית שרי טרקל (Alone Together"(Turkle 2005|", הוא דוגמא לאסופה של תצפיות איכותניות על דפוסי ההתנהגות וההתרועעות החברתית במשפחה כיום. טרקל מתארת משפחה היושבת בארוחת ערב, כאשר אחד הילדים גולש בסלולרי, האחר כותב על טtבלט והשלישי מתוכנת למצב "תכף מגיע". טרקל מתארת סצנה שמוכרת לנו הישראלים היטב. התרגלנו באופן אקטיבי לשוחח, לסמס ולגלוש בזמן שבו אנו נמצאים עם אנשים, חלקם בני משפחה, בני זוג או חברים קרובים. כמו כן, התרגלנו באופן פסיבי לראות אנשים עושים את אותן הפעולות לידנו . התרגלנו לחוסר תשומת הלב שאנו מעניקים ומקבלים חזרה.
טרקל טוענת כי היחסים פנים אל פנים, בעיקר בתוך המשפחה הגרעינית הם מבולגנים, קופצניים, נעים בין אינטימיות לבין התעלמות ובאפן כללי נעדרי גבולות בין המציאות הפיזית למציאות המדומה של הלפטופ, הסלולר או הטאבלט. במסווה של העומס והרעש של החיים התובעניים אנו "מנקים" אותם באמצעות המיידיות הקלילה של הטכנולוגיה. טרקל סבורה שאנחנו, ובעיקר הצעירים מפחדים מאינטימיות . יש לנו את כל אפשרויות הבחירה של ההתקשרות ובכל זאת אנחנו בודדים מאי פעם. אמצעי הטכנולוגיה מעניקים לנו תחושה שאנחנו לא ממש לבד. קולנו נשמע דרך החיבור הבלתי נפסק למדיה התפתחה התפיסה הקיומית "אני משתף-משמע אני קיים" (Turkle 2012). אפליקציית ה-what's-App שייכת לרוב: דור הילדים, הנערים והצעירים של היום שחיים בעולם הטכנולוגי המהיר. הצעירים מחוברים דרך עולם הסייבר החוצה, ולא פנימה אל העצמי שלהם. בחברה של היום ש"נגנבת" אל הסייבר, אל הלא ממשי והמדומיין, חשוב להורים ולמחנכים לזמן לצעירים סיטואציות על מנת להילחם על הביחד ועל האינטימיות הממשית האמיתית, שהרי היא נמצאת בסכנת הכחדה. מאפיינים חברתיים והתנהגותיים של בני נוער באפליקציית ה-what's-App הwhat's-App היא אחת הרשתות החברתיות המועדפות על בני הנוער מסיבות שונות אותן ניתן לבחון במחקר: א הזמינות שלה כאפליקציית on line שמגיעה כמו הודעת מיסרון ישירה. היא מהירה יותר מרשתות חברתיות כגון פייסבוק וטוויטר אליהן צריכים להיכנס כניסה נפרדת (לעתים דרך סיסמא) לקרוא את ההודעה המלאה ולהגיב. ב. הwhats-App מתפקדת כרשת קבוצתית שבה יכולים להיות עד 50 חברים. כאשר מרבית בני הנוער חברים בכמה קבוצות. דוגמא לקבוצות שונות של הwhats-App הן קבוצות עירוניות של נערים שגרים באותה שכונה או אזור, קבוצות כיתה או מגמה, קבוצות תנועת נוער, קבוצות ספורט וקבוצות חברתיות שונות. ג. ה-what's-App נותנת תחושה של שייכות מיידית כאשר 'הצפת' ההודעות הופכת לבילוי חברתי של ממש. מרבית ההודעות קצרות ובעליות צביון מידעי ושל פנאי והומור. המסר לכשעצמו כטקסט אינו המרכז אלא חלק מגיבושה של הקבוצה סביבו. אחת הבעיות של האפליקציה היא שהיא מושכת נערים לפעילות ארוכה בה הם מנותקים מסביבתם או בני משפחתם ובעצם חיים בשתי רמות של תודעה: מציאותית ווירטואלית (טרקל שם). ניתן לחקור את המאפיינים החברתיים וההתנהגותיים של השימוש באפליקציית ה-what's-App במספר דרכים. בדרך של ניסוי מעבדתי כמותי ובדרך של שאלונים במחקר איכותני. בדרך של ניסוי ניתן לבדוק האם קיים קשר סיבתי בין ניתן לעקוב בתנאי מעבדה אחרי 3 קבוצות של נערים בני 14-17 לשני ערבים עוקבים. כל קבוצה תהיה בת 12 נערים, מספר שווה של בנים ובנות. שעות הבדיקה יהיו 20 בערב עד 1 בלילה. בהן הפעילות באפליקציה היא בשיאה. קבוצה אחת תהיה קבוצה אורגנית מתוך כיתת בית ספר או מגמה או קבוצה חברתית כלשהי. הקבוצה השנייה תהיה קבוצה של תלמידים בני אותו גיל בה כל הנערים זרים זה לזה. הקבוצה השלישית תהיה של קבוצה אורגנית שמכירה זה את זו, אך הטלפונים החכמים של הנערים יהיה מנוטרלים מהאפליקציה. יש לשער כי התצפיות בניסוי תהיינה כדלקמן: ככל שרמת הלכידות של הקבוצה גבוהה יותר והאפשרות לבריחה למציאות וירטואלית נמוכה יותר נראה יותר פעילות מציאותית וחיה בין חברי הקבוצה ופחות שימוש באפליקציה. בקבוצה הראשונה נראה תתקיים פעילות חברתית מציאותית וחיה בין חברי הקבוצה , אך בה בעת התנהלות וירטואלית רבה יותר מאשר בקבוצה השלישית עכב האפשרות להשתמש באפליקציה. את כמות ההודעות ניתן יהיה למדוד פרטנית וקבוצתית. בקבוצה השלישית, בהיעדר האפליקציה, יש לשער שניתן יהיה לצפות ברמה גבוהה של פעילות חיה: חברתית זוגית או קבוצתית כלשהי, שתוביל ככל הנראה לפחות התנהלות וירטואלית מאשר בקבוצה הראשונה. עכב החסר יתקיים שימוש ברשתות חברתיות אחרות.
ניתן לשער כי התצפיות בקבוצה השנייה שבהן אין היכרות בין חברי הקבוצה והלכידות היא הנמוכה ביותר היא להתנהגות שיש בה יותר התבודדות והתנתקות לעבר פעילות הווירטואלית. יש לשער שהנערים יבחרו לברוח אל הידוע והמוכר להם ונראה באופן משמעותי מספר כניסות רב יותר ל what's-App מאשר בקבוצות האחרות. ניתן יהיה לצפות כי בתשובות רבות אפליקציית ה-what's-App תהיה ברת שימוש כמעט בכל סיטואציה חברתית; באירועים אינטימיים ומשפחתיים, באירועים חינוכיים משמעותיים וגם במקומות ציבוריים כאשר קיימת אפשרות"קפיטליזם בעידן התקשורת הדיגיטלית להפרעה לזולת.