שלווה ניחתה על העיר, בדרך מפה לשם, רואה אותם בני האדם מחוייכים יותר, מפוייסים יותר, סבלניים יותר.

הרכב ממולי כבר אינו ממהר... הוא גם נותן זכות קדימה שלא לפי הכללים הנוקשים.

האדם ממולי מדבר אליי כאילו הייתי קרובת משפחתו...

הקרבה והרוך של יום הכיפורים נוסכים בליבנו איזו תחושה נעימה של רוגע וביטחון.

ולמה למה רק ביום הזה?

איפה הניצוץ הזה שמרכך את הלב נחבא כל הימים?

זוהי בעצם המהות של היום הזה.

נדמה שכאשר אנחנו באמת מנסים להתעלות מעל הצרכים שלנו ורוגע מתפשט באויר. 

הלוואי ונוכל באמת להיכנס לעומק הרעיון הנפלא של ימים אלו שבשיאם יום הכיפורים

ימים בהם איננו מנסים לתקן את האחר...

אלא מנסים להביט פנימה באומץ לב,

מנסים לבדוק היכן הכתמים השחורים הקיימים בליבי פנימה ולא רק על עורי...

ולעשות ניתוח לב, ה"אני" נשאר בצד מעט, 

ביום כיפור אני "שוכח" מהדאגה לעצמי

ומכוון לאחרים

קודם כל לעָם שלך

ואחר כך גם לכל העולם.

וזהו ייעודו של עָם ישראל...:

"אין הצלחת אומתנו תלויה אלא באהבת איש את אחיו,

בהתקשרותנו בקשר אחד כבני משפחה אחת".

רבי שמואל דוד לוצאטו

"אימתי מוצאת הבריאה חן בעיני הקב"ה?

בזמן שכלל ישראל אגודים יחד ואין ביניהם שום קנאה ושנאה ותחרות,

וכל אחד חושב בתקנת ובטובת חברו, ואז הקב"ה שמח בבריאתו".

                                                   הרמב"ם,

חתימה טובה