כותרות TheMarker >
    ';

    החלום שלי

    החיים על הספקטרום.
    אני לא מאמינה שהם החיים שלי.

    סליחה

    9 תגובות   יום שישי , 3/10/14, 14:56

    אני רוצה לבקש סליחה

     

    היא בוערת בי ענקית וגועשת.

    היא נעה בתוכי מאיימת להתפוצץ,להתנפץ לה מבלי שתהיה לי שליטה.

    אני מפחדת אפילו לנבור בתוכי ולהפוך אותה למילים.

    אני כל הזמן נעה בעולם הזה עם הרעיון שיש סיבה ותוצאה לכל דבר.

    שאין משהו שאנחנו עושים מבלי שיהיה לו ריקושט עתידי עלינו.

    לרע ולטוב.

     

    אני שומעת את שער הרחמים עכשיו של מאיר בנאי.

    אני מייחלת להגיע לשער הזה ולבקש רחמים עלי.

    קודם  כל  מבני ואז עלי.

    לא ממקום של מסכנה אני עושה את זה.

    לעולם אני לא אהיה שם עם שלולית מסכנות.

    אני רוצה לבקש רחמים כדי להתחיל מחדש.

    להתחיל עם מעשים חדשים,נקיים.

    לא גדלתי במשפחה דתית שענן האורתודוקסיות הקיצונית עם תימרות עשן הגיהינום מרחפות מעליה.

    אבל תמיד היה בי את הרעיון הזה של להיות טובה כדי שלא...

    תמיד היה בי את הרעיון שאם עשיתי משהו רע הוא ירדןף אותי מתישהו.

    אני לא יכולה להתנתק מהמחשבה הזו שאולי הייתי לא בסדר בהתנהלות שלי בעולם. 

    בגלל זה הבן שלי עם קשיים ובגלל זה הבחור שאהבתי אחרי הגירושים עזב את חיי.

    ניפץ לי את  הנשמה.

     

    אני כל הזמן עובדת עם מחשבון פנימי של שכר ועונש.

    הייתי לא בסדר היום,צעקתי על הילד שלי,הייתי חסרת סבלנות לאימי ,דיברתי לא יפה לאיזה מחזר.

    עשיתי סקס עם מישהו לא ראוי.

    אז למחרת אני דואגת לתרום משהו או להיות ממש טובה למשהו אחר.

    חייבת שיהיה איזון מטורף כל הזמן.

    לעיתים ליבי מתמלא קנאה לאלו שמהלכים בעולם הזה מבלי לתת דין וחשבון למעשיהם.

    אני אסירת ההתחשבנויות,שפחת ההתייסרויות.

     

    קיבלתי עכשיו מסר מבן אדם נדיר,מקסים.

    ליבי התרחב מהתרגשות לקרוא אותו.

    סיפר לי שהוא אוטיסט שהוא למוד בדידות אך מצא אישה יקרה שאוהבת אותו.

    הוא כתב לי שלא כולם חייבים להיות דומים.

    כתב לי שהבן שלי זכה באמא כמוני שנלחמת בשבילו.

    ואני בוכה עכשיו כי הוא ריגש אותי.

     

    אני רוצה לבקש סליחה ומחילה מהבן שלי שלפעמים אני כועסת על שלא נולד עם פחות קשיים.

     

    אני רוצה לבקש סליחה מאלוהים על כל הצרחות הפנימיות שלי עליו.

    לפעמים אני מוצאת את עצמי בתוך חלל ריק,כמו מערה חשוכה ואז אני צורחת עליו ושונאת אותו על  מה שעולל לי.

    שונאת אותו על שלקח לי את הגבר ההוא ושונאת אותו על שכל החיים הייתי טובה בדרכי ולמרות הכל אני עדיין לא נוגעת באושר.

     

    אני רוצה לבקש סליחה מפ' מהאהבה שלי.

    אני רוצה לבקש סליחה על שככה תליתי את אושרי בו,לבקש סליחה על העצב שהיה לו כשראה אותי ככה מתייסרת כשהוא הלך.

    על שלא זכרתי שהדבר הראשון שאמר לי כשהכרנו זה שהוא לבד כי הוא לא יכול להיות של מישהי.

    ואני כל הזמן חשבתי שאני אצליח לשבור את הדפוס הזה של הלבד שלו.

    הייתי צריכה לשחרר אותו  ממני מבלי לגרום לו להרגיש רע.

    מבלי שיראה אותי בוכה וכואבת.

    הוא הציל אותי.

    הוא היה בשבילי כשהכי היה לי קשה.

    הוא הרים אותו ממקומות נמוכים וגרם לי לחייך כשכל העולם היה שחור מסביב.

    הוא לימד אותי איך צריכה באמת להיות אהבה.

    לימד אותי לאהוב את עצמי.

    לימד אותי להלחם ולהרים את הראש.

     

    אני רוצה לבקש סליחה מההורים שלי שאף פעם כבר לא אהיה הבת שהם רצו,לא משנה כמה אני נאמנה להם וכמה אני אוהבת.

    אני לעולם לא אהיה הילדה שנשואה באושר עם 3 ילדים,4 חדרים  ברמת גן ובעל מגונן.

     

    ואני רוצה לבקש סליחה אחרונה ממני.

    אני מבקשת סליחה על שאני לא נותנת לעצמי את ההזדמנות לשחרר את הכל.

    את כל מה שעבר עליי.

    אני רוצה לבקש סליחה ממני על דמעות שעייפו את עיניי והתישו את נשמתי.

    על שאני מלקה את עמי בשוט ומשאירה סימנים בליבי.

    על שאני סורקת את נשמתי במסרקות ברזל במקום ללטוף אותה ולחמול.

    יש לי חמלה לכל העולם המסריח הזה.

    יש בי חמלה לכל המדוכאים ולכל אלה שסובלים מאכזריותו של העולם.

    גם כשארנקי ריק תמיד אמצא בו פרוטה לזה שיבקש.

    גם כשאני מלאה בעצמי ובבעיותיי אמצא מקום להכיל את צרותיו של אחר,להקשיב לתת הרגשה טובה.

    אבל  אותי אני לעולם לא אחמול.

    לעצמי לא אחלק מילים טובות.

    אז אני מבקשת סליחה מעצמי.

    הלואי ואמצא בי את הכוח למחול.

    http://cafe.themarker.com/music/3147687/

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/10/14 11:06:
      דודו, מס פעמים קראתי אותך בניסיון להבין למה התכוונת. האם אתה מנסה להגיד לי שאני זועקת לשינוי אבל לא עושה משהו כדי לקדם אותו? האם אתה מנסה להגיד לי שאני לא יכולה להתמודד בעצמי עם הכל ואני חייבת לשתף? את מי אני אשתף? אני לא מוכנה שירחמו עליי גם לא בטעות. אני גם לא חושבת שהאנשים בחיים שלנו יכולים להיות אמפתים עד הסוף מבלי לקבל תמורה. אני לא רוצה שמישהו שוב יסדוק את החומה שלי. כי כשהוא עוזב זה כואב.
        8/10/14 00:51:

      "לעיתים ליבי מתמלא קנאה לאלו שמהלכים בעולם הזה מבלי לתת דין וחשבון למעשיהם."

       גם אני מקנא בהם.

       

      חשבתי הרבה על הפוסט הזה. הנושא המרכזי הוא שינוי.

      מאיפה בא השינוי? מה מניע אדם לשינוי?

      פעמים רבות שינוי בא מחוסר ברירה. ה"קלפים" שחולקו אף פעם לא מספיק טובים.

      פעמים רבות שינוי בא כשאי אפשר כבר. כשנמאס. ראיתי לא מעט גברים וגם נשים שעשו שינוי במראה החיצוני שלהם והורידו או הכרס או הבטן רק אחרי הגירושים. פתאום מצאו אנרגיה לזוז.

      פעמים רבות שינוי מגיע, לא עלינו, מטראומה או מחלה.

      פעמים רבות שינוי לא מגיע כלל. נוח מידי. בסדר כזה. אף פעם לא נמצאת הסיבה שתהיה מספיק טובה בשביל לבצע שינוי. בשביל לזוז.

      זה כר פורה לתסכולים.

      "אבל אני רוצה להתחתן" נשמע לא פעם המשפט מפיה של רווקה שלא מוכנה לוותר מילימטר ולא מוכנה לשנות כלום. "אבל אני רוצה לרזות" אומרת ההיא שתוקעת שני בורקסים על הבוקר.

      "אין לי כסף" אומרת זאת שחזרה הרגע עם שקית נעליים חדשות במחיר מופקע.

      "אני רוצה אהבה" אומרת זאת שלא מוכנה להעניק כלום לאף אחד.

       

      הפרויקט הגדול, לדעתי לפחות, הוא לא לבקש סליחה אלא לבקש עזרה.

      להיות מסוגלים לקבל תמיכה ועצות רלוונטיות מאחרים.

      כמו שנאמר בתורת הזן: כשהתלמיד מוכן, המורה מגיע.

      להיות מספיק גמישים ואמיצים בשביל לא לצלוח את החיים לבד.

      נכון, לא כולם (ואולי אף אחד) לא ששים להיות שם. אבל אולי...מי יודע מה מסתתר מעבר לפינה?

       

      דודו


        5/10/14 07:21:
      את חייבת למחול לעצמך, בעיקר על כל אותם דברים שלא בשליטתך
        5/10/14 07:08:
      את חזקה, את מתמודדת וממשיכה הלאה. לדעתי זכית להגשים את עצמך, ולתרום לזולת למרות שהצללים והצעקות שמציצים מהנשמה הם החלק הטפל בחייך. שער הרחמים נמצא בתוכך, אם תביטי פנימה תראי את קווי מתאר היותך מושלמים וללא פגמים. שולחת זרועות מהמסך ומחבקת אותך חזק.
        4/10/14 12:51:

      כל שבקשת סביר, נורמלי והגיוני.

      לכי על זה.

        3/10/14 22:02:
      ...לא צריך יום מיוחד בשביל סליחה או מחילה, אפשר ורצוי כל השנה לנסות לזרוע טוב ופחות למדוד על כף המאזניים. זה לא קל, אבל לטעמי, זה משחרר הרבה אנרגיות, משאבים וזמן.
        3/10/14 15:37:

      הלוואי.

        3/10/14 15:16:
      את הכי טובה שאפשר. את לא אשמה בקשיים של הילד. את לא אשמה בצרות שהחיים מזמנים. את אנושית וטובה ורוצה להיות עוד יותר טובה. תני לעצמך סליחה וחמלה, אהבה וקבלה וגם קצת מנוחה לנפש. אפשר גם קצת סליחה לאלוהים. קשה לו להתמודד עם כל מה שהביא עלינו. חיבוק. את ראויה!
        3/10/14 15:00:
      את נשמה טהורה......

      ארכיון

      פרופיל

      מאריאנטואנט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין