0

0 תגובות   יום ראשון, 5/10/14, 05:59
אהבה צבעונית אחרי יומיים אני שוב מבינה למה אני מאוהבת במדינה הזאת ובעיקר, באנשיה. זה לא שאין כמה רמאים קטנים שמנסים לקחת ממך כמה שיותר אבל הרב הוא פתוח, ידידותי ואדיב. והם שמחים שמחים. אז אולי זה בגלל שיש כאן ברישיקש, שאמורה להיות רגועה, פסטיבל וחג כל יום, ואולי כי הם פשוט אנשים שמחים. הצבעים העזים שהם לובשים הופכים את הלכלוך והתנאים הפשוטים ליפים יותר וקל יותר להסתכל דרכם. הצמידים והפעמונים משמיעים מוזיקה שמאזנת מעט את הצפירות העזות של. מכוניות. אנשי הודו מהווים עבורי הוכחה שאין צורך בכל תנאי המחיה הנוחים לכאורה שלנו על מנת להיות שמחים.!! אנו כובלים את עצמנו בהרגלי נוחות שמסרסים את האושר הטבעי שבנו. אנו שוכחים לצחוק לאהוב לשמוח ולשוחח אחד עם השני מכל הלב. העיניים שלנו הן האיבר הראשון בתהליך עיבוד מידע , אך לא תמיד אנו פוקחים אותם לרווחה לראות את הפשטות שבחיים. העיניים שלנו צריכות להיות עיניים של שנטי , עיניים של שלום, שבאות ממקום טוב מכוונות טובות ,ולא עיניים של קנאה או כעס חלילה וחס. כשאתה מביט באדם בעיני שמחה גם השיחה איתו הופכת לכזאת , הלב מתרחב והגוף נושם טוב יותר. היום שמעתי על סדר עדיפות שונה משחשבתי לגבי הדברים החשובים בחיים. חשבתי שחשוב להיות שמח אחר כך בריא ואז גם מאושר. בהודו סוברים תהיה בריא ואז תוכל בעיניך הבריאות לראות את החיים באופן בריא שישמח אותך ויגרום לך להיות מאושר ומסופק. החשיבות בין הגוף לנפש גבוהה ואף נפש לא תהיה מאושרת בגוף חולה. הייה קשוב לגופך,לאורח חייך, אכול מזון פשוט ובריא, וזה יוביל למחשבות בריאות ושמחות. שנטי נמסטה
דרג את התוכן: