"אנחנו חיים בעולם של קונים" כך אמר הכלכלן פרופ' פול זן פילזר, מי שהיה יועץ הכלכלי של הנשיא רייגן ובוש האב. אנו חיים בעולם בו בעלי ההון מקימים רשתות ענק בינלאומיות חובקות עולם ואילו אנו בוחרים באיזה רשת לעבוד ולהיכן להשתייך. בכל מרכז מסחרי בישראל וגם בכל עיר מערבית אחרת ניתן למנות על יד אחת את מספר החנויות/העסקים מכל תחום שהוא שאינם משויכים לרשת ארצית או בינלאומית. מותגי ענק כמו קוקה-קולה, נייק, מקדונלדס, IBM,זארה, פוקס, סולגאר ועוד נמצאים בכל פינה. המציאות הכלכלית של היום שונה מאוד ממה שהיה, אם פעם היה מקום גם ליצרנים מקומיים וביטוי לתרבות המקומית נראה שהיום הגלובליזציה מטיבה עם בעלי ההון ודוחקת את הביטוי המקומי הצידה. זה נכון למעט אותם אנשים שיש להם כישורים מיוחדים ומאוד ייחודים אשר מאפשרים להם לחיות להנאתם ללא תלות כמעט באותם גופי ענק, הם מה שקרוי בעגה השיווקית "עסקי נישה". הסטטיסטיקה בישראל מדברת על כך ש 88% מההון מוחזק בידי 12% מהאוכלוסייה.
בארה"ב המצב לא שונה בהרבה ושם נשמר יחס פארטו 80/20 כלומר כ 80% מההון מוחזק על יד 20% מהאוכלוסיה. במצב כזה לנו האזרחים הפשוטים של מדינות המערב נותרו מספר דרכי פעולה: הראשונה להיות חלק מאותו משחק של בעלי ההון, להיות חלק מאותן רשתות, לעבוד עבור מישהו אחר ולקוות לחסדיהם הטובים, עד היציאה לגמלאות אי שם בשלהי גיל ה 60 ואולי אף ה 70. השנייה היא להיות ייחודיים ובכל זאת לנסות ללכת נגד הזרם, מהלך שעבור רובנו יתברר או שכבר התברר כנתיב קשה, מאתגר ולא משתלם לאורך זמן.השלישית היא להיות בעלים של רשת כמו שאומר הפתגם הידוע "אם אתה לא יכול להביס אותם , תצטרף אליהם" זה אמנם נראה פיתרון אידיאלי אך השגתו כרוכה במספר "חסמי כניסה" ביניהם: ממון/מימון או הון ראשוני, ידע, חינוך עיסקי, אומץ, תעוזה.אין דרך טובה יותר או טובה פחות. כל הדרכים כשרות וזמינות לכולנו בכל רגע נתון. לנו ניתנת אפשרות הבחירה, יותר מזה אפשרות התגמול בכל אחת מהדרכים. במציאות של היום רובנו חיים בעולם של אשליות, בעולם בו אנו מספרים לעצמנו סיפורים על "ביטחון תעסוקתי", על "חירות בעבודה" ועל "חופש בחירה". כאשר בפועל אין לנו אומץ להסתכל נכוחה על המצב, ולהודות כי למעשה המלך עירום.כאשר קורה מקרה אנו מתפלאים, "איך זה קרה?" בלא משים אנו מובלים לאסון כלכלי אשר יפגע בכל אחד מאיתנו-מעמד הביניים. אם יתברר למי מכם שישנה דרך שעלותה שולית, הסיכון הוא אפסי. דרך בה יש ליווי עיסקי צמוד, חניכה אישית, עם דגש על התפתחות ופיתוח האני כמה יקפצו למים? כמה ירימו את הכפפה ויגידו "די נמאס למוכר ולסביר, אני רוצה משהו אחר!" התשובה מעטים, למה? כי רובנו פחדנים! זו האמת לאמיתה. רובנו בוחרים להישאר באזור הנינוחות. ובכן קריאה זו מופנית למנהיגי הדעה של הדור הבא. לאותם אלה שמוכנים לעשות פעולה כי "הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא ליצור אותו" (ס. ג'ובס,מייסד אפל) רועי גולדפרב M.B.A, M.A |