כותרות TheMarker >
    ';

    meat carver

    אסופת טיוטות כתיבה מקייטנת הארץ 2009-

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      7/10/14 18:37:
    תודה על המידע לגבי סיפורה של פניה עוז-זלצברגר.

    על "השריטה" ; פניה עוז-זלצברגר ; זוכה 1999

    1 תגובות   יום שני, 6/10/14, 22:51

     

    לינק לסיפור

     

     



    הגלישה במדרון הסיפור הבלשי רצופת הפתעות. אי שם בעלילה, מצאתי עצמי שבמקום להתעמק בשאלה “מי עשה את זה” סטיתי להרהורים אחרים לגמרי. כמו הגיבורה, שחזרה, רק מאימת רגשי האשם לבנה לקחת את מגבת הPOWER RANGFERS ונתקלה במשהו לא צפוי, כך הרגשתי לגבי סיפור WHODONEIT האחר הזה. העלילה סוחפת כל כך במהירות שתאוותי למצוא את הרוצח ולהרגיש נחמה על שהסדר חזר לתיקנו, נשארת אי שם מאחור ומתהפכת לסדר תקינות חדש. המספרת, “סטודנטית שנה רביעית לפילוסופיה ובי-איי כללי עם דגש בלימודי תרבות. אני נשואה לירון ואם ליותם” מצאה בשירותים את גופת המרצה שלה ללימודי מגדר. הסיפור מלווה את ניסיונה לשמוע לתחושתה הפנימית ולעזור לפועלת הניקיון, החשודה העיקרית במעשה. במהלך הסיפור היא מניחה-לא כדי להסית את הקורא, אלא כדי לשקף נאמנה את תחושותיה- מקפצות מילוליות שהקורא ההגיוני, זה שרוצה לדעת מי רצח את המרצה, לא יוכל שלא לחשוב. שתי המקפצות הגדולות הן לימודי המגדר ומושג הסיבתיות. “..כשנטע בר־זיו הסבירה לנו את השינויים שקריאה פמיניסטית תחולל בנו (כך היא היתה מדברת). זה כאילו בא טרול, היא אמרה לנו, מין שד צפוני כזה ארך ציפורניים, ושורט אותך בעדינות ברשתית של העין, ויותר אף פעם לא תראי אותו דבר. כל דבר שתקראי ותשמעי תמיד תחשבי, למה זה כך ולא אחרת, ומה היה קורה אם היינו מנסים בדיוק הפוך” מול “..תראי מה את גורמת לי: אנחנו נכניס לקורס שלנו נושא חדש, נפנה בשבילו שתי פגישות לפחות, ונקרא לו סיבתיות ופוליטיקה, או הפוליטיקה של הסיבתיות. זאת אומרת, בעברית פשוטה, למה יש בנו אנשים וקבוצות שמעדיפים שהעולם יהיה פרוע ומקרי, ואחרים מתלהבים מצירופי מקרים דווקא, ואצל אחרים כל דבר ודבר ראוי לו שיהיה הכרחי וקבוע מראש, ועוד אחרים היו רוצים לנווט בכל מקום בכוח רצונם שלוח הרסן.” הסיפור הוא יהלום, יש לו תכונות של פצילות ושקיפות, סריג אטומרי רב גוונים .”..ונירית אמרה כמה היא לא אוהבת את כל הסריגים האפורים הצרים האלה שלובשים השנה. פתאום חיבקתי את נירית: צלולה שלי, אתך אני לא פוחדת”. הגיבורה, חנונית שעושה את הסיכומים הכי טובים (ונותנת להעתיק) מבצעת מהלך אמיץ. הסיפור הוא הראיה בדיון הפילוסופי והפוליטי שמתנהל בראשנו עם קריאתו. קרש מורם באסלת השירותים בזירת הרצח הוא לא רק ראיה שתפליל או תחלץ את החשודה אלא נקודת שבה השאלה- כיצד לאנשים יש דעה שונה על אותו עצם חיצוני מקבלת תשובה משולשת: אמונה לגבי עצמך, לגבי אנשים אחרים ולגבי העולם מתמזגות לתמונה, משתנה ללא הרף של המציאות. הרעיון שאפשר לצמצם ידע למקור אמונה יחיד בלבד התמוטט כפי שהתמוטטה עליונות החשיבה הזכרית מהרגע שהיא נחשפה לזווית ראיה אחרת

     

     

    ''

     

     

     

     

     

     

     

     

    [שרטוט אדריכלי: רן מונטה]


    הרשומה היא חלק מסדרת רשומות על מומלצי  תחרות סיפור הארץ 

     

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      lezuz
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין