"יסרה אף פעם לא דיברה, עכשיו היא גם לא רואה ובוכה כל הזמן, רק הקול שלי מרגיע אותה" אמר לי אביה. את יסרה (כמו ישראל בלי ה"אל") ומחמוד ממחנה ג'יבליה בעזה, הכרתי במחלקת הילדים בבית החולים תל השומר. יסרה הקטנה מחלימה מניתוח להסרת גידול במוח שגרם לה לעיוורון ושיתוק ברגל, יסרה מקבלת טיפול רפואי פה בישראל "ביקשתי ליסרה טיפול הכי טוב וכאן הכי טוב" כך מחמוד אומר. כבר שבועיים הם כאן, ומצפה לה עוד שיקום ארוך ומייגע. כבר שבועיים הם כאן מנותקים מהאמא, מהאחים, מהאחיות, רחוקים מהסביבה הטבעית שלהם. כבר שבועיים הם כאן, רק הוא והיא, נלחמים בכאבים, בגעגועים ובפחד, בפחד מהגרוע מכל.
כשנפרדנו הבוקר איחלתי ליסרה רפואה שלמה ואמרתי למחמוד שבעזרת השם הכל יהיה בסדר ויסרה תחלים במהרה, הוא ענה לי "אני כל הזמן מתפלל". אני לא יודעת וזה לא חשוב לאיזה אלוהים הוא מתפלל, ואיזה אלוהים יעזור, אלוהים שלנו, או האלוהים שלו, העיקר שיסרה תבריא ומהר, ותחזור לעזה בריאה רואה ומאושרת...
וזה בדיוק המקום לשלוח לאושר טויטו משדרות פצוע הקאסמים רפואה שלמה...
ובלי אף מילה אחת על פוליטיקה... |