כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    סוכות תשע"ה - היהלום שמנצנץ מתוך הבוץ

    0 תגובות   יום שלישי, 7/10/14, 23:21

     

    בס"ד

    היהלום שמנצנץ מתוך הבוץ

    כל יהודי בתוך נפשו הוא יהלום יקר.
    אל לנו ללכת שולל אחר הרושם החיצוני.
    עמוק בפנים מצויה הנקודה היהודית היקרה מפז


       

    ''
      

    חיבור יהודי חובק עולם עם השורשים שלנו (צילום: ישראל ברדוגו)

     

    סוכות תשע"ה

    תקופת החגים חושפת פנים אחרות של עם ישראל. בני-האדם נעשים רכים יותר, מפוייסים יותר. בתי הכנסת המלאים בראש השנה וביום הכיפורים משקפים את הזיקה העמוקה למסורת ישראל. יום הכיפורים  שבו מדינה שלמה מושבתת ועומדת מלכת הוא תופעה חסרת תקדים בעולם כולו. והשיא הוא הריקודים עד כלות הנשמה בשמחת תורה עם ספרי התורה הצמודים לחיקנו.

    בתקופת החגים המוני בית ישראל מתחברים לשורשים, למסורת, לאמונה, לתחושת האחדות. בחצרות הבתים עומדות סוכות, וגם מי שאינם בהכרח מקיימי קלה כחמורה משתדלים לשבת בסוכה ולהמשיך את רציפות הדורות. כל יהודי מרגיש צורך לבטא את היהדות שבו, בדרך זו או אחרת.


    לא המראה קובע

    בחיי היום-יום אנו נוטים לשפוט דברים על-פי המראה החיצוני. לא קל להתעלם מהדמות הנראית בעיניים ולהביט אל תוך הפנימיות. בוחן כליות ולב הוא הקב"ה לבדו, ואילו אנחנו רואים את המעשים ושומעים את הדיבורים, ועל-פי זה קובעים את התייחסותנו לאדם. לכן נדרש מאיתנו מאמץ כדי להבחין במהות האמיתית שמסתתרת מאחורי המעטה החיצוני.

    גדולי החסידות המשילו את היהודי ליהלום יקר שנפל לבוץ וכוסה שכבה עבה של רפש. מי שמביט בו במבט שטחי, ימהר להשליכו הצידה, כגוש עפר חסר ערך. אבל מי שיודע את האמת, יחזיק בגוש עפר זה בהתרגשות, בידעו שבפנים טמון האוצר היקר. הבוץ אינו אלא שכבה חיצונית, אבל מאחוריו מצוי היהלום הזוהר.

    כזה הוא כל יהודי, יהיה מי שיהיה. בתוך נפשו הוא יהלום יקר. הנקודה היהודית זוהרת ומאירה בתוך נפשו, גם אם כל ימות השנה הוא מתנכר לה. ייתכן שהוא מציג כלפי סביבתו, ואף כלפי עצמו, את שכבות הבוץ. אבל אל לנו ללכת שולל אחר ההסוואה. עלינו לזכור תמיד שבפנים מצויה הנקודה היהודית היקרה מפז.


    שמחה משותפת

    כשאנו רואים את היהודי הזה בא בשמחת תורה לרקוד עם ספר התורה, זה הרגע שבו הוא מגלה מי הוא באמת. הוא לא היה מגיע לולא היה מרגיש שהשמחה הזאת היא גם שלו. כאן באה לידי ביטוי הנקודה היהודית שבנפשו. פתאום הוא מרגיש שגם הוא יהודי, שגם הוא אוהב את התורה, שגם הוא מתגעגע לקדושה המסומלת בה.

    ביום הזה נופלות פתאום כל המחיצות. הלמדן רוקד לצד האיש הפשוט, הפרופסור ליד השרברב, המהדר במצוות לצד מי שאינו שומר את מצוות התורה. השמחה המשותפת היא על עצם העובדה שאנחנו יהודים ושיש לנו תורה. שמחה זו משותפת לכול, ולכן היא מקיפה את כולנו.

    השמחה הזאת של סוכות ושמחת תורה חותמת את חגי תשרי, וזה המסר שאיתו אנו יוצאים לחיי היום-יום של כל השנה – שכולנו יהודים חמים, אוהבי תורה ומחבביה. צריך רק להסיר בעדינות את שכבות האבק, ואז תתגלה אצל כולנו הנשמה היהודית הגדולה.

     

    שיחת השבוע מס' 1449, ערב שבת-קודש חול המועד סוכות, ט"ז בתשרי ה'תשע"ה (10.10.2014)

    יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין