| ארבע וחצי בבוקר קמה מתארגנת ומחכה בלובי. חושך . יש לנו רק פתק שכתוב ששילמנו על טרק. יגיע או לא? אז במודעות לזמן הודו אני מכינה את עצמי שבטח זה לא יהיה בדיוק בזמן ולהפתעתי בחמש וחמישה הוא מגיע. נער קטן צעיר מאד ומוביל אותנו לרכב פרטי. ״יקח לנו זמן להגיע תהנו מהנסיעה״ הוא אומר,ואנו מיד חוזרות לנמנם. מגיעים יורדים והנער אומר״הליכה קצרה נגיע למקדש״. מתחילים לעלות ומיד מדרגות. לא הרבה ״רק״ 302, והגענו לגובה של 1600 מ בערך. עדיין מעט חשוך ואני לא מצליחה לראות את פניו היטב אולם הוא הולך לפנינו בנעימות ובדאגה. אנו מבקשות להצטלם ומאותו רגע הוא ממלא את תפקידו בשמחה. בעודנו משיבות נשימה לאחר התעמלות הבוקר המאומצת הוא מוביל אותנו לקצה הפסגה ומצביע ואומר״ ראו את הזרחה״. לא היה שום דבר דומה בזריחה הזאת לזריחות יפות אחרות שראיתי. היה חושך מעט יותר מואר עם הרבה ערפל ראות לקויה ופתאום משום מקום כדור כתום צהוב יותר דומה לירח . מספר דקות אחר כך ראינו משהו שדומה לתפוח המפורסם מעולם הניידים והמחשבים. ענן או 2 הסתירו אותה והיא נשארה שם. משם הולך אותנו הנער אל מקדש קטן שנמצא על פסגת ההר ובעודו מסיר קורי עכביש מעיניו הסביר לנו על האלים החשובים בהודו על משמעותם מערך הכוחות ועל הכמות הלא תאמן שלהם . למעלה מחמישים מליון. אין טעות. כל ההודים מאמינים בעצם קודם כל ברם- המקבילה לאלוהים או כח עליון ובעוד כ 10 אלים עיקריים. ואז הוא גם אמר את שמו שיבה. קיבלנו ברכה וטיקה המעידה על כך מהנזיר וירדנו לארוחת בוקר בגינה פסטורלית. כשסיימנו הוביל אותנו שיבה שוב דרך 302 המדרגות למטה. ״ אנחנו נלך מעט ביער״ כך אמר. התחלנו לצעוד בדרך מדהימה ביופיה עם נוף הרים שדות אורז בתים קטנים וגם למדנו להכיר את מדריכנו הצעיר . בן 18 עם שאיפות להיות מורה ליוגה ומדריך טיולים. חושב על אימו כמה תשמח אם יביא לה לימונים בגודל אשכולית ומגלה כל העת סבלנות וכבוד לקצב ההליכה שלנו ולשאלות שהמטרנו עליו. כשפגשנו קשיש בן 80 מתהלך לאיטו ביער שוחחנו איתו בעזרתו האדיבה של שיבה. עד שהגענו למפל הראשון עברו כ 3 שעות. זוכרים ״ נלך מעט״ .? לאט לאט השתחרר מהמעטה הרציני שלו וככל שהתקרבנו למפלים הפך להיות יותר נער ג׳ונגל, חופשי ומאושר. אט אט המרחק ביננו גדל החיוך כשראינו אותו התרחב וכל העת קרא ״ עוד 15 ד ׳ עוד מעט ״. בסוף לאחר קושי רב מפאת הדרך החלקלה והירידה התלולה רעש המפלים התחזק והם נגלו לעיננו. בערך באותה שניה ראינו את ״מוגלי״ קופץ אל הבריכה עם תחתונים בלבד כמובן. אושרו היה רב כמו דג במים והוא אמר שכל יום הוא מגיע לכאן עם קבוצה. ועדיין היה נראה שהוא שמח מאד. גם אנחנו נמלאנו שמחה ותחושת שחרור במים המדהימים . מדריכנו נהנה אף יותר כשראה כמה גדול אושרנו והחל לצלם אותנו ולבדוק שהכל בסדר ואף הגדיל לטפס בתנוחות קוף אופייניות גבוה יותר וכל כך התרגש כשביקשנו ממנו לא לקפוץ מטה. אכן מפגש מענין זה היה . הוא היה לנו כמו ילד ואנו שמבוגרות יותר מאימו קהל אוהד. מאחלת לו שיגשים חלומות. לא קל פה. אום שנטי אום |