כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    פוסטים אחרונים

    0

    לפני שאתה שוכח - זכרונות אמנון בקר - צ'ולענט וג'ורה

    37 תגובות   יום חמישי, 9/10/14, 10:20

    לפני שאתה שוכח- זכרונות אמנון בקר - צ'ולענט וג'ורה וגורדון 79


    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב. 

     

     

    ועוד סיפור שלא שכחת ואפילו חזרת וסיפרת אותו ברשימות

    "הקלנועיות החמורית" בעלון הקיבוץ.

    ברחוב אבולעפיה, באחד מן הבתים שבין בית מוגילבסקי לסלמה  היתה מאפיה. אתה זוכר שרוב הדיירים ברחוב היו בעצם אשכנזים מפולין, מרוסיה או הונגריה. בצהרי יום שישי היה בעל המאפיה או האופה מכבה את התנור למשך הסופ"ש. מייד אחרי זה היו מגיעות למאפיה כל נשות דיירי הרחוב, נושאות את סירי הצ'ולענט לשבת, סירים העטופים וקשורים היטב במגבת. האופה ניצב ליד פתח התנור ובעזרת המרדה היה מכניס עשרות סירים להתבשל בתנור הכבוי והחם עד למחרת. על כל סיר היה מדביק פתק בו רשום שמה של בעלת הסיר.

    בשבת, לקראת הצהריים, היו כולן נוהרות אל המאפיה, בדרך כלל עם טפן, על מנת לקבל מיד האופה את סיר הצ'ולענט לארוחה המשפחתית של שבת. אתה זוכר איך שפעם, בדוחק הרב שהיה במאפייה, כשהאופה היה רודה את הסירים וקורא בשם  בעלת הסיר, התעקשה אחת הנשים לנזוף באופה כשסברה שהסיר שלה היה במקום לא טוב בתנור והצ'ולענט לא בסדר. הויכוח בינה לבין האופה עלה לטונים גבוהים עד שלסוף הציע האופה לגברת שתפתח את הסיר ותראה אם זה באמת צ'ולענט לא טוב. ההיא דבקה בטענותיה והתחילה להתיר את המגבת שעוטפת את הסיר, כדי להבטיח בישול אדים כמו שצריך. כל הנשים הציצו בה בכעס על שהיא גוזלת זמן והיא התחילה להתנצל בתוקפנות.  לפתע אירע האסון. הגברת אבדה את אחיזתה בסיר החם למגע והוא נפל על הרצפה, התהפך ותכנו נשפך והתפזר על הרצפה. האישה ספקה כפיים, תלשה את שערות ראשה, הרימה את שמלתה לחשוף רגליים אבלות, וצרחה שבעלה יהרוג אותה אם אין צ'ולענט. הצריחות נמשכו כחצי דקה.

    אתה זוכר שאחת הנשים הודיעה בקול רם: "כולן לעזור לה!" היא פתחה את מכסה הסיר שלה ותרמה כמה כפות צ'ולענט לסיר הריק של המסכנה. כל שאר הנשים, כולל אמך, עשו כמותה והסיר התמלא בכל הצ'ולענט שצריך. אחרי שנים תפסת שזה היה כמו בעיירה בגולה. 


    בסוף 1936, עם תחילת המאורעות, חזר אביך מהעבודה במרחקים. אבא שלך היה מנוסה בתלאות הפוגרומים. הוא ראה אותם מקרוב, כשהצבא האדום או אנשי פטלורה או סתם קוזקים פראיים היו פושטים על עיירות היהודים, מחריבים, שורפים, אונסים ורוצחים.  אביך לא המתין להיווכח שהערבים מיפו ומאבו כביר יתנהגו באותו אופן. ביום חורפי וגשום הועמסה כל תכולת ביתכם על פלטפורמה (עגלה שטוחה רחבה וארוכה, רתומה לשני סוסים). אתה זוכר שליד מושב העגלון ישבו אביך ואמך עם אחיך דן בזרועותיה. אתה ישבת בראש ערימת הרהיטים מאחור. אתה זוכר איך נסעתם ביום גשום ברחוב אלנבי, הסתובבתם בקינג ג'ורג', אחר כך בשלמה המלך ואחר כך לגורדון 79. פה עתידות לעבור כל שנות נעוריך.

    ''

    אתה זוכר מי היתה הילדה הראשונה שאִתה שיחקת. זאת היתה נעמה נרדי (בתם של ברכה צפירה ונחום נרדי), שגרה ברחוב שלמה המלך ובאה לסוף גורדון אל ערימת הזיפזיף, שהיתה בצד הרחוב. אתה ונעמה שיחקתם על הזיפזיף כמה וכמה פעמים. שניכם הייתם לבושים בטרינינגים – בגד חורף, שהיה אז באופנה, תמיד בצבע כחול כהה. אמך ספרה שאתה חזרת מהמשחקים האלה ושרת לעצמך:

    "אוי נעמה'לה, אוי נעמה'לה". כאן אולי המקום לנקוב בשמות כל דיירי הסביבה שעם ילדיהם  גדלת. בבית שהיה בקצה רחוב הקרן הקיימת, מול גן הדסה, גרו מנחם וגלעדה. הם גרו עם סבתם, שהיתה אשתו של מנחם שיינקין הידוע – אשה זקנה מאוד. אמם מתה ממחלה או מאיזה אסון ואביהם נטש אותם.   

    מהצד האחורי של הבית, בקו ראייה לדירתכם, גר הילד בּוּבּוּש ווקספרס. הוא ואמו גרו קודם בגורדון 77, קרוב מאוד, בקומה השניה. באסון השריפה הגדולה בבית חרושת קשת נכווה אביו של בובוש והוא מת. אמו של בובוש, היתה פולניה עצבנית שהילדים אמרו  עליה שהיא חולה בצעקנינה. אחרי שהיא התאלמנה ובובוש התיתם עברו לגור בבית שבשדרות קק"ל. לאמא של בובוש היו תמיד כל מיני דלקטסים N.A.F.I (השק"ם של הצבא הבריטי) זה בגלל שהיא התחילה להתחבר עם חייל פולני מצבא אנדרס, שערק והתגייס לצבא האנגלי.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3154121/


    באותו הבית בקומה השלישית גרה משפחת טיקטין. הבן שלהם, אמנון, היה גדול ושמן עם כובע ברט. אמא שלו לא הרשתה לו לשחק עם ילדי השכונה. לבית ברחוב גורדון 77 היו בזמנך שני גלגולים. כשאתה הגעת, היתה הכניסה לבניין מהחזית ברחוב גורדון, עם הרבה מדרגות ומדרכה עד לחדר המדרגות שבאמצעו. אז גרה שם המשפחה של הילד צבי מאיר ואחיו הקטן אונל'ה.

    המשפחה הזאת הגיעה מגרמניה לאחר עלייתו של היטלר. הם התכוננו למלחמה שתגיע גם לפלסטינה. פעמיים בשבוע היה מגיע אליהם אוטו מסחרי קטן שממנו נפרקו אליהם שימורים שונים, שנאגרו לקראת מלחמה. בין השאר היה שם משהו שנקרא "לחם מלחמה". צבי מאיר היה ילד טוב וממושמע. אנחנו קראנו לו צבי תַיִיש וגם צְבִיתָיוֹש. אונ'לה, לעומתו, היה ילד נורא, אימת השכונה. אימת כל השכונה ואמא שלו. הוא היה אז בין שנתיים וחצי והיה נוהג לברוח מהבית כשהיה אפשר.

    יום אחד נעלם אונ'לה. אימו קראה לו בקול ובצווחות הסטריות עד שכל השכונה התחילה לחפש אותו. מישהו שמע צעקות של ילד מהחצר האחורית של גורדון 76. כשהתקרב אל קול הצעקות התברר שאונ'לה נפל אל תוך ג'וֹרָה  שזה עתה נחפרה. האמא של אונ'לה הגיעה  ולחרדתה ראתה את הילד בתחתית הג'ורה. היא הפשילה את חלוּקה עד המותניים ונסתה לרדת למטה. למזלה היו שם פועלי בניין שאחזו בה, מנעו ממנה ליפול ולשבור לעצמה את כל העצמות. הם ירדו לג'ורה והוציאו את אונ'לה לתשואות הקהל הרב שנכח בארוע.

     

    לקטע הבא

    דרג את התוכן:

      תגובות (37)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/10/14 21:27:

      צטט: א ח א ב 2014-10-20 20:04:36

      צטט: יוליהמניליס 2014-10-18 00:01:24

      אחאב מה קורה לדוד שלך דן בקר? האם בכלל אתה יודע איך סבתא שלך עלתה לארץ? אני כן יש לי את הסיפור המלא רק יהיה בעייתי לתרגם כי כולו ברוסית. הסיפור שאנשים קוראים הוא מציאות אמתית רק שיש לו עוד הרבה דברים אישיים של המשפחה שלנו לדור הצעיר רק עכשיו מתגלה

      מסתבר שהשורשים עמוקים :) 

       

      :) כן מאוד. אני גם כמו כולם אפילו יותר מחכה בקוצר רוח לקרוא את המשך זכרונות של אמנון  הם כל כך יפים ומרגשים עד הדמעות.

       

        20/10/14 20:57:

      לנו זו נוסטלגיה, אבל להם זו היתה מציאות יום יומית, תלאות הפרנסה והאבדן והגולה: לפעמים קשה ולפעמים פחות קשה.

      יש בסיפורים משהו מהתמימות והראשוניות שכל כך מושכת את הלב לשמוע עוד ועוד ובסך הכל זה זכרונות פרטיים שבעצם קולקטיביים.

      תודה. (תמשיכו)

        20/10/14 20:04:

      צטט: יוליהמניליס 2014-10-18 00:01:24

      אחאב מה קורה לדוד שלך דן בקר? האם בכלל אתה יודע איך סבתא שלך עלתה לארץ? אני כן יש לי את הסיפור המלא רק יהיה בעייתי לתרגם כי כולו ברוסית. הסיפור שאנשים קוראים הוא מציאות אמתית רק שיש לו עוד הרבה דברים אישיים של המשפחה שלנו לדור הצעיר רק עכשיו מתגלה

      מסתבר שהשורשים עמוקים :) 

        18/10/14 00:01:
      אחאב מה קורה לדוד שלך דן בקר? האם בכלל אתה יודע איך סבתא שלך עלתה לארץ? אני כן יש לי את הסיפור המלא רק יהיה בעייתי לתרגם כי כולו ברוסית. הסיפור שאנשים קוראים הוא מציאות אמתית רק שיש לו עוד הרבה דברים אישיים של המשפחה שלנו לדור הצעיר רק עכשיו מתגלה
        16/10/14 13:30:

      צטט: lexis 2014-10-15 23:16:48

      מהמם. אז מיפו הם עלו לצפון הישן? מחלוצים לפועלים - לבורגנים? הסתדרו בחיים! גורדון היה אז מעוז הבוהמה, נראה לי, לפי השלטים המוזהבים על הבניינים - כל השחקנים והמשוררים הזרוקים גרו שם. אה והרסת אותי עם הקק"ל הזה. אבא שלך יודע שקוראים להן שדרות בן-גוריון, כן? מזה כמה עשרות שנים. בריאות וסיפורים לרוב!

      הסתדרו? לא כל כך מהר. עניין של זמן ופרספקטיבה. 

        15/10/14 23:16:
      מהמם. אז מיפו הם עלו לצפון הישן? מחלוצים לפועלים - לבורגנים? הסתדרו בחיים! גורדון היה אז מעוז הבוהמה, נראה לי, לפי השלטים המוזהבים על הבניינים - כל השחקנים והמשוררים הזרוקים גרו שם. אה והרסת אותי עם הקק"ל הזה. אבא שלך יודע שקוראים להן שדרות בן-גוריון, כן? מזה כמה עשרות שנים. בריאות וסיפורים לרוב!
        15/10/14 00:09:

      צטט: gubi's world 2014-10-14 22:44:51

      נהניתי אחאב. מזכיר לי סיפורים ששמעתי כילד קטן מסבי וסבתי שעלו לכאן בעליה שנייה...סבתא הייתה לשה את הלחמים בבית ולוקחת אותם לתנור במאפיה לאפות אותם. אומרים שיש לאנשים נטייה להסתכל על תקופות בעבר חייהם בנוסטלגיה ולחשוב ולהגיד "אחחח החיים אז...היו טובים יותר נפלאים יותר למרות הקשיים...". אומרים גם שחשיבה נוסטלגית כזו היא למעשה לא נכונה ומעוותת בסגנון בני ישראל שהתגעגעו במדבר לסיר הבשר במצרים. יתכן. אבל, אני גם חושב שנוסטלגיה זו תכונה אנושית נפלאה. היא מחברת אותנו חזק לשורשים. איך יצמח לו עץ חזק עם עלים יפים וצמרות גבוהות ללא שורשים עמוקים וחסונים?

      תודה על התגובה. 

      בזיכרונות רבות מלכודות נוסטלגיות. מצד שני יש להם חינניות מיוחדת המתחדדת ממרחק השנים :) 

        15/10/14 00:07:

      צטט: philia 2014-10-13 19:23:44

      בדיוק מסתכלת בציור שצויר באוקטובר 89. וחושבת לי על זה שנראה לפחות מפה שלשמיים יש 2 עיניים ולאנשים שם אין תווי פנים. יש מצב אחאב שתשאל את אבא שלך או תביט מקרוב אם זה באמת מה שרואים? [לפחות בעניין של השמיים] כי לעניין האנשים זה כמובן מה שמחליט לצייר מי שמצייר ועדיין מסקרן. 

      הלכתי ושאלתי. אמנון לא זוכר את מה שאת רואה וכבר לא רואה בעצמו. אכן יש עננים (עיניים) ודמויות (אף) ואפילו קרש על הרצפה (פה) . 

      שאפו על הדמיון !!

        14/10/14 22:44:
      נהניתי אחאב. מזכיר לי סיפורים ששמעתי כילד קטן מסבי וסבתי שעלו לכאן בעליה שנייה...סבתא הייתה לשה את הלחמים בבית ולוקחת אותם לתנור במאפיה לאפות אותם. אומרים שיש לאנשים נטייה להסתכל על תקופות בעבר חייהם בנוסטלגיה ולחשוב ולהגיד "אחחח החיים אז...היו טובים יותר נפלאים יותר למרות הקשיים...". אומרים גם שחשיבה נוסטלגית כזו היא למעשה לא נכונה ומעוותת בסגנון בני ישראל שהתגעגעו במדבר לסיר הבשר במצרים. יתכן. אבל, אני גם חושב שנוסטלגיה זו תכונה אנושית נפלאה. היא מחברת אותנו חזק לשורשים. איך יצמח לו עץ חזק עם עלים יפים וצמרות גבוהות ללא שורשים עמוקים וחסונים?
        13/10/14 19:23:

      בדיוק מסתכלת בציור שצויר באוקטובר 89. וחושבת לי על זה שנראה לפחות מפה שלשמיים יש 2 עיניים ולאנשים שם אין תווי פנים. יש מצב אחאב שתשאל את אבא שלך או תביט מקרוב אם זה באמת מה שרואים? [לפחות בעניין של השמיים] כי לעניין האנשים זה כמובן מה שמחליט לצייר מי שמצייר ועדיין מסקרן. 

        13/10/14 01:13:
      העבר - הוא כל דבר שהיה פעם. בזה סגולתו.
        12/10/14 23:06:
      כמה געגוע יש כאן......יפה
        11/10/14 15:56:
      יפים וחיים התיאורים, מקרבים אל הדמויות וגורמים ממש לראות את ה"תפאורה"... תל אביב של פעם, אנשים, שכנות והדדיות, למרות התנאים הקשים
        11/10/14 14:47:
      הי אמנון:)סיפור הצ'ולנעט יפה ונוסטאלגי ואחוות נשים זה יפה מאוד:)וגם ניזכרתי שפעם לפני המון שנים אכלתי צןלנעט מדהים איפהשהו בגורדון דיזינגוף. מה שקורין זיכרון החיך.:) תקופה מרגשת אתה מתאר ההתחלה של מה שהיה פה וההתחלה שלך התחברו באותו הזמן.קל לא היה אף פעם לאף אחד רק אנשים אמיתיים שעומדים מול מציאות וחלומות. והתמודדות.הציור נהדר הוא והיא והסביבה שלהם...פשוט:) תודה רבה וחג שמח:-)
        11/10/14 14:11:

      צטט: צוריאל צור 2014-10-10 14:45:38

      זכרונות יפים וחשובים להבנת התקופה והיהודים שעזבו את גלות אירופה ובאו לארץ צעירה ולמרות כול הקשיים הצליחו להקים בזמן קצר מדינה לתפארת.
      סליחה על הכנסת פוליטיקה אקטואלית לפוסט הזכרונות המשפחתי, אך לא יכולתי שלא לחשוב על דור "המילקי בשקל" שמוכן כול כך מהר להרים ידיים ולנטוש לאותו מקום בו רק לפני שבעים שנה השמידו חלק ארי מהעם היהודי.
      חג שמח ! :)

      עם כל הכבוד - עניין ברלין הוא רק משל ועניין לתקשורת לעסוק בו. 

      יש כאן לא מעט בעיות לפתרון  וקשיים לשאת . קל אף פעם לא היה פה.

      נדמה כי במרחק השנים הזיכרונות האלו מעניקים לנו פרספקטיבה מצויינת. 

       

        11/10/14 14:07:

      צטט: sari10 2014-10-10 15:00:23

      אז אתה מספר דברים שאביך כתב?
      או שהוא סיפר לך ואתה כתבת?
      הסיפור עם הצ'ולנט? צחקתי...
      ואיך זה שאפשר לבשל צ'ולנט בתנור כבוי?
      לא ידעתי שהחום יכול להישאר כל כך הרבה שעות...
      ~~~
      חג שמח אחאב ♥

      חג שמח. הוא מספר. מקלידים ועורכים אנשים טובים. 

      אני רק מעלה בבלוג וחושף :) 

        11/10/14 09:32:

      צטט: רפי הג'ירפי 2014-10-10 15:17:56

      אם יש משהו "מדהים" באמת, אז זה מדהים.

      לנסות להבין מאין האנשים האלה שאבו עוד ועוד כוחות כדי לעמוד בכל התלאות.

      הכל כאן כל כך אנושי (ורק הכאב מושתק לגמרי).

      אני חושב שהם פשוט חיו את המציאות. במזרח אירופה הייתה מצוקה ששיגרה עשרות מליונים להגר לאמריקה ולעוד כמה פרובינציות קטנות על פני כדור הארץ. הברירה - להישאר באירופה לא הייתה מוצלחת. כך נוצרה  רוח גבית לציונות. 

        11/10/14 09:31:
      כאילו זה קרה אתמול...ובכל זאת כל כך שונה מהתקופה שלנו היום...
        11/10/14 02:09:
      מה מקור המילה ג'ורה? ערבי? כיום בעיקר נשארו כאלה עם פה ג'ורה...
        10/10/14 15:17:

      אם יש משהו "מדהים" באמת, אז זה מדהים.

      לנסות להבין מאין האנשים האלה שאבו עוד ועוד כוחות כדי לעמוד בכל התלאות.

      הכל כאן כל כך אנושי (ורק הכאב מושתק לגמרי).

        10/10/14 15:00:

      אז אתה מספר דברים שאביך כתב?
      או שהוא סיפר לך ואתה כתבת?
      הסיפור עם הצ'ולנט? צחקתי...
      ואיך זה שאפשר לבשל צ'ולנט בתנור כבוי?
      לא ידעתי שהחום יכול להישאר כל כך הרבה שעות...
      ~~~
      חג שמח אחאב ♥

        10/10/14 14:45:

      זכרונות יפים וחשובים להבנת התקופה והיהודים שעזבו את גלות אירופה ובאו לארץ צעירה ולמרות כול הקשיים הצליחו להקים בזמן קצר מדינה לתפארת.
      סליחה על הכנסת פוליטיקה אקטואלית לפוסט הזכרונות המשפחתי, אך לא יכולתי שלא לחשוב על דור "המילקי בשקל" שמוכן כול כך מהר להרים ידיים ולנטוש לאותו מקום בו רק לפני שבעים שנה השמידו חלק ארי מהעם היהודי.
      חג שמח ! :)

        10/10/14 09:06:
      יופי של זיכרונות
        10/10/14 02:15:
      כמה יפה להתבגר ולהתחבר לזכרונות....................
        10/10/14 01:39:

      בימים קדמונים כשהייתי ילדה בת 5-8,

      גם אני נפלתי לבור ג'ורה מלא. (בביקור אצל דודים ביד אליהו),

      יצאתי משם בכוחותי.

      .

      סוכות

      ''

      .

        10/10/14 00:14:
      ספור זכרונות נפלא. הכרתי את הסביבה. אפילו שם של אחד הילדים שהכרתי בעקיפין אמנון טיקטין. מאחורי הבית של אמנון טיקטין בנו בסוף שנות ה-40 בית משותף שם דודי גר בקומה העליונה מול ומעל המרפסת של טיקטין... בן דודי היה מדבר איתו בין המרפסות... :-)
        10/10/14 00:09:

      צטט: אסנת אלון (אינציגר) 2014-10-09 22:53:35

      אתה כותב נפלא את זכרונותיו של אביך

      תודה. אבל זה הוא כותב.

      אני רק מעלה.

        9/10/14 23:53:
      אחאב, זכרונות מרגשים. (בערך באותה תקופה הורי גרו ברחוב שלמה המלך) תודה על השיתוף, חג שמח
      אתה כותב נפלא את זכרונותיו של אביך
        9/10/14 21:01:

      הריח של הצולאנט בתנור המאפיה עולה באפי, ונסתר מהסרחון של הג'ורה בחצר של דודים שלי בפאתי בני ברק.  יופי של פוסט.

        9/10/14 20:15:

      חד ומדויק. 

      (Navy, Army and Air Force Institutes (N.A.A.F.I 

      ''

        9/10/14 18:16:

      היסטוריה ונוסטלגיה במיטבם !

      אחאב חברי  קראתי את הזיכרונות בשקיקה

      * תודה על השיתוך ושאפו על הכתיבה

      ערב טוב וחג שמח

        9/10/14 18:02:
      אני בדיוק קוראת את הספר של שרית ישי לוי -מלכת היופי של ירושלים - עושה רושם שזו המקבילה הירושלמית לשלך התלאביבית :)
        9/10/14 17:31:
      מעולה, מענין,קראתי בנשימה אחת.
        9/10/14 14:06:
      זכרונות שעושים געגוע לפעם... חג שמח
        9/10/14 11:07:
      יפה.חג שמח :)
        9/10/14 10:31:

      "פולניה עצבנית שהילדים אמרו  עליה שהיא חולה בצעקנינה" הגדרה מעולה!! והמספרים של גורדון. בין 76, 77 ו-79 איזה זכרון! אני כבר הלכתי לאיבוד.. שלא לדבר על גן החיות בהדסה של אחרי הרבה שנים חיוך עכשיו רק חסר יום ממש קר לצ'ולנט כמו שצ'ולנט צריך להיות!! 

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין