כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החיים יפים


    בצידו האפל של הירח,
    חיים אנשי הצללים בדממה.
    איש קולם אינו שומע,
    מושפלים עד אדמה.

    אך בלילות של ירח מלא,
    בין חושך לחמה,
    זאב בודד בשמם קורא,
    זועק אל..
    השממה.
    ***
    כול הטקסטים, השירים והסיפורים בבלוג מקוריים
    ***
    כוכבים, יש רק בשמיים...
    ***
    אשמח לתגובות

    כול הזכויות שמורות
    צוריאל צור

    תגובות (19)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      20/11/14 20:31:

    צורי, תחסר לי.. יחסר לי לקרוא את את הפוסטים הנפלאים והרגישים שלך.

    מקוה שתחזור, ואם לא, אז לפחות תבקר מדי פעם.

    ''

      25/10/14 23:16:
    תודה על הפוסט והשיתוף ... והתובנות.... אתה עוד תשוב ותכתוב .... (: שבוע טוב !
      24/10/14 05:41:
    אכן עצוב ביותר "הגלמודים" ונכון לכל איש יש שם ומגיע לכל אחד מצבה תקינה...כל השבור הזה עושה לי רע. אך תיקח את כל מה שכתבת ותפרסם במקום שירימו את הכפפה....ואל תסגור מעגל להפך תפתח אותו....ובהצלחה
      23/10/14 23:25:

    הכתיבה שלך משקפת הסתכלות רגישה.

    אני מקוה לקרוא עוד משלך.

      18/10/14 18:41:
    מקווה שתמשיך לכתוב. המון בהצלחה בכל דרך שתבחר!!
      16/10/14 12:47:

    תודה רבה אנשים יקרים!!

    תודה גם לקומץ החברים שליווה אותי לאורך הדרך.

    תודה לכם על תכנים יפים שהסבו לי שעות של הנאה, חיוך ועניין.

    מאחל לכולם חיים יפים ומאושרים.

    תהיו אנשים טובים.

    וכמובן, אבקר פה מדי פעם ובסופו של "החורף" גם אחזור לכתוב :))

      15/10/14 10:20:
    עצוב... שגם בדרך האחרונה יש איפה ואיפה

    כל עניין בית הקברות

    משקף את

    החיים

    במציאות של האנשים מתים חיים!!!

    לאחד יש מיליונים בתים ורכבים,

    ולשני אין כסף לאוטובוס,,,,,,,,,

    גם פה חובה לשנות את המציאות העגומה.

    צור, נעמת לנו בנוכחותך

    נקווה שתבוא לבקר מידי פעם:))

    בוקר טוב

    חג שמחחיוך

      14/10/14 00:53:


    לי זה מזכיר את השיר הנפלא של ה beatles
    Eleanor Rigby


    Ah look at all the lonely people
    Ah look at all the lonely people

    Eleanor Rigby, picks up the rice
    In the church where a wedding has been
    Lives in a dream
    Waits at the window, wearing the face
    That she keeps in a jar by the door
    Who is it for

    All the lonely people
    Where do they all come from?
    All the lonely people
    Where do they all belong?

    Father McKenzie, writing the words
    Of a sermon that no one will hear
    No one comes near
    Look at him working, darning his socks
    In the night when there's nobody there
    What does he care

    All the lonely people
    Where do they all come from?
    All the lonely people
    Where do they all belong?

    Ah look at all the lonely people
    Ah look at all the lonely people

    Eleanor Rigby, died in the church
    And was buried along with her name
    Nobody came
    Father McKenzie, wiping the dirt
    From his hands as he walks from the grave
    No one was saved

    All the lonely people
    Where do they all come from?
    All the lonely people
    Where do they all belong?
    Songwriters: LENNON, JOHN / MCCARTNEY, PAUL
    Eleanor Rigby lyrics © Sony/ATV Music Publishing LLC

      13/10/14 21:35:
    חבל לי על לכתך... אך עשה מה שאתה צריך :) מוזמן להוסיף ולבקר :) נוגעים ללב קברי הגלמודים, מקווה שלפחות הם קצת מכייפים להם בעולם הבא ומסתובבים במקומות משובבי נשמה...
      13/10/14 21:25:
    אני מצטערת שאתה פורש, אבל נראה לי שההחלטה מוצדקת בשל ירידה ממשית בבית הקפה הזה. נהניתי מהכתבה ומהתמונות. אגב, בבתי עלמין אחרים יש מצבות מפוארות וכאלה שבורות ועלובות. צריך אדם לדעת לבחור לו קרובי משפחה ראויים...חג סוכות שמח!
      13/10/14 15:32:
    בסוף כולנו נמות. לאיש מאתנו לא יוותר זיכרון על פני האדמה. אם נכבדי העיר היו קמים לתחייה הם בוודאי היו מתפלאים למה מיוחס להם... החוויה בנבכי הנפש הרגישה שלך מטלטלת את הזיכרון של הבריאה, ותיוותר שם לנצח. מאחלת לך הצלחות בכל אשר תפנה, בזיכרוני אתה ממשיך להתקיים.
      13/10/14 09:25:
    לכל הפוסטים שלך יש ניחוח של רגש ונוסטלגיה.
      12/10/14 23:50:
    הוצאת אותם לאור - עכשיו אולי הם קצת פחות גלמודים...
      12/10/14 23:05:
    צובט מאוד... תודה שכתבת על הנושא הזה. ו...חבל שאתה עוזב אותנו. מאוד חבל.
      12/10/14 20:29:
    *נוגע
      12/10/14 17:45:
    פוסט נוגע ללב..
      12/10/14 17:41:

    הנהדרת היא זאת כמובן..

    ''

     

      12/10/14 17:38:

    לי באופן אישי נורא עצוב שאתה הולך מפה. לא רק בגלל מה שכתבת בפוסט הזה ולא רק בגלל התמונות. ויחד עם זה שתדע שמה שכתוב פה כתוב יפה נורא. גם על דברים כואבים אפשר לכתוב יפה נורא- מסתבר. והתמונה האחרונה. נהדרת. ולא רק היא, 

    0

    פה נטמן גלמוד.

    19 תגובות   יום ראשון, 12/10/14, 17:27

    ''

     

    פה הכול התחיל ופה כנראה גם יסתיים.

     

    הכתיבה בקפה.

     

    הכול החל לפני קצת יותר משנתיים, לקראת סיום לימודי הרפואה הסינית,

    החלטתי לעבוד בהתנדבות כאסיסטנט באסף הרופא.

    כחלק מהבדיקות הרפואיות שנדרש לעבור כול עובד , נדרשתי לעשות בדיקת  מנטו לשחפת.

    הבדיקה נערכה ברחוב חובבי ציון בתל אביב ובסיומה החלטתי מתוך סקרנות להיכנס לבית העלמין הישן טרומפלדור שסמוך למרפאה.

    מעולם לא ביקרתי בו לפני כן, תמיד עברתי לידו בנסיעה או שמעתי עליו שקבורים בו מחשובי האומה.

    עתה נכנסתי דרך השער שברחוב טרומפלדור, המראות הראשונים שנגלו לעיני היו קברי ביטון ישנים ומוזנחים, על חלקם הופיע הכיתוב היחיד "פ"ן גלמוד"  וחלקם היו בלי כיתוב כלל.

    חלק מהמצבות היו שבורות ועשבי בר ועצי דקל ופיקוס צמחו מזרעים שנבטו מתוך הסדקים והשברים.

     

    ''

     

    בחלקו השני של בית העלמין, התמונה שונה לחלוטין.

    שם קבורים אנשי שם!

    מצבות מפוארות ומתוחזקות היטב עם שם הנפטר ופועלו, בהם ראשי הישוב ופרנסי העיר העברית הראשונה, סופרים, משוררים ואנשי רוח.


     

    ''

     

    מכוון שלקחתי לי יום חופש באותו יום, צילמתי חלק מהקברים והמשכתי לי ברגל לכיוון רחוב אלנבי ורחובות תל אביב הקטנה של פעם.

     

    רחוב ביאליק,

    חלק מזיכרונות הילדות  המוקדמים שלי נטוע שם.

    בביאליק 13, הייתה קליניקה לילדים בקומת הקרקע עם הרבה צעצועים, שאבא לקח אותי לשם כיוון שנחשבתי לילד סגור ומופנם.

     

    אחר כך, המשכנו לבית ביאליק.

     אישה מבוגרת שירדה מגרם המדרגות, קיבלה אותנו, שני המבקרים היחידים באותו רגע, בחיוך.

    היא בקשה שנתלווה אליה לקומה השנייה והושיבה אותי על כסאו של ביאליק מול מכתבת העץ הגדולה.

    הראתה לי את מקלו ומגבעתו של המשורר וערימת דפים עם ציורים ומכתבים שכתבו לו ילדים.

    הושיטה לי דף נייר וכלי כתיבה ובקשה שאצייר לו משהו.

    ***

    עתה, כארבעים שנה אחרי, הוא הביט שוב באותם המקומות, ראה בעיני רוחו את הילד שהיה, את אבא הטוב שדאג ודואג כול כך.

    חשב על בית הנצח בו נמצא עכשיו ביאליק ועל ביתו הקודם.

    ***

    חזרתי שוב לרחוב אלנבי,

     בפינת יונה הנביא הייתה חנות של גלידה אמריקאית טעימה שכיום איננה עוד.

    מוכרי הפלודה, אותו משקה פרסי מפורסם, לעומת זאת, עדיין קיימים.

    חשבתי על אמריקה ואיראן ומי יחזיק יותר זמן מעמד..

     

    המשכתי ברגל אל מדרחוב נחלת בנימין.

    קיוויתי למצוא  את מוכרת השירים הצעירה שפגשתי שם פעם לפני שנים.

    היא כתבה שירים על דפי נייר קטנים.

    כול שיר, על דף נייר מקופל כמו מניפה ומאוחסן בקופסת גפרורים קטנה.

    "כיצד אדע איזה שיר לבחור ?" שאלתי אותה, מכיוון שהשירים היו סגורים בתוך קופסא.

    "תבחר לך איזה קופסא שתרצה מבין כולם והשיר  שיהיה בפנים יתאים לך" היא ענתה בחיוך.

     

    לאכזבתי  למוכרת השירים לא היה כול זכר בשוק

     כמו אותה קופסת הגפרורים  שקניתי ממנה ונעלמה עם הזמן.

     ***

    כשהגעתי הביתה, חיפשתי בגוגל אינפורמציה על קברות הגלמודים.

    אנשים שנספו במגיפת הכולרה בראשית המאה העשרים, לחלקם לא הייתה משפחה וחלקם נקברו בחפזה בלי שידעו עליהם פרטים אישיים.

    אנשים שנולדו, חיו, אהבו וחלמו על חיים יפים, מתו ונקברו בחולות תחת מצבת ביטון פשוטה כשכל פועלם וחייהם מסתכמים במילה מכמירת לב אחת – גלמוד!

     

    ''

     

     

    אחת מתוצאות החיפוש, הובילה אותי לפוסט בנושא,  שכתב אותו כאן בקפה דה מרקר בעל בלוג באתר.

    ראיתי צורך עז להגיב על הפוסט ולשם כך הייתי צריך לפתוח כרטיס.

    משם ועד היום הספקתי לשמחתי לכתוב על מגוון נושאים שהיו חשובים לי.

     

    אותו פוסט ואולי גם בלוג, נעלמו בינתיים מהאתר,

    ומכוון שגם אני מרגיש כי מיציתי ועייפתי מכתיבה החלטתי לסגור פה מעגל עם אותו נושא שהביא אותי לכאן.

     

    עתה, כשרק  מתי מעט חשובים נקברים שם,

    תקוותי היא כי עיריית תל אביב תמצא תקציב קטן לשקם את חלקת הגלמודים ולטפח אותה.

     

    אחרי הכול, לכול איש יש שם..

    **

     

    ''

    פה

    נטמן גלמוד.

    הוריו,

    נתנו לו שם.

    והחיים,

    גנבו את שמו.

    והמוות,

    את נשמתו.

    גופו וחלומותיו, הפכו לדומן

    שהזין את עשבי הבר הצומחים על מצבתו.

    מצבת ביטון פשוט

    פה נטמן.. גלמוד!

    **


     

    ''

    ובבוא יומך, כול כספיך לא יקנה לך ולו רגע אחד נוסף..(אבק ברוח - קנזאס)

     

    ''

    טוב שם, משמן טוב ויום המוות מיום היולדו.


     

    ''

    עליבותם של מצבות הגלמודים, בולטת שבעתיים על רקע אחוזות הקבר והמצבות המפוארות של

    חשובי האומה הקבורים באותו בית קברות במרחק יריקה מהגלמודים.

    בחייהם ובמותם, קופחו לעד.

     

    ''

     

    אדון שוקו הלך לבקר את חבר שלו אדון קראוס, ושניהם מביטים בנו מהחלונות הגבוהים שבשמיים,

     

    ''

     

     

     

     

    ***

    שיר ערש,  חוה אלברשטיין.   לכל הגלמודים שינוחו על משכבם בשלום.

     

    ''

    דרג את התוכן: