כותרות TheMarker >
    ';

    ערפילית אוריון

    חוויות, הגיגים ושאר ירקות

    תגובות (9)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      1/8/14 22:50:
    שותפה לנוסטלגיה. אפילו הפוסט עצמו כבר נוסטלגיה :-)
      17/7/11 17:49:
    חחחח הזמן עושה את שלו כשאתה קטן ורוצה לאכול את עולם אתה רק מפריע וכשאתה מתבגר אתה מבין שלא כך הוא גם אני היתי (סרוף)על התסכיתים וימים היתי חיי את הגיבורים ומלביש להם צורות נוספות עד שעבד לי המקור והבנתי שאני הוזה
      1/10/08 00:07:

    תודה על הקישור לתסכית.

     

    אולי אתה יודע אם יש עוד תסכיתים מוחבאים שם? בדפים שלהם אין קישורים לגוליבר או לסיפורים אחרים.

     הדרך היחידה היא להחליף את מספר הפרק בלינק.

     

    בייחוד נזכרתי בכלבם של בני בסקלוויל..

     

    תודה, דיוויד

     

     

      11/2/08 16:21:

    החלק הכי מתוק היה לחכות לפרק הבא! איזה מתח!

    ולדעתי ממש האמנתי שהכל אמיתי! 

      11/2/08 16:06:

    ואני, המבוגרת ממך, זוכרת את התסכיתים משנות ה-60, ביניהם את "פול טמפל".

     

    חברתי לכיתה שנסעה לחו"ל עם הוריה בשליחות דיפלומטית, 

    וזה קרה אחרי שהסידרה התחילה,

    דרשה וקיבלה ממני כל שבוע תקציר של הפרק השבועי ששודר... 

     

    כוכב ממני :) 

      11/2/08 10:45:

    והנה הורסיה כמו שאני זוכר, בטח בית אחר

     

    סיפור נספר על רועה אוזים

    שמו נילס הקטן, ובכלל לא נגזים

    אם נאמר שעבר יערות והרים

    בחברת להקת אווזים אפורים

    כך נספר על נילס הקטן ובכלל לא נגזים.

     

    לפני כמה שנים קניתי בשוק (מעל הפירמידה בחיפה) את שלושת הכרכים של הספר מאת סלמה לגרלף, שנכתב כספר גיאוגרפיה בכלל.

     

    והנה עוד אחד:

     

    החתול הג'ינג'י

    יושב בפינה

    מסתכל בחדר

    מביט בפינה

    ואולי לא תמיד

    אומר רק אמת

    אבל הוא אוהב

    את דלפין ומרינט

     

    מקהלת צדיקוב עם אברהם פררה...

    ֿ

     

     

     

      11/2/08 10:34:

    כמובן שגם אני הייתי מכורה לתסכיתי הרדיו בילדותי (אמא שלי מתרגלת שלאף שטונדה עד היום).

     

    ואת השיר הזה אני עדיין שרה לפעמים:

    סיפור נספר על רועה אווזים

    שמו נילס הקטן ובכלל לא נגזים

    אם נאמר שהיה זה פרחח ושובב

    לעבוד וללמוד מעולם לא אהב

    כך מספרים על נילס הקטן

    ומסע הפלאים...

     

    ועוד רבים וטובים שרתקו אותנו לחלוטין בתקופה שלפני מתקפת התקשורת על חיינו. מה היה לנו רע? 

      11/2/08 05:36:

    עדן - מרגש

    יכולתי לחוש את הפרפרים שלך

     

    אישית- לא חויתי את עניין התסכיתים

    אך שמעתי על כך רבות

     

    פוסט מעניין

    איילת

      10/2/08 23:25:
    הו איזה יופי. בבת אחת החזרת אותי לילדותי. הייתי מאזין קבוע לתוכנית וממש מתיישב וחכה לקסם הזה. איך שכחתי ולפתע הזכרת :-)

    געגועי "לאם ולילד"

    11 תגובות   יום ראשון, 10/2/08, 23:03

    פעם, כשהייתי קטן, נגיד בן חמש אולי שש, שהיתי בחופשה אצל סבתי, במושב.

    בית סבתי היה "ייקה" אמיתי. כזה ששנת הצהריים ה"שלאף שטונדה" היתה ערך מקודש בבחינת ייהרג ובל יעבור. ומה יעשו עם ילד פעלתן שמסרב לישון? שמו לי טרנזיסטור (די מעפן) עם אוזנייה, כדי שלא אפריע למנוחת הבית וכוונו את התחנה לרשת "א" שם שודרה מדי יום בשעה שתיים בצהריים התוכנית לאם ולילד.

    היו שם כל מני פרסונות שבוודאי כבר פרשו מרשות השידור כמו אסתר סופר ורעיה בלטמן. 

    והיה שם הדובדבן שבקצפת - התסכיתים: מסע הפלאים של נילס הולגרסן ואווזי הבר, הרוח דנש, קרשינדו הגמד ועוד.

    זה היה העידן של טרום טלוויזיה אמנם השידורים התחילו, ואצל השכנים ראו "ירדן" בהתלהבות שאינה מובנת לי עד היום.

    וכך התסכיתים היו האפשרות שלי לצאת למסעות קסומים בארצות האגדות. בתסכיתים אלו הושקע מאמץ רב ואהבתי אותם עד למאוד. 

    היה קול אחד שאותו לא יכולתי לשכוח כל השנים. זה קולו של מוטי ברכאן.

    הוא היה מספר על הרוח דנש, הרוח הממרא, שהיה מספר סיפורים לשחרזאד, ועוד סיפורים רבים.

    כשגדלתי מעט האזנתי להמשכה של התוכנית "לילדים הגדולים" שם הושמעו תסכיתים מוטרפים, אני עד היום מחפש מהו הסיפור שבו היה פסנתר ענק שהזיזו אותו בכל יום מקצה אחד של החדר לקצהו השני...

    אבל יותר מכל , זכור לי קולו של מוטי ברכאן.

    וכך, לפני מספר שבועות כשהאזנו ביום שישי בלילה לרשת ב' , נפלנו במקרה על "סיפורדיו" ושם כבמטה קסם, קולו של של ברכאן חזר אלי, והציף אותי בכל הפרפרים שחיכו כל עשרות השנים בבטן.

    כשסיימנו להאזין, למדנו כי הסיפורים נמצאים גם באינטרנט באתר של "רדיו הר-הצופים"

    הנה חלקו הראשון של התסכית - גוליבר בארץ הסוסים הנבונים. עזבו הכל והתמכרו להאזנה.

    ההנאה מובטחת.

    למי שרוצה - הנה כל האתר  

     לילה טוב

    חלומות פז מלאי רז

    עדן 

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      eorion2
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין