0
| נסיעה לדהרמסלה ובחינה של החיים עוזבות את רישיקש המקסימה עם אנשיה החביבים. הסתובבנו עם רג'ין בשוק המקומי ונהנהו מהאותנטיות ואפילו אכלנו במסעדה פשוטה. נהנינו מהפשטות מהסיור הלא ממוסחר מההסברים של רג'ין על כל דבר שראינו. ארזנו והגענו אל מקום המפגש לקראת נסיעה באוטובוס. מחכים ואני מתחילה לשוחח עם בחורה יפנית אולי מעט צעירה ממני. השאלות הרגילות איפה היית/ן ? כמה זמן את/ן מטיילות ? והלב נחמץ שוב מחדש לשמע פרקי הזמן הממושכים. המינימום הוא חודש והרבה שאני משוחחת איתם גם היותר מנומסים מרימים גבה לשמע פרק הזמן הקצר. אבל זה מה שיש וזה תמיד עדיף על כלום. אני אומרת לעצמי שעוד יגיע הזמן שאסע ליותר . ואז נשאלת עוד שאלה: ״ זה המטען שלכן ? קצת הרבה לא? ״ והיותר נועזים ״למה״? אני מיד עונה שאנחנו קונות כל מיני דברים וגם שלא ממש ידענו מה צריך. הערת ביניים: אנשים שמטיילים זמן ארוך יותר הם מאד סקרנים ואוהבי חברה ונמנעים מלהעביר ביקורת או לשאול שאלות אישיות. הם יותר מעבירים מידע על מסעם או מתעניינים היכן אתה היית מה הביא אותך לכאן וכו. ועכשיו כשאני כבר יושבת ״באוטובוס התיירים המפואר״ אני חושבת. מה גרם לי להרגיש מעט לא נח? האם באמת יש הצדקה לכל המטען שלקחתי? מזוודה קטנה בעיני אבל בהחלט מהווה נוף חריג בתא המטען. האם אני יכולה לטייל עם מטען שנכנס לתרמיל בלבד? האם אני רוצה? נראה לי שאני יכולה לומר לעצמי מהם התנאים הבסיסים עבורי.לבנים להחלפה כל יום . תכשירי רחצה שאפשר במקום להביא מהבית לקנות בכמות חד פעמית. מקדם הגנה ודאוטורנט, 2 חליפות בגדים ובגד אחד חם. ונעליים .לא לרכוש במהלך הטיול אלא רק בסופו.וללון בגסטהאוס עם מקלחת צמודה ומזגן. והשפתון הורוד שעושה לי שמח. אז למה לא עשיתי זאת גם הפעם? ידעתי את זה . אני חושבת שעדיין אני שבועה במה יגידו עליי? איך יתייחסו אם אופיע כל יום באותו בגד? אנסה להשתחרר עוד בפעם הבאה. זה עושה לי טוב לשבור הרגלים. אחרי צבא וע לפני מספר שנים הלכתי כל הזמן בתלם. היה טוב אבל יש משהו מעייף בחריש הזה. הוא משאיר פחות מקום לנפש. אותה נפש קטנה שלי שאני מתחברת ומכירה כל יום טוב יותר ואוהבת. הגיע הזמן להשתחרר. ומה יותר טוב מזה שגם בעלי ילדיי ומשפחתי אוהבים אותי כך?? את המזוודה המסוגננת וכל יתר החפצים אשמור לנסיעות עסקים או לטיולים במקומות שעדיין אנשים יסיקו עליי מסקנות רק על סמך הופעתי. אום שנטי אום |