| הודו מוגדרת כתת יבשת. מחולקת למחוזות שגודל כל אחד הרבה יותר מארצנו הקטנטונת. אנו עוזבות את הימצאל פרדש את דרמסלה מקלוד גאנג׳ בגסו ודרמקוט. עוזבות את אנשי טיבט עם המומו , את הנזירים הטיבטים שמנהלים חיים רגילים ככל אדם, את הפשמינה והשקט ונוסעות לאמריצר בפאנג׳ב. בירת הסיקים. הנהג סנג׳יי ואני מנהלים שיחות בדרך בעיקר כי אני רוצה לשמור על עירנותו. אני מציעה לו מאכלים שונים, מסבירה לו על המוזיקה הישראלית שאנו שומעים, מספרת לו כי את ארצנו אפשר היה לסיים בכ 6-7 שעות ואילו כאן ב6 שעות רק נעבור ממחוז למחוז.נהגנו הוא נהג מיומן ביותר. אני יושבת קדימה ובכל רגע נדמה לי שאנו מתנגשים ברכב שאותו עקפנו מימין או משמאל . החוקים לא ברורים לי. אני נרעשת נרגשת במין היי לא ברור. ואז אני מבינה את מה שרואות עיניי. אני כאילו נמצאת במדינה אחרת. מישהו החליף את הסרט והמראות משתנים. כפרים קטנטניםעם בתים צבעוניים מטים ליפול , ״רחוב ראשי״ בצד הכביש שמציע כלי בית בגדים פירות ירקות אופנועים למכירה . חנויות סייבר דוכני אוכל מפתים אותך לעצור לטעום ולזכות בחוויה המפחידה של שריפת החיך לחלוטין ! הרבה אופנועים עם 4-5 נוסעים עליהם. נהגות על אופנוע וצעיפהן מתנופפים ברוח בצבעוניות מרהיבה. לעיתים נדמה שההודים מעבירים את דירתם על אופנוע .נשים עובדות בשדות בבניה. תלמידי ותלמידות בית ספר בתלבושת אחידה. אי של אחדות בהרמוניה מטורפת של צבעים. נשים נושאות על ראשהן ערימות של חיטה או קני סוכר , ריקשות ישנות וחלודות מסיעות כ 8 אנשים בפנים וכ4 בחוץ עומדים על משטח קנטן ואוחזים בגג.אוטובוסים מלאים לעייפה עם גברים חסונים פאנגאבים יושבים בשיכול רגליים על הגג כאילו הם בסלון שלהם.אני אומרת לסנג׳יי שאני ראיתי את המראות האלה בסרטים אבל הוא צוחק ואומר״ זאת המציאות של הודו בכל מקום״. הרבה דאבות בצידי הדרך מציעות אוכל פאנגאבי משובח. מקדשים על כל שעל וצפירות אין סופיות של כל כלי הרכב. כולם חיים לפי האמירה החקוקה על הרכבים״ blow horn get dipper at night " מה שבטוח בטוח. אנו נוסעים בכביש אגרה. אני יכולה לדמיין את הכעס הוויכוחים והעצבים שלנו הישראלים אם היינו נאלצים לנסוע בכביש כזה. ואילו פה? המתח לא נראה על פניהם של הנהגים. רק נשמע.אבל זה אפילו לא לחץ. סנג׳יי נהגנו ממשיך לחייך באדיבות וביישנות. השמש מתחילה לשקוע ואנו רואים יותר ויותר כובעים של סיקים על ראשי הגברים. מין טורבון בשלל צבעים כצבעי הקמיז סלוור של הנשים . הודו גדולה ומגוונת זה ברור לי למרות שגם בנסיעתי הקודמת וגם כעת ראיתי רק מעט ממנה. מרגישה צורך עז לחזור. השמש מתחילה לשקוע. היא כדור כתום צהוב מכוסה בצעיף ערפילי . הפיח. גם הוא חלק בלתי נפרד מהודו ובכל זאת,הודו מאפשרת לי מסע לתוך נפשי. רחוק רחוק באופן ברור רך ושליו. אני רואה את עצמי ברור בהודו. אני אוהבת אותי בהודו. אחזור . אום שנטי אום |