תקציר הפרקים הקודמים:

פרק א'

פרק ב'

פרק ג'

פרק ד'

פרק ה'

פרק ו'

היום:

פרק ז - הסולחה הגדולה

טקס הענקת דרגות הסמלת הגיע, וקרן כבר מתבאסת כשהיא חושבת על הזובור שהולכים לעשות לה ולשאר הסמלות, לרגל האירוע.

היא רואה את הדלי שמכינים לה, עם עיסה גועלית של ביצים מסריחות, בוץ, נפט, מי ספונג'ה מעופשים ומי יודע מה עוד יש בפנים...ומי רוצה לדעת בכלל??

קרן חושבת לעצמה: טוב נו...נעבור את זה כמו גדולה. אני לא אברח מהדלי כמו שפן פחדן.

קרן יוצאת מהתיקיה בראש מורם, לקראת הזובור.

היא רואה את הסמלות המבוהלות, מתרוצצות לכל עבר בצרחות, כשדליי האיחסה מועפים לעברן ומלכלכים אותן.

קרן מתקרבת לקבל את הדלי שלה.

החיילים מסתכלים עליה בתימהון ולא מתייחסים אליה בכלל! אלא ממשיכים לרדוף אחרי הסמלות המתרוצצות.

מסתבר שקרן הוציאה להם את העוקץ מהזובור.

אם היא לא מפחדת ולא בורחת, אלא באה מיוזמתה לקבל את המנה שלה, אין בזה שום כיף!

אז ויתרו לה.

יש! קרן חושבת לעצמה. איזה כיף! איך לא היה לי כוח לחפוף חצי שעה ביצים ונפט מהשיער שלי...

היא חוזרת שמחה ועליצה לתיקיה ומגלה בפנים את מקסים.

מזל טוב על הדרגה! הוא אומר לה, במאור פנים.

קרן מופתעת וחושבת לעצמה: וואלה! זה יום המזל שלי! אפילו מקסים, מקסים אליי!

אולי הוא לא כזה נורא כמו שחשבתי?...

הוא בטח קולט שאני עוזבת עוד מעט וכבר מתחיל להתגעגע.

מקסים פונה לקרן ואומר שהוא שמר בשבילה חתיכת עוגה.

קרן נרגשת מהמחווה הלא צפויה מצידו של מקסים: וואוו מקסים, תודה! אתה ממש מקסים!

איפה העוגה שלי?

מקסים עונה לקרן: קבלי! ומורח את כל העוגה על פרצופה ובגדיה של קרן...

וכך, בטעם מתוק, מסתיימות עלילותיי בצבא.