כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    דברים שרציתי לאמר לָך

    על מה שקורה מסביב

    תגובות (11)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      13/10/15 10:58:
    * כל הכבוד
      13/10/15 10:10:

    שמו של הכלב מעיד על אופיו.

    כפי שמופיע בתלמוד במסכת חולין.

    כלב הוא כולו לב.

    ואני חזרתי לנהוג אמבולנס ואתמול,

    הוקפצתי לפנות בוקר לקראת אחת החוויות

    שלעולם לא אשכח...

     

    הסיפור שלך מיוחד ונוגע ללב.

    הצלת חיים היא התחושה הכי גבוהה בעוצמות לדעתי.

      12/10/15 09:47:
    יופי של סיפור!
      5/5/15 23:07:

    צטט: חלקיק אלמנטארי 2015-04-20 21:43:24

    נהדר נהדר נהדר!!

     

    תודה רבה!

    מאז כבר יש לנו כלבה אסופית מתוקה ולבנה - תערובת של לברדור וסמויד, והיא הכי יפה בעולם

      20/4/15 21:43:
    נהדר נהדר נהדר!!
      27/3/15 07:23:

    ממש מרגש לקרוא על אנשים כה רגישים לבעלי חיים-
    ומשמשים דוגמא חיובית.

    יישר כוח!

      19/1/15 02:29:
    נהדר. כל כבוד
      9/1/15 12:38:
    כל הכבוד :-)
      7/1/15 17:58:
    ישראלים יפים :) חורף שמח
      18/11/14 11:03:
    על כלבים ואוהבים :)
      18/11/14 09:51:
    * התרשמתי, כל הכבוד.
    0

    כלב אחרי בנאדם

    11 תגובות   יום שלישי, 14/10/14, 18:16

    אתמול בלילה חזרנו מארוחה בחיפה. טיפסנו לכרמל והחלטנו לחזור דרך הצ'קפוסט, בכביש המהיר סמוך לכניסה למושבה יוקנעם, ראינו כלב לבן גדול ויפה מנסה לחצות את הכביש - 3 נתיבים לכל כיוון והוא רק בתחילת הדרך. לא חשבנו פעמיים, בעצם, לא חשבנו בכלל, זינקנו מהאוטו למרות הצפירות של הנהגים מאחור, שהשתתקו כשראו בשביל מה יצאנו מהאוטו. אחרי קצת שכנועים, הכלב התרצה ונכנס למושב האחורי הרמזור התחלף והתחלתי לנסוע, אבל מבט בכלב הבהיר לי שהכלב שייך למישהו, הוא פשוט הלך לאיבוד.

     

    בצומת הבאה, אותתנו ונכנסנו ליוקנעם העיר והתחלנו לחפש וטרינר, אנשים טובים שלחו אותנו למרכז הישן, ובדרך התחברנו ל- 144 ואיך לא, גם לוייז. הווטרינרית הראשונה לא ענתה, גם במספר החירום, האמת קשה להאשים אותה, השעה הפכה להיות שעת לילה מאוחרת, הווטרינר השני לא היה בעיר, ובנימוס ניסה להסביר לי את עובדות החיים ומהו גורלם (המר) של כלבים משוטטים. שוב ושוב הוא ניסה לשכנע אותי להתקשר לעיריה ולהשאיר את הכלבה בידי הפקחים.

     

    אין לי מושג, מה בסוף היטה את ליבו של הווטרינר לכף זכות, כי אני באמת לא ויתרתי – אמרתי לו שהכלב נראה בריא ובעל פרווה לבנה ובכלל לא נראה ככלב משוטט, אמרתי לו שיש לו קולר (היו שניים, אחד נגד פרעושים), וכל הזמן הזה הכלב מתבונן בי בעיניים מלאות אימון ומקשיב... בסוף התברר שהפתרון פשוט מאוד, האסיסטנטית שלו הסכימה לבוא אל המרפאה, נכנסה לרכב והצמידה את קורא השבבים לצווארו של הכלב, ליטפה את הכלב והודיעה לנו שזה לא אדון, זו גברת.

     

    בבית, סיון שמעה מנעמי (שהתקשרה לשאול איפה אנחנו), שמצאנו כלב. ומייד סימסה לי בהתלהבות "ישששש קנו לי כלב". כתבתי לה שזו כלבה, ושמצאנו אותה, וכעת מחפשים את הבעלים שלה. התגובה הייתה סמס נלהב לא פחות "יששש מצאו לי כלב".

     

    בינתיים הדוקטור שנשאר על הקו, הקיש את המספר של השבב (למה צריך מספר ארוך כל כך ??), וזיהה את הבעלים של הכלבה, למרבה ההפתעה (או שלא), הוא אפילו זיהה אותם כלקוחותיו. אבל בטלפון שנתן לנו לא הייתה תשובה, הקו היה מנותק. הסתכלנו על הכלבה והכלבה הסתכלה עלי והתפרקדה על המושב האחורי והחלה לנמנם. רגע לפני שלקחנו אותה הביתה להוד השרון, האסיסטנטית התקשרה לשכנה או חברה שאמרה כן, המשפחה בחו"ל וההורים שומרים על הכלב כשהם בחו"ל והוא תמיד בורח...

     

    במבצע משולב עם השכנה בטלפון, ואנחנו מנווטים בשבילי המושבה (אין כתובות ומספרי בתים במושבה...), השבנו את הכלבה לבית ההורים. כשעצרתי ליד שער הבית, הכלבה זינקה אל עבר הבית. ב- 11:00 בלילה הגענו בחזרה, אל הצומת ממנו אספנו אותה ונדהמנו על המרחק שעברה, מדהים מה שגעגועים יכולים לעשות.

     

     

    ''

     

     

    בתמונה כלב אחר, שראינו בעת השייט בקיאקים, וכמעט אספנו אותו (או שמא חטפנו קריצה) להוד השרון, מזל שהבעלים שלו הגיעו במהרה לחפש את האבדה. 

    (את היפה מאתמול, לא הספקנו לצלם מרוב התרגשות...)

    דרג את התוכן: