כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות (30)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      2/2/15 01:52:

    צטט: עט סופר 2015-01-25 13:26:09

    נאה דרשת...!!

    וגם הכתוב מעיד על כך :


    "וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם

    וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם
    וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם


      וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ"

     

    "העם ההולכים בחושך, ראו אור גדול:

    יושבי בארץ צלמוות, אור נגה עליהם" (ישעיה ט')

     

     

    יפה לך

     

    http://cafe.themarker.com/image/3190926/

     

              דרורית סן /  תלמיד חכם  (יציקת ברונזה)

      25/1/15 13:26:

    נאה דרשת...!!

    וגם הכתוב מעיד על כך :


    "וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם

    וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם
    וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם


      וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ"

     

    "העם ההולכים בחושך, ראו אור גדול:

    יושבי בארץ צלמוות, אור נגה עליהם" (ישעיה ט')

      25/1/15 11:10:

     

    http://cafe.themarker.com/image/3187206/

     

     דרורית סן / זכוכית

     

    מכות מצרים כריפוי של עם ישראל

    וכלל לא כעונשים לפרעה ומצרים.

    אם המטרה הייתה להכות במצרים

    הייתה מספיקה מכת בכורות בלבד.

     

    מי שהיה זקוק בדחיפות לשיעורים באמונה בה'

    היו עם העבדים הנרפה והמדוכא עד עפר.

    כל נגף היה עבורם רפואה לנפש

    וכל מכה נועדה להביא מרפא לישראל.

     

    זאת הסיבה שמשה מתעקש ולא מתגמש

    בכל המשאים ומתנים עם פרעה.

    לכאורה טיפשי מצד משה שלא לקבל

    את דברי פרעה שאומר לו לצאת ממצרים

    ולמה הוא צריך להתווכח שייתן גם את הצאן? 

    כי משה יודע היטב שעדיין העם לא בשל לצאת

    עדיין הוא לא השלים את כל שיעורי האמונה

    שהם בעצם הסיבה לירודת מצרים.

     

    הצאן הוא האל המצרי ועד שלא יבינו בני-ישראל

    שה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו לא יהיו מוכנים

    כראוי למסע הארוך ולעתים אפילו מאד  מיגע...

     

    http://cafe.themarker.com/image/3188845/

     

       השלמת ההכנות לחתונה של בני-ישראל עם הקב"ה

      23/1/15 10:08:

    צטט: עט סופר 2015-01-15 12:55:19

    ישר כח על חמשת האחרונים ....וסימנם ... "ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות" ...כתוב וערוך יפה ...ואני שתיתי ושכרתי מכולם .... ומהציורים היפים הרקומים בם...שבת ברוכה

     

    המון תודה

     

    http://cafe.themarker.com/image/3188764/

      15/1/15 12:55:
    ישר כח על חמשת האחרונים ....וסימנם ... "ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות" ...כתוב וערוך יפה ...ואני שתיתי ושכרתי מכולם .... ומהציורים היפים הרקומים בם...שבת ברוכה
      15/1/15 12:38:

    http://cafe.themarker.com/image/3186847/

    הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד 
    זבדי בן לוי אמר: 
    סרט לו משה סריטה על הכותל של ארמון פרעה. 
    אמר לו: 'כשתגיע השמש לכאן ירד מחר הברד'. 
    כמו תחזית מזג-אוויר רק שבמקום שעה - שימוש בשעון שמש

    כלומר הברד החל להמטיר דווקא במזג-אוויר שמשי.


    אשר לא היה כמוהו במצרים 
    לומר לך שלא היה כמוהו בעולם ובכללו לא ירד כזה במצרים.

    אינו אומר ולא יהיה כמו שאמר במכת בכורות: (שמות יא, ו)

     וכמוהו לו תוסף אשר לא היה כמוהו, 

    כלומר, לשעבר לא היה כזה ברד כבד עם אש משמים

    אבל עתיד להיות להבא. 
    אימתי? 
    בימי גוג ומגוג, (יחזקאל לח, כב) וגשם שוטף ואבני אלגביש. 

    ועתה שלח העז את מקנך
    בוא וראה רחמיו של הקדוש ברוך הוא,

    אפילו בשעת כעסו ריחם על הרשעים ועל בהמתם,

    לפי שהייתה הזהרה מפני שמכת הברד כדי שלא יהיה משלחו עליהן,

    אלא רק על יבול הארץ

    והיה משה צריך להזהיר אותם שישמרו עצמן ואת בהמתם, כדי שלא ילקו בברד. 

    ''

     

                               מכת ברד מתוך הגדת סראייבו

     

    במדרשי חז"ל מסבירים למה הביא עליהם דווקא מכת ברד?

     

    לפי ששמו ישראל נוטעי כרמים, וגנות, ופרדסים, ואילנות,

    לפיכך הביא עליהם ברד, ושבר את הכל בארץ מצרים והשאיר את אלו שבארץ גושן.

     

    על האדם ועל הבהמה,

    כיון שראה הקדוש ברוך הוא שלא שמעו פרעה ואנשיו לדבריו

    כשאמר להם (שמות ט, יט) 'שלח העז' - אמר הקדוש ברוך הוא:

    כדאי בכזה מצב שיבוא הברד על הכל.

     

    צריך לזכור שבהמות במצרים נחשבו לאליל

    וכך נפגעו כמובן אותם אלילים חסרי כל כוח

    במכה שנשלחה הישר מכוח עליון.

      15/1/15 11:59:

    בפרשת וארא מפטירים מנבואתו של יחזקאל על פרעה ומצרים:

    "הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנים (=התנין) הגדול הרובץ בתוך יאוריו".

    כך שהקשר לפרשה מובן וברור.

     

    פרשנים מוסיפים שפרעה החשיב עצמו לאל כל יכול

    ורצה שכולם יאמינו בכך

    הוא לא הסתפק בהשוואתו לתניני היאור שהיו אלים מקודשים

    אלא רצה שייחסו לו את יצירת היאור... ואת יצירת כל הקוסמוס

    כך שהמאבק כלל אינו בין משה ובני-ישראל לפרעה אלא

    בין הכרה באל בורא שמים וארץ לבין הכרה בפרעה כאל.

     

    בניגוד לפרשה המתמקדת בארץ מצרים בהפטרה

    יש התייחסות למדיניות הגלובלית ולמלחמות התקופה;

     

    בֶּן-אָדָם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הֶעֱבִיד אֶת-חֵילוֹ עֲבֹדָה

    גְדֹלָה אֶל-צֹר כָּל-רֹאשׁ מֻקְרָח וְכָל-כָּתֵף מְרוּטָה

    וְשָׂכָר לֹא-הָיָה לוֹ וּלְחֵילוֹ מִצֹּר עַל-הָעֲבֹדָה אֲשֶׁר-עָבַד עָלֶיהָ:

     
    נבוכדנאצר כבש את צור במאמץ רב

    אולם כנראה לא הרוויח מכך הרבה שלל...

    בקיצור כל הכיבושים הצבאים לא שווים כלום.


    ההפטרה מסיימת בנבואה שלאחר נפילת מצרים מצבם של בני ישראל ישתפר

    וגם המתנבא בשם ה' יוכר כנביא אמת;

     
    בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן-פֶּה בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי ה':

     

    ''

     

                   דרורית סן / נביא

      8/1/15 20:28:

    בפרשה הפותחת את  ספר שמות

    בת פרעה בחרה לתינוק שמשתה מהמים שם - משה

    על שם השורש למשות מהמים...

    רגע, אבל היא הרי הייתה מצריה אז מה פתאום

    היא בכלל יודעת עברית על בורייה?

     

    לפי האבן עזרא היא בכלל קראה לו בשם מצרי - מוניס

    שבתרגום לעברית זה - משה

     

    לפי החזקוני המסתמך על דברי הגמרא במסכת סוטה

    בת פרעה הייתה בתהליכי גיור מתקדמים עוד לפני

    שמצאה את התינוק בתיבה ביאור. כחלק מהגיור

    היא למדה את לשון הקודש וכך ידעה לקרוא לתינוק

    בשם בעברית.

     

    מה חשבתם שחז"ל יתנו למשה לגדול

    בבית מצרי בלי אימא מאמצת שהתגיירה?

     

    ''

     

      דרורית סן / בתיא בת פרעה

     

     "ותקרא שמו משה" מכאן אתה למד מתן שכרן של גומלי חסד.

    אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בתורה

    אלא כמו שקראתו בת פרעה, ואף הקב"ה לא קראו בשם אחר.

      6/1/15 21:54:

    ראינו בהפטרה את הרצון של דוד המלך

    על ערש דווי לסגור חשבון עם שר צבאו אבנר

    יותר מתוך נקמה אישית / רגשית

    ולא בהתאם לכללי המשפט.

    כמובן שאם היה אפשר לפתור זאת משפט

    לא היה צורך בהעברה בין דורית

    של חיסול על רקע פגיעה משפחתית.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3176964/

     

     

    למרות שכאורה דוד המלך היה גם שופט עליון

    (מלך הוא סוג של רשות מחוקקת, שופטת ומבצעת גם יחד

    אך כפוף לחוקי התורה ולשמירת הנביא המביא דבר ה')

    כך הוא לא הצליח להביא למצב

    שבו יוכל להרוג את יואב כדין במשפט מסודר

    והוא יודע שעדיין יש ליואב המון כוח וכך מהווה סכנה...

     

    לכן הוא רצה במעין צוואה ממש רגע לפני מותו

    לדאוג שבנו יעשה את 'חיסול החשבונות' עם שר צבאו.
    "...וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת- אֲשֶׁר-עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה

    אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי-שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן-נֵר

    וְלַעֲמָשָׂא בֶן-יֶתֶר וַיַּהַרְגֵּם וַיָּשֶׂם דְּמֵי-מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם

    וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו:  

     ו וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא-תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל: 

     

     

    ''

     

                            דרורית סן / דוד הרועה


    למה בעצם דוד כל כך כועס על יואב בן צרויה?

    דוד המלך מתייחס בהפטרה

    לשני אירועים המתוארים בספר שמואל.

    הריגת אבנר (שמואל ב' פרק ג)

    והריגת עמשא בן יתר (שם פרק כ'),


    אירועים שלמרות שהוא אינו יכול לשפוט את יואב בגינם

    שלמה יורשו יוכל לסדר שיואב יימצא אשם בפשע כלשהו,

    יואב מסוכן למלכות שלמה מאחר כי יואב תומך באדוניה

    שניסה לתפוס בכוח את המלכות.

    האם דמותו של יואב בן צרויה אכן כל-כך שלילית?

    יואב היה המנהיג האגדי של צבא דוד אשר הוביל את הצבא

    לניצחונות מפוארים פעם אחר פעם.

    יואב היה נאמן למלכות ולדוד.

    הריגת אבנר הייתה כגאולת דם על הריגת אחיו של יואב,

    עשהאל, שכביכול נהרג ללא צורך.

    וגם את הריגת עמשא אפשר לתרץ...


    אז דוד יודע שאין באפשרותו להעמיד לדין את יואב באשמה מוצקה.

    יואב הלך עם אדוניה כנגד שלמה.

    רש"י מפרש שיואב ידע שדוד כועס עליו בגלל

    הריגת אבנר, עמשא ואבשלום

    ולכן רצה להמליך כתחליף את הבן המורד.


    דוד לא מזכיר כאן את סיפור אבשלום, אולם

    מבחינת דוד אבשלום לא ממש מרד במלכות

    ובוודאי שלא היה חייב בדין מיתה, 
    יואב נדהם לשמוע תגובה זו של דוד,

    תגובה שלדעתו מראה על חולשה שאסורה למלך

    ולכן ממש מטיף ואפילו מאיים על דוד  (שמואל ב' יט)


    דמותו של יואב מורכבת

     אבל דוד מבקש מבנו שלמה להורגו בשל הריגת שני אנשים.

    כאשר המניע הרגשי הנוסף, והאמתי של דוד הוא

    בגלל הריגת אבשלום בנו האהוב

    ואילו המניע החזק מצד הצדק,

    הוא בגלל אשמתו של יואב במותו הטרגי של אוריה חיתי.

     
    חז"ל משבחים את יואב דווקא לאחר מותו.

     "וַיַּעַל בְּנָיָהוּ בֶּן-יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע-בּוֹ וַיְמִתֵהוּ וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר:"

    - כך פירשו חכמינו: "וכי מדבר היה ביתו?

    אלא ללמדך שכיוון שמת יואב שר צבא ישראל,

    נעשו ישראל כמדבר" (ירושלמי מכות פ"ב). 

    ''
           דרורית סן / שמן על בד
      3/1/15 23:45:

    בפרשתנו לקח חברתי חשוב על שקר לבן

    שממנו לומדים גם לגבי אירועים אחרים.

     

    בסיום קבורת יעקב חשים הבנים

    מאוימים וחוששים שעכשיו שיעקב מת

    עלול יוסף להוציא אל הפועל את הרצון

    שהדחיק כל אביו היה חי - להינקם באחים

    על ההתעללות בו.

    האחים אומרים ליוסף שאביהם ביקש

    שידאג להם וכד' - המצאה ממוחם הקודח

    בלי שיעקב באמת אמר את הדברים.

     

    חז"ל רואים בכך שקר לבן - לגיטימי

    וחיוני למען שלום בית בין האחים.

     

    בית הלל ובית שמאי חלוקים

    בקשר למחמאות שנותנים לכלה.

    בית הלל בגישה שצריך לומר על

    על כלה - נאה וחסודה

    ואילו בית שמאי בגישה שצריך

    לומר את האמת ואי-אפשר

    לומר על כלה מכוערת ובלתי חסודה

    'כלה נאה וחסודה'

    מה פתאום לשקר?

    עונים בית הלל - כל כלה היא

    יפה נאה וחסודה בעיניי בעלה

    ובהחלט צריך להשתמש בשקר לבן

    במקרה שלדעתך היא איננה נאה וכד'

     

    http://cafe.themarker.com/image/3026927/

     

                       דרורית סן / כלה נאה וחסודה

      31/12/14 22:39:

    צטט: עט סופר 2014-12-31 19:50:57

    כל פרשה ופרשה דבר דבור על אופנו... עקב בצד אגודל ... יפה לך.. וישר כח ...
    ראיתי משהו יפה המתקשר למה שכתבת ... על פרשת ויחי וההפטרה...וברשותך אעלנו ..

    שהרי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי ...:)

    הזוהר מקשה על הביטוי " ויקרבו ימי ישראל למות ..." ... ושואל- למה "ימי" ברבים ולא "יום" ביחיד?

    ולמה "ויקרבו" ברבים ולא "ויקרב ביחיד"... שהרי אדם מת ביום אחד ולא בכמה ימים ..

    והתשובה בתרגום חופשי היא : שכאשר מגיע יום פטירתו של האדם באים ונאספים כל ימיו לחשבון לפני בוראו...

    ועל זה אומר הזוהר..."אשרי חלקו של אדם ההוא שימיו קרבו לפני המלך ללא בושה ואף יום מהם אינו נדחה לבחוץ,

    מחמת שימצא שעשה עבירה ביום ההוא. משום זה כתוב בצדיקים "קריבה", משום שהימים קרבו לפני המלך בלי בושה ..."

    יש פה מוסר השכל חשוב...(גם בצד המוסר וגם בצד השכל ..)..ועל זה אמר גם שלמה המלך טוב שם משמן טוב ....וגו' ...

     

    יפה מאד

    אכן מוסר השכל חשוב.

      31/12/14 19:50:

    כל פרשה ופרשה דבר דבור על אופנו... עקב בצד אגודל ... יפה לך.. וישר כח ...
    ראיתי משהו יפה המתקשר למה שכתבת ... על פרשת ויחי וההפטרה...וברשותך אעלנו ..

    שהרי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי ...:)

    הזוהר מקשה על הביטוי " ויקרבו ימי ישראל למות ..." ... ושואל- למה "ימי" ברבים ולא "יום" ביחיד?

    ולמה "ויקרבו" ברבים ולא "ויקרב ביחיד"... שהרי אדם מת ביום אחד ולא בכמה ימים ..

    והתשובה בתרגום חופשי היא : שכאשר מגיע יום פטירתו של האדם באים ונאספים כל ימיו לחשבון לפני בוראו...

    ועל זה אומר הזוהר..."אשרי חלקו של אדם ההוא שימיו קרבו לפני המלך ללא בושה ואף יום מהם אינו נדחה לבחוץ,

    מחמת שימצא שעשה עבירה ביום ההוא. משום זה כתוב בצדיקים "קריבה", משום שהימים קרבו לפני המלך בלי בושה ..."

    יש פה מוסר השכל חשוב...(גם בצד המוסר וגם בצד השכל ..)..ועל זה אמר גם שלמה המלך טוב שם משמן טוב ....וגו' ...

      31/12/14 17:22:

    תמיד מעניין הקשר בין הפרשה וההפטרה 

     

    אז הנושא בפרשת ויחי

    'ויקרבו ימי דוד למות'

     

    יעקב אבינו נוטה למות.

    הוא מקבץ את בניו סביב למיטתו ואומר דברים לכל אחד מהם.

    יעקב מבקש בדבריו לקבוע את סדרי העם העומד לקום מזרעו.

     

    בניו, המקיפים את מיטתו, הם עתה בני ישראל,

    בקרוב הם יהיו לראשי שבטים של עם בני ישראל.

    צוואתו של יעקב איננה עניין אישי בינו לבין בניו ונכדיו,

    היא נאמרת תוך מודעות לתפקידם העתידי כראשי שבטים,

    אשר לכל אחד תפקיד מיוחד בעם ישראל.

    יעקב מגדיר לבניו את התכונות המיוחדות לכל אחד מהם.

    כונות אלה תקבענה את התפקיד שיקבלו השבטים שיצאו מהם. 


    פרשת השבוע פותחת במילים: "ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ..."

    ההפטרה פותחת: "ויקרבו ימי דוד למות, ויצו את שלמה בנו לאמר".

     

    יעקב מבשר לבנו את קיצו הקרב: "ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת..."

    וגם דוד מודיע לבנו: "אנכי הולך בדרך כל הארץ". 

     

    יעקב נפרד מן העולם בהרגשה שתקוותיו תמומשנה.

    ואילו אצל דוד תלויה כל התקווה להמשך שושלת בית דוד, בבן אחד.

    צוואת דוד מותירה צער בלבנו.

    דוד מלך ישראל, נעים זמירות ישראל,

    עוזב את העולם הזה ונקמה בלבו.

    המחשבה שפושעים לא באו על עונשם היא נטל כבד על מצפונו,

    ברגעי חייו האחרונים. הוא יודע כי אם לא ישלטו צדק ומשפט לא תיכון המלכות.

    דוד אינו יודע שלווה של זקנה. גם באחרית ימיו עליו להדריך את בנו בהנהגת המדינה. 

    המסגרת החיצונית של ההפטרה דומה לזו של הפרשה,

    שני זקנים נפרדים מן החיים ומצווים לביתם.

    אך ניתן למצוא ההבדלים רבים ביניהם.

     

     

     ''

     

               דרורית סן / יעקב אבינו

      31/12/14 13:15:

    בפרשת ויחי יעקב מברך את בניו

     

    ''

     

      25/12/14 22:10:

    בפרשת 'ויגש' כבר מתנחלים יעקב ובניו במצרים

    והכתוב טורח להבהיר שפרעה ועמו שמחו בכך.

    הרמב"ן מסביר לא היה נוח למצרים שעבד מולך

    אך, כשראו מאיזה משפחה אצילית ויראת האל

    הוא הגיע - התגאו במושל הצעיר שמוצאו מכובד

    ויכולותיו לארגן היטב את המשטר והכלכלה מדהימות...

     

    http://cafe.themarker.com/image/3176159/

     

                      דרורית סן / רשת בתוך זכוכית

     

    http://cafe.themarker.com/topic/3176043/?last_method=edit

      25/12/14 09:36:

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/3178849/

    כידוע התורה מקמצת בפרטים בכלל

    ובמידע על נשים בפרט

    לכן, שפע של מדרשים משלמים את הפערים

    ומגלים סודות שאינן כתובים בטקסט המקראי.

     

    אז אנחנו יודעים די הרבה על יוסף 

    המככב בפרשות סוף בראשית כמנהיג הכלכלה המצרית

    כזה שעושה סדר במקרו-כלכלה העולמית

    ומונע אסונות טבע - של השלכות הבצורת והרעב - עצומי ממדים.

    הכרנו אותו כלוקח אחריות לדאוג להספקה גלובלית

    של תבואה מאוחסנת במתבני-ענק כדי למנוע רעב ומחסור...

    אבל מאד מסקרן אותנו לדעת מי היא האישה מאחוריו?

     

    על פי המדרש אסנת היא בת של דינה בת יעקב פרי האונס

    האכזרי של שללה בן שכם

    תינוקת אומללה שאחיה חמומי המוח של דינה היו הורגים.

     

    המדרש מספר לנו

    שמיד בלידתה המלאך מיכאל העביר אותה למצרים

    כשעל צווארה קמע ובו כתוב

    'כל המדבק בך מדבק בזרעו של יעקב'

     

    באותו ערב שהגיעה למצרים יצא פוטיפר

    לטייל ושמע בכיית ילוד בוקע מתוך הסבך.

    לפי הקמע על צווארה הבין מיד שבת גדולים היא.

    הזמין מיילדת ודאג לצרכיה כאילו הייתה בתו.


    היא נקראת בת פוטיפר על שגדלה בביתם

    כבת מאומצת ואהובה של משפחת פוטיפר

    אשת פוטיפר שהייתה עקרה מאד שמחה בבת.

     

    אסנת הייתה עדה לניסיונה של אשת פוטיפר

    לפתות את יוסף, ואז להעליל שהוא כביכול המפתה. 

    רק בזכותה ניצל יוסף ממוות.

    כי לאחר שאשת פוטיפר העלילה על העבד יוסף

    שכביכול ניסה לאנוס אותה - רצה פוטיפר להרגו.

    אסנת באה בסתר וספרה בשבועה את האמת.

     

    האגדה נספרת שכשעבר יוסף בכל ארץ מצרים

    יצאו כל הנשים לראות את יופיו... וכל אחת זרקה

    חפץ או תכשיט...

    ומה זרקה אסנת?

    את הקמע בצווארה...

    עיין יוסף בכתוב על הקמע והבין 

    שהיא כמוהו מזרעו של יעקב,

    ומיד החליט לשאת אותה לאישה. 

     

    אסנת ויוסף הקימו בית יהודי ברוח ישראל-יעקב

    היא הייתה חברתו הקרובה לכל התלבטויות וההתייעצויות...

    וכמובן שותפתו לסודות אודות משפחתו - משפחתם המשותפת.

    וכך שמחה בשמחתו על המפגש המחודש עם בנימין ועם אביו.

     

    המדרש מוסיף ומסביר שאסנת ויוסף הרגישו שותפות גורל

    על רקע התנאים הקשים והלא רגילים בהם נאלצו לגדול...


    ביחד הם יכלו לחיות בקדושה ובטהרה בתוך טומאת מצרים.

    במרקם המשפחתי-חברתי היהודי החם שיצרו בביתם

    גדלו בניהם מנשה ואפרים

    שהפכו לחלק משבטי ישראל.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3180145/

     

                          דרורית סן / אסנת בת דינה - בת מאומצת לפוטיפר

     

    כמובן שמאחורי האגדות של חז"ל

    עומדות השקפות עולם שברצונם להעביר.

    חשוב להם לציין שיוסף איננו מתחתן עם 

    סתם אישה מצריה - בת פוטיפר המצרי

    אלא שהיא ממוצא של בת יעקב שהתגלגלה

    למצרים באמצעות מלאך משמים.

     

    חשוב להם אולי להכין אותנו

    לכך שחיים בבית מצרי מכובד

    אינם משפיעים על תכונות היסוד

    עמם נולד התינוק בתורשה גנטית

    כהכנה לחיים של משה

    בבית פרעה על שלל גינוני המלכות .

     

      19/12/14 12:13:

    בפרשת מקף חל תיקון לעוון הגנוז

     

    האחים ובראשם יהודה שבים למצרים

    בראש מושפל לאחר האשמה בגנבת הגביע

    ואז קולטים שיש כאן סגירת מעגל

    'האלוקים מצא את עוון עבדך' 

    מרמז על עוון במכירת יוסף לעבד

    באכזריות חסרת חמלה...

    הם עכשיו מבינים שהאל שופט אותם

    מידה כנגד מידה על מעשה חמור זה.

     

    מי שמכרו את אחיהם לעבד ראוי שיהפוך בעצמו לעבד במצרים.

    בני-ישראל כולל בנימין שלא היה קשור למכירת יוסף

    מקבלים בהכנעה את העונש המגיע להם.

     

    כשיוסף מתעקש להשאיר אצלו רק את בנימין

    יהודה מתגלה כגבר שבגברים

    ורואה כאן הזדמנות לתקן את מעשי העבר השגואים.

    הוא מוכן לקחת את העוון כולו על ראשו

    למרות שבוודאי ידע שבנימין כלל לא גנב את הגביע

    כפי שהאחים לא גנבו את הכסף שהושם באמתחותיהם.

     

    יהודה מתנדב להישאר עבד במצרים 

    ועל כך חכמים העניקו לזרעו את הביטוי

    'מקיים עולה של תשובה' 

     

    http://cafe.themarker.com/image/3178396/

     

     

                               דרורית סן / רשת ברזל וזכוכית (סגול, ירוק אדום)

      14/12/14 22:20:

     

    http://cafe.themarker.com/image/3176745/

     

    צטט: עט סופר 2014-12-11 12:34:36

    יהודה אתה יודוך אחיך ...

    והשאלה מה מבין המעשים היה מעשה אבירי וגדול יותר?

    לא להלבין ? או להודות בטעות ...?

    או שאולי שניהם באותה דרגה ...

    שהרי שניהם היו שותפים לכך שיצאה מהם

    שושלת בן דוד ומשיח בן דוד...

    תיקו ..????!!!...:)...צוחק

     

    כמובן שלא כל הפרשנים הן הקלסיים והן המודרניים

    דוגלים בגישה החיובית ואפילו מעריצה ומעריכה

    כלפי יהודה ותמר שהצגתי כאן.

    רובם סבורים שמדובר בחטאים חמורים

    ואפילו מאד מביכים

    חלקם רואים בפרשה של הזיווג המוזר - עונש!

    יהודה חטא במעורבותו הדומיננטית במכירת יוסף

    ואז הוסיף חטא על פשע בהצגת כותנת הפסים

    המוכתמת בדם בפני יעקב אביו כדי שיחשוב

    שחיה טרפה את בנו האהוב...

     ולכן כעונש הסתבך כל-כך בפרשת תמר...

     

    כהוכחה לגישה השלילית הם מביאים את 

    סמיכות הפרשיות בין קורות יוסף

    לפרשת יהודה ותמר שנתקעת באמצע כאילו לא שייכת.

     

    אבל אנחנו הרי יכולים היום להתבונן בהמשך הדורות

    ולהביא הוכחה שהסיפור הוא חיובי בסופו של דבר

    בגלל הבחירה בצאצא - דוד למלך ישראל ולמשיח בן דוד.

    התכונות החיוביות המדהימות של תמר - נועזות עם שמירה על הכבוד

    ואלו של יהודה - כמנהיג, כנוטל אחריות וכד' עברו בתורשה

    ו/או בחינוך מהורים אל הבן, לנכד ולנין אל המלך העתידי.

     

    אני מסימה אתך שאי אפשר לבחור מי מבין השנים

    בעל תכונות נעלות יותר וגם לא באמת צריך לבחור

    כי דווקא השילוב בין התכונות של השנים הוא הסיפור המנצח!

      11/12/14 12:34:

    יהודה אתה יודוך אחיך ...

    והשאלה מה מבין המעשים היה מעשה אבירי וגדול יותר?

    לא להלבין ? או להודות בטעות ...?

    או שאולי שניהם באותה דרגה ...

    שהרי שניהם היו שותפים לכך שיצאה מהם

    שושלת בן דוד ומשיח בן דוד...

    תיקו ..????!!!...:)...צוחק

      10/12/14 18:52:

    צטט: עט סופר 2014-12-10 10:54:27

    ילכו מחיל אל חיל ....ויפה נמשכו דברייך... "כשמן הטוב היורד על הזקן זקן אהרון שיורד על פי מידותיו ..."

     

    ואם כבר אנחנו נוגעים ב"על פי מידותיו"  מצאתי לנכון להאיר  כי נוסח המדרש אינו חד משמעי  לאמר, כאילו  עזב אברהם את השכינה שבאה לבקר אותו בחוליו כדי לרוץ לקראת האורחים , ולא היא ...שכן ע"פ ההלכה למשל בתפילת שמונה עשר אומר המדרש: אדם לא יזוז גם אם נחש נכרך סביב רגליו. 

    הפסקת התפילה שנינו במשנה במסכת ברכות (פ"ה מ"א) "אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק".

    לכאורה נראה מכאן כי אין להפסיק תפילה בעת סכנה. אולם, בגמרא בברכות (לג ע"א) נמנו מקרים בהם דווקא ישנה חובה להפסיק "אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אמר רב ששת לא שנו אלא נחש, אבל עקרב פוסק... אמר רבי יצחק: ראה שוורים פוסק".  

    הרמב"ם בהלכות תפילה (פ"ו ה"ט) פוסק "אין המתפלל מפסיק תפלתו אלא מפני סכנת נפשות בלבד... היה עומד בתפלה וראה מלך עובדי כוכבים או אנס בא כנגדו יקצר ואם אינו יכול יפסיק, וכן אם ראה נחשים ועקרבים באים כנגדו אם הגיעו אליו והיה דרכן באותן המקומות שהן ממיתין פוסק ובורח, ואם לא היה דרכן להמית אינו פוסק".

    כלומר, בעקבות הגמרא הרמב"ם מונה את כל המקרים בהם יש סכנה, כולל נחש ארסי, וקובע כי יש להפסיק את התפילה ולהתרחק מן הסכנה.  לכן, לכאורה ההלכה פשוטה שיש להפסיק באמצע התפילה. מכן נלמד שרק מחמת הסכנה  יפסיק עמידתו בתפילה בפני הבורא , ואין היתר להפסיק עמידתו בתפילה כדי לקבל אורחים.

     

    האמור בכתוב מוסבר לפיכך כך:  מדובר בשני אירועים האחד ביקור חולים של השכינה שהיה ונגמר, ולאחר מכן וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים.  וכשהוא אומר "אדוני אל נא תעבור מעל עבדך" הוא מתכוון לאדונים לאורחים, ולא מתכוון לשכינה או לעזוב את השכינה.  

    גם לדעת הפרשן המייחס את המילה אדוני לשכינה, היה זה לאחר סיום הביקור, והבקשה היתה בלשון נימוס , סליחה יש לי מצוה, שאתה בטח בעדה , עשה לי טובה  אל תיעלם לי בגלל זה ...:) (בלשון בני אדם ...)

     

    ובכל זאת יש לשאול מאין למדו  על הכלל : גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה .????

    התשובה לכך היא:  לומדים  מכך מהתנהגותו של אברהם אבינו , כשבאה השכינה לבקרו נשאר הוא יושב מפאת מחלתו, ולא נשאר עומד לכבוד השכינה.  (וירא אליו ה' והוא יושב פתח האוהל)

    לעומת זאת כשבאו האורחים..  אברהם  לא רק שעמד אלא אפילו רץ לקראתם , דבר המצביע על חשיבות הכנסת האורחים.

     

    ואם תשאל היאך יכול היה  לרוץ בכאבו, ניתן לפרש ולומר כי לאחר ביקור השכינה , ניטלה 1/60 לפחות ממחלתו אם לא למעלה מזה (מאחר ומדובר בשכינה, :)....וגם רפאל המלאך שבא לרפא את אברהם, השלים המלאכה ככל הנראה מייד עם עמידתו של אברהם ותחילת ריצתו לקראתם.

     

    בין כך ובין כך המדרשים יפים ומלמדים על מידותיו הטובות של אברהם, שמהם אמורים ללמוד בניו ...כפי שגם ציינת ..ישר כח.!! 

     

    היי, 

     

    כתבת דברים מאירי עיניים שמאד תורמים ומוסיפים לשיח

    ומחדדים היטב מספר נקודות חשובות.

    כבר הזכרתי את הכלל בפענוח וניתוח של מדרשים ואגדות

    שלא תמיד חשובות העובדות ולא מה האמת האובייקטיבית

    אלא מה המסר שחכמינו רוצים להעביר באמצעות אותו סיפור.

    ואין לחז"ל בכלל בעיה אם התכנים במדרשים שונים מתנגשים... 

     

    לדבריו של הנצי"ב יש בעייני משמעות יהודית ערכית מאד חשובה

    כי היא אומרת שתמיד סדרי העדיפויות של האדם הפשוט

    צריך להיות בהתאם לנסיבות ולהגיון הבריא

    בני-אדם אינם אמורים להיות צמודים רק להלכה 'כסרגל ישר'

    אלא חייבים להפעיל כל הזמן שיקול דעת מעשי ונבון מה הכי נכון.

     

    לא רק לגבי אברהם יש בחז"ל דחיית 'קבלת פני שכינה'

    למען מטרה חברתית אנושית נעלה יותר...

    הגמרא מייחסת לעשרת המתפללים הראשונים

    שהקדימו להגיע לפני שאר הציבור - קבלת פני שכינה.

    אבל משאירה לשיקול הדעת האישי מצבים

    כמו צורך דחוף להאכיל אדם עני ורעב -  כקודם

    לרצון לרוץ לביה"כ להיות בין אלו שזוכים בקבלת פני שכינה.

     

     

    בואו נקפוץ לסיפור מאד לא שגרתי בפרשת השבוע

    הפרשה של תמר ויהודה שהופכת ע"י חז"לנו

    לדוגמא ומופת בנושא שמירה על כבוד האדם

    והימנעות מהלבנת פנים בכל מחיר - אפילו כבשן אש.

     

     

    התוספות של חז"ל מבהירות לנו את המושגים

    כי הם בהחלט מכוונים את האמירות שלהם להשגת

    הערך המוסף של חברה הוגנת ונעימה יותר לפרטיה

    דאגה לפרט בשילוב אספקטים חברתיים וקהילתיים.

     

    בחברה הישראלית בה העיתונות לסוגיה פוגעת בקביעות

    בכבוד האדם (העיתונות החרדית גרועה בדיוק כמו השאר)

    מעניין לעיין בגישה של חכמי-ישראל לעניין שהפך אצלנו לנורמה

    וללמוד מדבריהם המחכימים - מה המצב הרצוי שצריך לשאוף להשיגו.

     

     

    גננות ומורות נוטות לדלג על הסיפור של יהודה ותמר כאילו הילדים

    יהיו נבוכים ולא הן עצמן בגלל חוסר בידע וליקוי בהבנת מדרשי חז"ל.

    הרקע - תמר נותרת אלמנה ללא ילדים (גם מהבעל השני - הגיס)

    יהודה, אב בעליה ז"ל, מסרב לתת לבנו הצעיר לייבם אותה

    ולכן היא נותרת ללא ייבום וחליצה במצב נואש של אין מוצא...


    היא פועלת באופן מקורי מפתיע - מתחפשת ל'עובדת בכביש'

    מתכסה בצעיף המכסה גם את פניה כך שלא ניתן לזהותה

    עורבת ליהודה בדרך

    ו...גונבת זרע מחמיה יהודה. היא דורשת ומקבלת ממנו

    את החותם שלו והפתילים כ'תשלום זמני' ואז נעלמת ולא

    מחזירה את הפריטים האישיים הללו.

     

    כשהריון מתפתח מחליטה העדה ובראשה יהודה

    שהיא ראויה לעונש חמור של מוות בכבשן האש.

    אז מה עושה תמר האצילית?

    אולי מפרסמת ברבים שההריון הוא מיהודה?

    אולי מסבירה שהיא לא זנתה אלא עשתה מעשה נואש?

    חס וחלליה, מה פתאום!

     

    חז"ל למדו ממנה כלל חשוב במוסר והגינות;

    נוח לאדם שיפיל עצמו לאש

    ולא ילבין פני חברו ברבים

     

    חז"ל אומרים 'שלחה' תמר לחותנה בדיסקרטיות

    בחשאיות מוחלטת 'לאמור' בעדינות ובזהירות מרבית

    רק שאלה

    'ולמי החותם והפתילים?'

    יהודה שכבר גזר עליה עונש הכי חמור - להישרף חיים

    מבין מה בעצם קרה ומחליט לחשוף את הסיפור בעצמו

    לטהר את תמר מהאשמה ולשאת אותה לאישה.

    יהודה מודה באחריותו למרות שהפניה של תמר לא נעשתה

    באופן פומבי והיא אפשרה לו מרחב של הכחשה ואפילו התעלמות.

     

    ההתנהגות הכה מכובדת של תמר זוכה להערכה רבה.

    הרי תמר נמנעת מלפעול ישירות כדי להציל את עצמה

    אפילו שמחכה לה עונש הכי כבד - של כבשן האש היא פועלת

    באופן עקיף ונמנעת בכוונה מפגיעה בכבודו של יהודה.

     

    'שלחה לו לאמור' - לכאורה המילה 'לאמור' מיותרת

    אך חז"ל מיחסים לביטוי זה ממנה לומדים - 'לאמור לנו' - להדגים לנו

    איך צריך להתנהג ואיך לעשות הכל בכל מצב אפילו חרב מונחת על צוואר

    כדי לא להלבין פני אדם ברבים

    אפילו שחייך עומדים מנגד!!!

     

    כך, הסיפור ה'בעייתי' לכאורה של תמר ויהודה

    הופך לדוגמא ומופת לנו לדורי דורות

    ומהווה בסיס ליסודות החשובים של התמודדות 

    עם החטא.

    כך נוכל באמצעות הלקחים לגבי ערך השמירה

    על כבוד האדם להרים ולרומם את החברה שלנו.

     

    הגמרא מוסיפה - אמר אמוראי נחמן בר-יצחק;

    'המלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דמים'

     

     

    האם חז"לינו לא הגזימו בהשוואה בין הלבנת פנים לרצח?

    האם תכלס הפגיעה בכבוד האדם היא לא דבר שולי ופעוט

    ביחס למוות סופני...?

    אז למה תביעת חז"ל בנושא כבוד האדם כל-כך קיצונית?

    כדי שנפנים שכבוד האדם שמושפל בהחלט דומה לשפיכות דמים.

    כי מה הוא ערכו של האדם בעולם? רק זה  הניתן לו ע"י האל הכל יכול

    לכן כל פגיעה בו היא פגיעה בצלם האלוקי שבו, פגיעה בנפש, בנשמה

    איננה קלה מפגיעה גופנית.

     

    מבחינה מוסרית בסולם הערכים של חז"ל שבוודאי מן הראוי גם לנו לאמץ;

    פגיעה נפשית בנשמה הפנימית של האדם חמורה מפגיעה גופנית

    למרות שהיא כביכול סמויה מהעין ואיננה בולטת כלפי חוץ במבט שטחי...

     

     בסוגיה בבא מציעא יש דיון האם הביטוי

    'נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן אש ולא ילבין...'

    הוא הנחייה מעשית או רק סוג של הצהרה מוסרית?

    והתשובה היא שלא נאמר הביטוי כציווי

    אלא כהנחיה מוסרית נעלה ליצור חברה איכותית

    המקפידה על שמירת כבוד האדם

     

    הנחיה שכזאת צריכה לעמוד מול החברה שלנו

    בעיקר בתחום הפרוץ של כל סוגי התקשורת והאינטרנט

    המצב שבו כולם מלבינים ללא הפסקה פני אנשים ברבים

    כולל גם את הצרכנים ששותפים לכך בעצם קריאת הזבל.

     

    'זכות הציבור לדעת' איננו ערך מקודש שבשמו כביכול

    מותר לרמוס את כבוד האדם.


    נחזור לדברי הנצי"ב אומר שהקפדה על מצווה קלה כבחומרה 

    איננה עושה את האדם ישר. הוא צריך לעשות חשבון תמידי

    האם הוא ישר עם עצמו עם ערכיו, עם האידאליים המוסריים...

     

    ביהדות הדאגה לכבוד האדם עומדת מעל מצוות עשה

    ואפילו מותר למענה עבירה על מצוות לא תעשה.

    הבאנו דוגמא כיצד מותר לאדם לוותר על תפילה במניין

    שהיא חשובה כקבלת פני שכינה כדי

    לעשות מעשים שכרוכים בכיבוד הזולת...  

    וכך, בעצם גדולה מצוות הדאגה לכבוד הזולת

    מקבלת פני שכינה (להיות מהראשונים לתפילה במניין) בדיוק

    כמו שמהחטאים לכאורה של תמר ויהודה

    נולדה השושלת של דוד - מלך ישראל והמלכות העתידית.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3175844/

     

                           דרורית סן / מחר אולי נפליגה בספינות  (פיוזינג זכוכית)

     

      10/12/14 10:54:

    ילכו מחיל אל חיל ....ויפה נמשכו דברייך... "כשמן הטוב היורד על הזקן זקן אהרון שיורד על פי מידותיו ..."

     

    ואם כבר אנחנו נוגעים ב"על פי מידותיו"  מצאתי לנכון להאיר  כי נוסח המדרש אינו חד משמעי  לאמר, כאילו  עזב אברהם את השכינה שבאה לבקר אותו בחוליו כדי לרוץ לקראת האורחים , ולא היא ...שכן ע"פ ההלכה למשל בתפילת שמונה עשר אומר המדרש: אדם לא יזוז גם אם נחש נכרך סביב רגליו. 

    הפסקת התפילה שנינו במשנה במסכת ברכות (פ"ה מ"א) "אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק".

    לכאורה נראה מכאן כי אין להפסיק תפילה בעת סכנה. אולם, בגמרא בברכות (לג ע"א) נמנו מקרים בהם דווקא ישנה חובה להפסיק "אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אמר רב ששת לא שנו אלא נחש, אבל עקרב פוסק... אמר רבי יצחק: ראה שוורים פוסק".  

    הרמב"ם בהלכות תפילה (פ"ו ה"ט) פוסק "אין המתפלל מפסיק תפלתו אלא מפני סכנת נפשות בלבד... היה עומד בתפלה וראה מלך עובדי כוכבים או אנס בא כנגדו יקצר ואם אינו יכול יפסיק, וכן אם ראה נחשים ועקרבים באים כנגדו אם הגיעו אליו והיה דרכן באותן המקומות שהן ממיתין פוסק ובורח, ואם לא היה דרכן להמית אינו פוסק".

    כלומר, בעקבות הגמרא הרמב"ם מונה את כל המקרים בהם יש סכנה, כולל נחש ארסי, וקובע כי יש להפסיק את התפילה ולהתרחק מן הסכנה.  לכן, לכאורה ההלכה פשוטה שיש להפסיק באמצע התפילה. מכן נלמד שרק מחמת הסכנה  יפסיק עמידתו בתפילה בפני הבורא , ואין היתר להפסיק עמידתו בתפילה כדי לקבל אורחים.

     

    האמור בכתוב מוסבר לפיכך כך:  מדובר בשני אירועים האחד ביקור חולים של השכינה שהיה ונגמר, ולאחר מכן וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים.  וכשהוא אומר "אדוני אל נא תעבור מעל עבדך" הוא מתכוון לאדונים לאורחים, ולא מתכוון לשכינה או לעזוב את השכינה.  

    גם לדעת הפרשן המייחס את המילה אדוני לשכינה, היה זה לאחר סיום הביקור, והבקשה היתה בלשון נימוס , סליחה יש לי מצוה, שאתה בטח בעדה , עשה לי טובה  אל תיעלם לי בגלל זה ...:) (בלשון בני אדם ...)

     

    ובכל זאת יש לשאול מאין למדו  על הכלל : גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה .????

    התשובה לכך היא:  לומדים  מכך מהתנהגותו של אברהם אבינו , כשבאה השכינה לבקרו נשאר הוא יושב מפאת מחלתו, ולא נשאר עומד לכבוד השכינה.  (וירא אליו ה' והוא יושב פתח האוהל)

    לעומת זאת כשבאו האורחים..  אברהם  לא רק שעמד אלא אפילו רץ לקראתם , דבר המצביע על חשיבות הכנסת האורחים.

     

    ואם תשאל היאך יכול היה  לרוץ בכאבו, ניתן לפרש ולומר כי לאחר ביקור השכינה , ניטלה 1/60 לפחות ממחלתו אם לא למעלה מזה (מאחר ומדובר בשכינה, :)....וגם רפאל המלאך שבא לרפא את אברהם, השלים המלאכה ככל הנראה מייד עם עמידתו של אברהם ותחילת ריצתו לקראתם.

     

    בין כך ובין כך המדרשים יפים ומלמדים על מידותיו הטובות של אברהם, שמהם אמורים ללמוד בניו ...כפי שגם ציינת ..ישר כח.!! 

     

      9/12/14 19:09:

    צטט: עט סופר 2014-12-02 18:01:46

    מעניין למה בחרת במושג של סולם "שברירי ".... הרי הסולם היה מוצב ארצה (דהיינו יציב) וראשו מגיע השמים ... עד כדי כך שעלו וירדו ממנו מלאכים בקלי קלוטו ...:)...זה לבטח מתקשר אצלך באופן מטאפורי עם המושג "שבר" המופיע הרבה אצל יעקב גם לחיוב וגם לשלילה ...במובנים של עלייה וירידה ...("משבר" מול "משביר"..:)...

     

    אולי בעצם מלאכים לא זקוקים לסולם יציב או שברירי

    אבל חלום צריך אפשרות לטפס לגבהים ואז לשמור

    על רוח הדברים גם כאשר צריכים לרדת

    מטה לעולם המעשי, בזמן ההקצה מהחלום הנשגב.

     

    אכן אתה צודק המושג המטפורי 'שבר' מאפיין

    את יעקב וכן המונחים של 'עליה וירידה'

    החל מהירידה מארץ ישראל ועליה אליה בחזרה

    וכלה בירידה למצרים עם כל משפחתו המורחבת

    שזאת גלות מצרים עם ל"ט מדרגות הטומאה...

     

    ספר בראשית מכונה בחז"לנו  'ספר הישר'

    ונחשב כל כולו לפרשות של הדרכה מוסרית.

    כלומר יש לנו מה ללמוד גם מסיפורים שלכאורה

    נראים לנו כ'ירידה', כהתחלקות, כחטא של אבותינו.

     

    התורה לא חוסכת בתיאורי הירידות ופירוט מדוקדק

    של החטאים - במטרה ללמד אותנו מה משמעות

    האמתית של החטא ואיך צריך להתמודד עמו...

    התיקון הגדול הוא ללמוד וליישם את הלקחים 

     

    הנצי"ב מציין שהקפדה על קלה כבחמורה

    איננה עושה את האדם ישר

    ובוודאי שלא מאפשרת לו לחש כביכול כצדיק.

    מותר אפילו לעבור על מצוות עשה ולא תעשה למען

    אידאליים בדרגה נעלה יותר בהתאם לשיקולי-דעת

    בניתוח נסיבות מצבים מיוחדים.


    לדוגמא: חז"ל מדגישים שניתן ללמוד מאברהם

    ש'גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה'

    לכן, גם אם עפ"י ההלכה עשרת הראשונים למניין

    מקבלים פני שכינה

    אז פספוס הקבלה של השכינה במטרה לעזור

    למשל לאישה לחוצה בזמן בארוחת

    הבוקר עם הילדים וכד' - עדיפה על קבלת פני השכינה

    במירוץ להיות בין עשרת הראשונים בבית הכנסת...

     

    גם הפרשה של יהודה ותמר מלאה בלקחים חשובים

    ובמיוחד התנהלותה של תמר בכבוד והחשאיות

    כלפי יהודה למרות שהוא פוסק לעלות אותה בכבשן.

    חז"ל למדו כללי מוסר נעלים וחשובים ביותר מתמר

    'נוח לאדם שיפיל עצמו לאש ולא ילבין פני חברו ברבים'

      2/12/14 18:01:
    מעניין למה בחרת במושג של סולם "שברירי ".... הרי הסולם היה מוצב ארצה (דהיינו יציב) וראשו מגיע השמים ... עד כדי כך שעלו וירדו ממנו מלאכים בקלי קלוטו ...:)...זה לבטח מתקשר אצלך באופן מטאפורי עם המושג "שבר" המופיע הרבה אצל יעקב גם לחיוב וגם לשלילה ...במובנים של עלייה וירידה ...("משבר" מול "משביר"..:)...
      2/12/14 13:52:

    עוד על שינה, חלומות וסולמות לרקיע

     

                   חלמות

     

     

    הסולם  השברירי בחלום יעקב כהבטחה עתידית;

     

    http://cafe.themarker.com/image/3165945/

     

                           דרורית סן / פיוזינג זכוכית

     

      28/10/14 09:23:

    צטט: עט סופר 2014-10-21 15:20:43

    יפה כתבת ...
    עושה רושם כי כל הבריאה נבראה בשביל המושג הזה שנקרא "תיקון" ....
    גם השמיים והארץ היו וכנראה ימשיכו להיות בהליך של תיקון ..כל הזמן.
    אונקלוס מתרגם את "ויכולו השמיים והארץ" ... ואשתכללו שמייא וארעא ... השיכלול הוא התיקון המתמשך ... חיזוק יסודות הארץ .. ומתיחת הרקיע על הארץ שזהו תהליך מתמשך שאינו נפסק ...וכך גם באשר לכל הדרים על הארץ  הדומם הצומח החי והמדבר.
    התיקון הוא עניין של תנועה ... העולם תמיד נמצא בתנועה ... לא רק כדור הארץ אלא כל אשר נמצא עליו ובכלל זה כמובן בני אנוש ...

    התיקון האנושי גם אצל האדם וגם אצל האשה  הוא כפול ומשלב במקביל תמיד שני רבדים בתחום הגוף, ובתחום הרוח ...למרות שאינם נתפסים כך לאדם הפשוט ... כך למשל ברית המילה לגבי האדם ... והנידה אצל האשה ..(תהליך הביוץ  וכל הכרוך בו)

    אצל בני אנוש השכלול הוא גם עניין של בחירה ...  לטוב או לרע ..כך למשל "שכלולו" של דור המבול לרע הוביל לשואה ולאסון ... ושכלולו של נח שהמציא את המחרשה הביא למצב של ....זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'. סוג של תיקון

    השכלול עצמו כשהוא לכיוון החיובי , הוא לעילא ולעילא,  ומעלה את  הארץ ואת יושביה מעלה מעלה ...

    ואולי את זה רצה היוצר באמצעות הכתוב ללמד ... כיצד צריך לחיות את החיים על פני האדמה וכיצד לבחור נכון....כדי להשתכלל ולהשתבח ...ומתוך כך לידע לשבח ..למי שיצר ..

    אגב ... מי שיש לו בנות הוא לא בהכרח פמיניסט ...:)  ...הוא פשוט יודע להעריך את האשה כיצור שנברא באופן שוויוני עם האדם ... ואולי גם קצת יותר מזה ... מעצם בניינה  המכיל לשון בינה יתירה שניתנה לה ...

    נהניתי לקרוא ולהביע ...:)

     

     

    כל מה שכתבת מעשיר את הדיון ופשוט חכם ומקסים.

     

    לגבי רש"י בלי קשר לאם היו לו בנות או לא היו וכד'

    ניתן למצוא לאורך כל פירושיו יחס מכבד ומעריך כלפי נשים

    וזה בולט במיוחד בהשוואה ליחס של כל הפרשנים אחרים בני דורו.

      21/10/14 15:20:

    יפה כתבת ...
    עושה רושם כי כל הבריאה נבראה בשביל המושג הזה שנקרא "תיקון" ....
    גם השמיים והארץ היו וכנראה ימשיכו להיות בהליך של תיקון ..כל הזמן.
    אונקלוס מתרגם את "ויכולו השמיים והארץ" ... ואשתכללו שמייא וארעא ... השיכלול הוא התיקון המתמשך ... חיזוק יסודות הארץ .. ומתיחת הרקיע על הארץ שזהו תהליך מתמשך שאינו נפסק ...וכך גם באשר לכל הדרים על הארץ  הדומם הצומח החי והמדבר.
    התיקון הוא עניין של תנועה ... העולם תמיד נמצא בתנועה ... לא רק כדור הארץ אלא כל אשר נמצא עליו ובכלל זה כמובן בני אנוש ...

    התיקון האנושי גם אצל האדם וגם אצל האשה  הוא כפול ומשלב במקביל תמיד שני רבדים בתחום הגוף, ובתחום הרוח ...למרות שאינם נתפסים כך לאדם הפשוט ... כך למשל ברית המילה לגבי האדם ... והנידה אצל האשה ..(תהליך הביוץ  וכל הכרוך בו)

    אצל בני אנוש השכלול הוא גם עניין של בחירה ...  לטוב או לרע ..כך למשל "שכלולו" של דור המבול לרע הוביל לשואה ולאסון ... ושכלולו של נח שהמציא את המחרשה הביא למצב של ....זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'. סוג של תיקון

    השכלול עצמו כשהוא לכיוון החיובי , הוא לעילא ולעילא,  ומעלה את  הארץ ואת יושביה מעלה מעלה ...

    ואולי את זה רצה היוצר באמצעות הכתוב ללמד ... כיצד צריך לחיות את החיים על פני האדמה וכיצד לבחור נכון....כדי להשתכלל ולהשתבח ...ומתוך כך לידע לשבח ..למי שיצר ..

    אגב ... מי שיש לו בנות הוא לא בהכרח פמיניסט ...:)  ...הוא פשוט יודע להעריך את האשה כיצור שנברא באופן שוויוני עם האדם ... ואולי גם קצת יותר מזה ... מעצם בניינה  המכיל לשון בינה יתירה שניתנה לה ...

    נהניתי לקרוא ולהביע ...:)

      21/10/14 14:30:

    מדרש רבה קדום מציג מספר דעות של חכמים

    לגבי בריאת האישה לאחר שהקב"ה החליט

    שהאדם שברא איננו יצור תקין ודורש תיקון.

     

    'אמר רבי ירמיה בן אליעזר שאדם הראשון נברא אנדרוגינוס

    והכיל מלכתחילה אברים של זכר ונקבה גם יחד.

     

    אמר רבי שמואל בר נחמן שהאדם הראשון נברא דו-פרצופי

    בדומה לתיאומים סיאמיים המחוברים בגב ואז הופרדו.

     

    רש"י בוחר להתחיל את פירושו במדרש אגדה ולא בפשט

    כפי שהוא עושה ברוב המקרים אולי כי הוא פשוט אוהב

    את האגדה על דו-פרצופין המקנה לאישה מעמד שווה

    לגבר. כי ידועה ומפורסמת הנטייה של רש"י לפמיניזם

    בייחס לפרשנים בני-דורו - ימי הביניים.

     

    והנה הפתעה פרשנות דומה לזו של המדרש מחז"ל נמצא

    אצל הכוהנת הגדולה של הפמיניזם האמריקאי פיליס טריבל

    גוייה למהדרין שמעולם לא ראתה או שמעה על המדרש

    או על הפרשנות היהודית לבריאת האישה על ידי חציית

    'האדם' שהיה גם גבר וגם אישה בו-זמנית - לשני חלקים. 

     

    הקבלה פיתחה את המונח דו-פרצופין

    לתאוריה מורכבת ליחסי גבר ואישה

     

     

    כל תיקון הוא גם סוג של שינוי

    של הכרה בבעיה ובאיזה חוסר ההתאמה

    דבר המחייב חשיבה מחודשת מחוץ לקופסא

    בניסיון לא רק לתקן אלא להפוך את החיסרון ליתרון.

     

    למי שתהה מה פתאום רש"י נחשב ל'פמיניסט'?

    מושג שכמובן לא היה קיים כלל בתקופתו?


    אז, לרש"י היו רק בנות והוא גידל אותן כתלמידות חכמים

    שתדענה משנה גמרא ומדרש כך שהן יכלו לעזור לו במפעל

    המונומנטלי האדיר של פרשנות התורה וכל יתר כתבי הקודש...

     מקובל ליחס להן גם הנחת תפילין ועוד מנהגים של גברים

    אבל הכי חשוב פירושיו תמיד נוטים לעשות חסד עם האישה

    מתוך הערכה וכבוד שאינם אופייניים לפרשנים אחרים בתקופתו.

     

    הנכדים גילו עצמאות בפרשנותם - עוד מאפיין לחינוך פתוח,

    לעידוד חשיבה יצירתית אפילו כשהיא מתנגשת ומתכסחת

    בפרשנות המסורתית של ענק הרוח - הסבא הפרטי שלהם.

     ''

     

    לגיטימציה לתיקון - לשינוי - לחשיבה מחדש;

     

    לפי כל הדעות הן אלו שחווה נבראה מצלע

    והן אלו על יצור דו-פרצופי שחולק לשנים

    הבריאה הראשונית שמכונה 'אדם'

    לא הייתה שלמה דיה. היה צורך לנתח

    אותה כדי לתקנה

    ורק כך ליצור שני יצורים שלמים ומתוקנים

     

    אז אם הקב"ה בכבודו ובעצמו בודק מחדש

    את אשר יצר ולפעמים מגיע למסקנה

    שיש צורך בתיקון כזה או אחר

    בוודאי שאנחנו כבשר ודם המועדים לטעויות

    ולשגיאות חייבים כל הזמן לבדוק ואם יש צורך

    להעז לתקן את כל הטעון תיקון.

     

    ''

     

     

             דרורית סן / עטיפת הגיל הרך בחומות הגנה (פיוזינג זכוכית)

     

      21/10/14 08:12:

    צטט: .D.S 2014-10-20 11:51:57

    מספר ציטטות מדברים שקבלתי לאחרונה ממקומות אחרים;

     

    צטט: עט סופר 2014-09-29 16:19:32

    ...הסיפור על יונה יותר חשוב ...עם כל התהיות שבו ..עם כל התובנות שבו ..על ההסתכלות העצמית של האדם בטובתו האישית ... מול החשיבה על טובת הכלל .. או טובת חברו ..על האמונה בתשובה עד כמה היא מגעת ? האם יש להתיאש מתשובה ?.. אלו ועוד שכמותן...השאלות שהסיפור הזה מעלה במישור האישי של הקורא ...והמתבונן... וראויות הן להידון ...

     

     

    אז דווקא עכשיו שההתרגשות ממבול החגים פגה

    זה אכן הזמן ללבן נושאים חשובים שהותרנו בצד.

    לחזור למה שציין עט סופר כראוי לבדיקה מעמיקה

     ולדון

    בשאלות שעולות מסיפור יונה במישור האישי

    כמו; האם באמת אפשר לברוח מיעוד?

    כיצד להתמודד עם שליחות? אולי גם עם גורל?

    איך לקבל יכולות מיוחדות (כמו נבואה) שמחייבות

    איזה סוג של מעבר מרשות הפרט לשיתוף עם הכלל? 

     

    ומעניין לעניין באותו עניין

     

    בתגובה להסתייגותי מהמונחים 'הפצה' ו'הרשאה' כתב לי נונבכרך: 

     

    "הרשאה או היתר במובן של אוטוריטה פנימית שיוצר, חוקר ואיש מחשבה זקוקים לה.

    הפצה אינה מילה מגונה. היא נייטרלית ותלויית הקשר.

    בצד האיזכור שלך על 'הפצת מחלה ממארת'

    ראיתי פרסומים על 'הפצת תורה' ו'הפצת אמת'

    ואליעזר בן יהודה, הזכור לטוב, האמין בכוחה של העתונות

    'להפיץ חידושי לשון'. ראוי לזכור: הפצה אינה הפצצה".

     

    אז מה אתם הייתם עונים???

      16/10/14 21:07:
    תמונה: ‏כמה יפה. הרב קוק כתב את "הוידוי המשלים".  "אהבנו, בכינו, גמלנו, דברנו יופי..." שיהיה צום קל לצמות ולצמים :)‏
      15/10/14 16:42:

    סוכה בזוהר "בצילה דהימנותא" בצל האמונה באל

     

    כי הסוכה ארעית ונתונה בכל רגע להרס מפגעי מזג האוויר וכד'

     

    השמחה היא על קיום הסוכה ברצף מרגע לרגע

     

    ואז נכנסת השימחה של שמיני עצרת 'שמחת תורה'

     

    מי שמח? על מה השימחה?

     

    התורה היא זו ששמחה על ההתחדשות על ההתחלה מחדש

     

    חדוות הרעננות המחודשת מכך שקוראים אותה מהתחלה

     

    מבראשית. לא סתם ראשית אלא ב - ראשית בית החידוש.

     

    תורה ללא אותה התחדשות הייתה מתנוונת ובלתי רלוונטית.

     

    בקהלת נאמר לנו שמעל השמש יש חדש

     

    לא במישור הפיזי אלא במציאות הרוחנית,

     

    בזה הנשגב השואף מעלה מעלה בלי להתחשב במגבלות

     

    אפילו עצומות כמו השמש.

     

    .מעל הזמן והמקום - אין דברים קבועים

     

    הכל יכול להשתנות, להתחלף, להיבנות מחדש.

     

     

    רבי נחמן אומר שצריך לדעת לשכוח

     

    גם את דברי התורה.

     

    עובדה שכשמשה שיבר את הלוחות לעיני כל ישראל

     

    ה' שיבח אותו

     

    כי זה העיקרון בתיקון - מוחקים את העבר

     

    ומתחילים מחדש לבנות את העתיד.

     

    מסיימים את קריאת התורה ומייד מתחילים מחדש

     

    בסבב טרי נקי משרידי קודמיו - פרשנות אחרת

     

    מבלי להסתמך על הפירושים של השנים הקודמות.

     

     

    כדי להבין מחדש צריך לשבור את הלוחות הקודמים

     

    לשכוח את הדברים הישנים או לפחות לשים סימן שאלה

     

    על כל מה שלמדנו ושיננו בעבר.

     

     

    חכמי הקבלה מצפת תיארו בפיוט נפלא כיצד בכל סוף שבוע

     

    מתחלפים מלאכי השרת המלווים את האדם

     

    הקודמים עוזבים לשלום והחדשים שמתחילים את הליווי הצמוד

     

    מתקבלים בברכת שלום

     

    ''

     

     

     

     

    0

    דרורית סן במבט יצירתי על הפרשה וההפטרה.

    30 תגובות   יום רביעי, 15/10/14, 11:50

    http://cafe.themarker.com/image/3186847/

     

                         דרורית סן / זכוכית.

     

    לוח השנה היהודי מחולק גם לפרשיות פרשת השבוע

    המתחילים בספר בראשית המכונה 'ספר הישר'

    כי גיבוריו השונים הם מודלים להערכה וחיקוי

    אפילו כשהם פה ושם גם חוטאים ככל בני-אנוש.

    וממשיך בספר שמות המכונה  גם 'יציאת מצרים'

     

     

    ''

     

                       דרורית סן / ברכת הבנים

     

    ''

     

                     דרורית סן / פמוטות (פיוזינג זכוכית)

     

     

     

    המתח להתעלות רוחנית לקראת כל שבת ושבת

    שמגיע לשיאו בהדלקת נרות השבת

    בדומה לשמחה וההתקדשות ביום ה'חיתום'

    ואז במוצ"ש מתחילים בחזרה אל השגרה של ימות החול

    אך מתוך רעננות של התחדשות של ההשראה מזמן העצירה בשבת,

    תוך שאיפה לשמור על הנקודה הכי גבוהה של כוחות נפש אנרגטיים

    לאחר כל מה שספגנו ושינינו בעצמנו ביום הקדוש ולהעביר

    את השמחה לכל ימי השבוע הבאים

     

    ישנם המון דרכים לשמר את ההתחדשות והתרוננות הרוח

    הנה מספר דוגמאות מאהובות והחביבות ביותר מבניהם:

    חז"לנו הכירו את לב ליבה של הנשיות חדרו לשורשה של הנשמה הנשית

    והבינו שנשים אהבות להיות תמיד חדשות, מחודשות כצעירות

    וכשהן מאושרות הן תמיד פשוט יפות... אז הם דרשו מהגברים

    לפנק את הנשים בקניית תכשיט חדש או פריט טקסטיל כמו בגד, כובע או תיק.

    זאת מכיוון שנשים מביאות את ההתחדשות לעולם

    את ההיריון והורות את ההמשכיות - יוצרות בגופן את הדור הבא...

    ולכן הן צריכות לחוש את ההתרגשות של ההתחדשות ללא הרף...

     

    מסתבר, שזאת כמיהה נשית טבעית שמאפיינת לא רק את העולם המערבי

    שטוף פרסומות ותרבות צריכה המונית חסרת ההיגיון וגבולות הטעם הטוב...

    הנה לדוגמא - בדי הקארי בהן מתעטפות נשות הודו ,או גלימות נשות המדבר

    הרקומות בסבלנות אין קץ ביד - בשלל צבעים מהווים עושר סגנוני מטורף אפילו

    באוהלים ובבקתות - הדלים ביותר, או בקרב משפחות הומלסים הישנים ברחובות.  

     

    בכל המצבים המקומות והטיפוסים - הרצון להתחדשות הוא רצון של הנשמה

    ליצירה, לגיוון, לקשת צבעים, להתרוממות נפש - שמצמיחה דרך חדשה.

    כדי לחוש את התחדשות בתוך השגרה יש שלל פטנטים ורעיונות.

    שבירת השגרה באמצעות כלי-התחדשות

    הכוללים שינוי תודעתי - וגורמים לאור חדש שזורח מאיתנו בכל בוקר.

     

    מפתיע שגם בבית המקדש צריך

    למצוא דרך חדשה ליציאה ולא לצאת מאותה דרך בה נכנסנו.

    השינוי נועד להרגיל אותנו שלא להתרגל!

    רק נשיא או מלך רשאים להיכנס ולצאת מאותה דרך

    כי אולי הם כבר מצאו את הדרך הנכונה

    וצריכים עכשיו לסמל את היציבות והביטחון בדרך....

     

    המילים של נעמי שמר:

     

    אחרי החגים יתקדש הכל

    התחדשו וישבו ימי החול

     

    http://cafe.themarker.com/image/3123176/

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      .D.S
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין