כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    פה-לנ-יה – נובי דבור מזובייצקי – רשימה מצולמת

    63 תגובות   יום חמישי, 16/10/14, 18:57

    פולניה או פה-לן- יה, לא יודעת, אם יה לן פה או לא, רק זאת אני יודעת עכשיו, פה, ב"נובי דבור מזובייצקי", לנו פעם אבי, אחיו ואחיותיו, פה על האדמה החולית והפורה, שאני דורכת עליה, במפגש שבין שלושה נהרות, נהר הווִיסְלָה, נהר הנָארֶב ונהר הווְקְרִי, ארבעים קילומטר צפונית לווארשה, בגבעות שנכבשו לסרוגין על ידי הפולנים והרוסים, האוסטרים והגרמנים וחוזר חלילה -  אפילו נפוליאון השאיר פה עקבות במבצר מודלין - לנו גם סבי וסבתי, ועוד שורה ארוכה של אבותיי.


    ''

    פה, מעל המדרגות, קבורים כפי הנראה עצמות אבותי, אם כי רק שריד אחד של אבן מצבה נותר שם במקומו הטבעי בין העשבים

    ''

    שריד של אבן מצבה

    ''

     

    באדמה החולית הזאת, היה בית הקברות היהודי, לפני שמצבותיו נופצו  בתקופת הכיבוש הנאצי

     

    אין לי מושג באיזו מאה הגיעו לכאן אבות סבתי, (לפי הנתונים הרשמיים  הגיעו לפה היהודים במחצית השניה של המאה ה-17) מתי הקימו את המאפייה שבשלה נודע שם משפחתם, ואין לי את מי לשאול, כי אבותיי לנו שם, אבל מזמן אינם  לנים שם עוד.

    הרוב נרצח במיתות משונות, אלו שמתו כדרך הטבע, כפי הנראה, קבורים שם, אבל אין זכר ואין סימן, אבני המצבות הפכו לאבני מדרכות. שלושה ברחו ונצלו, אבי ושניים מאחיו. ואין על מה להלין, יחסית למשפחות אחרות, שפר חלקה של משפחת אבי בתופת, רבע (מאלו שידעתי על קיומם) שרד.


    ''

    השמים היפים, שהיו שם תמיד ושתקו

    אני מסתובבת לי פה, על הגבעות הירוקות, רוח קיצית לטפנית מצמררת את עורי, מעוררת געגוע, אני מחפשת מימין למסילה, במה שהיה פעם בית הקברות היהודי, מחפשת את מי, את מה, עבר, חולות דאשתקד, את אבי, את  עצמי, אולי תיקון אני מחפשת לעצמי, למין האנושי, לאלו שמסתובבים על הגבעות האלה היום, מנסים להבין, מנסים ללמוד, מנסים לתקן, עוקרים אבני מצבה ממדרכות, מחזירים אותם למה שיועדו להיות מכתחילה – לוחות זיכרון, עדות, ריכוך לבבות.


    ''

    אבני המצבות, שנופצו ושימשו מדרכות, הוחזרו לקיר להוות יד לקבורים בגבעות החול הסמוכות


    כשמונים, אולי, מאה איש מחכים פה לטקס שייערך בעוד מספר דקות. על לוחות זכרון, במקום שהיה בית הקברות היהודי, הוצמדו אבני מצבה, רובן מנופצות. אבני המצבה נעקרו ממדרכות ומגדרות ושבו להיות לוחות זכרון. עוד שורת לוחות נוספה למקום, לוחות עם שמות בני הקהילה היהודית, שנרצחו ולא זכו למצבות.


    ''

    משתתפים בטקס

    ''

    גם השמים אבלים, לבשו שמלת עצב

    ''

    ואולי בכל זאת, השמים מבשרים שינוי, עולם חדש...

    נוכחים בטקס, ראש העיר המקומי, שגריר ישראל בפולין, רבה הראשי של פולין, כמרים, נציגי שגרירויות ארה"ב ואנגליה, אח"מים, כמה פקידי חינוך מקומיים, וסתם מי שטרחו להגיע מישראל, ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה – בניהם ונכדיהם של יוצאי נובי דבור, ששרדו, ותקוות העתיד -  תלמידים מבתי ספר תיכוניים בנובי-דבור, שלוקחים חלק בפרוייקט "הסובלנות".

     

    התלמידים לומדים על עבר היהודים, שהיו לפני המלחמה מחצית מאוכלוסיית העיר. (במחצית השניה של המאה התשע עשרה היוו היהודים את רוב אוכלוסיית העיר, התרבות היהודית פרחה שם בזכות בית הדפוס העברי הגדול ביותר בפולין, שפעל מהמאה ה-17) . הם מתחרים בכתיבת חיבורים על הנושא, מקיימים סיורים במה שנקרא היום "נובי-דבור היהודית", עיר שלא קיימת אלא בעדויות של מתי מעט, בצילומים דהויים ובמפות שמנסות לשרטט עבר.

     

    תוך כדי הסיור, בעזרת מילותיה של המדריכה - מורה להיסטוריה בתיכון המקומי, קמים כאן לתחייה בתי העץ שבהם התגוררו רוב יהודי העיר, (שלושה כאלה נותרו ברחבי העיר).

    אנחנו בעקבות המורה, שמצביעה מידי פעם על בתים שהתגוררו בהם יהודים, על בית גוטליב מנדל, על ביתו של חיים רוזנשטיין,  על בית הספר היהודי על שם יונקר, על בית ועד הקהילה, על הסנדלריה של שימשו כץ,  על ביתו של החייט זיידנברג איציק,  על המכולת של שפסל,  על מחסן הסחורות של צוקרמן ופינקלשטיין, שמות כמו ברק, קיילישק, בירנבאום, שול, הירש, וולף מתעופפים באוויר, פה היה בית המדרש, כאן היה החדר ושם ממול מבשלת הבירה של ברמן.


    ''

    עדיין נותרו בעיירה  בתי עץ , פעם התגוררו בהם יהודיה העשירים של העיירה

    ''

    ובבתים כאלו גרו העניים

    ''

    בבניין שלמעלה, התמקם הגסטפו

    ''

    מבית הכנסת נותר רק צילום דהוי

    ''

    הפארק בעיירה המנומנמת היום

    ''

    הכנסיה שהיתה ועדיין היא שם

    אחרי הטקס, עדיין נסערת, אני ניגשת לראש העיר, עד שאפלס את דרכי אליו, אני עוצרת להחליף כמה מלים עם מורה מקומית ועם איש זקן, נפיל חסון וצלול, דינוזאור ששרד מאז לנו פה בני משפחתי, הוא ראה במו עיניו, הוא יכול להעיד. אני חוזרת באוזניו על שם משפחתה של סבתי.

    "היתה להם מאפייה", הוא אומר, הוא יוכל לקחת אותי לשם.

     

    הודות לזקן, אני יודעת שהמאפיה היתה ברחוב פוֹך, כמה דקות אחר כך, אחרי שהגעתי לשם אני שואלת את עצמי, טוב, עכשיו אני יודעת איפה היתה המאפיה, אז מה, אם אני יודעת.

    האם עצם הידיעה תשנה משהו בעולם, האם לא יירצחו עוד אנשים בגלל מוצאם, דעותיהם, גזעם, מינם. אני למודת נסיון דיי כדי לדעת, שדבר לא ישתנה.


    ''

    רחוב פוך 15, לשם הוביל אותנו, מי שטען שהמאפייה היתה שם. אולי  היתה, ואולי לא

    ''

    כבוד מאוחר

    בשעות אחר הצהריים במועדון התרבות המקומי בעיירה, שלושה גימנזיסטים, שחיבוריהם זכו במקומות הראשונים בתחרות, קוראים את מה שכתבו. אני מופתעת מרמתם הגבוהה של החיבורים, מהסגנון,  מהטיעונים הפילוסופיים והמוסריים, מאורך היריעה ומהעריכה המדוקדקת.

    לא נעים  להודות, אבל כשאני משווה זאת לאוצר המלים העלוב ויכולת הביטוי של הגימנזיסטים במקומותינו, אני  קצת  מתביישת. ואם לא די בזה, התלמידים תרגמו את חיבוריהם לאנגלית והם קוראים אותם שנית באנגלית לטובת הקהל הזר, שאינו דובר פולנית -  והס באולם. כשעה עורכת קריאת החיבורים ואין פוצה פה ומצייץ.

    לא רק אני מופתעת מרמתם של החיבורים, גם ראש העיר, שעולה על הבמה אחרי התלמידים, מצהיר, שלא יאמר מלה באנגלית, אחרי דברי התלמידים כל מה שיאמר באנגלית, יישמע עילג, הוא ידבר רק פולנית.

     

    ''

     

    תיכוניסטים מבית הספר "אילן אסף רמון" מגדרה רוקדים "פולונז" עם תיכוניסטים מנובי דבור, במפגש שהתקיים בנובי דבור בספטמבר 2014. הצלום לקוח מפרסום רשמי באתר עיריית נובי דבור.

    אני מודה לצביקה פלצינשקי, ישראלי (הרוח החיה, שיזמה והניעה את האירוע, אביו נולד בנובי דבור), שהעיר והוסיף, שביזמתו נערכו שני מפגשים בין נוער מישראל ובין תיכוניסטים מנובי דבור במסגרת פרוייקט הסובלנות. צביקה הביא שתי קבוצות נוער ישראלי לנובי דבור, הקבוצה האחת הגיעה ב-2012 והשניה - המתועדת בצילום למעלה  השנה.

    לפי עדותו של צביקה, בני הנוער הישראליים , שנכחו במפגשים, היו אף הם רהוטים מאד. מטרת המפגשים היתה ליצור דו-שיח עכשוי בין תלמידים ישראלים לפולנים, להפגיש את הנוער מישראל עם ההווה הפולני, להעמיק את הידע של הנוער שם על עבר היהודים בעיר, וכן, ליצור תקווה לעתיד אחר וטוב יותר, עתיד של סובלנות .


    (C) כתבה באבא יאגה, צילמו שמואל פ. ובאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (63)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/11/14 18:17:

      צטט: barir 2014-11-06 10:35:28

      מרגש, תודה
      לך התודה, חברה
        6/11/14 10:35:
      מרגש, תודה
        5/11/14 07:53:

      צטט: ישראל איגרא - isig 2014-11-01 18:27:00

      צטט: באבא יאגה 2014-10-30 23:05:35

      צטט: ישראל איגרא - isig 2014-10-29 23:56:24

      ליהדות פולין שנמחקה, היו כאלף שנות היסטוריה.

      האנטישמיות שם נמהלת בחלב אם..

      כיום הם מגייסים כספים מיהודים בעולם, שמשפחותיהם נשחטו שם, להקים אתרים ומוזיאונים, למשוך תיירות יהודית.

      לעודד את כלכלתם הגוססת.

      אגורה שחוקה, לא הייתי משקיע שם!

      תודה, ישראל, יש אנטישמיות מושרשת בפולין, בתור ילידת פולין ומי שבלתה שם את ילדותה, חוויתי אותה על בשרי, אבל יש גם פרושמיות, שאסור להתעלם ממנה וגם אותה חוויתי ואני עדיין חווה בבקוריי שם.

      אין לשכוח שפולין או נכון יותר    שליטיה היו אלו שהסכימו לקבל את היהודים לשטחם, ולכן שם ולא במקום אחר חיו רוב יהודי אירופה, שגורשו ממדינות אחרות.

      זאת ועוד, בגלל הריכוז הגדול של יהודים בפולין, הנאצים בחרו לרכז  את השמדת היהודים על אדמת פולין, זול היה להם יותר להסיע את יהודי אירופה לפולין, מאשר להסיע את יהדות פולין מחוץ לגבולותיה. בסופו של דבר מי שאחראים לשואה הם הנאצים ולא הפולנים.

      וחוץ מזה, האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, ואני שנולדתי שם וינקתי פולנית קשורה לשם, והרגשתי אינה דומה לשלך

      ההשמדה של היהודים מכל רחבי אירופה, התבצעה בבפולין, לא רק בגלל מספר יהודיה, אלא בעיקר בגלל נכונות התושבים הפולנים, לשיתוף פעולה נלהב ומלא בתוכנית.
      אז שלא יתעטפו כיום באיצטלות צדקניות וינסו לשקם כלכלתם בתיירות יהודית.
      בכל מקרה זו דעתי ואמרתי אותה גם לידיד, שגייס לאחרונה כמיליון דולר, להקמת מוזיאון לזכרון קהילה בכפר אנטישמי נידח, שבו חי סבא שלו וקהילה שלא שמענו את שמה.
      הצעתי לו שישקיע הכסף, במערכת חינוך בארץ לזכרם, במקום לפטם את החלאות הפולנים, בכספי ניצולים!

       

      או.קיי, אינני מנסה לשכנע אותך, האנטישיות בפולין התחילה עם בוא היהודים לשם, אבל הסיבה שהגרמנים בחרו להקים בפולין את מחנות ההשמדה היתה כלכלית ואסטרטגית! במקום להעביר מיליוני יהודים מפולין לארץ אחרת, היה להם זול יותר להעביר את יהודי אירופה לפולין! פולין היתה במרכז אירופה וקרובה לגרמניה. נדמה לי, שאילו הסיבה היתה שנאת יהודים, הם היו מוצאים קר פורה מאד באוקראינה ואפילו בצרפת, ששם השלטון שיתף פעולה עם ההשמדה.

      נכון שהיו פולנים רבים ששיתפו פעולה, אבל היו שסכנו לא רק את עצמם, אלא גם את בני המשפחה והצילו יהודים. 

      בענין השקעה בפרוייקט חינוך בארץ, אני תמיד בעד.

      צטט: באבא יאגה 2014-10-30 23:05:35

      צטט: ישראל איגרא - isig 2014-10-29 23:56:24

      ליהדות פולין שנמחקה, היו כאלף שנות היסטוריה.

      האנטישמיות שם נמהלת בחלב אם..

      כיום הם מגייסים כספים מיהודים בעולם, שמשפחותיהם נשחטו שם, להקים אתרים ומוזיאונים, למשוך תיירות יהודית.

      לעודד את כלכלתם הגוססת.

      אגורה שחוקה, לא הייתי משקיע שם!

      תודה, ישראל, יש אנטישמיות מושרשת בפולין, בתור ילידת פולין ומי שבלתה שם את ילדותה, חוויתי אותה על בשרי, אבל יש גם פרושמיות, שאסור להתעלם ממנה וגם אותה חוויתי ואני עדיין חווה בבקוריי שם.

      אין לשכוח שפולין או נכון יותר    שליטיה היו אלו שהסכימו לקבל את היהודים לשטחם, ולכן שם ולא במקום אחר חיו רוב יהודי אירופה, שגורשו ממדינות אחרות.

      זאת ועוד, בגלל הריכוז הגדול של יהודים בפולין, הנאצים בחרו לרכז  את השמדת היהודים על אדמת פולין, זול היה להם יותר להסיע את יהודי אירופה לפולין, מאשר להסיע את יהדות פולין מחוץ לגבולותיה. בסופו של דבר מי שאחראים לשואה הם הנאצים ולא הפולנים.

      וחוץ מזה, האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, ואני שנולדתי שם וינקתי פולנית קשורה לשם, והרגשתי אינה דומה לשלך

      ההשמדה של היהודים מכל רחבי אירופה, התבצעה בבפולין, לא רק בגלל מספר יהודיה, אלא בעיקר בגלל נכונות התושבים הפולנים, לשיתוף פעולה נלהב ומלא בתוכנית.
      אז שלא יתעטפו כיום באיצטלות צדקניות וינסו לשקם כלכלתם בתיירות יהודית.
      בכל מקרה זו דעתי ואמרתי אותה גם לידיד, שגייס לאחרונה כמיליון דולר, להקמת מוזיאון לזכרון קהילה בכפר אנטישמי נידח, שבו חי סבא שלו וקהילה שלא שמענו את שמה.
      הצעתי לו שישקיע הכסף, במערכת חינוך בארץ לזכרם, במקום לפטם את החלאות הפולנים, בכספי ניצולים!

        30/10/14 23:05:

      צטט: ישראל איגרא - isig 2014-10-29 23:56:24

      ליהדות פולין שנמחקה, היו כאלף שנות היסטוריה.

      האנטישמיות שם נמהלת בחלב אם..

      כיום הם מגייסים כספים מיהודים בעולם, שמשפחותיהם נשחטו שם, להקים אתרים ומוזיאונים, למשוך תיירות יהודית.

      לעודד את כלכלתם הגוססת.

      אגורה שחוקה, לא הייתי משקיע שם!

      תודה, ישראל, יש אנטישמיות מושרשת בפולין, בתור ילידת פולין ומי שבלתה שם את ילדותה, חוויתי אותה על בשרי, אבל יש גם פרושמיות, שאסור להתעלם ממנה וגם אותה חוויתי ואני עדיין חווה בבקוריי שם.

      אין לשכוח שפולין או נכון יותר    שליטיה היו אלו שהסכימו לקבל את היהודים לשטחם, ולכן שם ולא במקום אחר חיו רוב יהודי אירופה, שגורשו ממדינות אחרות.

      זאת ועוד, בגלל הריכוז הגדול של יהודים בפולין, הנאצים בחרו לרכז  את השמדת היהודים על אדמת פולין, זול היה להם יותר להסיע את יהודי אירופה לפולין, מאשר להסיע את יהדות פולין מחוץ לגבולותיה. בסופו של דבר מי שאחראים לשואה הם הנאצים ולא הפולנים.

      וחוץ מזה, האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, ואני שנולדתי שם וינקתי פולנית קשורה לשם, והרגשתי אינה דומה לשלך

        29/10/14 23:56:

      ליהדות פולין שנמחקה, היו כאלף שנות היסטוריה.

      האנטישמיות שם נמהלת בחלב אם..

      כיום הם מגייסים כספים מיהודים בעולם, שמשפחותיהם נשחטו שם, להקים אתרים ומוזיאונים, למשוך תיירות יהודית.

      לעודד את כלכלתם הגוססת.

      אגורה שחוקה, לא הייתי משקיע שם!

        28/10/14 21:02:

      צטט: * אילת השחר * 2014-10-28 05:57:44

      .

      זכרונם לברכה.

      תודה על הכתבה המצולמת והמיוחדת.

      .

      תודה שקראת, איילת

        28/10/14 05:57:

      .

      זכרונם לברכה.

      תודה על הכתבה המצולמת והמיוחדת.

      .

        25/10/14 12:46:

      צטט: עומרבן דב 2014-10-24 14:22:20

      מיטב העם היהודי , האסכולה הגדולה והמפוארת ביותר נרצחה בפולין .

      כן, תודה על התגובה

        24/10/14 14:22:
      מיטב העם היהודי , האסכולה הגדולה והמפוארת ביותר נרצחה בפולין .
        24/10/14 13:58:

      צטט: מיסיס H 2014-10-23 22:42:54

      מרגש.

       תודה רבה

        23/10/14 22:42:
      מרגש.
        21/10/14 20:13:

      צטט: דליהו 2014-10-21 18:40:44

      סליחה על האיחור אולואונורה. מסע קשה עשית אל שורשיך אל תהומות הזועה.האבנים שנילקחו מהמידרכות והפכו למצבות.הסיפור מסופר על ידך וכך יזכר לעד.השמים שותקים הם תמיד שותקים.אבל אולי באמת הנוער לומד.
      תודה שקראת, דליה. אני מקווה שהנוער לא רק לומד, אלא גם מפנים

       

        21/10/14 18:40:
      סליחה על האיחור אולואונורה. מסע קשה עשית אל שורשיך אל תהומות הזועה.האבנים שנילקחו מהמידרכות והפכו למצבות.הסיפור מסופר על ידך וכך יזכר לעד.השמים שותקים הם תמיד שותקים.אבל אולי באמת הנוער לומד.
        20/10/14 19:36:

      צטט: yoyo50 2014-10-19 21:22:31

      ערב טוב לכולם ---------------- אלאונורה תמונות מאוד מרגשות יפות -------------- סבתא שלי גם פולנית אבל צערי לא יודע מאיפה ----------------- בטח יש משהו רק לחברים שלי בלבד בנושא
      תודה רבה, יואב
        20/10/14 19:35:

      צטט: shabat shalom 2014-10-19 17:30:11

      לא יודע לענות על שאלות אוניברסליות אבל אני כבר אחרי 6 מסעות שרשים על אדמות שבהן דרכו ונקברו אבותי. מצחיק. לחפש חיים אבודים על אדמה שמסרבת לספר
      כן, ללא ספק, אנחנו מגוכחים ואף על פי כן אנושיים כל כך, גם אני כבר הייתי שם לא מעט...

       

        20/10/14 19:33:

      צטט: שולה ניסים 2014-10-19 17:07:03

      הקישור לא עבד. הגעתי לכאן דרך ביקור בבלוג. רשימה יפה אלאנורה. וגם התמונות.
      תודה רבה, שולה, נגד או בעד הקישורים ממש אין לי מה לעשות, לקפה הפתרונים

       

        19/10/14 21:22:
      ערב טוב לכולם ---------------- אלאונורה תמונות מאוד מרגשות יפות -------------- סבתא שלי גם פולנית אבל צערי לא יודע מאיפה ----------------- בטח יש משהו רק לחברים שלי בלבד בנושא
        19/10/14 17:30:
      לא יודע לענות על שאלות אוניברסליות אבל אני כבר אחרי 6 מסעות שרשים על אדמות שבהן דרכו ונקברו אבותי. מצחיק. לחפש חיים אבודים על אדמה שמסרבת לספר...
        19/10/14 17:07:
      הקישור לא עבד. הגעתי לכאן דרך ביקור בבלוג. רשימה יפה אלאנורה. וגם התמונות.
        18/10/14 22:28:

      צטט: philia 2014-10-18 20:31:53

      עכשיו. התמונה הזו מקבלת משנה תוקף.

       

      ''

       

      שבוע טוב.

      ונתנה תוקף...

       

        18/10/14 22:27:

      צטט: Gfaus 2014-10-18 00:08:26

      מעניין, תודה

      תודה שקראת, חבר

       

        18/10/14 22:26:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2014-10-18 12:24:53

      מעורר מחשבה...

      תודה, שוש

       

        18/10/14 22:24:

      צטט: OritZehavi 2014-10-18 11:03:44

      האם עלינו לחקור את עברינו? כן. כי זאת המיוייבות שלנו למתים, לחייהם שהיו פה, לעצמנו. כתבה יפה

      כן, אורית, גם אני חושבת כך, נוסף למחויבות למתים, בלי חקר עבר אין תרבות, גם היהדות  נבנית ונסמכת על הזכרון,

        18/10/14 22:13:

      צטט: גייסוןג'ייסון 2014-10-18 08:04:46

      כרגיל פוסט וצילומים יפים והשאלה שמנקרת גם במוחי הפעוט....אז ראיתי, אני יודע איפה, אז מה? הגלגל ממשיך להסתובב וההיסטוריה לעולם חוזרת....אולי אנחנו חיות כאלה.... שרק חושבות ש"עברנו," למדנו", "גדלנו".... כשבפועל הכול נכון אולם אנחנו מהר מוחקים את מה שהיינו ועודנו (למרות הלמידה וההתפתחות) ואז שבא מישהו ומשקף לנו את המקומות האלה אחריי הכחשה קצרה הם מתפרצים במלוא עצמתם.

      תודה רבה, ג'ייסון, גם אני שואלת את עצמי את אותן שאלות, תשובות לא תמיד יש, שנלמד ונדע ללמד וללמד את הלקחים.

       

        18/10/14 22:10:

      צטט: כורך דברים 2014-10-17 22:14:22

      הרמה הגבוהה של התלמידים שציינת, אומרת שלפולין המאוששת מובטח עתיד טוב. רמת החינוך וההשכלה במדינות המתאוששות באירופה מחורבן ומשטר דיכוי ממושך היא גבוהה, כך גם באיטלה, צרפת, הולנד וסקנדינביה. זה לא נמדד במספר פרסי הנובל. מדובר במדינות שתמיד מתפתחות, וגם הרמה המדעית והאמנותית בהן גבוהה מאד ומתקדמת. כל אירופה, כמו ספרד אחרי גירוש היהודים, הידרדרו והתעכבו מאד בגלל בריחה והשמדה של התושבים היהודים. האוניברסיטאות המפוארות של כל הארצות שהפשיזם לסוגיו השתלט עליהן בשנות השלושים, איבדו את מעמדן המוביל לארה"ב עד היום. את איכות התרומה של היהודים החרוצים ויודעי קרוא וכתוב, לא ניתן להחזיר לאירופאים, עכשיו חייבים להזהר על זה כאן בישראל, גם כאן העתיד תלוי בזה. הנסיעה הזו שלך, ללא קשר להרגשתך,שאינה ידועה לי, היא חשובה. לנירצחים כל העולם חייב לקיים טקסי אזכרה כאלה.

      "גם כאן העתיד תלוי בזה..." אני מסכימה לגמרי, תודה רבה

       

        18/10/14 22:07:

      צטט: נערת ליווי 2014-10-17 19:22:46

      כותרת מעולה! 

      מכירה את השיר מהמחזמר אנני? בטוחה שכן.

      לפני כמה ימים חברה ואני הלכנו לנו היכן שהילכנו ואני פצחתי בשיר ההוא.. רק מה, במקום לשיר את המיחים בשפת המקור של השיר, שרתי "פה-לנ-יה פה -לה-ניה אי לאב יא- פה-לניה ..." את ההמשך אני לא אכתוב לך כאן.. האנשים מסביב לא ממש הכירו את השיר / מחזמר או אולי לא התפעלו מיכולת השירה שלי. 

       

      והנה הוא פה למי שלא ממש מכיר//ה:

       

       

      ''

      צחקתי, הזכרת לי עם "הפולניה" את הבן שלי, כשהיה אולי בן ארבע חמש אהב לשמוע סיפורי פולניה, בשבת בבוקר היה ריטואל, היה מגיע למיטה שלי וקופץ על המזרון וצועק "פוּלניה, פוּלניה" , מנסה לדרבן אותי לספר לו סיפורים משם, זה היה לפני המון המון זמן! הוא כבר מזמן לא קופץ על מזרונים

        18/10/14 21:59:

      צטט: נערת ליווי 2014-10-17 19:14:13

      את נהדרת בלבן משקיפה מלעלה. את והעננים. קיר המצבות מבחינתי לפחות שווה ערך לעיר האבנים. לגבי מה שנעמה כתבה. מכירה עוד אחת שלא רצתה לחזור לשם למרות שהיא הגיעה במקור מחבל ארץ שונה מעט. וחוסר הרצון שלה לחזור לא היה כעס על מה שהיה, אלא כי את הזכרונות שלה ואת הגזל היא זכרה מצוין. וגם את מי שלא ניתן להחזיר. אותה אחת. כן ראתה באיזו תכנית טלויזיה משחזרת שכיות חמדה מבית ההורים. שכיות חמדה שלא פשוט לשים עליהם יד היום. להבדיל מדברים נטולי ערך כספי שכן נגררו לארץ הזאת.

       

      יופי של תמונות הבאת!! 

      כיוון שנולדתי שם, אחרי המלחמה ואני אישית לא עברתי את מוראותיה, פולין היא בשבילי המולדת הראשונה והיחס שלי הוא אמביוולנטי תמיד. אני אוהבת את השפה, אני אוהבת את הנופים וכשהגעתי לשם בשנות השמונים, זו היתה בשבילי טלטלה גדולה, גיליתי אז שאני מרגישה ואני חולמת בפולנית!

       

       

        18/10/14 21:51:

      צטט: יסינראל 2014-10-17 19:04:32

      מעניין, מרגש ובעיקר משמעותי. כל הפוסטים שלנו לא מגיעים לקרסולי הפוסט הזה שלך, שהוא מצבה דיגיטלית עוצמתית. ואשר לשמים שחוזרים בתמונות: שמים בקשו רחמים שלא היו ש--ם.

      נעים לי לקרוא את תגובותייך, שושן, תודה רבה

       

        18/10/14 21:50:

      צטט: נעמה כאן 2014-10-17 18:32:29

      שגרירה חשובה את לנו בטקס כזה...עם המוכנות שלך לקבל את ההווה ואני מודה שאני פחות סלחנית ולכן עוד לא נסעתי לפולין מעולם.

      תודה נעמה, כן אני מקבלת את המציאות כפי שהיא, במה שאין באפשרותי לשנות, יותר מזה, כיוון שאני ילידת פולין, הרגשות הם אמביוולנטים

       

        18/10/14 21:48:

      צטט: זירעונית קוסמית 2014-10-17 17:17:46

      תודה לשיתוף מעניין ועצוב, שבת שלום:))

      תודה על הקריאה וההזדהות

       

        18/10/14 20:31:

      עכשיו. התמונה הזו מקבלת משנה תוקף.

       

      ''

       

      שבוע טוב.

        18/10/14 12:24:
      מעורר מחשבה...
        18/10/14 11:03:
      האם עלינו לחקור את עברינו? כן. כי זאת המיוייבות שלנו למתים, לחייהם שהיו פה, לעצמנו. כתבה יפה
        18/10/14 08:04:
      כרגיל פוסט וצילומים יפים והשאלה שמנקרת גם במוחי הפעוט....אז ראיתי, אני יודע איפה, אז מה? הגלגל ממשיך להסתובב וההיסטוריה לעולם חוזרת....אולי אנחנו חיות כאלה.... שרק חושבות ש"עברנו," למדנו", "גדלנו".... כשבפועל הכול נכון אולם אנחנו מהר מוחקים את מה שהיינו ועודנו (למרות הלמידה וההתפתחות) ואז שבא מישהו ומשקף לנו את המקומות האלה אחריי הכחשה קצרה הם מתפרצים במלוא עצמתם.
        18/10/14 00:08:
      מעניין, תודה
        17/10/14 22:14:
      הרמה הגבוהה של התלמידים שציינת, אומרת שלפולין המאוששת מובטח עתיד טוב. רמת החינוך וההשכלה במדינות המתאוששות באירופה מחורבן ומשטר דיכוי ממושך היא גבוהה, כך גם באיטלה, צרפת, הולנד וסקנדינביה. זה לא נמדד במספר פרסי הנובל. מדובר במדינות שתמיד מתפתחות, וגם הרמה המדעית והאמנותית בהן גבוהה מאד ומתקדמת. כל אירופה, כמו ספרד אחרי גירוש היהודים, הידרדרו והתעכבו מאד בגלל בריחה והשמדה של התושבים היהודים. האוניברסיטאות המפוארות של כל הארצות שהפשיזם לסוגיו השתלט עליהן בשנות השלושים, איבדו את מעמדן המוביל לארה"ב עד היום. את איכות התרומה של היהודים החרוצים ויודעי קרוא וכתוב, לא ניתן להחזיר לאירופאים, עכשיו חייבים להזהר על זה כאן בישראל, גם כאן העתיד תלוי בזה. הנסיעה הזו שלך, ללא קשר להרגשתך,שאינה ידועה לי, היא חשובה. לנירצחים כל העולם חייב לקיים טקסי אזכרה כאלה.
        17/10/14 19:22:

      כותרת מעולה! 

      מכירה את השיר מהמחזמר אנני? בטוחה שכן.

      לפני כמה ימים חברה ואני הלכנו לנו היכן שהילכנו ואני פצחתי בשיר ההוא.. רק מה, במקום לשיר את המיחים בשפת המקור של השיר, שרתי "פה-לנ-יה פה -לה-ניה אי לאב יא- פה-לניה ..." את ההמשך אני לא אכתוב לך כאן.. האנשים מסביב לא ממש הכירו את השיר / מחזמר או אולי לא התפעלו מיכולת השירה שלי. 

       

      והנה הוא פה למי שלא ממש מכיר//ה:

       

       

      ''

        17/10/14 19:14:

      את נהדרת בלבן משקיפה מלעלה. את והעננים. קיר המצבות מבחינתי לפחות שווה ערך לעיר האבנים. לגבי מה שנעמה כתבה. מכירה עוד אחת שלא רצתה לחזור לשם למרות שהיא הגיעה במקור מחבל ארץ שונה מעט. וחוסר הרצון שלה לחזור לא היה כעס על מה שהיה, אלא כי את הזכרונות שלה ואת הגזל היא זכרה מצוין. וגם את מי שלא ניתן להחזיר. אותה אחת. כן ראתה באיזו תכנית טלויזיה משחזרת שכיות חמדה מבית ההורים. שכיות חמדה שלא פשוט לשים עליהם יד היום. להבדיל מדברים נטולי ערך כספי שכן נגררו לארץ הזאת.

       

      יופי של תמונות הבאת!! 

        17/10/14 19:04:
      מעניין, מרגש ובעיקר משמעותי. כל הפוסטים שלנו לא מגיעים לקרסולי הפוסט הזה שלך, שהוא מצבה דיגיטלית עוצמתית. ואשר לשמים שחוזרים בתמונות: שמים בקשו רחמים שלא היו ש--ם.
        17/10/14 18:32:
      שגרירה חשובה את לנו בטקס כזה...עם המוכנות שלך לקבל את ההווה ואני מודה שאני פחות סלחנית ולכן עוד לא נסעתי לפולין מעולם.
      תודה לשיתוף מעניין ועצוב, שבת שלום:))
        17/10/14 16:18:

      צטט: עמנב 2014-10-17 16:07:37

      מעניין מאד. גם אמי הגיעה ארצה מפולין באמצע שנות השלושים והיא היחידה מכל משפחתה הענפה ששרדה. שבת שלום, עמוס.
      תודה, עמוס, הורי הגיעו לארץ הרבה יותר מאוחר, רק בנות החמישים המאוחרות

       

        17/10/14 16:07:
      מעניין מאד. גם אמי הגיעה ארצה מפולין באמצע שנות השלושים והיא היחידה מכל משפחתה הענפה ששרדה. שבת שלום, עמוס.
        17/10/14 12:58:

      צטט: גילהסטחי 2014-10-17 12:22:19

      חוויה מסעירה שמטלטלת את הערכים והמוסר התלויים בזיכרון. לי מהצד נשבר הלב למקרא הרשימה, בטח לך שחווית את המסע הזה היה קשה שבעתיים.
      תודה רבה, גילה, לא , זה מעניין, לא נשבר לי הלב, לא הפעם. אולי בגלל שחוויתי את החויות הללו כל כך הרבה פעמים , כל כך הרבה פעמים שמעתי על כך מהורי, אחר כך בקרתי במקומות ההם, קראתי על כך בלי סוף, חלמתי ואני עדיין חולמת, אני כותבת על זה גם כן כבר שנים בכל מיני אופנים,  הפעם נסעתי לטקס, זה היה מרגש, אבל הלב קצת התאבן לי. אני תמיד מתרגשת אחר כך ולא בזמן.
        17/10/14 12:22:
      חוויה מסעירה שמטלטלת את הערכים והמוסר התלויים בזיכרון. לי מהצד נשבר הלב למקרא הרשימה, בטח לך שחווית את המסע הזה היה קשה שבעתיים.
        17/10/14 11:24:

      צטט: באבא יאגה 2014-10-17 08:29:25

      צטט: ד. צמרת 2014-10-17 07:48:09

      מדינת ישראל צמחה על אפרם של הנספים בשואה.
      אני מסכימה אתך, השאלה הגדולה היא מה עושים בידיעת העובדה הזאת?

       

       

      מזכירים זאת לכל עם ישראל פעמיים ביום, בכדי שלא נאלץ לשוב לאיאורופה.

        17/10/14 08:29:

      צטט: ד. צמרת 2014-10-17 07:48:09

      מדינת ישראל צמחה על אפרם של הנספים בשואה.
      אני מסכימה אתך, השאלה הגדולה היא מה עושים בידיעת העובדה הזאת?

       

        17/10/14 08:27:

      צטט: ארנה א 2014-10-17 07:44:09

      תודה על השיתוף. מרגש. חשוב לדעת. חשוב לזכור.
      תודה רבה, כן, חשוב לדעת, השאלה מה עושים עם הידיעה, האם הידיעה הזאת משנה את העולם...

       

        17/10/14 08:26:

      צטט: מרב 1956 2014-10-17 06:55:28

      הכתיבה שלך, מרגשת.

      במהלך הקריאה חשבתי לעצמי, למה זה חשוב

      ואז הגעתי לזה

      כמה דקות אחר כך, אחרי שהגעתי לשם (למקום המאפיה)אני שואלת את עצמי, טוב, עכשיו אני יודעת איפה היתה המאפיה, אז מה, אם אני יודעת.

      האם עצם הידיעה תשנה משהו בעולם, האם לא יירצחו עוד אנשים בגלל מוצאם, דעותיהם, גזעם, מינם. אני למודת נסיון דיי כדי לדעת, שדבר לא ישתנה..

      כן, מירב, תודה, השאלות שלנו דומות, חברה

        17/10/14 08:24:

      צטט: rossini 2014-10-17 05:06:10

      מסע שורשים מרגש.

      לזכור ולא לשכוח.

      תודה רבה, רק שרש אחד

       

        17/10/14 07:48:
      מדינת ישראל צמחה על אפרם של הנספים בשואה.
        17/10/14 07:44:
      תודה על השיתוף. מרגש. חשוב לדעת. חשוב לזכור.
        17/10/14 06:55:

      הכתיבה שלך, מרגשת.

      במהלך הקריאה חשבתי לעצמי, למה זה חשוב

      ואז הגעתי לזה

      כמה דקות אחר כך, אחרי שהגעתי לשם (למקום המאפיה)אני שואלת את עצמי, טוב, עכשיו אני יודעת איפה היתה המאפיה, אז מה, אם אני יודעת.

      האם עצם הידיעה תשנה משהו בעולם, האם לא יירצחו עוד אנשים בגלל מוצאם, דעותיהם, גזעם, מינם. אני למודת נסיון דיי כדי לדעת, שדבר לא ישתנה..

        17/10/14 05:06:

      מסע שורשים מרגש.

      לזכור ולא לשכוח.

        16/10/14 22:46:

      צטט: א ח א ב 2014-10-16 21:53:40

      העבר שבעצם לא נקבר. ...!!
      כן הוא קם עלינו ובכלל על אירופה, מצוי שם בכול

       

        16/10/14 22:39:

      צטט: bonbonyetta 2014-10-16 21:49:19

      *

      אין לי מילים.
      רק הי"ד.
      תודה לרשימה חברה, לא בטוחה אם הייתי מסוגלת לעשות נסיעה כזו.

      אני רגילה לנסיעות כאלה, בונבון, זו לא הנסיעה הראשונה שלי לשם, הנסיעה הראשונה שלי בשנות השמונים לפולין היתה מטלטלת מאד

       

        16/10/14 22:37:

      צטט: דוקטורלאה 2014-10-16 21:33:29

      הביטוי שהיה מקובל הוא "פו-לין", כלומר תלון כאן. נהניתי מאד למקרא הכתוב וכמובן התרשמתי מהתמונות. בביתי, אמי הובאה לארץ כילדה קטנה ולא זכרה דבר מליטא עיר הולדתה. משפחת אבי חיה בגליציה, אך האב קבל משרת מנהל בית ספר עברי בגבול גליציה - רומניה, והמשפחה עברה לגור ברומניה, שם גם נולד אבי, הצעיר ב-13 ילדי המשפחה.. אבי עלה לארץ באחת העליות הראשונות, כי נמאסה עליו האנטישמיות בגולה. כאשר נישאתי ורצינו לנסוע לעיר הולדתו, הוא הביט בנו בתמיהה ואמר : "אני יליד תל-אביב"... כך שמעולם לא נסענו למקום מגורי הורינו. (הורי בעלי הגיעו מגאליציה).

      תודה לך, גם משפחת אימי היא מגאליציה, אימי התגעגעה מאד לנהר הסאן, שעל שפתו עברו ילדותה ונעוריה

       

        16/10/14 21:53:
      העבר שבעצם לא נקבר. ...!!
        16/10/14 21:49:

      *

      אין לי מילים.
      רק הי"ד.
      תודה לרשימה חברה, לא בטוחה אם הייתי מסוגלת לעשות נסיעה כזו.

        16/10/14 21:33:
      הביטוי שהיה מקובל הוא "פו-לין", כלומר תלון כאן. נהניתי מאד למקרא הכתוב וכמובן התרשמתי מהתמונות. בביתי, אמי הובאה לארץ כילדה קטנה ולא זכרה דבר מליטא עיר הולדתה. משפחת אבי חיה בגליציה, אך האב קבל משרת מנהל בית ספר עברי בגבול גליציה - רומניה, והמשפחה עברה לגור ברומניה, שם גם נולד אבי, הצעיר ב-13 ילדי המשפחה.. אבי עלה לארץ באחת העליות הראשונות, כי נמאסה עליו האנטישמיות בגולה. כאשר נישאתי ורצינו לנסוע לעיר הולדתו, הוא הביט בנו בתמיהה ואמר : "אני יליד תל-אביב"... כך שמעולם לא נסענו למקום מגורי הורינו. (הורי בעלי הגיעו מגאליציה).
        16/10/14 19:41:

      צטט: n1free 2014-10-16 19:24:19

      משפחת אבי מעיירות קרובות בסביבה.

      ביקרתי בעיירות אלה לפני עשר שנים.

      ביקור פרידה ממקומות שלא הכרתי.

      אזלו כוכבי.

      תודה, גם אצלי אין זו הפעם הראשונה שם. וכוכבייך לא יאזלו לעולם

       

        16/10/14 19:24:

      משפחת אבי מעיירות קרובות בסביבה.

      ביקרתי בעיירות אלה לפני עשר שנים.

      ביקור פרידה ממקומות שלא הכרתי.

      אזלו כוכבי.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין