צטט: א ח א ב 2014-10-20 20:08:34
להיות או לא להיות ....:)
ויליאם שקספיר לקח לא את הרעיון
ואני מתכוון לתבוע אותו על הקשר של מילים
צטט: דוקטורלאה 2014-10-20 17:00:10
הציור , שמוצא חן בעיני, מראה את המגמה שכתבתי בדברי תגובתי. הגבר המצוייר אינו ממהר לתת, אפילו שמדובר במים, מחיי נפשות. הוא רציני ובוחן את המצב הנקרה לפניו. אבל, אם הוא מחליט לסייע, הרי הוא ערוך ומוכן לסיוע מיידי וחיוני.
אהבתי את הפרשנות והיא אכן מתחברת לתגובתך .
זאת גדולתה של האמנות כאשר מצליחים לחבר מילים לקווים שמעניקים להם משמעות בשני מישורים.
תודה כפולה.
צטט: דוקטורלאה 2014-10-20 16:56:02
הבית, במיוחד הבית היהודי, מחנך לנתינה. ואפילו נתינה ביד רחבה. אי אפשר להתחמק מהמחשבה שחינוך זה יש בו גם קורטוב של אינטרס משפחתי. האמונה היהודית רואה בנתינה מרצון, את ראשיתה של הקבלה. הנותן, עשוי להרוויח, לכן יש לעודד מעשים כאלה. הזמנים החדשים לימדו את הציבור התנהגויות אחרות. לימדו את הצורך בבחינה של המועמד לקבלה, ריסנו באופן זה את הנתינה הספונטאנית, היא הפכה למחושבת יותר, ובחנה מה תהיינה תוצאות הנתינה. הנתינה בלא חשבון הצטמצמה לימי מצוקה. מצבי מלחמה, אסונות טבע, אירועים חמורים משפחתיים או קהילתיים. הנתינה השקולה הולכת ותופסת יותר ויותר את מקומה של "נתינה בלא חשבון, מכל הלב". יחשוב כל אדם על מצב זה ויקבע את עמדתו בנדון.
לאה יקרה,
אין ספק שהנתינה שינתה את פני החברה....
נתת מגוון רחב של נקודות חשובות שמסבירות בקצרה את התהליך של נסיגה למרות החינוך היהודי שציינת .
המשמעות שינתה "מוטציה" בעקבות התפתחות מדינית, כלכלית,חברתית, משפחתית.
ועל כך כולנו מכים על חטא ומיישרים קו.
יוצא דופן בעיתות מלחמה, שם הנתינה חוצה גבולות.
לאה, תודה להעשרה.
צטט: סטאר* 2014-10-20 12:16:22
ואני אומרת ״לתת זה גם לקבל״. בעצם הנתינה אנחנו מקבלים בראש ובראשונה לעצמנו ומתמלאים באנרגיות ...
שלום חברה יקרה,
שאלה לי אליך בחשבון פשוט של ירקן: " אם אתן לך נשיקת געגועים שערכה 10 ואקבל ממך בחזרה נשיקת געגועים שערכה 10
האם התוצאה עדיין תהיה שווה לאפס ?![]()
כוכי, אין ספק שהנתינה משפיעה עלינו בראש ובראשונה .
תודה לך.
צטט: HagitFriedlander 2014-10-20 09:10:23
גם הכתוב וגם המצויר מציף את ההרהורים באשר לנתינה...זו שמחושבנת בכלל אני לא סופרת...זו שהיא יתר על המידה היא חונקת ומעיקה לעיתים וסיבותיה עימה לכאן ולכאן...כשהנתינה נקיה וגם ללא ציפיה לתמורה היא היפה בעיני...והציור מתחבט אם לתת או לא ומרוב שהוא מתעקש סוגר את ליבו הוא מפסיד ומבזבז אהבה/מים חיים וגם הקרוב לליבו באמת יוצא נפסד...♥♥♥
ישנו סיפור ידוע שמספר על זקן גלמוד שנכנס למסעדה וביקש מהמלצרית לאכול ליד השולחן.
ביקש לקבל ציפס עם סלט וקציצה.
שאל את המלצרית: "כמה זה עולה?
ענתה: "20 ש"ח"!
שאל: "אם אוריד את הסלט, כמה זה יעלה עכשיו"?
ענתה:" 15 ש"ח".
שאל:"אם אוריד את הציפס, כמה יעלה רק הקציצה"?
ענתה בזעף! :"עשרה שקלים".
אמר:"אז תביאי לי בבקשה רק את הקציצה".
אכל הזקן את הקציצה ויצא לדרכו.
המלצרית ראתה על השולחן שהזקן השאיר 20 ש"ח על הארוחה והטיפ.
ודמעות ניגרו מעייניה כשהבינה שהיא טעתה בהתייחסותה הבוטה.
כפי שכתבתי :"לנתינה אין חוקים".
תודה חגית
צטט: debie30 2014-10-20 07:12:43
הציור מבטא היטב את ההרהורים על הנתינה ועל החיבוק העצמי.
דבורה, החיבוק העצמי הוא: רציונל שבולם את תחושת הבטן שמאוד רוצה לרוץ ולתת ללגום
מים יקרים מהכד ל"אנשים צמאים". (זה משהו מולד פרי תוספת חינוך מהבית).
אך הכמות מוגבלת....ולכן בית שמאי בולם!
כי: "עניי עירך קודמים"!
תודה דבורה .
צטט: אי שה 2014-10-19 21:17:57
צטט: sari10 2014-10-19 17:50:06
אהבתי את ההגיגים וגם את הציור!
הוא נותן ברגל מאחור?
או אולי מקבל את כד המים?
נותן בהחבא? לכן זה מאחור והידיים שלובות?
אני אוהבת לתת וגם לקבל,
לא בחשבונאות אלא מכל הלב ♥
קודם לתת בלי תוכניות... אם קיבלת הרווחת כפול ואם לא גם הרווחת...
גם את העמדה הזאת צרכים לקבל בהנה למרות שאני אישית חושב אחרת.
דעתי כפי שחדוה ברנר כתבה.
ואיש אינו יכול לומר מי צודק ומי לא.
רק מבחן התוצאה היא שקובעת.
תודה לתגובתך אצלי בפוסט
צטט: sari10 2014-10-19 17:50:06
אהבתי את ההגיגים וגם את הציור!
הוא נותן ברגל מאחור?
או אולי מקבל את כד המים?
נותן בהחבא? לכן זה מאחור והידיים שלובות?
אני אוהבת לתת וגם לקבל,
לא בחשבונאות אלא מכל הלב ♥
שרי, אהבתי את התהיות שהעלית, נתת מחשבה מעניינית לפרטים שבציור.זה מעשיר את הרעיון בעוד שאלות. ...
הנתינה הטהורה היא עניין של יכולת ורצון בתנאי שהיא אינה בכפיה.
ישנם ישראלים שבנינו קוראים לזה "פרייארים".
לכן כל אחד רשאי להגדיר את הנתינה שלו לפי רגשותיו בלבד .
וצרכים לקבל זאת בהבנה כי אין חוקים כתובים,
תודה שרי
צטט: חדוה ברנר 2014-10-19 17:24:25
כל מקרה לגופו. לפעמים מרגישים רצון גדול לתת, אז נותנים, למרות שכביכול לא "מגיע". לפעמים מרגישים שזה לא נכון לתת. בקיצור, אני בדעה לנהוג כפי שמרגישים.
מי שמצפה לקבל מידה כנגד מידה יתאכזר מאוד...
כל נתינה היא אינדיבידואלית וכפי שכתבת :" לנהוג כפי שמרגישים".
תודה לך.
אהבתי את ההגיגים וגם את הציור!
הוא נותן ברגל מאחור?
או אולי מקבל את כד המים?
נותן בהחבא? לכן זה מאחור והידיים שלובות?
אני אוהבת לתת וגם לקבל,
לא בחשבונאות אלא מכל הלב ♥
daniol
בתגובה על מתכונים שלי מהירקות בדוכני
שתי מדרשות מחשבה
נוגעות בסוגיה של נתינה.
בית הלל היה אומר:
"על שני דברים אני נותן".
לתת מאהבה.
לתת הזדמנות שנייה.
בית שמאי אומר:
"על שני דברים אני לא נותן".
כשהאהבה היא חד צדדית.
כשהזדמנות הראשונה כשלה.
האם ישנה דרך שלישית
שתשלב בין שתי הגישות
שתעמיד אותן כאחד ?...
מבית הורי נאמר:"עדיף לתת ולא לקבל.