כותרות TheMarker >
    ';

    על דא ועל הא

    ארכיון

    0

    מלחמות העולם בארץ על המילקי בברלין...

    34 תגובות   יום שני, 20/10/14, 12:54

    באמת נמאס כבר ממלחמות העולם האלה.

    התחלתי להעיר סוף סוף ויצא - כמו לעתים - פוסט ארוך ואישי מאד קריצה

    מה לעשות - אדם חושב אנכי, אבל גם אקסהיביציוניסטית חסרת תקנההסנני

    לעתים זה גם עוזר בפרסום לג'ובים עתידיים - גם חשוב...

    ובנוסף -  מנסה להגיד דברים חשובים בלי לשעמם חיוך

     

    למי שיש סבלנות - אפשר גם לקרוא בהמשכים -  

    יש המון תמונות ומוזיקה... כדאי מגניב

    תגובה שלי בענין - מתומצתת יותר - אפשר למצוא בדיון באקטואליה 

    כאן: http://cafe.themarker.com/topic/3154533/

     

    אני "ירדתי" מהארץ הקדושה ב-1971 –בגיל 23

     

    http://cafe.themarker.com/image/1258685/

     הכובע מאנגליה - "ביבה", למי שזה מושג בשבילו(ה) ביקור ראשון בנכר שנתיים קודם.


    לא "ירדתי" בגלל הרצון לשיפור מצבי הכלכלי,

    למציאת משרה מבוקשת

    או מכל הסיבות האחרות שמוזכרות לאחרונה.

     

    אני רציתי פשוט להתאוורר קצת -  מישראל, מישראלים

    (אף שגם כאן היו רוב ידידי הקרובים לא ישראלים...!)

    רציתי לחוות עולם!

     

    גם אז לא היה קל פה, אולי הרבה יותר קשה!

    (אבל היו לנו אז גם פחות דרישות! )

    בן זוגי באותם ימים ואנכי גרנו בירושלים, בנחלאות,

    (שבניגוד למשופצים היקרים של היום - באמת היתה אז סלאם )

    בדירת חדר שהיה צמוד לה מטבחון של חצי מ' על 1מ'

    עם בית שימוש בחצר שבעלי הבית השתמשו בו גם.

    (זה גיליתי רק אחרי שנכנסנומזעיף את הפהשום נקיון לא עזר...)

     

    הוא היה עדיין בשלבי סיום תואר

    ואני הרווחתי "בובקעס" במשרה מכובדת במוזיאון ישראל.

     

    והיינו מאושרים.


    ''

    בחצר ה"ארמון" בנחלאות קריצה

     

    אבל אז עוד האמנו בכך שהממשלה בכל זאת רוצה בטובתנו

    והיתה תקווה – עדיין...

    על אף אי החזרת השטחים וכו בעקבות ששת הימים.

    ההשלכות לטווח ארוך - כפי שהזהיר לייבוביץ - עדיין לא הופנמו באמת. 

     

    לפני הזוגיות הזו, היה בכוונתי "להתאוורר" דווקא בלונדון-  

    אותה ביקרתי כשנתיים קודם לכן -

    אולי גם ללימודי אמנות מעשית כלשהי.

    לונדון היתה אז ה"ברלין של היום" - מהרבה בחינות.

    אבל לונדון לא חיכתה ליחיוך

    ''

    (חוה'לה (בת גילי בערך וגם מהקריות) דווקא הוציאה את השיר הזה כשאני שבתי...ב-1983)

     

    הגעתי במקום זה לקנדה - (אף שמעולם לא נמשכתי ליבשת אמריקה )

    כי הלכתי בעקבות אותו בן זוג – קנדי שנולד בארץ,

    להורים "עולים" מקנדה, אשר שוב "ירדו" מסיבה כלשהי...

    שם גדל בבית שהמשיך להיות ציוני מאד

    דובר עברית כשפה שניה,

    בבית ספר חילוני יהודי וב"שומר הצעיר" - 

    הוא וכמוהו גם אחיו ואחותו הצעירים ממנו 

    שגם הם  "עלו" ו"ירדו" מסיבות שונות אחריו.

    הוא הגיע לכאן בגיל 18 כדי להתגייס - בהתנדבות.

    מן הסתם - שלא כמוני, ילידת הארץ...תמים

     היה דווקא ציוני מושבע לשון בחוץ

    אבל נאלץ לשוב לקנדה בשל ניתוח מסובך - בגלל לחץ הוריו.

     

     

    התכוננתי לארץ הקרה עם שעות של שיזוף על שפת הים

    ועם מעיל תפור לפי מידה (!)  בעיר העתיקה :)

    ''

    (כשהגעתי עם זה באוקטובר 71  לשדה התעופה בטורונטו

    היה בדיוק מן חמסין או INDIAN SUMMER כפי שמכנים זאת בקנדה–

    ובני משפחת בן זוגי שקיבלוני שם -  שכבו על הרצפה מצחוק...)

     

    ''

    משמחת את המחלים מהניתוח בעלי הסתו בקנדה נשיקה 

    אחד הדברים שחסרים לי פה – הסתו הנפלא . גם ימי ראשון וכריסטמס – כשהוא לא מסחרי...

     

    כשנפרדנו אחרי כמה שנים - הוא חזר לארץ – לפני!

    אני נשארתי שם עוד כ-6 שנים נוספות בגפי,

    שבהן הפכתי "אישיות מולטי גראטה" מגניב בעולם תיאטרון הבובות.

    נחשבתי לאחת מטובי הבובנאים של קנדה (!) 

    שנכללו בספר שנכתב על הנושא ב-1980: 

    ''

    הגעתי עד ל - SMITHSONIAN INSTITUTION  -

    דווקא עם אותם שלוימה ורוח'ל מההצגה "הכי יהודית" שלי -

    "לך סגור ת'דלת" - מסיפורי חלם - 

    לארוע חנוכה-כריסטמס במוזיאון. 

     

     

    ''

     

    ''

     

    ואחרי כל זה -  החלטתי בכל זאת לשוב לכאן ב-1983 -

    (עם דרכון קנדי כמובן...פיווווו...לעת צרה הסנני)

    מהרבה סיבות . 

    אף אחת מהן לא בגלל שלא היה לי טוב ב"נכר" –

    מקצועית, חברתית או כלכלית.

    אף אחת מהן לא בזכות המצב בארץ -

    מקצועי, חברתי או כלכלי...

     

    דווקא בשנה האחרונה בקנדה החל תיאטרון הבובות

    שהקמתי 6 שנים קודם לכן להחזיק את עצמו ואותי כלכלית

    וכמעט לא הייתי צריכה לפרסם עוד. 

    ההזמנות להצגות היהודיות שלי באו בעיקר מהגויים...(!)

    אפילו מבתי ספר קתוליים!! 

    (תרמו לכך הענין בקנדה ובארה"ב בנושאים אתניים ותנכיים,

    בנוסף לאיכות ההצגות ולהמלצות הקולגות -

    שם יש פירגון גדול - בניגוד למתרחש בארץ...)

    ומכך בסופו של דבר עשיתי את ה"כסף הגדול"

    הכל יחסי כמובן קריצה- בשנה האחרונה הזו. 

     

    ידידי בקנדה אמרו:"השתגעת?!- עכשו את עוזבת?"

     

    אנגלית היתה שגורה בפי היטב עוד לפני שהגעתי –

    ורוב חיי שם, מחשבותי וכתיבתי התנהלו בשפה זו.

     

    גם לא הייתי "לבד בניכר". 

    היה לי בעיר חוג רחב  של חברים קרובים ומעניינים

    יהודים ולא יהודים כאחת. לדוגמא –

    משפחה יהודית מסורתית,  איתה חגגתי פסח וראש השנה

    ואחת לא יהודיה - איתה חגגתי כריטמס נחמד וביתי, כמו שצריךחיוך

     

    עם הרבה מחברי שם מאותה תקופה –

    כמו עם שתי משפחות אלה - נשמר הקשר כששבתי לארץ,

    על אף ניתוק פיזי של יותר מעשרים שנה.

    אני לא יכולתי להגיע לשם מהארץ כל אותן שנים -

    בגלל קושי כלכלי!!!

     

     אז מה באמת גרם לי לשוב למקום המופרע הזה?מופתע

     

    אחת מהסיבות במכלול אלה שבגללן שבתי -

    היתה - שעמום...הסנני

    מן ניכור מהסביבה והאנשים -

    במאקרו הקנדי  - לא הקרובים לי ! 

    בגלל סיבה זו - שקלתי במקביל גם לעבור לניו-יורק...

    חשבתי ששם יהיה יותר דינאמי מגניב

    ואפרופו  - היתה לי אז - כמו גם היום - גם רשת משפחה וחברים קרובים

    ברחבי ארה"ב - ממזרח למערב - מצפון לדרום ובודאי בניו יורק - 

    שהייתי יכולה להיעזר בה ל-RELOCATION שלאזרח קנדי אינה בעיה גדולה.

     

    אבל נשוב לענין ה"שעמום"...

    זוכרת שהדבר הראשון שכתבתי להורי מקנדה כשהגעתי לשם, היה:

    "מה שמדאיג פה את האנשים זה -

    אם ירד גשם ב- WEEKEND או לא"...

    הלוואי עלינו כאן.

     

    אחת הסיבות ה"טפשיות" האחרות לשובי היתה גם געגועים.

     שהציפו אותי משום מה,

    כשהרחתי שם לפתע פרחים של "גדר חי", ׁ(בסגול...) למשל,

    שעטר את גינות רוב הבתים בשכונת ילדותי בארץ...

     

    ב- 13 שנות שהותי בקנדה

    כמעט לא היה לי מגע כלשהו עם ישראלים.

    מבחירה –  הלא רציתי להתאוורר...

    התופעה של שכונות שלימות המאוכלסות בישראלים

    עם דוכני פלאפל ברחוב וכו -  דחתה אותי - בהמעטה.

    (גם בברלין, כמובן, יש היום את התופעה הזו.)

     

    הקשר עם הארץ היה בעיקר דרך מוספי "הארץ" ששלחו לי הורי.

    (בעיקר, עבור המאמרים המלומדים והמפרגנים של מבקר התיאטרון

    ואיש האשכולות מיכאל אוהד,

    אותו גם פגשתי בשובי. לאלה שלא מכירים - חפשו בגוגל...)

     

    לא היה אז אינטרנט,

    בו אתה יכול באמת לעקוב אחרי הכל בלחיצת כפתור.

    ברדיו הקשבתי בעיקר למוזיקה קלאסית – כמו כאן...

    את זמרי הפופ האנגלים והאמריקאיים של שנות השבעים

    וזמרי העם הקנדיים כגון GORDON LIGHTFOOT

    הכרתי בעיקר דרך בן זוגי, חבריו ואחיו הקטנים...

    http://cafe.themarker.com/video/2006223/

    נראה טוב הבחור- בערך בגילי...

    הוידיאו די חדש והוא כמעט לא השתנה.  לא מתקמטים כל כך בקור הקנדי :)

     

    ׁ(אחת מההפתעות הלא צפויות שהיו לי בטורונטו

    היה חוסר הגיוון בידע ובהשמעה של מוזיקה מהעולם,

    על אף היותה עיר מהגרים מובהקת עם מיעוט אנגלוסקסי!

    אנחנו היינו הרבה יותר קוסמופוליטים מבחינה זו כאן -

    כבר אז ובודאי היום!!! ) 

     

    היו כמובן הביקורים מדי שנה שנתיים

    לשמירת הקשר עם משפחתי וחברי בארץ

    ןלהתעדכנות קלה בנעשה קריצה

    הנה דוגמא - 1976 במאה שערים.

    אין חדש תחת השמש...רק השמות משתנים מזעיף את הפה

    ''

     

    אבל משום מה – "במקרה" - בשנתיים האחרונות שלי בקנדה –

    דרך חברים בארץ – נוצר קשר עם כמה ישראלים בעיר,

    אשר כמוני – נקלעו לשם מסיבות שונות ולא באו "לעשות כסף" כסף

    ופתאם  "נורא" נהניתי מחברתם:

    משמחת החיים השופעת –

    (בלי צורך לשתות קודם עשרה בקבוקי בירה... היום לצערי זה כבר לא נכון..)

    מהצחוקים הספונטניים 

    מהישירות ומהציניות המבודחת

    והיכולת לרדת אחד על השני בלי להתכוון לפגוע.

    כל אלה חסרו לי מאד בשנות שהותי בקנדה - בלי שידעתי.

    זוכרת טיול קייקים עם קבוצה ישראלית כזו –

    בשנתי האחרונה שם -

    ''

    3 ימים של צחוק בלתי פוסק ואני התמוגגתי.

     

    הבנתי פתאם איזה מאמץ היה זה בשבילי לשמור על לשוני

    ולהיות מנומסת ופוליטיקלי קורקט כל השנים.

    "אפילו" אני – הבאה מבית יקי טוב ודוברת גרמנית,

    שבארץ מרגישה מאד "אירופאית",

    פתאם -  "שם" הבנתי עד כמה אני באמת ישראלית במהותי (!)

     

    וכך ההחלה להתגבש ההחלטה.

    בגלל הסיבות הלא מעשיות הנ"ל – 

    ועוד כמה שנראו קצת יותר מעשיות. למשל:


    - התאלמנותה והזדקנותה של אימי

      (אף שלא הייתי בת יחידה)


    - המחשבה (הנכונה) שבן זוג חדש כלבבי אמצא דווקא בארץ...


       במשך 6 שנות עבודתי האינטנסיבית עם תיאטרון הבובות - 

       פרוייקט "זוגיות-נישואים מחדש -ילדים" - לא בדיוק היה בראש מעייני...

       

      אבל ב-1983 כבר הייתי בת 35

      והשעון הביולוגי החל לתקתק בקול רם קריצה רואים פה, לא?

      (גם על זה כבר כתבתי פעם בפוסט חושפני כאן :

       http://cafe.themarker.com/post/2836679/ )


    ''

    (צילם ידידי ניר ברקת -לא ראש העירמגניב

     צלם מקצועי מצוות מוזיאון ישראל שהכרתי דרך קשרים שם, אשר גם "ירד" לקנדה)

     

    אז "עשיתי חושבים" והגעתי להחלטה הקשה לשוב ארצה –

    מה שהכניס אותי לחרדות לא מבוטלות –

    שנה שלימה לפני ששבתי בפועל.

    אבל כמו יקית טובה עשיתי זאת בצורה מאד מסודרת.

     

    שלחתי שתי מכולות:

    אחת רק בשביל תיאטרון הבובות וכל הציוד הנלווה.

    במכולה השנייה היו: 

    - כמה פריטי ריהוט עתיק שאני אוהבת –

        בממדים מתאימים לדירות קטנות (!)

        חפצים שעלו מעט שם והינם יקרים פה – ועדיין ברשותי עד היום -

       משתלבים עם רהיטי איקיאה שגיליתי כאן ...

     

    - כמה מכשירים אלקטרונים,כמובן, שמותר היה ל"ייבא" כ"יורד חוזר"...

       (במכס לא האמינו לי שכלי העבודה החשמליים ה"גבריים" - במכולת תיאטרון הבובות - היו שלי ...

       לעומת זאת - מיקסר הקנווד - שגם הוא עדיין אצלי –

       ושבעיקר השתמש בו אח"כ בן זוגי בארץ –והיום בני...נבוך

       לא עורר אצל המוכסים שום תהייה..)


    - כמו כן - קצת יותר בגדים באיכות טובה..

        נהגתי לקנות בעיקר בחנויות הודיות וחנויות יד שניה - בגדים שחלקם גם עדיין ברשותי ...

        כמו מעיל הפרווה האמיתית -רחמנא ליצלןמופתע ששילמתי עבורו $20 (קנדי!...)

        ולבשתי בשלגים האחרונים בירושלים למגינת הרבה מחברי הצמחונים-טבעונים כאן :)

    ''

     

    את הבגדים החדשים - כאלה שבקנדה לא הייתי זקוקה להם כלל – 

    (כמו סוודריםחם שם בתוך הבתים בחורף. משתמשים בחולצה קלה בפנים ומעיל כבד בחוץ .)

    קניתי במכירות סוף עונה –

    (פתאם גיליתי שם קניונים שעד אז לא ביקרתי בהם כלל- כמו שאיני עושה פה בד"כ...)

    חלק מה"חדשים" האלה, שאיני נכנסת בהם היום, מזעיף את הפה 

    לובשת עכשו, לעתים, בתי וחברותיה מתפעלות מהרטרו...צוחק

     

    פיזית הגעתי לארץ עם:

     

    - 80 $ קנדיים (!) חיוךבכיס


    - חתול אהוב שהיה חלק מחיי - לגמרי - 

    ולא עלה בדעתי להשאירו שם...

       (COAL TO NEWCASTLE אמרו לי חברי דוברי האנגלית - והמבין יבין...)

    ''

    גם מחיי הבובות...

    ''

    את לוקחת אותו - את לוקחת אותי ! הבנת???

     

    - שני ארגזים של הצגה אחת שכבר היו לי עבורה הופעות בארץ –

    ''

     

    - וכמה בגדים בתרמיל גב –

     

    כל זה – עד שיגיעו המכולות.

     

    כך שבתי לארץ - לבנות ולהיבנות בה קריצה

    ואולי אי"ה גם להקים משפחה – ו"השם" רצה חיוך

    (ראו הפוסט שהזכרתי לעיל...)

     

    הגעתי לכאן ב-1983 -

    לאינפלציה הכי גדולה שאי פעם היתה פה -

    שבעטיה החלו לחשב מחירי דירות ושכר הופעות בדולרים.

    ולמלחמת לבנון הראשונה המתמשכת,  שפרצה שנה קודם 

    כשהייתי בביקור מוזמן ע"י הפסטיבל לתיאטרון יהודי

    עם תיאטרון הבובות שלי.

    תמונה והסבר על מעשי כאן באותו זמן:  http://cafe.themarker.com/image/2164853/

     

    ידידי בארץ אמרו:"השתגעת?!- עכשו את חוזרת?"

     

    ידעתי שחיי הכלכליים יהיו קשים בהרבה כאן –

    ביחוד מכיון שהייתי צריכה להתחיל כמעט מהתחלה

    עם פרסום תיאטרון הבובות שלי.

    הייתי מוכנה לכל זה – וגם הצלחתי לא רע בכלל.

    אבל, מאחר שעזבתי את הארץ ב-'71 שנה לאחר סיום התואר,

    לא באמת חייתי כאן את החיים האמיתיים כמבוגר אחראי...

    לגמרי לא הייתי מוכנה לביורוקרטיה הנוראית

    שמצפה לעוסק העצמאי הזעיר עם מס הכנסה וביטוח לאומי וכו 

    אין צורך לפרט.

    מצער לאמר, שעל אף המיחשוב והאינטרנט -

    מבחינה זו מעט מאד השתנה כאן.

    (אני רואה את זה אצל ילדי ששניהם פתחו תיקי עוסק זעיר לאחרונה.

    מריצים אותך הלוך ושוב – מטרידים אותך באין סוף ניירת וכו וכו.)

     

    בקנדה לא הייתי צריכה להירשם בשומקום.

    הדפסתי קבלות, שמרתי קבלות הכנסה והוצאה

    ובסוף השנה מילאתי טופס סטנדרטי - של מס הכנסה

    שבו גם מחשבים את חובותיך לביטוח לאומי.

    קלי קלות למילוי עצמי או 25 $ (קנדי קריצהליועץ מס,

    במשרדים פתוחים לקהל בכל העיר – והניירת גמורה.

    לא יודעת בכלל איך נראה משרד של מס הכנסה

    או ביטוח לאומי בקנדה.  הכל בעיר הבירה – אוטווה.

    הכל נעשה בדואר ואין תורים וריצות למשרדים.

     

    לקושי הזה כאן לא הייתי מוכנה. צעקה

    זוכרת איך הריצו אותי בנמל חיפה - גרתי תחילה אצל אימי -

    באמצע החום של חודש אוגוסט ממשרד למשרד

    בשביל פתיחת תיק.  זחלתי עם דמעות בעיניים.

     

    גם עם זה התמודדתי ושרדתי.

     

    אבל הדברים האלה

    זה הלא רק קצה הקרחון היום -

    ולא הקושי הכלכלי גרידא

    הם שגורמים בסופו של דבר לבן אדם לחשוב פעמיים

    אם כדאי לו להמשיך להיאבק על החיים בארץ

    שבה הוא מרגיש אחרי הכל הכי בבית.

     

    והיום – הרבה יותר גרוע.

    אין תקוה. יש יאוש.

    יאוש כל כך גדול ממה שקורה –

    פוליטית וחברתית.

    במדיניות חוץ ובמדיניות פנים.

    יאוש ממי שמוביל את המדינה הזו.

    יאוש מכך שאין להם אלטרנטיבות ראויות.

    יאוש ממה שלא קורה וצריך לקרות.

    סיר לחץ יומיומי –

    בטוח לא משעמם...הסנני

     

    וזה מה שגורם למחשבה לעזוב – אפילו אצלי, שוב.

    בטח לא המילקי. איכס..

     

    והיום – יותר מתמיד –

    יש רבים שרוצים להתאוורר קצת –

    מעיק פה... זכותם, לא??

     

    אבל, ילדים – למה דווקא ברלין??????

    (וזה מפי מישהי שעבדה 4 שנים להשיג לילדיה דרכון יורו גרמני...)

    על זה – על ברלין בפרט ועל גרמניה ואירופה בכלל -

    בפוסט אחר...

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/10/14 17:40:

      צטט: Lisi-strata 2014-10-23 11:28:51

      ועוד משהו בשבילך - נערת ליווי שלי חמודה -

      השתדלת במיוחד בשבילי שהכתוב יהיה קל להבנה????

      בד"כ , כידוע לך מימים ימימה - אני צריכה מאד להתאמץ

      כדי להוכיח "הבנת הנקרא" בפוסטים ובתגובות שלך :) 

      תודה!!!! תגובה מעולה ולגמרי לענין - אספת את עצמך היטב! 

       

      ''

       

       

      תודה מותק!!

      יש לי חיוך של חתול מרוצה עכשיו נשיקה

        27/10/14 17:30:
      סיפור חיים ייחודי. ועל ברלין - פעם אחרת...
        23/10/14 23:13:

      צטט: lemira 2014-10-23 22:55:17

      וההיסטוריה של הבחירות שלך מעניינת מאוד

      חיוך
        23/10/14 22:55:
      וההיסטוריה של הבחירות שלך מעניינת מאוד
        23/10/14 11:28:

      ועוד משהו בשבילך - נערת ליווי שלי חמודה -

      השתדלת במיוחד בשבילי שהכתוב יהיה קל להבנה????

      בד"כ , כידוע לך מימים ימימה - אני צריכה מאד להתאמץ

      כדי להוכיח "הבנת הנקרא" בפוסטים ובתגובות שלך :) 

      תודה!!!! תגובה מעולה ולגמרי לענין - אספת את עצמך היטב! 

       

      ''

        23/10/14 11:20:

      צטט: נערת ליווי 2014-10-23 00:43:21

      אענה לך בתוך הטכסט :) 

      דרלינג. האמת, לא ממש ארוך.

      נורא ארוך - מה איתך...בגלל התמונות :)  התמצית בדיון

      ובכמה הערות כאן למטה...

       אפילו רוב התמונות זכורות לי כולל ההיא מהחיה המתה. בשלג של ירושלים. (חחחחחח)

      טוב היינו פעם חברות ממש שלובות אחת בתוך השניה -

      באמת התפלאתי שחבר ותיק אחר אמר שלא ראה תמונות שלי מהתקופה ההיא כאן...

      אבל באמת יש אחת שאני לא מכירה (בסירה. בסירה). נכון חחחחח

      ובכלל הזכרת לי עוד כמה שלך כשהיית עוד יותר קטנה :-))

      וכמה את יפה!! וואלה תודה...

      ראי מה הגבתי פה לזאבון השועל בענין זה - אחרי שעניתי על הדברים החשובים...

      אבל אני אוספת אותי ומגיבה לעניין. 

       

      למה ברלין את שואלת? מה זה משנה. שילכו לאן שבא להם. אם הם יכולים.

      נכון - בעיה שלי אישית - ברלין... וגרמניה בכלל... - כמו שאמרתי - כל זה בפוסט אחר...

      כאילו שוינה יותר רע או טוב,

      גם נכון - הייתי בוינה והרגשתי שם עוד יותר רע... חוצמיזה שאהבתי לראות את כל מה שקשור לסיסי ושות..

      או הולנד לדוגמא.

      גם נכון - לגמרי.  יצא הרבה זבל עליהם בסרטים וכו לאחרונה... 

      ראיתי גם ספר אצל מישהו -"המיתוס על הולנד"....

      אנשים הם אנשים.  בדיוק!

      וגם בארץ שלנו נורא נוח להסחף אחרי סיסמאות. פעם זה חסרי דיור (לא רק צעירים) שעוברים לא רק לשדרה של רוטשילד, פעם זה קוטג' (לא ההוא עם הגינה הצמודה) ועכשיו המילקי נטול התוספות.

       

      אם כאן דרעק אז מה זה בעצם משנה לאן לוקחים את התחת ועפים.

      את הרי יודעת מעולה איך נראית עיר הקודש.  לטוב ולרע - נא לא להשמיץ סתם תלאביבים...:)

      ונכון. זה עצוב איך הארץ הזו תראה עוד דור או שניים.

      אבל מצד שני ממתי אני מדברת על דמוגרפיה ויחס של חובשי כיפות שחורות שהצבא שלהם זה מה שמורה להם אלוהים. וערבים שכן משרתים בכוחות הבטחון.

      בקיצור עדרים אני מעדיפה של חיות שרועות באחו. גמני...הגדרה מעולה! אשתמש בציטוט...

        ולא כאלה שקוראות פה ושם עיתונים. 

       

      ובגלל שאת לא קוראת דואר פנימי. מזכירה לך שכשאת מגיבה לא לכתוב פה את השם שלי!! 

      כן קוראת - בגלל הפוסט הזה כאן שלקח לי כמה ימים :)  ועוד כמה עניינים טובים ולא

      לא הספקתי להתייחס לדואר הפנימי... - בקריאה ותגובות...

        23/10/14 11:06:

      צטט: התרנגול 2014-10-22 16:39:16

      אני, בתור עופות, כשאני מסתכל עליכם, בכל פעם אני רואה שכל ישראלי הוא סיפור!

      כל בן אדם הוא סיפור, תרנגול יקר :)
      ואנחנו היהודים - על אחת כמה וכמה.
      לכן - כאשר אני פוגשת אדם שמעניין אותי -
      אני מיד "מתחילה לראיין" אותו -
      כפי שילדי אומרים עלי בצחוק - זה לעתים מביך אותם :)

       

        23/10/14 11:01:

      צטט: גלית א' 2014-10-23 01:02:36

      צטט: Lisi-strata 2014-10-21 09:07:51

      צטט: גלית א' 2014-10-21 08:41:05

      למה לא ברלין?

      אגב, אין שם שכונות שלמות המאוכלסות בישראלים עם דוכני פלאפל ברחוב. יש שם פחות מ-10,000 ישראלים, זה כל הסיפור. אין להם ממש השפעה על האופי של העיר.

      אנשים עזבו את ישראל עוד מלפני קום המדינה. בארצות הברית יש מאות אלפים ישראלים לשעבר. כל אחד יחיה איפה שטוב לו וישלם את מחיר ההחלטה שלו, בתחושת ניכור, זרות, מה שלא יהיה. אבל לא צריך לעשות מזה אידאולוגיה.

      -----------------------------------

      בדיוק. בענין האידיאולוגיה.

      בדיון בדיוק כתבתי על כך בצורה זו:

      ------------------------

      אנחנו לא בבית סוהר אידיאולוגי כאן!!!

      ביחוד כשהוא רחוק מאאאאד מלהיות "אור לגויים"

       כפי שהתכוונו הרצל וז'בוטינסקי והרב קוק
      ועוד הרבה טובים ותועים וטועים מימין ומשמאל כאחת

      במרוצת ייסוד ופיתוח הפרוייקט הלאומי הזה...


      אנשים תמיד הלכו ובאו בלי קשר למצב הכלכלי -

      המדיני והפרטי.

      גם אני.

       

      לפעמים צריך פשוט להתרענן קצת -

      לראות עולם ותרבויות אחרות -

      לראות כמה אנחנו קטנים -

      ולא מרכז העולם כמו שנראה מהחדשות בתקשורת

      וכמו שאנחנו חושבים...

      לראות שיהדות זה גם דבר חיובי ויכול להיות כיף גדול-

      (את הפרספקטיבה הזו דווקא קיבלתי "בגולה"...)

      לראות שמעבר למצב הכלכלי והפוליטי המחורבן -

      והלא כולנו יודעים שזה לא חדש -

      יש פה גם המון דברים חיוביים ואנשים נפלאים

      ואוירה חברתית מיוחדת שאין במקומות אחרים!

      ----------------------------------------------------

      ובענין ברלין - יודעת שאת אחת מהמתלהבות...

      לא שופטת אף אחד - גם כאן זו בחירה אישית שלי!

      ברלין בפרט וגרמניה בכלל - אצלי רק לביקור.

      אולי דווקא כי אני רהוטה בשפה.

      ראי מה הערתי לאחרים פה למטה.

       

      אבל כמו שאמרתי -

      זה פוסט בפני עצמו...

      ________________________________________

      לגבי החלק הראשון - מסכימה אתך לחלוטין.

      ובעניין האותיות הקטנות: זה לא שאני מהמתלהבות. פעם הצהרתי שכף רגלי לא תדרוך בגרמניה. אבל סבתא שלי גדלה בברלין (כן, דיברנו על זה כבר), ואחותי עברה לשם לפני שלוש שנים בעקבות עבודה. וכך הגעתי לביקור ואהבתי מאוד מהעיר. מן הסתם יש עוד ערים מלהיבות לא פחות באירופה ובעולם בכלל וגם בהן יש ישראלים, אבל בלי כל הטרררם שמסביב.

      __________________________________________

       

      בענין ברלין וישראלים מאורגנים שם ודוכני פלאפל וחומוס  -

      את תמימה. או עיוורת או מתעלמת...

      אולי אחותך לא בעניינים האלה

      אני זוכרת היטב איך הגעת לשם -

      וגם את שורשינו הדומים...

       ואיך התלהבת מברלין בפוסט שכתבת בקפה - מגניב

      בטח לא עניתי שם,  או לגמרי בקצרה - כי כאמור זה נושא לפוסט שלם.

      נראה לי שהגיע הזמן - כשיהיה לי זמן :) אוספת חומר... גם בגללךקריצה

      בינתיים - 

      את דוכן הפלאפל ובעליו -

      שבארץ לא היית במיוחד אוהבת - בהמעטה....

      כפי שפירסם עצמו בפייס איפשהו שיש לי לשם נגישות -

      לא מצאתי.

      אבל בחיפושים מצאתי שני לינקים מעניינים אחרים בנושא:

      http://spitzmag.de/pdf  - מגזין בעברית בברלין.

      ישראלים בברלין - תרבות...

      http://www.mouse.co.il/world/CM.world_articles_item,1275,209,61168,.aspx

       

      ויש עוד הרבה - ישראלים בפייסבוק שמדווחים כל מיני דברים "מגניבים" -

      כמו פתיחת הסניף הראשון אחרי השואה של "השומר הצעיר"...

      איך היית את מגיבה על זה????

      כשאני הגבתי שזה לא נראה לי אירוע משמח במיוחד - וקצת אבסורדי -

      בעל ההודעה "המשמחת" נעלב מאד. התנצלתי....

      למה אינך חברה באתר הפייסבוק HOPPE HOPPE REITER 

      לצאצאי היקים ??? תמצאי שם את כל זה ועוד הרבה באמת מעניין...

       

      אלה בדיוק הדברים שנמנעתי מהם ב-13 שנותי בטורונטו

      כפי שציינתי בפוסט כאן.

      הכוונה שלי היתה, כאמור, להתרענן מישראל וישראלים

      ובברלין -  אם - מסיבה כלשהי הייתי מגיעה לשם -

      על אחת כמה וכמה שלא הייתי מחפשת דברים כאלה...

       

       

       

       

        23/10/14 10:16:

      צטט: מזל וברכה 2014-10-22 13:49:02

      שאפו יקירתי. חת'כת חיים ומרץ עם המון חוצפה ותסס. אם אני היום תומכת בקולי קולות במהגרים פוטנציאלים זה לא מפני שלדעתי זה הדבר הנכון לעשות, אלא מפני שלדעתי אסור לאף אחד להתערב בחייו של אדם אחר ובחירותו לעשות כראות עיניו. נכון להיום, 22 באוקטובר 2014 שעה 13:45, מותר לאנשים לצאת ולבוא כרצונם והבוז לקרתנים ונמוכי המצח שפוחדים להישאר כאן לבד שמא יהיה עליהם לשאת באחריות לנהל ולקיים מדינה בכוחות עצמם. באשר לי, לא מתכוונת לקום ולהסתלק בקרוב מכיוון שלא חונכתי להרים ידיים כשקשה ועדיין אני תומכת בחירותו של כל אחד לעשות כראות עיניו. בתחום זה.

      ------------------------

      תודה :)

      כן - גמני חונכתי כמוך. .

      מתנדנדת בין הרצון לברוח ולחיות בשקט

      בין בחו"ל או בבועה הנוחה שלי פה - למשל בעבודה בגינתי הקטנה :) 

      לבין ריצה לראשת ממשלה.... (הלא אמרנו שאין אלטרנטיבות לקיים...)

      בראש מפלגת חברים מפה ומהפייסבוק 

      ועוד כהנה וכהנה ידידים/ות ומעריצים/ות.

      מגניב

      סתאאם - את ואני בטח נמשיך לקטר וכתוב וללייקק ולככב 

      כי אין לנו כבר הרבה כח לעשות מעשים ממש.

      ODER ...?

        23/10/14 10:06:

      צטט: כורך דברים 2014-10-21 13:59:34

      זה מגוחך איך פתאום כולם במדינה נעשו אחרים וקרובים של כולם,
      מייעצים, מחנכים, נוזפים, מעודדים, כאילו כולם אחים של המהגרים.
      אני לא מתייחס עכשיו לפוסט הנוכחי.
      ההתערבות הילדותית הזו בענייני אחרים,
      היא הכחשה לזה שהחברה בישראל היא חברה של שנאה קשה ונוראה, לא של איזו אחדות.
      זו שנאה לכל מי שעומד בתור לפני, לכל מי שהוא ממגזר אחר, שנאה נוראה בין עדות ,
      שנאה לכל אומות העולם כמעט, שנאה לממשלה, לתיקשורת, ושלא יגידו לי שיש כאן אחדות ושיתוף ואחווה.
      נמצאים ביחד אבל רק מהכרח.
      ופתאום מתנפלים על מי שמודיע שהוא יוצא מהביצה המהבילה שנוצרה כאן, שרותחת משנאות.
      _______________________________________-

       ערכתי אותך קצת...כדי שיקראו אחרים גם!
      מזדהה גם עם כל מה שאמרת כאן, אם כי הייתי מרככת קצת את המילה "שנאה" -
      ויש באמת גם הרבה אחווה  - אחרת לא חושבת שהייתי שבה לכאן...
      מה שהפתיע אותי בשובי -
      כתבתי בפוסט הנ"ל הערה אגבית
      על חוסר הפירגון כאן - גם באומנויות.
      זו גם היתה קבלת הפנים שזכיתי לה מקולגות 
      בתיאטרון הבובות בארץ
      שהיה אז רק בחיתוליו, באותה תקופה.  (1983),
      אף שאני פירגנתי מאד לכמה מהקולגות שהעלו הצגות מאד מוצלחות ברמה בינלאומית -
      (ואני באתי אז מחשיפה לתיאטרוני בובות בעולם כולו בפסטיבלים הבינלאומיים בקנדה וארה"ב).

      העריכו אותי על השגי בחו"ל, השתמשו בשמי כ"תיאטרון מקנדה"
      בשני הפסטיבלים הבינלאומיים הראשונים של הקרון בירושלים -
      אף שאני לא ביקשתי זאת כלל ובפעם השניה שעשו זאת -
      אחרי שהייתי פה כבר יותר משנה - ממש רתחתי על כך!
      בהצגות הודעתי לקהל שאני פה כ"יורד חוזר" ואני לגמרי ישראלית ולא "תיאטרון קנדי"...

      אחר כך איבדו ענין בי ונתנו לי להיאבק לבד -
      ההצלחות שלי בארץ היו על אף ארגון תיאטרון הבובות המקומי -
      לא בזכותו או בתמיכתו!
       
      היו מעטים מאותה תקופה ששמרתי על קשר איתם...
        23/10/14 09:46:

      צטט: alxm 2014-10-21 12:20:24

      הגעתי רק לכמחצית הפוסט שלך ולמרות החשק הרב להמשיך , כי הוא נפלא , נאלץ להתפנות לעיסוקיי . אשוב הנה , בלי נדר , כי זה פשוט מקסים .... ולא ידעתי ליזי שיפה כל כך היית בצעירותך כפי שמעידות התמונות שכאן ....

      ----------------------------

       

      מקווה שתמשיך - בין כל התמונות הנחמדות

      יש גם טכסט שכדאי לקרוא... לדעתי. הנ"ל הן רק הצ'ופר :)

      זו - הטכסט - למעשה היתה המטרה -

      אבל מה לעשות 

      אני גם אקסהיביציוניסטית ללא תקנה ...

       

      ומה לא ידעת - אנחנו חברים כל כך הרבה זמן פה

      והבלוג שלי כאן מלא עם תמונות מהתקופה ההיא...

      חברה ותיקה אחרת העירה על כך שכבר מכירה רוב התמונות...

        23/10/14 09:40:

      צטט: זאבון השועל 2014-10-21 12:14:15

      אני מזדהה עם כל מה שכתבת בפוסט. לגבי ירידה או הישארות בארץ זה באמת עניינינו הפרטי של בן אדם ולא חייבים דין וחשבון לאף אחד.

       

      אני לא זוכר מתי טבע רבין את הביטוי "נפולת של נמושות". כי אם זה היה בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה אז הוא היה אז "נפולת של ראש ממשלה". כי אם הוא היה טוב וגורם לישראלים להרגיש טוב יותר אז לא היו כל כך הרבה נמושות. אהבתי את רבין כראש ממשלה בקדנציה השניה והאחרונה ואם הוא טבע את מטבע הלשון הזו אז - אני לוקח את דברי בחזרה.

       

      לגבי "נפולת של ראש ממשלה" מר נתניהו. אני חושב שהוא בין האשמים העיקריים להרגשת הזו שיש לנו ולהגירה.

      אם אומרים על דוד בן גוריון שהוא הקים את מדינת ישראל אפשר לאמר על בנימין נתניהו שהוא חיסל את מדינת ישראל. הוא ולא הערבים מסביב. אני מאוד חרד לגורל המדינה.

       

      ואם יורשה לי בנימה אחרת. היית בחורה צעירה יפה מאוד ומושכת

      ''

       

      --------------------------------------------------------------------------

      א. בעניין הגירה וכו ציטטתי אתמול בפייס תגובה של מישהו למציאה הארכיאולוגית האחרונה.

          תמיד היו יהודים ב"גולה" - בבל, אלכסנדריה, רומא ולעתים המרכז התרבותי היהודי היה דווקא שם...

          מה לעשות, כנראה, כאנחנו בין "הגויים" השיכל היהודי מתפתח יותר טוב...

          אצטט את זה אולי כאן בפוסט עצמו כתוספת, או כהערה שלי.

      ב.  חושבת שהוא אמר "נפולת של נמושות" באותו זמן שאמר לשבור להם את הרגליים והידיים בגדה...

           אולי עוד כרמטכ"ל ולאו דווקא כראש ממשלה ...

      ג.  החרדה לגורל המדינה משותפת לכולנו.  ביחוד אלה שזוכרים את תחילתה.

           כבר אמרו לפני שהממלכות הישראליות לא שרדו אף פעם יותר מ-80 שנה בערך. (רינו צרור במאמר מענין)

           מקווה שלא אהיה כאן לראות את זה - אבל אני בגילה - של המדינה -  ויש סיכוי רב שכן... 

           נתניהו ואשתו הקיסרית (איך שכחת אותה??? נו, נו נו) הוא רק הסימפטום.  המחלה פשטה כבר הרבה לפניו.

           מה שמטריד אותי יותר הוא שאין אלטרנטיבות ראויות בצד השני של המפה הפוליטית.

           אין שום בן גוריון או "אפילו" אשכול - ראש הממשלה הכי שפוי שהיה לנו אי פעם  !!!!

           שיכולים להציל את המצב!

      ד.   בענין הבחורה היפה - נכון.  לא ידעתי אז עד כמה.  גם לא היה כל כך בולט בהשוואה לבנות גילי.

            ב"צניעותי" הרבה עלי לומר שהיום אני מקבלת הרבה יותר מחמאות על מראי החיצוני שנשמר לא רע -

            לפחות בראש - בפנים... :)  תחילה התפלאתי על כך - אח"כ חשבתי את מה שאמרתי לגבי העבר - 

            הכל בהשוואה לסביבת הגיל... אני לא צנועה - אבל ריאליסטית :)

            זה מאוגוסט האחרון. בלי בוטוקס וכו (איחס)... צילם בני.  יצא טוב כי הוא החל שוב לאהוב אותי...

       

      ''


       

             

        23/10/14 01:02:

      צטט: Lisi-strata 2014-10-21 09:07:51

      צטט: גלית א' 2014-10-21 08:41:05

      למה לא ברלין?

      אגב, אין שם שכונות שלמות המאוכלסות בישראלים עם דוכני פלאפל ברחוב. יש שם פחות מ-10,000 ישראלים, זה כל הסיפור. אין להם ממש השפעה על האופי של העיר.

      אנשים עזבו את ישראל עוד מלפני קום המדינה. בארצות הברית יש מאות אלפים ישראלים לשעבר. כל אחד יחיה איפה שטוב לו וישלם את מחיר ההחלטה שלו, בתחושת ניכור, זרות, מה שלא יהיה. אבל לא צריך לעשות מזה אידאולוגיה.

      -----------------------------------

      בדיוק. בענין האידיאולוגיה.

      בדיון בדיוק כתבתי על כך בצורה זו:

      ------------------------

      אנחנו לא בבית סוהר אידיאולוגי כאן!!!

      ביחוד כשהוא רחוק מאאאאד מלהיות "אור לגויים"

       כפי שהתכוונו הרצל וז'בוטינסקי והרב קוק
      ועוד הרבה טובים ותועים וטועים מימין ומשמאל כאחת

      במרוצת ייסוד ופיתוח הפרוייקט הלאומי הזה...


      אנשים תמיד הלכו ובאו בלי קשר למצב הכלכלי -

      המדיני והפרטי.

      גם אני.

       

      לפעמים צריך פשוט להתרענן קצת -

      לראות עולם ותרבויות אחרות -

      לראות כמה אנחנו קטנים -

      ולא מרכז העולם כמו שנראה מהחדשות בתקשורת

      וכמו שאנחנו חושבים...

      לראות שיהדות זה גם דבר חיובי ויכול להיות כיף גדול-

      (את הפרספקטיבה הזו דווקא קיבלתי "בגולה"...)

      לראות שמעבר למצב הכלכלי והפוליטי המחורבן -

      והלא כולנו יודעים שזה לא חדש -

      יש פה גם המון דברים חיוביים ואנשים נפלאים

      ואוירה חברתית מיוחדת שאין במקומות אחרים!

      ----------------------------------------------------

      ובענין ברלין - יודעת שאת אחת מהמתלהבות...

      לא שופטת אף אחד - גם כאן זו בחירה אישית שלי!

      ברלין בפרט וגרמניה בכלל - אצלי רק לביקור.

      אולי דווקא כי אני רהוטה בשפה.

      ראי מה הערתי לאחרים פה למטה.

       

      אבל כמו שאמרתי -

      זה פוסט בפני עצמו...



       




      לגבי החלק הראשון - מסכימה אתך לחלוטין.

      ובעניין האותיות הקטנות: זה לא שאני מהמתלהבות. פעם הצהרתי שכף רגלי לא תדרוך בגרמניה. אבל סבתא שלי גדלה בברלין (כן, דיברנו על זה כבר), ואחותי עברה לשם לפני שלוש שנים בעקבות עבודה. וכך הגעתי לביקור ואהבתי מאוד מהעיר. מן הסתם יש עוד ערים מלהיבות לא פחות באירופה ובעולם בכלל וגם בהן יש ישראלים, אבל בלי כל הטרררם שמסביב.

        23/10/14 00:43:

      דרלינג. האמת, לא ממש ארוך. אפילו רוב התמונות זכורות לי כולל ההיא מהחיה המתה. בשלג של ירושלים.

      אבל באמת יש אחת שאני לא מכירה (בסירה. בסירה). ובכלל הזכרת לי עוד כמה שלך כשהיית עוד יותר קטנה :-))

      וכמה את יפה!! אבל אני אוספת אותי ומגיבה לעניין. 

       

      למה ברלין את שואלת? מה זה משנה. שילכו לאן שבא להם. אם הם יכולים. כאילו שוינה יותר רע או טוב, או הולנד לדוגמא. אנשים הם אנשים. וגם בארץ שלנו נורא נוח להסחף אחרי סיסמאות. פעם זה חסרי דיור (לא רק צעירים) שעוברים לא רק לשדרה של רוטשילד, פעם זה קוטג' (לא ההוא עם הגינה הצמודה) ועכשיו המילקי נטול התוספות.

       

      אם כאן דרעק אז מה זה בעצם משנה לאן לוקחים את התחת ועפים. את הרי יודעת מעולה איך נראית עיר הקודש. ונכון. זה עצוב איך הארץ הזו תראה עוד דור או שניים. אבל מצד שני ממתי אני מדברת על דמוגרפיה ויחס של חובשי כיפות שחורות שהצבא שלהם זה מה שמורה להם אלוהים. וערבים שכן משרתים בכוחות הבטחון. בקיצור עדרים אני מעדיפה של חיות שרועות באחו. ולא כאלה שקוראות פה ושם עיתונים. 

       

       

      ובגלל שאת לא קוראת דואר פנימי. מזכירה לך שכשאת מגיבה לא לכתוב פה את השם שלי!! 

        22/10/14 16:39:
      אני, בתור עופות, כשאני מסתכל עליכם, בכל פעם אני רואה שכל ישראלי הוא סיפור!
        22/10/14 13:49:
      שאפו יקירתי. חת'כת חיים ומרץ עם המון חוצפה ותסס. אם אני היום תומכת בקולי קולות במהגרים פוטנציאלים זה לא מפני שלדעתי זה הדבר הנכון לעשות, אלא מפני שלדעתי אסור לאף אחד להתערב בחייו של אדם אחר ובחירותו לעשות כראות עיניו. נכון להיום, 22 באוקטובר 2014 שעה 13:45, מותר לאנשים לצאת ולבוא כרצונם והבוז לקרתנים ונמוכי המצח שפוחדים להישאר כאן לבד שמא יהיה עליהם לשאת באחריות לנהל ולקיים מדינה בכוחות עצמם. באשר לי, לא מתכוונת לקום ולהסתלק בקרוב מכיוון שלא חונכתי להרים ידיים כשקשה ועדיין אני תומכת בחירותו של כל אחד לעשות כראות עיניו. בתחום זה.
        21/10/14 13:59:
      זה מגוחך איך פתאום כולם במדינה נעשו אחרים וקרובים של כולם, מייעצים, מחנכים, נוזפים, מעודדים, כאילו כולם אחים של המהגרים. אני לא מתייחס עכשיו לפוסט הנוכחי. ההתערבות הילדותית הזו בענייני אחרים היא הכחשה לזה שהחברה בישראל היא חברה של שנאה קשה ונוראה, לא של איזו אחדות. זו שנאה לכל מי שעומד בתור לפני, לכל מי שהוא ממגזר אחר, שנאה נוןראה בין עדות , שנאה לכל אומות העולם כמעט, שנאה לממשלה, לתיקשורת, ושלא ידיגו לי שיש כאן אחדות ושיתוף ואחווה. נמצאים ביחד אבל רק מהכרח. ופתאום מתנפלים על מי שמודיע שהוא יוצא מהביצה המהבילה שנוצרה כאן, שרותחת משנאות.
        21/10/14 12:20:
      הגעתי רק לכמחצית הפוסט שלך ולמרות החשק הרב להמשיך , כי הוא נפלא , נאלץ להתפנות לעיסוקיי . אשוב הנה , בלי נדר , כי זה פשוט מקסים .... ולא ידעתי ליזי שיפה כל כך היית בצעירותך כפי שמעידות התמונות שכאן ....
        21/10/14 12:14:

      אני מזדהה עם כל מה שכתבת בפוסט. לגבי ירידה או הישארות בארץ זה באמת עניינינו הפרטי של בן אדם ולא חייבים דין וחשבון לאף אחד.

       

      אני לא זוכר מתי טבע רבין את הביטוי "נפולת של נמושות". כי אם זה היה בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה אז הוא היה אז "נפולת של ראש ממשלה". כי אם הוא היה טוב וגורם לישראלים להרגיש טוב יותר אז לא היו כל כך הרבה נמושות. אהבתי את רבין כראש ממשלה בקדנציה השניה והאחרונה ואם הוא טבע את מטבע הלשון הזו אז - אני לוקח את דברי בחזרה.

       

      לגבי "נפולת של ראש ממשלה" מר נתניהו. אני חושב שהוא בין האשמים העיקריים להרגשת הזו שיש לנו ולהגירה.

      אם אומרים על דוד בן גוריון שהוא הקים את מדינת ישראל אפשר לאמר על בנימין נתניהו שהוא חיסל את מדינת ישראל. הוא ולא הערבים מסביב. אני מאוד חרד לגורל המדינה.

       

      ואם יורשה לי בנימה אחרת. היית בחורה צעירה יפה מאוד ומושכת

      ''

       

        21/10/14 11:31:

      צטט: Lisi-strata 2014-10-21 08:40:38

      צטט: מורן. 2014-10-20 20:07:39

      אני חושבת שכל ישראלי, שירד מהארץ, (כמוני ) יודע בדיוק על מה את מדברת , כפי שציינת אותם להיות ישראלי , זה עסק ביש ,ורק הם האמת יבינו את הראש שלנו הרי זר לא יבין. תנסי להסביר להם הכל בפנטומימה, בשפה שלהם, הם לא יבינו, הנימוס שלהם הורג אותי כל פעם מחדש. ומוזר, גם אני שואלת מדוע הם יורדים דווקא לברלין ?
      _________________________________

      כן. היום בכלל תופעה נפוצה מאד - בזמני פחות.  היה גם יותר קשה לרוב - שפה, מקצוע וכו.

      כאמור - לי לא היתה שום בעיה לקבל ויזה של LANDED IMMIGRANT בקנדה -

      באתי עם "ארוש" קנדי, עם שפה (יותר טובה משל הרבה "מקומיים") וגם עם משרה שכבר חיכתה לי שם...

      ----

      בענין הנימוס - את מדברת על חוסר הנימוס? קריצה

       

      כן - ברלין זו הבעיה היחידה שלי יש בענין הזה.  מעורר אצלי קונטציות לא נעימות

      וחושבת על ברלין הקוסמופוליטית הדומה שהיתה בשנות העשרים של המאה קודמת -

      גם אז היתה בירת התרבות בעולם - יותר מניו יורק ! וודאי יותר מלונדון... ושאבה אליה את

      כל האמנים והאינטלקטואלים וכו.

      עשר שנים לפני...

      אבל כפי שציינתי שוב ושוב בדיון - זו בעיה שלי אישית.

      אני לא שופטת אף אחד בבחירות שהוא עושה או לא עושה.

      אני פשוט אומרת שאני אישית לא הייתי גרה שם היום כנראה.  או כשהייתי צעירה.

      והיו לי הזדמנויות. גם שם - בגרמניה - יש לי קשרים רבים ויש לי את השפה...

      אבל זו אני.

      וכמו שאמרתי - על זה לבד אני יכולה לכתוב עוד פוסט...

       

      --ממש לא כמוך ליז למדתי הכל לבד, גם את השפה, ושום דבר לא בא לקראתי, מתחילה, אפילו לא החותנת.:). וכן אני עוד מאמינה שהנימוס האירופאי  הזה מאולץ ולא אמיתי,

      אני מתחילה רק חשבתי להתעוורר שנה שנתיים ,  חזרנו לארץ מלאי אנרגיות,  הביוקרטיה  כנראה עזרה לנו להחליט לחזור. לא יותר קל , ממש לא ..

      בדיוק אתמול , דברתי עם שכנה שלי שהיא צרפתיה שגרה  ב מניכן , שאמרה לי שברלין מקסימה.. אז אולי במקום בארץ ההיא שהחלטתי לא לבקר , אולי עוד אשנה את דעתי.

      פוסט מצויין .

      כיכבתי אותך בדיון באקטואליה אככב בהמשך.

        21/10/14 09:07:

      צטט: גלית א' 2014-10-21 08:41:05

      למה לא ברלין?

      אגב, אין שם שכונות שלמות המאוכלסות בישראלים עם דוכני פלאפל ברחוב. יש שם פחות מ-10,000 ישראלים, זה כל הסיפור. אין להם ממש השפעה על האופי של העיר.

      אנשים עזבו את ישראל עוד מלפני קום המדינה. בארצות הברית יש מאות אלפים ישראלים לשעבר. כל אחד יחיה איפה שטוב לו וישלם את מחיר ההחלטה שלו, בתחושת ניכור, זרות, מה שלא יהיה. אבל לא צריך לעשות מזה אידאולוגיה.

      -----------------------------------

      בדיוק. בענין האידיאולוגיה.

      בדיון בדיוק כתבתי על כך בצורה זו:

      ------------------------

      אנחנו לא בבית סוהר אידיאולוגי כאן!!!

      ביחוד כשהוא רחוק מאאאאד מלהיות "אור לגויים"

       כפי שהתכוונו הרצל וז'בוטינסקי והרב קוק
      ועוד הרבה טובים ותועים וטועים מימין ומשמאל כאחת

      במרוצת ייסוד ופיתוח הפרוייקט הלאומי הזה...


      אנשים תמיד הלכו ובאו בלי קשר למצב הכלכלי -

      המדיני והפרטי.

      גם אני.

       

      לפעמים צריך פשוט להתרענן קצת -

      לראות עולם ותרבויות אחרות -

      לראות כמה אנחנו קטנים -

      ולא מרכז העולם כמו שנראה מהחדשות בתקשורת

      וכמו שאנחנו חושבים...

      לראות שיהדות זה גם דבר חיובי ויכול להיות כיף גדול-

      (את הפרספקטיבה הזו דווקא קיבלתי "בגולה"...)

      לראות שמעבר למצב הכלכלי והפוליטי המחורבן -

      והלא כולנו יודעים שזה לא חדש -

      יש פה גם המון דברים חיוביים ואנשים נפלאים

      ואוירה חברתית מיוחדת שאין במקומות אחרים!

      ----------------------------------------------------

      ובענין ברלין - יודעת שאת אחת מהמתלהבות...

      לא שופטת אף אחד - גם כאן זו בחירה אישית שלי!

      ברלין בפרט וגרמניה בכלל - אצלי רק לביקור.

      אולי דווקא כי אני רהוטה בשפה.

      ראי מה הערתי לאחרים פה למטה.

       

      אבל כמו שאמרתי -

      זה פוסט בפני עצמו...



       




        21/10/14 08:58:

      צטט: שחר י 2014-10-21 08:38:21

      במלה אחת: שייכות.
      ----------------------------

      כן ולא - CITIZEN OF THE WORLD בעיקר.
      אבל יש שורשים - מה לעשות...

       

        21/10/14 08:56:

      צטט: זונות פוליטיות 2014-10-21 08:23:50

       

       

      ברוטוס:   ליזי - את אשה יפה

      נטוס:      לא ג'וליה רוברטס, אחי?

      --------------------------------------

      הייתי... ולא ידעתי אפילו עד כמה :) 

      לא היא - מריל סטריפ .

      גם חומר לפוסט.

      היתה הכפילה שלי בפייס כששיחקו בזה שם...

      בחיאת רבאק - רק הסתכלתם בתמונות, הא?


       

       

      ..

        21/10/14 08:53:

      צטט: כורך דברים 2014-10-20 23:42:21

      לא עניינו של אף אחד, שאינו מקורב לאחד המהגרים לברלין, לחוות דעה, כי אף אחד מהמהגרים לא שאל ולא מעוניין בהטפות מיותרות. כמה מהם עושים פרובוקציה כדי להתבשם מהעוינות הילדותית שזה מוציא מישראלים רבים. אז אל תהיי קוטרית שומרת חומות כמו כולם. את למעשה מתחננת אליהם שלא יעזבו.
      ________________________
      ההערה - תהיה שלי בענין ברלין היא אישית לגמרי!!!!
      לא שופטת אף אחד. גם בני שקל לחיות שם.
      ראה תגובתי למורן למטה.
      ככה הגבתי גם בדיון בענין זה.

        21/10/14 08:49:

      צטט: bonbonyetta 2014-10-20 21:49:32

      *
      ןווווההההוווו תולדות חיים נתת לנו, מילים, תמונות ומוסיקה.
      האמת שממילקי ומוצרי החלב למינהו אני מתנזרת כבר די הרבה זמן, הם לא עושים לי טוב, את הארץ לא נראה שאני מסוגלת לעזוב או להתאוורר ממנה לכמה שנים כי שורשי עמוקים מאד כאן, אבל למדתי שלא אומרים בחיים לעולם לא, כי אינך יודע מה יהיה מחר.
      לגבי ההתיחסות לזה, ישראלים וישראל הם עם מיוחד לטוב ולפחות טוב.
      גם אני אחרי  "התאווררות" של כמה שנים, אחרי טיול של למעלה מחודש, מרגישה את הניכור ומתגעגעת.
      מחלה מטופשת, את לא היחידה שחשה כך.

       

      בשבילך, יותר מתיאטרון בובות אני אוהבת פנטומימה שזה בערך בת דודה שלו, נכון?!

      -----------------------------------

      תודה  חיוך 

      נהנית לכתוב על העבר ולמצוא תמונות נשכחות

      בהקשרים רציניים - קצת מקל על הדיונים האלה...

      הדגשתי אצלך מה שגם אני חושבת.

      שתינו עברנו הרבה בחיים בשביל לדעת שיש הרבה אפור

      בין השחור-לבן...

      וכן - פנטומימה בהחלט בת דודה...השתמשתי בה בהצגה

      "משפט האלמנה עם הרוח" - שאת הביקורת עליה הבאתי לעיל -

      הילדים מהקהל מפעילים בובות בפנטומימה 

      ואני מדברת ומחליפה קולות עבור התפקידים השונים.

      זה היחוד של ההצגה... אותה עשיתי בכל העולם -

      בשלוש שפות - כל אלה שאני דוברת חופשית -

      הילדים בכל העולם מגיבים בצורה דומה מאד -

      גם זה פוסט לכשעצמו :) 

      רציתי בזמנו לעשות גם בערבית - אותה אני מדברת רק קצת..

      לומדת שוב מדוברת. עכשו. :)

       

        21/10/14 08:41:

      למה לא ברלין?

      אגב, אין שם שכונות שלמות המאוכלסות בישראלים עם דוכני פלאפל ברחוב. יש שם פחות מ-10,000 ישראלים, זה כל הסיפור. אין להם ממש השפעה על האופי של העיר.

      אנשים עזבו את ישראל עוד מלפני קום המדינה. בארצות הברית יש מאות אלפים ישראלים לשעבר. כל אחד יחיה איפה שטוב לו וישלם את מחיר ההחלטה שלו, בתחושת ניכור, זרות, מה שלא יהיה. אבל לא צריך לעשות מזה אידאולוגיה.

        21/10/14 08:40:

      צטט: מורן. 2014-10-20 20:07:39

      אני חושבת שכל ישראלי, שירד מהארץ, (כמוני ) יודע בדיוק על מה את מדברת , כפי שציינת אותם להיות ישראלי , זה עסק ביש ,ורק הם האמת יבינו את הראש שלנו הרי זר לא יבין. תנסי להסביר להם הכל בפנטומימה, בשפה שלהם, הם לא יבינו, הנימוס שלהם הורג אותי כל פעם מחדש. ומוזר, גם אני שואלת מדוע הם יורדים דווקא לברלין ?
      _________________________________

      כן. היום בכלל תופעה נפוצה מאד - בזמני פחות.  היה גם יותר קשה לרוב - שפה, מקצוע וכו.

      כאמור - לי לא היתה שום בעיה לקבל ויזה של LANDED IMMIGRANT בקנדה -

      באתי עם "ארוש" קנדי, עם שפה (יותר טובה משל הרבה "מקומיים") וגם עם משרה שכבר חיכתה לי שם...

      ----

      בענין הנימוס - את מדברת על חוסר הנימוס? קריצה

       

      כן - ברלין זו הבעיה היחידה שלי יש בענין הזה.  מעורר אצלי קונטציות לא נעימות

      וחושבת על ברלין הקוסמופוליטית הדומה שהיתה בשנות העשרים של המאה קודמת -

      גם אז היתה בירת התרבות בעולם - יותר מניו יורק ! וודאי יותר מלונדון... ושאבה אליה את

      כל האמנים והאינטלקטואלים וכו.

      עשר שנים לפני...

      אבל כפי שציינתי שוב ושוב בדיון - זו בעיה שלי אישית.

      אני לא שופטת אף אחד בבחירות שהוא עושה או לא עושה.

      אני פשוט אומרת שאני אישית לא הייתי גרה שם היום כנראה.  או כשהייתי צעירה.

      והיו לי הזדמנויות. גם שם - בגרמניה - יש לי קשרים רבים ויש לי את השפה...

      אבל זו אני.

      וכמו שאמרתי - על זה לבד אני יכולה לכתוב עוד פוסט...

        21/10/14 08:38:
      במלה אחת: שייכות.
        21/10/14 08:23:

       

       

      ברוטוס:   ליזי - את אשה יפה

       

       

      נטוס:      לא ג'וליה רוברטס, אחי?

       

       

      ..

        20/10/14 23:42:
      לא עניינו של אף אחד, שאינו מקורב לאחד המהגרים לברלין, לחוות דעה, כי אף אחד מהמהגרים לא שאל ולא מעוניין בהטפות מיותרות. כמה מהם עושים פרובוקציה כדי להתבשם מהעוינות הילדותית שזה מוציא מישראלים רבים. אז אל תהיי קוטרית שומרת חומות כמו כולם. את למעשה מתחננת אליהם שלא יעזבו.
        20/10/14 21:49:

      *
      ןווווההההוווו תולדות חיים נתת לנו, מילים, תמונות ומוסיקה.
      האמת שממילקי ומוצרי החלב למינהו אני מתנזרת כבר די הרבה זמן, הם לא עושים לי טוב, את הארץ לא נראה שאני מסוגלת לעזוב או להתאוורר ממנה לכמה שנים כי שורשי עמוקים מאד כאן, אבל למדתי שלא אומרים בחיים לעולם לא, כי אינך יודע מה יהיה מחר.
      לגבי ההתיחסות לזה, ישראלים וישראל הם עם מיוחד לטוב ולפחות טוב.
      גם אני אחרי לא "התאווררות" של כמה שנים, אחרי טיול של למעלה מחודש, מרגישה את הניכור ומתגעגעת.
      מחלה מטופשת, את לא היחידה שחשה כך.

       

      בשבילך, יותר מתיאתרון בובות אני אוהבת פנטומימה שזה בערך בת דודה שלו, נכון?!

      ''

        20/10/14 20:07:
      אני חושבת שכל ישראלי, שירד מהארץ, (כמוני ) יודע בדיוק על מה את מדברת , כפי שציינת אותם להיות ישראלי , זה עסק ביש ,ורק הם האמת יבינו את הראש שלנו הרי זר לא יבין. תנסי להסביר להם הכל בפנטומימה, בשפה שלהם, הם לא יבינו, הנימוס שלהם הורג אותי כל פעם מחדש. ומוזר, גם אני שואלת מדוע הם יורדים דווקא לברלין ?
        20/10/14 18:57:

      צטט: יש בהיפוכו 2014-10-20 18:37:58

      טוב...אי אפשר היה שלא לקרוא הכל מהר מהר .....פוסט מדהים....לא הכל ממוקד לי פה .....שזה אומר שאבוא אליו שוב......אוהב את היכולת שלך להביא חיים בדומם

      ---------------------------------------------------

      הוא שאמרתי - אפשר בהמשכים -

      חתיכת חיים תמצתתי פה...

      וזה רק קצה הקרחון כמובן -

      ניסיתי בכל זאת להתמקד בנושא איכשהו...

       

      ותודה על המחמאה!

        20/10/14 18:37:
      טוב...אי אפשר היה שלא לקרוא הכל מהר מהר .....פוסט מדהים....לא הכל ממוקד לי פה .....שזה אומר שאבוא אליו שוב......אוהב את היכולת שלך להביא חיים בדומם