כמו שהיה אומר שלמה ניצן בפינה הסטירית שלו ב-"סיבה למסיבה " לפני עידן עידנים: נווו... מה אתם אומרים עכשיו. הבנתם סופסוף שעם אויבים לא משחקים משחקי דמוקרטיה. באויבים נלחמים אם לא רוצים למות.

החטא הקדמון בנושא הוא ביטול הממשל הצבאי באמצע שנות השישים של המאה הקודמת. כפי שהצרפתים אומרים - הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. ולנו היו אז כוונות טובות, להושיט יד לערבים שנשארו בישראל אחרי מלחמת השחרור ולהפוך אותם לאזרחים טובים שווי זכויות וחובות. והם בתמורה לרצוננו הטוב הפכו לאירידנטה החותרת תחת אשיות מדינת ישראל, גיס חמישי של בוגדים. כולם חנין זועבי ולא זוהיר בהלול. כולם עזמי בשארה. אנחנו צריכים להתעורר ולפעול על-פי הכלל במסורת שלנו: עם נבל תתנבל.

צריכים להניח מכשולים תואמי קונסטיטוציה בדרכם של הערבים לנציגות בכנסת. צריך להעצים את הענישה בחוק למי שבגד במדינה. צריך לזכור כל הזמן שצעירים ערבים משכילים מצטרפים לדאע"ש - עורפי הראשים ולהקשות את חייהם של אלה שעדיין לא הצטרפו. 

או"ם - שמו"ם, כפי שאמר בן גוריון. הזכות לחיים חשובה יותר מכל דמוקרטיה.