כותרות TheMarker >
    ';

    קן הירגזי

    In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.

    John Lilly

    ליצן רפואי

    6 תגובות   יום שני, 11/2/08, 13:57

     

     

     


    היא לא ציפתה לאף אחד. כשהסתכלה דרך העינית שבדלת, קפץ לה הלב לגרון. היא נרתעה והתרחקה מהדלת. לקח לה מספר שניות עד שהעזה לגשת שוב. בזהירות. הציצה שוב דרך העינית. בעדשת עין הדג ראתה אותו שוב: ליצן.

    ליצן??? היא תפסה באימה את ראשה בידיה.

    הוא תופף קלות על הדלת.

    "מי שם?"

    "שומשום," ענה קול, "היפתח."

    "לך מפה!" היא מצאה בגרונה צעקה צרודה.

    "ד"ר שוברג שלח אותי," אמר הליצן בקול רם מדי.

    ידיה עברו בעצבנות בשערה הפרוע והיא פערה את פיה וצרחה הפעם בלי קול. היא פתחה את הדלת ברוחב השרשרת.

    "שקט! אל תגיד פה שוברט." נבחה עליו בלחישה רמה.

    הליצן חייך אליה בנעימות והתחיל מהתחלה בקול נמוך: "שלחו אותי אלייך מקופת-חולים. אני ליצן רפואי."

    "חה, חה, חה! ביי." צעקה וטרקה בפניו המגוחכות את הדלת.

    חלפו דקה-דקותים. הוא דפק שוב בדלת. בנחישות. היא הגבירה את הטלוויזיה.

    פתאום הראש שלו הופיע בחלון. כלומר, הופיע לסירוגין; רגע הוא היה שם ורגע שני - לא. בקפיצות של ליצן ספורטיבי.

    היא מיהרה לסגור את התריס. הגלגלת נתקעה באלכסון. וכשמשכה שוב, נשארה הרצועה בידה והתריס כולו נשר פנימה, משאיר רווח צר בקצה העליון.

    "שיט!"

    "עליזה, בבקשה, תני לי להיכנס, באתי לעזור לך," אמר הליצן שמעבר לתריס.

    "תסתלק. אני לא צריכה ליצן."

    "זה יעשה לך טוב, ד"ר שוברג סיפר לי..."

    "אל תגיד פה שוברט, אמרתי לך."

    "טוב, אז אם את לא נותנת לי להיכנס, אני אשיר לך שיר."

    "אתה לא תעיז... לא! לא!"

    הוא כבר התחיל: "חנן ועליזה יצאו לשדה, חנן הרועה ועליזה השה"

    היא שמה ידיים על האוזניים והמשיכה לצעוק: "לא! לא! רק לא זה!"

    "מֶה, מֶה, מה-מה-מה מה-מה מה-מה מה-מה..."

    היא רצה למטבח ותפסה מחבת. פתחה את כל המנעולים כולל השרשרת וטסה לחצר. פרועה ומלוכלכת כמו שהיתה כבר שבועיים ימים. הבעת הדאגה על פני הליצן הפכה לפחד אמיתי ככל שהתקרבה והתחילה לחבוט בו.

    "לא הכל הוא סיפר לך ד"ר שוברט. השיר הזה דווקא? השיר הזה?" לכל חבטה התלוותה מילה אחת ברורה: "השיר. הזה. רודף. אותי. אסור. לשיר. את השיר. הזה. שמעת?"

    הליצן הגן על עצמו בזרועותיו וחטף די הרבה. הוא גם צעק. היא זכרה רק אחר כך: "די, מספיק, די." היא זרקה את המחבת לשיחים וחזרה בסערה לביתה. סגרה מאחוריה את הדלת והבריחה מנעולים ושרשרת. הליצן החבוט צלע לרחוב והירהר לעצמו במרירות שאולי כדאי היה שיחזור לעבוד בדואר.

    הוא כבר לא היה בטווח שמיעה כאשר היא התחילה לצחוק. ועוד איזה צחוק: רועם, מתגלגל, עולה ויורד מהבטן לריאות, מתנשם וכמעט נחנק, לוחץ על השלפוחית ובלוטת הדמעות, מפיל מהרגלים, צחוק מתנשף. מתנשף. מתנשף...

    אכן, הצחוק יפה לבריאות.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/4/11 19:03:
      הכח אהבתי כשהיא זרקה את המחבת לשיחים.
        2/4/11 18:55:

      מאמר מצויין על ליצנית ליום הולדת

        23/2/08 20:11:

      שיחזור לעבוד בדואר אני אומרת לך ..


      חוץ מזה אני חושבת שגם אותי זה היה מפחיד :0)

        17/2/08 16:18:

      הצחוק בהחלט יפה. השאלה לבריאות של מי.

      מקווה שהיה לו לפחות ביטוח אחריות מקצועית...

        11/2/08 19:36:

       

      צטט: a.r 2008-02-11 16:34:03

      גם השיכפול יפה לבריאות?

      תראה איך טיק עצבני ביד ימין עושה צרות שאי אפשר לצאת מהן.

        11/2/08 16:34:
      גם השיכפול יפה לבריאות?

      ארכיון

      פרופיל

      טמבורין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין