כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    בפעם הראשונה שעברתי דירה

    56 תגובות   יום רביעי, 22/10/14, 15:32

    אני יוצאת בבקר מביתי החדש, וניחוחות מאפים גולשים לאפי מהדירה שמתחתיי. לא הכרתי את האופה שידיה נסחפו לתוך תודעת קיבתי וטלטלו את הבשר והעצם מלמטה למעלה.

    היום כשאני פותחת את חלונות הזיכרון אני מוצאת את אותם הריחות חוזרים ומציפים את אפי. הייתי אז צעירה ובכל פעם שהזיכרון שלי מביט אל העבר אני נשטפת עצבות על הזמן שאבד ועל מה שנשאר מהעתיד, ודמעותיי נשפכות ושוטפות לחיי.

    אני לא רוצה לבכות אבל הריח מתהדק כמו טבעת סביב אפי. אולי אסגור את החלון בפני הדמיון, או אוריד וילונות על הדי הזיכרון המעוררים געגוע. עכשיו פי רעב ואוחז ברכות בפירורי הריח שמתדפקים על ראשי הקודח כרוצים להטריף אותי.

    אני רוצה לקפוץ מעל הניחוח שמונח כמו נוף רחוק וממשי בתוך ראשי, כמו שהיה ביתי החדש.

    דרג את התוכן:

      תגובות (56)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/11/14 10:26:
      מאריאנטואנט. את בוודאי יודעת שכל משבר מצמיח התחדשות. אני יודעת שקל לייעץ וקשה לבצע, אך את יכולה לבחור לאסוף כוחות ולזרום עם המצב החדש ולא לקבור אותו כי הוא יתפרץ ויכאב יותר, ולקבל שיש דברים שאנחנו לא יכולות לשנות. מחבקת אותך
        3/11/14 10:22:
      אילן גד. מהמטבח של הדירה מתחתיך זורמת אנרגיה של אהבה.. המציאות נתפסת על ידי החושים וחוקי הזיכרון מתאימים לאיברי החישה.
        1/11/14 22:23:
      אומרים שריח אוכל נושן ושירים הם גלולות הנוסטלגיה החזקות ביותר. היום אני בורחת מנוסטלגיה שעושה לי כואב. אני מסלקת אותה
        1/11/14 19:12:
      מעניין אני בדיוק מריח את ניחוחות הבישול של הדירה מתחת ריחות וטעמים בהחלט מעלים זיכרונות :-) שבוע טוב גילה
        30/10/14 13:23:
      שוש חזן גרינברג. אכן, לנקודות זמן שונות יש טעמים שונים ונקודות מבט שונות שנקלטות על ידי האף ומאוחסנות במדפי הזיכרון.
        29/10/14 12:47:
      מדהים כמה שריחות מביאים זיכרון.
        28/10/14 12:55:
      א ח א ב. ריחני כמו זיכרון חלום שמתייצב מול המילים.
        26/10/14 20:38:
      חדש דנדש ..עסיס וריחני :)
        25/10/14 09:54:
      פו3. מי שמקשיב יכול לשמוע את נגינת המאפים, ולהריח את ריחות הנפש האופפים את הזיכרון וצובעים אותו. תודה יקרה.
        25/10/14 00:31:
      יש פוסטים שהחושים עובדים מעבר למילים,כזה שלך.
        24/10/14 19:42:
      לילית בת גרב. מחר יציף ניחוח הפרח שלי כמו נחשול את כל השדות שאדמתם תיספג בריחי החגיגי. כי החיים קטנים והריחות גדולים..
        24/10/14 19:39:
      יורם גרוסר. אתה מגיע כמו רוח נעימה בדומה ליד מלטפת. אדם ללא חסרונות משול לספינה ללא משא. מדי לילה אני עפה מהחלון ומחפשת את הריחות שאני אוהבת כדי להתחיל מהתחלה, כי מאמינה שאפשר לתקן..
        24/10/14 19:33:

      פרקי-חייםשרותי כתיבה ועריכה. איש יקר שצובע דמותי ביד אמן. המילים החמות שלך מלפפות את לבי, הליווי שלך אותי הוא ערך שלא יסולא בפז שמצביע על חלקי השפיות והאשר כשילוב אפשרי, אתה מעניק לי הזדמנות להרחיק את הענן בתוכי ששוטף אותי בחוסר אמונה ביכולות שלי. ההיסטוריה שלי אינה פשוטה ואני רוצה לשחרר את הצעקה ששוכנת בתוכי, אז אני משחררת אותה באמצעות
      המילים. אתה אחד האנשים החשובים בחיי, בשל השפע האינסופי של החיזוקים שאתה מרעיף עלי, והכוחות שאתה מעניק לי להטמיע את האמונה בעצמי. למרות שמתחת רגליי האדמה חרוכה בזכותך החושך מתפוגג ומתפנה לי מקום לאמונה שאני ראויה. לו אפשר היה הייתי אוספת את הזיכרונות הרעים שלי וזורקת אותם לחלל, הייתי מזרימה לתוכי אור בהיר ומנשימה את המחשבות ברוח ענוגה. אתה יודע, לפעמים אני חוששת שלקוראים לא תהיה הסבלנות להיכנס לעולם שלי ולבקר בו, כי למרות שמכירים את הדמיון שלי, לפעמים המעברים בדרך לא ברורים בקריאה ראשונה. אני יודעת שסגנון הכתיבה שלי מקפל בתוכו עצב, ולמרות זאת אני בן אדם עם חדווה וחיוניות, אני מנסה להבין אם זה בגלל שכשאני כותבת אני מסתכלת על השלדים ועל המפלצות שלי ומוצאת אפלה. בכל יום אני מזכירה לעצמי שכל יום שלא אחיה אני מבזבזת 24 שעות שלא ישובו, ואז חושבת על הקליפה שהיא רק צורה ומה שחשוב זה התוכן, ומעזה לעמוד על המפתן של המהות, ומיני המאפים שנגלים לחושיי מדברים אליי ומעלים בזיכרוני ריחות עבר הווה ועתיד. ושוב תודה לך איש שכולו סוכר טהור, שמשכר אותי בניחוחו המתוק. מבטיחה לך שהמחר יביא על כפותיו אור חדש ושמיים כחולים.

        24/10/14 15:52:
      יפה. פתאום התמלאתי סקרנות לגבי הניחוחות של מחר.
        24/10/14 15:28:
      כל אחד מאיתנו הוא חלק בדמיון הבריאה. אל תסגרי חלון לדימיון, והאירי פנייך לזכרונות. הם נחלת העבר ואין להם יכולת להועיל משהו ביצירת חייך הנוכחת ברגע. נוכחות הזיכרון, רק מרגישה קרוב. שכנות טובה לך. לפעמים ריחות הזיכרון והדימיון לא נעימים. אבל גם הם לא שייכים להווה.
      יש אופה "בסדר",יש אופה"טוב",יש אופה מצויין ויש אופה עילוי שלכל מוצר שהוא מוציא מתחת ידיו,יש טעם "שמיימי". כולם עובדים עם אותם חומרים פחות או יותר,לכולם יש אותם מתכונים וכולם רוקחים כמיטב כישרונם את המוצר הסופי. לאחד יוצא "בסדר", לשני יוצא "טוב",לשלישי יוצא מצויין- והרביעי? הרביעי מוציא תחת ידיו מוצרים שהם פשוט "ללקק את האצבעות", ללא הפסקה,גם למי שלא מחבב מתוקים במיוחד. מדוע יש הבדלים בין האופים הנ"ל ? כנראה שצריך גם הרבה דימיון יצירתי, יד מיומנת,הרבה רגש וגם קורט של כישרון נדיר שרק מעטים ניוחנו בו ! כישרון שגורם לטועמים לאכול את כל דברי המאפה היוצאים מתחת ידיו הכישרוניות שלא לומר הגאוניות בעלי המגע השמיימי של האופה המופלא ולרצות ולטעום ולנגוס עוד ועוד ולעולם לא לחוש שובע ! מהטעימה הראשונה אפשר לחוש כי האופה השקיע ונתן את כל כולו מעומק ליבו במאפה שטעמו חודר לגוף,ללב ולנשמה ומציף אותו בטעם משכר מיוחד במינו שגורם לטועם לרחף לעולמות אחרים במשך זמן רב ולהשתדל להישאר שם כמה שיותר זמן ! טעם מדוייק ונפלא,לא מתוק מדי כאילו בלעת גוש סוכר שאתה צריך כמה שעות טובות והרבה כוסות מים לשטוף אותו ולמסמס את טעמו המתוק עד בחילה אלא להיפך,-אתה רוצה לשמר את הטעם הזה בפיך ובנשמתך עד אין קץ !בחיי היום יום, אם אחרי זמן אתה מרגיש יותר מדי עייף ומותש ו"שיגרתי" ואתהמשתוקק להינתק ולרחף לעולמות מופלאים שיעשו טוב לגוף ולנשמה,אתה הולך לביתו של האופה השמיימי,טועם משהו מפה,נוגס משהו משם ובתוך שניות,אתה נושם עמוק,בולס את כל הטעמים המופלאים עמוק אל נשמתך ומרגיש שהעולם לא נורא כל-כך,הוא יכל לחייך אליך ולהיות מתוק וטעים ולהעניק לך טעם אמיתי לחיים-משהו להתגעגע אליו ולרצות לחוש הנאה מושלמת-גם בשעות יפות וגם בשעות פחות יפות ואפילו קשות ממש ! גילה- את כמו אותו אופה בעל הכישרון השמיימי-רוקחת ואופה מעדנים מופלאים מתחת ידיך בהמון רגש,כישרון עילאי,דימיון יצירתי ובשונה מרוב הכותבים,את כמו אותו אופה מופלא - ניחנת בקורט של גאוניות שגורמת לקורא הנאה עמוקה-החל מהמשפט הראשון שאת כותבת ועד משפט האחרון-הוא מותיר בפה לא טעם מתוק מדי ובוודאי לא טעם תפל או סתם טעם של "בסדר,העיקר שהכנסנו משהו לפה כי היינו רעבים",-הפוך,ממש הפוך !- אחרי קריאה של כל פוסט שלך אצל הקורא,לפחות לטעמי אם כי אני בטוח שאני מייצג רבים,נשאר טעם עמוק ונפלא עם רצון אדיר לטעום עוד ועוד ממעשה ידיך ! כל קריאה של יצירה שלך היא חוויה אדירה ! גילה- אני מקווה שתמצאי בהווה את אותו מקום מופלא שיעלה באפך ניחוחות מופלאים כמו אותם ניחוחות עבר מתוקים ושבעתיד שוב תהיה קרובה למקום מופלא המפיץ ניחוחות נפלאים הנותנים טעם מיוחד לגוף ולנפש ושתקומי כל בוקר בבית החדש עם ריח מיוחד ועם חיוך ענק ועם שירה חדשה בלב ! תמשיכי לרקוח בכישרונך המופלא המון דברי מתיקה מופלאים ותתני לנו לטעום מהם . שתדעי רק טוב ואושר וטעם חיים נפלא ! נכון שאומרים שהאומנים הגדולים יוצרים את מיטב יצירותיהם מתוך סבל גדול כזה או אחר שהם חוו בשלב כלשהו בחייהם , אבל אני מקווה שה"סבל" שלך הוא נחלת העבר והגעגועים לריחות העבר המופלאים לא ישארו בגדר זיכרון עבר ושתמצאי בהווה מקום חדש ומיוחד,אפילו יותר מופלא מאותו "מקום" מהעבר, שילווה את העתיד שלך ויעטוף אותו בטעמים ובניחוחות שמיימיים כל יום ויום !
        24/10/14 12:49:
      mystery0. הריחות מעבר לזיכרונות הם חווית דמיון ואינטואיציה שמעורר המוח שלנו, וזה נראה לי שריד חייתי.
        24/10/14 12:46:
      גייסוןג'ייסון . אני חושבת שכל קורא בורא את הרגש שעולה בו במרחב הסיפורי, ותופס את המשמעויות בדרכו.
        24/10/14 12:45:
      face. בכל מצב יש זמן שאובד, העיקר שבשבילך הוא עובד. לא תמיד המילים מפלסות את הדרך ונוגעות. לכל אחד שפה פנימית שמאפשרת לו להתחבר לסיפורים או שלא.
        23/10/14 20:52:
      ריחות הם זכרונות.
        23/10/14 18:49:
      אווץ'.... נגע בי.... אחזור לקרוא שוב.... מרגיש מלא רגש
        23/10/14 15:16:

      הפעם קשה לי להתחבר למה שכתבת. לא מאמינה בזמן שאובד. אלא כזה שעובד. 

      אולי אני צריכה לקרוא קצת תגובות.. 

        23/10/14 14:49:
      טלוני. אנו קשורים בטבור לבית הבראשיתי שידענו- אם הוא טוב ואם הוא רע. על זה נאמר שניתן להוציא את האדם מהבית, אבל לא את הבית ממערכת כלי הדם. (הבית כולל: מוסר, ערכים, דפוסי התנהגות, בטחון עצמי..). בביתי החדש אני רוצה לשבת על הכורסה ושלעולם הפנימי שלי תהיה מנוחה מריחות ומראות.
        23/10/14 14:31:

      דוקטורלאה. תודה יקירה. חוויותיך לא פחות מרגשות, גם מעצם הנוחות שאת חשה להביע אותן. נראה לי שהדבר מלמד על יכולת התקשורת חסרת העכבות שלך, שמתבטאת בשיתוף העולם הפנימי שלך, ועל היותך אישה משוחררת.

        23/10/14 14:26:
      עט סופר. לפעמים כדי להביט קדימה צריך ליווי והדרכה מקצועיים.. איסוף זיכרונות חדשים הם חוויה משחררת
        23/10/14 14:24:
      תכשיט. אני חושבת שיש זיקה בין הרגש בהווה לבין ריחות ילדותינו..
        23/10/14 14:24:
      HagitFriedlander. לפעמים יש תגובות שמעוררות בי את המחשבה, שהדיאלוג שלי עם הקוראים מסייע לי לברר עם עצמי את הסיבות שגורמות לי להשאיר את ה"שרירים" מנוונים, ולא להסיר את השריון. תודה אישה יקרה.
        23/10/14 14:21:
      ברוךהלוי-סגל. אין ספק שסגנון חיים נטול פחמימות ותזונה מאוזנת תורמים לגוף בריא. האם יש מקרים בהם הבריאות הנפשית מחייבת פחמימות בתפריט? פעם כתבתי שלא משנה מהו היקף המותניים (או אוצר המילים) השאלה היא היכן מאוחסן השומן (או הדמיון). סביב הלב, או בתוך השריר?
        23/10/14 14:11:
      אבגי-כהן. גמאני חושבת שריחות מאפה מזכירים חמימות ביתית. אם כך, למה לא פיתחו בושם בניחוח עוגת שוקולד?
        23/10/14 14:09:
      רק "רגע". בהחלט. זיכרון הריח יוצר גירוי חיובי לריח "טעים", וגירוי שלילי לניחוח צחנה.
        23/10/14 14:08:
      סוקראטס 1 . תודה על כך שאתה פתוח ומאפשר לעצמך להתרגש.
        23/10/14 14:07:
      debie30. תודה יקירה. אכן, חוש הריח הוא השני בקליטת מידע מהסביבה (הראשון הוא הראייה), המוח שלנו יודע לעבד את הריחות ולהפעיל שיפוט ובקרה.
        23/10/14 14:05:
      real life:) . תודה יקירתי. יש ריחות וזיכרונות המדליקים את הנשמה ויש ריחות המכבים אותה. אני מנסה לתלוש את העצב ששורשיו בתוך תוכי, אבל הראש לא נשמע לרצוני..
        23/10/14 14:02:
      השוטה על הגבעה. אלו חיים שעברו זה מכבר, ואנשים אחרים מאכלסים את הבית. אני יכולה רק לדמיין את האופה שגרה בדירה מתחתיי והמוזיקה של מאפיה נכנסה לי ללב ולראש.
        23/10/14 13:59:
      n1free. החכמה והידע שלך מדהימים אותי בכל פעם מחדש. מסכימה עם דברייך. לפעמים עולה בזיכרון אותו הריח שהיה נוכח במציאות העבר, והכוח נמצא בידיים שלי אם לתת לריחות העבר משמעות, או ליצור ניחוח חווייתי משמעותי בהווה של קיומי.
        23/10/14 13:56:

      גילה, בתים אוצרים בתוכם זיכרונות. וגם את האנרגיה של האנשים שהתגוררו בהם וזה נטבע בנו.
      את מבטאת ברגש את הזיכרונות. וחוש הריח הוא אחד החושים הכי דומיננטיים שמחזירים אותנו לזיכרונות העבר. הוא עוקף את המודע וחודר בן רגע ללא סינון לנבכי העבר.
      מאחלת לך שהייה נעימה בדירתך החדשה, ושתצברי בה רק זיכרונות טובים.

        23/10/14 13:56:
      חני.א . תודה יקירתי. לעתים אני לא בטוחה במהות הניחוחות של שיריי, ושואלת את עצמי אם יש בהם צורך ואם הם שווים. (פעם הפניתי שאלות אלו כלפי עצמי).
        23/10/14 13:54:
      yael~ . אכן. להעלות ניחוחות באוב, זה כמו להביט בזיכרונות שמהדהדים.
        23/10/14 13:53:
      דניאלה אמהג. תודה יקירה. העבר הוא כמו לטאה שהשילה זנבה, והוא ממשיך לפרפר.
        23/10/14 13:51:
      צבע השרב. תודה רבה אישה יקרה. לפעמים אני קשה עם הביקורת כלפי עצמי, ולא פוגשת שם אמונה.
        23/10/14 12:37:
      דבריך מרגשים ומזכירים לי ימים רחוקים. גם אז זוג צעיר, נטול הורים בעלי-יכולת , לא הצליח לרכוש לעצמו דירה. לכן גרנו כל השנים בדירות שכורות. תחילה בתל-אביב ואחר כך בערי הלווין שלה. עברנו למעלה מעשר דירות, הילדים שלנו גייסו את חבריהם הטובים, והם עזרו לנו בהעברות של אלפי הספרים שהיו ברשותנו. הריהוט עבר בחברת הובלות. אני חושבת שזה השפיע עליהם. עם נישואיהם הם רכשו (בעזרת ההורים של הכלה) דירות ולא זזו מהן. שיפרו ושיפרו אבל נשארו. לאחר שהורי נפטרו, הם הורישו לי דירה שירשו בעצמם. היא קטנטונת, אך מספיקה לזוג.וכך הפכנו לתושבים קבועים במקום. אני מאחלת לך חיים מאושרים וטובים בדירה החדשה, והרבה חוויות חיוביות.
        23/10/14 09:49:
      ואולי עדיף להביט קדימה ...ליצור זכרונות חדשים ? :)
        23/10/14 09:26:
      נוף ילדות לא נשכח לעולם.... מרגש...
        23/10/14 09:16:
      הכתיבה שלך מריחה ניחוח איכות עומק חושים והמון זכרונות צפים ומידפקים בדלת ביתך החדש...צרפי אותם למקומך החדש והיפרדי כמה שאפשר ממשא שלא נחוץ יותר להמשך המסע...♥ את חודרת לנשמה גילה!
        23/10/14 09:05:

      גילה היקרה,
      ניחוחות המאפים כבר לא מרגשים אותי.
      נגמלתי מעתירי הפחמימות שהם טעימים להפליא
      ומשמינים להחריד.
      יש לך אוצר מילים שלא יסולא בפז.
      חבל לבזבז אותו על כיסופים לניחוחות
      של מאפים משמינים.
      צאי לחיק הטבע והביאי לנו
      משיריך היפים בחיק הצבע.
      המשך שבוע נפלא
      ב ר ו ך

        23/10/14 09:02:
      כתבת מאוד יפה! אבל את צריכה להתחיל לאפות :) זה כל כך ימלא..ולא תרצי לסגור שום חלון :)
        23/10/14 07:55:
      הכי חזק. זיכרון הריח
        23/10/14 05:58:
      ריגשת אותי,
        22/10/14 23:59:
      גילה, התיאורים שלך מאוד חושיים. ואכן החושים הם אמצעי להצפה בזכרונות, ריחות, טעמים, קולות וצלילים מעלים איזשהו מסך...
        22/10/14 23:43:
      כמו תמיד את כל כך מרגשת...ריחות טובים תמיד מחזירים אותנו לזמנים אחרים וטובים. זמנים שהתרפקנו בהם. אבל עבורך זה עצב שלא נגמר יקירתי. הגיע הזמן אולי לפתוח דף חדש וריחות טובים לא פחות..
        22/10/14 22:43:

      למה שלא תרדי קומה
      תציגי את עצמך
      ואולי תעלי זכרונות
      איתם ביחד
      זה יעשה לך טוב.

        22/10/14 22:15:

      העבר לא נעלם, אבל את צעדת קדימה.

      העתיד שנשאר, שונה מהעתיד שהיה צפוי בעבר.
      אפשר לשדך ריחות לחוויות הווה חדשות וטובות.

      ככל שיארך הזמן, יהיו אלה חויות של עבר משמעותי, לא פחות מהעבר שקדם לו..

        22/10/14 21:45:
      אבל גילה אני מריחה מכאן את הניחוחות שאת יוצרת ממילים וסיפורים הרי הם ביחד שווה ערך לריחות....אם לא יותר
        22/10/14 21:16:
      ניחוחות שווה ערך לזיכרונות ומקומות
        22/10/14 17:05:
      נכתב בכשרון רב ומעלה הרהורים על העבר שהתמסמס.
        22/10/14 16:52:

      מרגש ונוגע

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין