דומה בדיוק לדברים שאמר חיים בר-לב בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים: "נדפוק אותם חזק, מהר ובאופן אלגנטי" - וכך היה,

היום אפשר למקם שני לוחמי משמר הגבול בכל קרון של הרכבת הקלה הירושלמית, עם נשק דרוך, כדור חי בקנה. ברגע שנזרקת האבן הראשונה נהג הרקבת עוצר, פותח את הדלתות וכל חיילי המג"ב מסתערים על זורקי האבנים באש חיה. ביום הראשון יהיו אולי 40 הרוגים. ביום השני - פחות מעשרים. אבל ביום השלישי לא יהיה אפילו הרוג אחד. כי לא יהיו יותר זורקי אבנים. 

נכון, יתחילו להזדעזע באו"ם. בן-קי-מון אמר היום שהוא עדיין מזועזע ממה שראה ברצועת עזה. אבל הוא לא מזדעזע מעריפת הראשים בשידור חי של עיתונאים נקיים מכל פשע על-ידי דאע"ש. זה יכול ללמד אותנו שההזדעזעות בעולם היא סלקטיבית בקפידה יתירה: איש לא מזדעזע ממה שפוטין עושה לאוקראינה.

ונכון גם שאצלנו בכנסת יעלו לדוכן - כל אחד בתורו - עטופים בחליפות יקרות מכספי הפלסטינים העניים, שני רופאים ורוקח אחד ויתחילו בנאומים השגורים שמאשימים אותנו. . . . במה לא? פאשיזם, נאציזם, אפרטאהייד ועוד מטבעות הלשון עתיקות היומין נגדנו. אבל האינטיפדה תיפסק. ייתכן גם שמי ממנהיגי הפלסטינים, נניח אחד היושב כבר שנים בכלא הישראלי, יתחיל להבין שהשמדת ישראל היא חלום באספמיה שמביאה על הפלסטינים רק אסונות. וייתכן גם שאצלנו יזדמן במקרה ראש ממשלה שלא חושב רק על כסאו וכיצד לרמות את שותפיו לקואליציה במילים סתמיות.

רק כך ייכון שלום בארץ ישראל. ראש ממשלה שמבין את טובת ישראל ולא את טובתו האישית ומנהיג פלסטיני שיוציא את עמו מחלומות השווא להשמיד את ישראל.

זה יקרה אי-פעם אבל הדורות שחיים כאן היום לא ייראו זאת.