סודות גיוס העובדים בסין
מג'די אלחמח, איש עסקים יליד סוריה, הגיע אל סין בשנת 2006. היום הוא יכול מן הסתם לברך על כך שלקח איתו את ילדיו והשאיר מאחוריו את עירו, חומס, שהפכה מאז לזירת קרבות. היום הוא גם יכול להביט בהשתאות על מה שעבר מאז על עולם העסקים בסין, הסביבה העסקית שלו מאז. באותן שנים, כך הוא מספר בבלוג העסקי שלו, הוא הקים שותפות עסקית בפרובינציית ג'ילין וערך סקר שכר לקראת חיפוש אחר עובדים, השכר המקובל באותה תקופה לעובד צוארון כחול בתחילת דרכו היה בסביבות 600 עד 800 יואן לחודש.
שנה לאחר מכן, בשנת 2007 כאשר המפעל צריך היה לתחיל לייצר כבר לא ניתן היה להשיג עובדים בסכומים הללו והשכר הממוצע הספיק לעלות ל-900 עד 1,100 יואן. היום, כאשר המפעל זקוק עובדים הוא ניצב מול דרישת שוק של 2,200 עד 2,500 יואן לחודש לאותו סוג של פועל, כאשר מסביבו חברות פחות מוכרות ובעלות מוניטין פחות טובים נאלצות לשלם עבורו לעתים אפילו 3,000 ו-3,500 לחודש.
 חשוב לציין כי הנתונים הללו נכונים באופן דומה לנשים וגברים כאחד. סין העממית, כמדינה בעלת חוקה קומוניסטית, מבטיחה שיוויון זכויות תעסוקתי לנשים ובדרך כלל גם מקיימת. אחוז התעסוקה של נשים במשק הסיני הוא מהגבוהים בעולם, גבוה פי 3 בקירוב מאשר בהודו, גבוה בהרבה מזה שבעולם העסקים ביפן השכנה, ועולה אפילו על מה שניתן למצוא במדינות מערביות דוגמת ארה"ב. למרבית הנשים בסין השכלה גבוהה (למעלה מ-80% לעומת כ-34% בהודו) ונוכחות של כ-50% בתפקידי הניהול בחברות הסיניות.
התהליך הזה חשף את המעורבים בדבר לקושי לתכנן הוצאות שכר במשק הסיני העובר צמיחה מואצת, וגם לשיקולים הסיניים היחודיים מדוע להעדיף מקום אחד על פני רעהו, והיכן להתפשר יותר או פחות על ציפיות השכר.
הגיוס וההעסקה בסין יחודיים ודורשים היערכות מיוחדת, כמו כמעט כל דבר שם. כפי שמעיד מג'די זה מתחיל בחוקי העבודה הסיניים. למרות התדמית במערב כאילו בסין העובדים הם חסרי זכויות ומשרתים את המירוץ קדימה של החברות התמכות בידי המימשל, למעשה החוק בסין נותן לעובדים עדיפות גדולה על פני המעסיקים .הכלל הגורף הוא שלמעסיק לא מומלץ להתמודד עם העובד שלו בבית המשפט, כדאי שישכיל לנהל נכון את סינון המועמדים וראיונות הקבלה, ויבחר מלכתחילה עובדים שאינם צפויים להיות עושי צרות, וכדאי שיהיה מודע היטב לזכויותיהם בעיקר במה שנוגע לזכויות במקרים של הריון, אובדן כושר עבודה, פרישה ותאונות.
במדינה בה מערכות הביטוח עדיין אינן יעילות ומכסות את המבוטחים באופן פחות יעיל מאשר במערב מטיל החוק את כל האחריות הנוגעת לעובד על המעסיק, מרגע יציאתו מהבית לעבודה ועד שובו הביתה, גם אם למשל מדובר בתאונה שהתרחשה כאשר בדרכו הביתה נכנס לחנות לערוך קניות פרטיות, או בהתקף לב בו הוא לקה בזמן העבודה על רקע בריאותי שאינו נוגע לעבודתו.
 יחד עם כל אלה החוק הסיני הוא תחום שניתן להגדירו כמורכב ופשוט כאחד. מצד אחד לחוק בסין מורכבות עצומה, קיימים חוקים פדראליים לצד חוקי פרובינציה וחוקים עירוניים מקומיים, קיימות הוראות ממשלה וקיימות תוכניות כלכליות ותוכנית חומש שגם מהן נגזרים יישומים תחוקתיים. מצד שני הוא פשוט, שכן ללוקחי ההחלטות יש חופש רב של שיקול דעת, וזה שיודע ליצור קשרים, מה שמוכר בעולם העסקים בסין כ"גואן שי", וזה שיודע להביא לידיעת האחראים את האינטרס המקומי והלאומי שהפעילות שלו משרתת יכול לקבל פטור מקיום חוקים מסויימים. קאפיש? החוק נועד לשרת את האינטרס הלאומי, לא להיפך. צריך לדעת לפעול בסביבה הזאת.
היחוד של הפעילות בסין מחייב לדעת לבחור את הדרך הנכונה לגייס עובדים: חבר מביא חבר אם זוכרים שבסין החבר חייב את נאמנותו למי שהביא אותו, אם לא חוששים מנאמנות כפולה שכזאת וסומכים על מי שהפנה אליכם את החבר אזי הדרך הכל כך סינית של חבר מביא חבר נותנת לכם כלי חזק ביותר לאתר אנשים טובים שעברו פילטר בידי אדם שפועל למענכם ומכיר את האדם המופנה, גיוס במתכונת של גואן שי, חיבור אישי א-לה-סין. פשוט דברו עם זה שכבר עובד איתכם, שמכיר את החברה וצרכיה ואתם סומכים עליו, ושאלו אותו אם יש לו אנשים שהוא יכול להפנות אליכם ולהמליץ עליהם.
ירידים ואוניברסיטאות ירידי תעסוקה מתקיימים בבייג'ינג לעתים מזומנות, פתיחת דוכן בהם היא ממוקדת מאוד הן בגלל שהקהל המגיע הוא בדיוק קהל היעד של מחפש העובדים, והן בגלל שניתן לראות את האדם פנים אל פנים ו"לחוש" אותו. דרך אגב, אם אתם חדשים בסין אל תסמכו על האינטואיציה שלכם והביאו לשם סיני שהוא יד ימינכם ושייבצע את התשאול. לוקח זמן ללמוד לקרוא שפת גוף ופנים ולקרוא בין השורות בסין.הצבת דוכן בירידים כאלה לעתים תהיה זולה או אפילו בחינם במקומות בהם נוכחותכם מביאה למארגנים את קהל היעד שאליו הם מכוונים. כך גם במוסדות ללימודים גבוהים ומחקר. אם תגיעו למזכירויות של חוגים בתחום שלכם ותפנו אל אנשי הניהול והאדמיניסטרציה תגלו שהם יסייעו לכם בחפץ לב. הם דוברים אנגלית, יש להם מאגר של סטודנטים ושל בוגרים שאת יכולותיהם הם מכירים ויש להם איתכם עניין משותף : למצוא עבודה למתאימים שביניהם.
Head hunter עבודה ממוקדת עוד יותר תיעשה עבורכם אם תשכרו את שירותיו של הצייד. לעתים הוא מגדיר את עצמו גם כ-Job hunter או כ- Personnnel agent. רבים כאלה פועלים בסין, יש להם בדרך כלל היכולת להגיע אל אנשים, ארגונים ומקורות מידע שזר יתקשה לאתר, ולקרוא בין השורות ולבצע הערכה מושכלת של האנשים שאותם הם פוגשים. הם מיומנים, הם רוצים להשביע את רצונכם כדי לקדם את עצמם בקהילה של החברות הזרות, הם מכירים את השטיקים של המועמדים והם שוחים בתוך הסביבה הטבעית שלהם, דרך ההתנהלות הסינית. צריך כמובן לאתר ביניהם את המתאים ולהיזהר משרלטנים (כן, יש כאלה כמובן), חיוני לבדוק שהמומחיות והנסיון של הצייד רלוונטיים לתחום שלכם, ואת כל זה כדאי לעשות על בסיס המלצות.אה... דבר אחד נוסף חשוב לזכור: הם עולים כסף והרבה, יותר מכל ערוץ אחר, אבל לעתים זה מוצדק.
FESCO כלומר: Foreign Enterprise Service Corporation. אלה סוכנויות המפוקחות בידי המימשל ותפקידן הוא לאתר ולשכור עבורכם את שירותיהם של עובדים מקומיים בסין. לא, הן לא יעבדו לשם שמיים ויהיה תשלום חודשי עבור השירותים שתקבלו, אבל בתמורה תוכלו להסתמך על גוף מנוסה שלא רק יאתר ויחתים עובדים עבורכם על חוזה אלא אף יעסיק אותם עבורכם על פי חוקי העבודה המקומיים. ידעתם למשל ששכר המינימום בסין עולה לאחרונה? הסוכנות תוציא להם תלוש שכר, תדאג לזכויותיהם הסוציאליות ותמנע ממכם כאב ראש וסיכוני תביעות עובדים. זה מתאים ומיועד בעיקר למצבים בהם אתם מנועים מלשכור עובדים מקומיים, למשל במקרים מסויימים של פעילות במתכונת של rep office, למשל כאשר לא ברור עדיין אם תמשיכו לעבוד בסין לאורך זמן, או כאשר החברה שלכם בסין עדיין בשלבי הקמה. בעצם הדרך של FESCO מתאימה לכל מנהל החושש מהתמודדות עם הרגולציה, חוקי עבודה וסיכונים של שכירת עובדים בסין מסיבותיו שלו.
צריך גם לדעת לבחור מתוך קבוצות האוכלוסיה את המתאימה ביותר. בסין מקובל מאוד להתמקד או לחילופין להימנע מלגייס בני גילאים נתונים ואף להצהיר על כך, מה שיכול להיחשב כאפליה בחלק ממדינות המערב. המנהל הישראלי שכבר עבר את התהליך הזה במדינות אחרות באסיה צריך לקחת בחשבון את העובדה שמה שנכון בוייטנאם או בתאילנד לא בהכרח נכון לסין.
נתחיל מנשים וגברים. בסין כפי שכבר צויין לנשים מקום מרכזי בשוק התעסוקה בכל המדרגים, הן מגיעות לראיון הקבלה עם תחושת ערך עצמי, מודעות להגנת החוק, לא מתכננות להוליד ילדים רבים ולפיכך מוקדשות לקריירה יותר מעמיתותיהן במדינות שכנות, ובגלל חוסר האיזון החברתי שיצר חוק הילד היחיד לצעירות ביניהן יש אפשרויות רבות של מציאת בן זוג, הן לא ממהרות להתחתן ומחפשות במקום העבודה הגשמה עצמית הרבה יותר מאשר למשל ביפן בה מצפים מהאישה ל"סיוע לבעל בכלכלת משק הבית".
 נעבור לנושא הגיל. לכל קבוצת גיל בסין המאפיינים היחודיים שלה, ובמדינה שהייתה קומוניסטית וטוטאליטרית עד לפני 35 שנה העשור בו גדל המועמד הוא משמעותי ביותר.
ילידי שנות ה-60 וה-70 הם אלה שהתחנכו עדיין במסגרת המערכת הקומוניסטית של מאו, ורובם לא התאימו עצמם למציאות החדשה. הם שמרנים עוד יותר מאשר בני גילם במדינות המערב, לא מורגלים בטכנולוגיה ובשינויים, נאמנים למקום העבודה, חושבים על פי הספר, נמנעים מלקחת יוזמות, מתאימים עצמם להיררכיה באופן מושלם, לא ממוקדים בהישגים כספיים וזקוקים קודם כל לתחושת כבוד והערכה.
ילידי שנות ה-80 בני דור הילד היחיד של לאחר מות מאו צה-דונג. הם בדרך כלל מטפלים יחידים בהורים קשישים שנותרו בלי כיסוי ביטוחי, נתונים לאילוצים כלכליים, מוכנים להתאמץ ולהשתנות אך העיקר מבחינתם הוא התגמול הכספי, הם ישארו בעבודה אם השכר הוגן, ועלולים לעזוב למען הצעה טובה יותר ממעסיק אחר.
ילידי שנות ה-90 והלאה הם אלה שנולדו לתוך סביבה המושפעת יותר ויותר מהמערב, מהשגשוג ומהטכנולוגיות החדשות. הם דינמיים הרבה יותר ממה שמעסיקים מערביים יצפו מהם להיות, יצירתיים, לעתים אפילו פרועים, חשובים להם הקידום, השינוי והעניין, ואלה לעתים קרובות אלה יהוו אצלם שיקול ראשון עוד לפני התגמול הכספי.
טל רשף – מומחה עסקי ובין תרבותי לשוקי סין, יפן, קוריאה, הודו ודרום מזרח אסיה, יועץ ומכשיר עובדים ומנהלים לשיווק, מו"מ ורכש באסיה. |