פוסט ממוחזר ומשופצר, אבל מה לעשות... הרעב הרגעי הכריע אותי...

ביום עבודה רגיל ישנם שני נושאים עיקריים אשר יכולים לגרום לעכבר המשרדים המצוי לצאת מהבועה (או המבוך) שבה הוא נמצא.

ההתנהלות היומיומית השוטפת מקבלת אז רוח רעננה וניתן, אמנם בקושי, לראות את אותו הניצוץ שהיה קיים בעכבר היגע ביום הראשון לעבודתו, כשהיה נלהב, צעיר ושעיר.

אנו מדברים כמובן על הדברים הבאים:

1. אוכל

2. רכילות (כמה שיותר נמוכה - ככה יותר טוב)

המקום בו האוכל והרכילות נפגשים ביום עבודה טיפוסי הוא במטבחון המשרדי (או כפי שנהוג להכריז: "יאללה נמאס לי לעבוד, אני הולך לשתות קפה").

אצלנו, קורה הדבר בשעה 5 אחה"צ.

או אז נפתחת דלת המעלית וכמו מבעד לערפילים קסומים מגיע השליח התורן בחיוך ניצחון, נושא עימו סלסלה עם כריכים, פירות וכד'. כאביר אציל המושיע נסיכה רכרוכית הוא נכנס בצעד בוטח למטבחון, מניח את הסלסלה ובורח כל עוד נפשו בו לפני שיידרס ע"י המון עכברים מורעבים.

עכבר המשרדים המצוי מחכה בכליון עיניים לשעה חמש. כעשר דקות לפני הזמן המיועד מספר עכברים להוטים לוקחים על עצמם את תפקיד הצופים, וכמו סוריקטות עירניות הם מביטים בערגה לעבר דלת המעלית.

בנוסף לסביאה, כאמור, משמש הזמן לעדכון שוטף ברכילות הטרייה (עדכון חדשות מההפסקה הקודמת שעה קודם).

הבעייה היחידה היא שבשעה חמש ורבע מגיעה המנקה האכזרית ומסלקת את כולם בנפנופי מגב כי היא רוצה לנקות את המטבחון וללכת לדרכה.

עכברי המשרד מרכינים אז את ראשם וזוחלים חזרה אל הכוכים כשאותו הניצוץ שהתעורר רק לפני שעה קלה הולך וכבה.